מה ההבדל בין הגהה לעריכה לשונית?

[רוח סערה]

אני קוראת עכשיו ספר מקסים עם שפה קולחת, תיקנית ועשירה, אבל...לא ללא טעויות פה ושם. טעויות שמטבע הדברים ומשפעת קלחת הקולמוסין (מושג תיקני?) מצוי שקורות תדיר.
כשבדקתי אם עבר עריכה לשונית (ניכר שלא!), ראיתי שכתוב: הגהה לשונית: פלונית אלמונית.
זאת אומרת שמישהי הייתה אמורה לעבור על הספר ולתקן את הטעויות האלו- לא?
רציתי לשאול כאן בפורום מה ההבדל בין שני התחומים? ובמה מומלץ להיעזר בעת שכותבים ספר?

 

[מרשמלו]

עריכה לשונית - עריכה לשונית נעשית על מנת להשביח את הטקסט, להפיכתו רהוט, מנוסח היטב, נקי משגיאות בשפה, בפיסוק, וניתן לקריאה שוטפת וחלקה.
הגהה לשונית - בסיום העריכה הלשונית תתחיל עבודת ההגהה. בלי הגהה הטקסט לא תקין לגמרי, משום שעדיין יכולות להיות בו שגיאות כתיב שהעין לא הצליחה לאתרן, סימני פיסוק לא תקינים ועוד. ולכן השלב הסופי של העריכה הלשונית הוא הגהה.

 

[רוח סערה]

הגהה לשונית - בסיום העריכה הלשונית תתחיל עבודת ההגהה. בלי הגהה הטקסט לא תקין לגמרי, משום שעדיין יכולות להיות בו שגיאות כתיב שהעין לא הצליחה לאתרן, סימני פיסוק לא תקינים ועוד. ולכן השלב הסופי של העריכה הלשונית הוא הגהה

אם אני רואה ספר שאמור להיות מוגה, מלא בשגיאות- אני אמורה ליידע את הסופרת בכך?

 

[מרשמלו]

אם אני רואה ספר שאמור להיות מוגה, מלא בשגיאות- אני אמורה ליידע את הסופרת בכך?

לכאורה כן.
היא כנראה שילמה על השרות...
(אני משערת שהיא כבר יודעת ו"אוכלת את הלב"...
ולכן אם זה לא ספר חדש, לא תחדשי לה...)

 

[יענקי R]

הגהה לשונית - בסיום העריכה הלשונית תתחיל עבודת ההגהה. בלי הגהה הטקסט לא תקין לגמרי, משום שעדיין יכולות להיות בו שגיאות כתיב שהעין לא הצליחה לאתרן, סימני פיסוק לא תקינים ועוד. ולכן השלב הסופי של העריכה הלשונית הוא הגהה.

מה שנקרא: שיפוץ וליטוש.
וכמו שאמר (...) האדמו"ר מקורצוויל למשבק"ו: אם לא תגיה ותשפץ את הדא"ח שלי - החסידים שלי ילכו לקרוא בספרי חיצונים...

 

[Natan Galant]

מה

מה שנקרא: שיפוץ וליטוש.
וכמו שאמר (...) האדמו"ר מקורצוויל למשבק"ו: אם לא תגיה ותשפץ את הדא"ח שלי - החסידים שלי ילכו לקרוא בספרי חיצונים...

בתור אחד שקורא לא מעט ספרות חבדי"ת...
למה באמת בדא"ח של חב"ד יש תמיד שתי תופעות:
1- הטקסטים עמוסים ומלאים בר"ת, הפניות, ובד"כ הטקסטים עצמם (גם של 'משפעים' בני דורנו!) מאוד מפותלים ופתלתלים
2- תמיד יש ציון ענק: "לא מוגה".

 

[יענקי R]

1- הטקסטים עמוסים ומלאים בר"ת, הפניות, ובד"כ הטקסטים עצמם (גם של 'משפעים' בני דורנו!) מאוד מפותלים ופתלתלים
2- תמיד יש ציון ענק: "לא מוגה".

1. השערה שלי: יש להם ב"ה כ"כ הרבה חומר להוציא מידי שבוע, אם לא מידי יום [באמת היבול התורני של חסידות חב"ד הוא עצום ונדיר בגודלו!]. וראשי התיבות כנראה חוסכים להם בזמן.

2. בברור: הרבה מהמאמרים של הרבי האחרון זי"ע הביאו לפניו להגיה, ועל זה נכתב: מוגה, היינו ע"י הרבי עצמו. מאידך, הרבה חומר (המון!) לא הספיקו להביא לפניו, ועל כן הם מציינים 'מונח, בלתי מוגה'.

כל זה בקיצור נמרץ ממה שקראתי לאחרונה ב'כפר חב"ד'.
מסתבר שיהיו הסברים מחכימים יותר.

 

[עיגול רבוע]

בתור אחד שקורא לא מעט ספרות חבדי"ת...
למה באמת בדא"ח של חב"ד יש תמיד שתי תופעות:
1- הטקסטים עמוסים ומלאים בר"ת, הפניות, ובד"כ הטקסטים עצמם (גם של 'משפעים' בני דורנו!) מאוד מפותלים ופתלתלים
2- תמיד יש ציון ענק: "לא מוגה".

1. השערה שלי: יש להם ב"ה כ"כ הרבה חומר להוציא מידי שבוע, אם לא מידי יום [באמת היבול התורני של חסידות חב"ד הוא עצום ונדיר בגודלו!]. וראשי התיבות כנראה חוסכים להם בזמן.
2. בברור: הרבה מהמאמרים של הרבי האחרון זי"ע הביאו לפניו להגיה, ועל זה נכתב: מוגה, היינו ע"י הרבי עצמו. מאידך, הרבה חומר (המון!) לא הספיקו להביא לפניו, ועל כן הם מציינים 'מונח, בלתי מוגה'.
מסתבר שיהיו הסברים מחכימים יותר.

לגבי 2 זה נכון. "בלתי מוגה" בחב"ד פירושו לא קבל אישור של הרבי. (אבל 'הנחה' בטרמינולוגיה החב"דית אין משמעותה אלא לומר: שהדבר השכלי הונח ע"ג הדף באמצעות כתיבה).
לגבי 1. בנושא זה יש בחב"ד שמרנות גדולה. בתורת רבותיהם-נשיאיהם הם שומרים על המינוח וכל צורת הכתיבה שהיתה נהוגה בדורות שעברו (מה שהיה נהוג אצל כולם).
לגבי ר"ת יש בכך מעלה נוספת. כל מונח שבא בר"ת, משמע המונח כבר מוכר עד מאד. לכן יש עדיפות להשתמש בר"ת, מה שנותן מיד לקורא את המונח ומונע ממנו את הצורך לקרוא אותיות רבות עד שיקרא את המונח. פתיחת ראשי התבות שפרצה בזמננו, עם הקלתה על אותם שהתקשו בלעדיה, היא מקשה על אותם שהסתדרו טוב עם הקיצור.
לגבי הטקסטים, אם לדעתך הם מפותלים ופתלתלים, הרי זה בשביל לשמור על הבעה מסוימת ומדויקת המובעת דווקא בצורה הזאת. בספרי פוסקי ספרד הקדמונים רווח מאד הביטוי "לא יש"; במבט חיצוני יש שנראה להם כביטוי משובש, ועדיף ממנו לומר "אין", אבל במבט מעמיק ההבדל בין המונחים, מובן. אלא שכדי לבארו בזה, עלי להתאזר בסבלנות שאין בי כעת.

 

[יענקי R]

לגבי 1. בנושא זה יש בחב"ד שמרנות גדולה. בתורת רבותיהם-נשיאיהם הם שומרים על המינוח וכל צורת הכתיבה שהיתה נהוגה בדורות שעברו (מה שהיה נהוג אצל כולם).
לגבי ר"ת יש בכך מעלה נוספת. כל מונח שבא בר"ת, משמע המונח כבר מוכר עד מאד. לכן יש עדיפות להשתמש בר"ת, מה שנותן מיד לקורא את המונח ומונע ממנו את הצורך לקרוא אותיות רבות עד שיקרא את המונח. פתיחת ראשי התבות שפרצה בזמננו, עם הקלתה על אותם שהתקשו בלעדיה, היא מקשה על אותם שהסתדרו טוב עם הקיצור

טוב לדעת. תודה רבה.

 

[עיגול רבוע]

פתיחת ראשי התבות שפרצה בזמננו, עם הקלתה על אותם שהתקשו בלעדיה, היא מקשה על אותם שהסתדרו טוב עם הקיצור.

אלא שכמובן, הקושי של שפת היתר, אינו דומה כלל לקושי של מי שאינו מבין את הכתוב לפניו.