הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #21
העבודה מפגישה אותנו לא מעט עם מצבים שלא מתאימים לנפש שלנו,
לכל אחד זה מגיע ממקום אחר ובצורה אחרת,
יש אנשים שלא מסוגלים לטפל בחולים, יש אנשים שלא יודעים ולא יכולים לאכזב, יש אנשים שלא מסוגלים להפסיד, יש אנשים שלא יכולים לעבוד מול אנשים מלחיצים, יש אנשים שלא מסוגלים לעבוד מול מדינות שבעבר הרעו לעם ישראל ואצל חלקם זה משפחתי, יש אנשים שלא מסוגלים לעבוד בתחום בו הם עצמם ניזוקו, למשל להיות מטפל ליתומים כשהמטפל עצמו עדין סוחב טראומה מהענין.
התעסוקה מפגישה אותנו עם המון מקרים, ואנחנו צריכים להחליט כמה אנחנו מסכימים ללכת רחוק, ומה הקו אדום שלנו.
אני אישית התמודדתי לא פעם מול רגעים לא קלים [לא הייתי אומר קשים ברוך השם] אבל כשהם קרו לקחתי חבר לשיחת נפש, פתחתי איתו את הנושא בצורה הכי פתוחה שיש גם במקרים שלא היה ממש נוח, אבל אז ידעתי לעצב את הקו שלי בצורה הנכונה, האם הפעם הלכתי רחוק מידי או שזה עדין אפשרי במסגרת הכוחות והיכולות שלי.
ואתן דוגמא ממקרה שאני נמצא כרגע בתוכו.
אני אישית לא מסוגל לעבוד בלחץ, במיוחד לא עם אנשים שחיים בדרמה, אני פשוט מתחלחל מהמחשבה שכל שניה בחיים היא דרמה לסיפור מתח עם סרט בצידו, לפני כמה שנים עבדתי מול חברה שהבעלים היה אדם בדיוק הפוך מצורת העבודה שלנו, ברוך השם עשינו דברים יפים יחד, אבל הסבל שלי היה יום יומי, כל שיחת טלפון התחילה בדרמה והסתיימה בדרמה חובקת עולם....
והרגשתי שזה מתיש אותי ברמה לא מציאותית.
התמודדתי עם זה בשיחות עם חבר והצלחתי להבין היכן הקושי שלי, ומדוע זה כל כך מקשה, אבל במקרה ההוא לא יכולתי לעזוב כי החוזה היה מנוסח היטב ולא הייתה את האופציה לצאת באמצע. לשמחתי אחרי 6 שנים שעבדנו יחד הסתיים החוזה ולא הארכתי אותו.
לפני תקופה קיבלתי הצעה לעבוד עם חברה מסויימת, בעסקה שיכולה להיטיב עימי כלכלית, ואחרי פגישה אחת הבנתי שהמנכ''ל של החברה הוא אותו אדם מן העבר....
האם אני רוצה לחזור שוב על אותו סיפור? לא.
האם יש לי מרחב פעולה כלכלי לסרב? לא
האם התבגרתי מאז ואני יודע איך לעבוד מולו? לא בטוח.
אעדכן כשאקבל החלטה
לכל אחד זה מגיע ממקום אחר ובצורה אחרת,
יש אנשים שלא מסוגלים לטפל בחולים, יש אנשים שלא יודעים ולא יכולים לאכזב, יש אנשים שלא מסוגלים להפסיד, יש אנשים שלא יכולים לעבוד מול אנשים מלחיצים, יש אנשים שלא מסוגלים לעבוד מול מדינות שבעבר הרעו לעם ישראל ואצל חלקם זה משפחתי, יש אנשים שלא מסוגלים לעבוד בתחום בו הם עצמם ניזוקו, למשל להיות מטפל ליתומים כשהמטפל עצמו עדין סוחב טראומה מהענין.
התעסוקה מפגישה אותנו עם המון מקרים, ואנחנו צריכים להחליט כמה אנחנו מסכימים ללכת רחוק, ומה הקו אדום שלנו.
אני אישית התמודדתי לא פעם מול רגעים לא קלים [לא הייתי אומר קשים ברוך השם] אבל כשהם קרו לקחתי חבר לשיחת נפש, פתחתי איתו את הנושא בצורה הכי פתוחה שיש גם במקרים שלא היה ממש נוח, אבל אז ידעתי לעצב את הקו שלי בצורה הנכונה, האם הפעם הלכתי רחוק מידי או שזה עדין אפשרי במסגרת הכוחות והיכולות שלי.
ואתן דוגמא ממקרה שאני נמצא כרגע בתוכו.
אני אישית לא מסוגל לעבוד בלחץ, במיוחד לא עם אנשים שחיים בדרמה, אני פשוט מתחלחל מהמחשבה שכל שניה בחיים היא דרמה לסיפור מתח עם סרט בצידו, לפני כמה שנים עבדתי מול חברה שהבעלים היה אדם בדיוק הפוך מצורת העבודה שלנו, ברוך השם עשינו דברים יפים יחד, אבל הסבל שלי היה יום יומי, כל שיחת טלפון התחילה בדרמה והסתיימה בדרמה חובקת עולם....
והרגשתי שזה מתיש אותי ברמה לא מציאותית. התמודדתי עם זה בשיחות עם חבר והצלחתי להבין היכן הקושי שלי, ומדוע זה כל כך מקשה, אבל במקרה ההוא לא יכולתי לעזוב כי החוזה היה מנוסח היטב ולא הייתה את האופציה לצאת באמצע. לשמחתי אחרי 6 שנים שעבדנו יחד הסתיים החוזה ולא הארכתי אותו.
לפני תקופה קיבלתי הצעה לעבוד עם חברה מסויימת, בעסקה שיכולה להיטיב עימי כלכלית, ואחרי פגישה אחת הבנתי שהמנכ''ל של החברה הוא אותו אדם מן העבר....
האם אני רוצה לחזור שוב על אותו סיפור? לא.
האם יש לי מרחב פעולה כלכלי לסרב? לא
האם התבגרתי מאז ואני יודע איך לעבוד מולו? לא בטוח.
אעדכן כשאקבל החלטה
