הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
משל שהופיע באיזשהו עלון ומשום מה מזכיר לי משהו.....
"מה זה, אין להם מצפון? מה הם חושבים שאני לא צריך את הכסף?" – תהה יוחנן, בקול כאוב
ומיוסר.
"ברוכים הבאים לעולם המנוצלים" – ענה לעומתו בר שיחו בנימת שחוק שפיזרה מעט את ענני הזעם. - "אתה נשאבת לתחום הגרפיקה והעימוד רק לאחרונה. אבל אני כבר מזמן הגעתי אל המסקנה הפשוטה".
"המסקנה שלי היא, שאתה יכול לעבוד עד השעות הקטנות של הלילה כדי לענות על הדרישות שלהם ולהפיק יצירות מופת משובבי עין, אך מבחינת המזמינים, הרי שהתשלום שאתה 'מעיז' לדרוש הוא לא יותר מאשר "מלגת הוקרה" או "מענק עידוד", שהם עושים טובה שנותנים לך. מצידם שום דבר לא בוער. לא ישלמו היום? ישלמו מחר. ישלמו עוד שבוע, עוד חודש, מה בוער? אה?"..
יוחנן שתק והסכים לכל מילה.
לא היה זה סוד כי הוא התברך במתנת שמים בזוג ידי זהב. מודעה שעוצבה בעשר אצבעותיו הפכה ליצירת פאר של ממש. טובי הגרפיקאים היו בוחנים את יצירותיו ומנסים להתחקות אחר רעיונותיו היצירתיים והמפתיעים.
"מי שלא נמצא בתחום לא יודע לשער כמה ימים ולילות של עבודת-נמלים מאומצת, כמה כוסות קפה טורקי וכמה רחיצת פנים במים קרים בשעה 3 בלילה, עומדים מאחורי כל דף או עלון מעוצב" –הסביר לא פעם יוחנן למכריו.
- "אבל דעו לכם, כי החלק המתיש ביותר הוא המרדף אחרי התשלום המגיע לי בתום וביושר"
- . "כשצריכים אותך, הם יתקשרו 10 פעמים ביום לדחוק ולהלחיץ ולזרז, כל פעם בנוסח אחר: "תסיים כבר"! "המגבית חייבת להיפתח"! "הספר יורד כבר לדפוס"! ... ועוד שלל מכבשי לחץ.
"אך מהרגע ששלחת להם את החומר, פתאום נמוגו כל הלחצים כמו קוביית קרח בכוס תה חם.
אותו איש שאתמול דמה לסיר לחץ, מתעטף לפתע באדרת שלווה. אתה רק מזכיר את נושא התשלום, ופתאום נפתח סכר של תירוצים, בסגנון: "אל תדאג בסוף תקבל את הכסף"/ "אני צריך להתארגן עם הכסף"/ "אני המזכיר, תבקש מבעל הבית"/ יש כמה שחייבים לי כסף, כשאני יקבל מהם אני ישלם לך"..
הוא ניסה לדון אותם לכף זכות: "כנראה הם סבורים שיש לי משכורת מסודרת של עשרים וחמש אלף שקל לחודש. וכל העיסוק בגרפיקה היא מעין 'חובבנות', או 'התנדבות למען הציבור'...
הלוואי!.. הפטיר יוחנן בגיחוך מר.
"מה זה, אין להם מצפון? מה הם חושבים שאני לא צריך את הכסף?" – תהה יוחנן, בקול כאוב
ומיוסר.
"ברוכים הבאים לעולם המנוצלים" – ענה לעומתו בר שיחו בנימת שחוק שפיזרה מעט את ענני הזעם. - "אתה נשאבת לתחום הגרפיקה והעימוד רק לאחרונה. אבל אני כבר מזמן הגעתי אל המסקנה הפשוטה".
"המסקנה שלי היא, שאתה יכול לעבוד עד השעות הקטנות של הלילה כדי לענות על הדרישות שלהם ולהפיק יצירות מופת משובבי עין, אך מבחינת המזמינים, הרי שהתשלום שאתה 'מעיז' לדרוש הוא לא יותר מאשר "מלגת הוקרה" או "מענק עידוד", שהם עושים טובה שנותנים לך. מצידם שום דבר לא בוער. לא ישלמו היום? ישלמו מחר. ישלמו עוד שבוע, עוד חודש, מה בוער? אה?"..
יוחנן שתק והסכים לכל מילה.
לא היה זה סוד כי הוא התברך במתנת שמים בזוג ידי זהב. מודעה שעוצבה בעשר אצבעותיו הפכה ליצירת פאר של ממש. טובי הגרפיקאים היו בוחנים את יצירותיו ומנסים להתחקות אחר רעיונותיו היצירתיים והמפתיעים.
"מי שלא נמצא בתחום לא יודע לשער כמה ימים ולילות של עבודת-נמלים מאומצת, כמה כוסות קפה טורקי וכמה רחיצת פנים במים קרים בשעה 3 בלילה, עומדים מאחורי כל דף או עלון מעוצב" –הסביר לא פעם יוחנן למכריו.
- "אבל דעו לכם, כי החלק המתיש ביותר הוא המרדף אחרי התשלום המגיע לי בתום וביושר"
- . "כשצריכים אותך, הם יתקשרו 10 פעמים ביום לדחוק ולהלחיץ ולזרז, כל פעם בנוסח אחר: "תסיים כבר"! "המגבית חייבת להיפתח"! "הספר יורד כבר לדפוס"! ... ועוד שלל מכבשי לחץ.
"אך מהרגע ששלחת להם את החומר, פתאום נמוגו כל הלחצים כמו קוביית קרח בכוס תה חם.
אותו איש שאתמול דמה לסיר לחץ, מתעטף לפתע באדרת שלווה. אתה רק מזכיר את נושא התשלום, ופתאום נפתח סכר של תירוצים, בסגנון: "אל תדאג בסוף תקבל את הכסף"/ "אני צריך להתארגן עם הכסף"/ "אני המזכיר, תבקש מבעל הבית"/ יש כמה שחייבים לי כסף, כשאני יקבל מהם אני ישלם לך"..
הוא ניסה לדון אותם לכף זכות: "כנראה הם סבורים שיש לי משכורת מסודרת של עשרים וחמש אלף שקל לחודש. וכל העיסוק בגרפיקה היא מעין 'חובבנות', או 'התנדבות למען הציבור'...
הלוואי!.. הפטיר יוחנן בגיחוך מר.
