מחוללי הצחוק ◄ מדריך מתומצת לכתיבת הומור

  • הוסף לסימניות
  • #21
הוא מביא בחבילה אחת את העולם שלו, את ההסתכלות שלו על החיים ואת החוויה שלו, ואז משם מתחילים כל המחוללים.
מסכימה לגמרי, ועם כל מילה, אבל הרבה אנשים, למרות שהחיים מצחיקים אותם מאד, וכל סיטואציה מבליטה את האבסורד שבה, וחולשות אנושיות נראות להם כמו חומר מעולה,
לא ממש מצליחים להביע את זה בצורה שכל הקהל יקלוט, יהנה ויצחק.
לא כל האנשים מבינים הומור דק, או ציניות קומיקאית, ואם יצא לך פעם לומר משהו בצחוק, לאדם שקיבל את זה ברצינות, אתה בטח מבין על מה מדובר:
אתה מחכה לתגובה:D
אתה מסמיק:eek:
אתה מנסה להסביר את הבדיחה:rolleyes:
אתה מנסה להסביר למה (ל' בשווא) לא התכוונת:eek:
הצד שמולך מחייך בנימוס:)
אתה מבטיח לעצמך שלא לחזור על הטעות:(:confused::mad:

מדובר בטכניקות! בדיוק כמו בכל כתיבה אחרת, זו צורת הגשה, והיטיבו להסביר מעלי, אבל לא התאפקתי מלנסות גם:cool:
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
אכן חייבים כשרון בסיסי ללכידת הצד הקומי של החיים כדי לבטא אותם באופן מגלגל.
אדם נטול חוש הומור בדרך כלל מזלזל בו כ"ליצנות זולה" או מפחד ממנו. האמת, לא משנה הסדר.
ולכן אין חשש שאדם קדורני יחליט לכתוב קומדיה,
ואם כן, אוי, זה יהיה באמת מצחיק נורא,
כך שהסיכון לא אנוש.
אדם עם גישה ועם ניצוץ, מאמר שכזה עשוי להדליק אותו.
מעטים כותבי ההומור המשובח וכל מצטרף ראוי יתקבל בברכה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

זו תקופה שלא העליתי בת שחוק על שפתיי.

התקופה אינה תקופה לצחוק בה.

כשכואב כל כך, הצחוק מצטנף בתוך הגוף, נמנע מלהפגין נוכחות, שמא יתפקד כמלח על פצע.

האמת היא, שכלל לא בא לי לצחוק.

אומרים שצחוק דווקא מרפא כאב, אבל זה לא נכון כנראה כאשר הפצעים טריים מדי, מתחננים להגלדה.

אבל לפעמים, למרות הכול, אני נפקד רגעי חסד של שמחה.

זו יכולה להיות בדיחה טובה שמישהו השמיע, או לחלופין בדיחה ישנה שמי שהשמיעה נלקח לבית עולמו זה מכבר. למרבה ההפתעה, ההבנה המאוחרת קמעה, לא מאפילה על ההנאה הצרופה.

אומרים שאלו ניצני הגלדה. הגוף מרשה לעצמו, משמע הכאב עושה מקום לעוד רגשות לצידו.

גם אז, רגע לפני פרוץ הצחוק, אני בולם את עצמי, שלא להכאיב לסובבים אותי.

הצחוק שלי עשוי להגביר את הכאב שלהם. ואני, איני דר בודד במדבר שממה, לא אזרע צחוק על פצעי חבריי.

התקופה, תקופה קשה. הגשמים שוטפים כל ערוגה, זורעים חיים בדיצה.

רק היא, כחלקת אדמה חרושה תלמים-תלמים, צחיחה ונואשת להתלחלח.

שפתיים שבורות, משתיקות צחוק אילם של חורף.

בקיצור, למישהו יש וזלין?
"לפחות אנחנו יודעים שאלינו כל גזירת הגיוס הזו לא תגיע. אנחנו כאן בתוך ה'תיבת נח' שלנו, הישיבה!" אמר/ דרש דודי, בחור שקדן ומגיד מישרים בוסרי למדי, ליענקי חברו המסור לשמיעת דרשותיו שהפכו תדירות מיום ליום...

"אי אפשר לדעת..." פלט יענקי לדודי הנחרד.

"חס ושול'עם! איך אתה מדבר?" אמר דודי ברעד לא מדומה.

"על המשפט 'אל יאמין אדם בעצמו עד יום...'"

"מותו. ודאי ששמעתי! אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לחשוב על כזה דבר! בישיבה שלנו אין בחורים שיתגייסו, אני אומר לך!" הרעד של דודי הפך מפחד לתקיף עד כועס... "טוב, אני הולך לראשיב'ע, להביא לו לראות את טיוטות דרשות המוסר שכתבתי..." אמר ועזב את יענקי לכיוון חדרו של ראש הישיבה.

הוא צעד במרץ, לקצב מחשבותיו שנעו בתזזיתיות יתר לאור השיחה האמוציונלית שהייתה לו...

הוא הגיע לדלת חדרו של ראש הישיבה. קולו נשמע מבפנים, מדבר בטלפון.

הוא עצר בעצמו מלדפוק, קצת כדי לא להפריע לשיחה, יותר מסקרנות לשמיעתה.

"כן, אני שומע מוישה, זה ברור, המצב ממש לא טוב! כמה שזה כואב, אני אשלח אליהם כמה בחורים מהישיבה.

מפחיד אותי לחשוב שאני שולח ככה בחורים מידיעה לגיוס הזה.

ברור שלא הייתי רוצה להגיע לזה... אבל אין מה לעשות, אנחנו לא נעמוד בסנקציות!"

דודי בלע את רוקו באימה.

"לא שמעתי, מה אמרת? כמה רוצים לגייס? אהה, רק מהישיבה שלנו, זה לא הרבה מדי? טוב, אל תדאג אני אשלח את הפחות טובים... נקווה שכל הישיבות יישרו קו שיחד נגיע ליעדים שנקבעו..."

דודי כבר לא היה יכול. הוא פרץ לחדר משתנק מאימה.

"הראשיב'ע! לגייס?! בחורים מהישיבה שלנו??!!"

"אין מה לעשות דודיל'ה... אתה לא יודע באיזה מצב קשה..."

"אבל איך? מה? זה לא ייתכן!"

"אחרי שיגיעו ליעדים הכל יהיה טוב, ונוכל כולנו לחזור למסלול..."

"אבל הראשיב'ע" פרץ דודי בבכי קורע לב "בחורים מהישיבה שלנו ילכו לצבא ויהיו לחייל..."

"מה?? איך אתה מדבר דודי?? חס ושול'עם! לגייס כסף! במצ'ינג של עולם התורה!"
איזה דור הזוי,

איזה עולם שאי פעם היה מתוקן,

והיום. בתיקון.

איזה עולם,



שבסעודת שבת יש התראה ומתלבטים- שנגיש מנה עיקרית או נחכה לטיל?

איזה עולם,

שכשיש התראה כולם נושמים—פיווווו השעתית מגיעה...

איזה עולם,

התראה, שטיל בליסטי בגודל אוטובוס מגיע, ובמקום למות מפחד, מפעילים טימר לראות כמה זמן יש בין ההתראה לאזעקה.

איזה עולם.

שכנכנסים לממ"ד נראה שנפתח שם מכולת שכונתית עם כמות האוכל.

איזה עולם.

ש3 שניות אחרי השמע הבום כבר יש תיעודים מהנפילה ברשת.

איזה עולם

שכשמגיעה התראה, מכניסים מכונה, שוטפים כלים , רצים למקלחת, כאילו בתחרות עם הטיל- מי ישיג את מי.

איזה עולם.

כשאזעקה ברקע- אז נזכרים שצריך להכנס לממ"ד ויוצאים מהמקלחת נוטפי מים וסבון, ואז שמים נעליים או רצים לשירותים. כאילו בשביל מה היה התראה?

איזה עולם.

שאם יש התראה ולא מגיעה האזעקה- (שמתריעה מפני סכנת מוות,) את הכזה- יאללההה שיהיה אזעקה כבררררר. (כאילו בכביש אתה כזה- יאללהההה שנעשה תאונה כברררר)



איזה עולם.

שבחדר שינה (קרי הממד ) ישנים פתאום 10 איש ואתה מתחיל להבין איך אנשים גרים עם 12 ילדים ב2 חדרי שינה...



איזה עולם.

שאתה יוצא להליכה אתה מחשב כמה זמן יש לך באזור הכי מבודד בלי בתים ולאיזה כיוון תרוץ אם יהיה אזעקה.

איזה עולם.

שאתה יוצא עם חברים בליל שישי האחרון- ובמקום לצאת איתם- יוצא שאתה נכנס איתם לממד חדש כל פעם שאתה יוצא מהקודם.

איזה עולם.

שהילדים לא יודעים מה זה ללמוד במשך 10 חודשים בשנה כבר במשך 6 שנים.

איזה עולם-

שילד בן 2-3 יודע לספר מה זה התראה ומה זה אזעקה וטיל ואיפה הממד.



איזה עולם-

שיש רעמים וכולם בטוחים שטיל פגע בשכונה.

איזה עולם-

שנופל רסיס טיל והוא בגודל של מכולת משאית והוא עדיין נקרא רסיס.

איזה עולם-

שאם קמת בבוקר בלי אזעקה בלילה אתה מרגיש האדם הכי מאושר בעולם.

איזה עולם-

שאתה עומד מול מפת ההתראות ואומר נווו עוד שניה אנחנו...

איזה עולם-

שלפני שהטיל מגיע אתה יודע כמה ואיזה סוג- כאילו זה חבילה מאמזון.

איזה עולם-

שאחרי האזעקה כולם משתתקים ומחכים לשמע את ה"בוווםםםם"

איזה עולם-

שאחרי הבום מתחיל ויכוח- אם זה היה נפילה או ירוט

איזה עולם –

שאתה פוגש את בני משפחתך בבוקר- צהריים ולילה.... (בממד)

איזה עולם-

שאתה צוחק על עצמך שפעם מטיל אחד של תימן הלכת לממד (איזה פראיייר)

איזה עולם-

כשאתה מתחיל לנצל את זמן השהות בממד (מביאה תיק איפור, מנצלת למנחה, גומר מסכת...)

איזה עולם-

שכשאת יוצאת עם חברות, ויש התראה את מתעלמת אבל פתאום מתחילה האזעקה והמרתון מתחיל.

איזה עולם-

שאתה נתקע באמצע שומקום באזעקה ונהיה החבר הכי טוב של האנשים שאתה פוגש שם (ביום רגיל לא הייתם מביטים אחד על השני.)

איזה עולם-

אתה מזמין אנשים לשבת על סמך המקום שיש בממ"ד.

והעיקר-

איזה אלוקים גדול

שמכל כך הרבה טילים וכל כך הרבה איומים

הניסים פשוט עצומים ולא נתפסים!!!!

מזמור לתודה!

ושבעזרת השם- בניסן נגאל.
חוף הכנרת.

חום אימים. 46 מעלות בצל! מה בצל? העגבניות, החומוס, הכל היה 46 מעלות! גועל נפש.

"עזוב את זה, תביא כבר את הפחמים החדשים! את האלו הדפוקים שלך אתה יכול לזרוק לפח!" נפתח הוויכוח הקבוע.

"הופה, המייבין הגדול בפחמים... אתה בטח זוכר איך נחנקת פעם קודמת כשהיית בטוח שאוכלים גם אותם..."

"מצחיק מאוד! להזכיר לך שזה רק בגלל שכל הנקניקיות שהכנת על המנגל טעמו ונראו בדיוק כמו הפחמים?"

"אתה לא מבין באוכל, ככה זה אמור לטעום!"

"בשביל מה שאתה מכין על המנגל לא צריך להיות מבין באוכל, צריך פשוט להבין בפחמים... חחח, נו, שים את הפחמים האלו הם יעשו יופי עבודה!"

"נו נו... איפה המצית? שים את החזות והנקניקיות פה על השולחן, ותביא לי להדליק!"

"מה זה תביא לי? מי החליט שאתה המדליק? אני מניח אותם בינתיים על הרשת כאן בצד, ואני מדליק!"

"אתה תדליק? בינתיים הדבר היחיד שהצלחת להדליק זה את הנהג התימני באוטובוס כששאלת אותו מאיזה כפר הוא..."

"אמרתי לך פעם שאתה יכול להיות בדרן? תסתכל, אפילו השיער שלי מתבדר..."

"אם אני בדרן, אז אתה מתחרה לא רע... גרוע! בסדר, נדליק ביחד".

"מה ביחד? אתה תוציא אותי בהדלקה... או שנמחץ אחד לשני את האגודל על הכפתור של המצית?"

"יודע מה? תסדר אתה את המדליקים, אני אדליק עם המצית...."

"איזה מדליקים? אני מדליק תמיד עם תבניות ביצים ריקות טבולות בשמ..."

"אני לא מבין, לא הבאתם מדליקים?! אוי נו גאונים, תתקשר אליי כשתצליח להדליק, יש מצב שנברך אחד את השני בגמר חתימה טובה, בואכה חגים וזמנים לששון..."

"אואה, המופע שלך יהיה להיט היסטרי... אתה מוותר על ההדלקה בעצם?"

"לא מוותר, הולך להביא מדליקים מאנשים עם איי קיו שחוצה את קו השתי ספרות..."

כעבור שעה:

"מדהים! עכשיו אפשר לעבור לשיטה אחרת?"

"מספר 31 שאתה נותן, אני רק מזכיר... ממליץ לך להוציא ספר 'כל השיטות הגרועות להכנת המנגל' אם יהיו קונים רק כמספר שיטות הפח שלך, אתה מליונר!"

"הנה תסתכל, תביא את המנגל, תהפוך את הפחמים, שים את הניירות, הזרדים, הכובע שמש שחרכנו בטעות, והופה, אאה, בום! נדלק!"

"בוא נראה כמה זמן ישרוד, הרי היו כבר 3 נסיונות שצלחו לדקה ורבע..."

"תצחק תצחק, זה בוער יופי! אל תשכח שגם אתה הברקת בכמה נסיונות שצלחו כמו הנסיון שלך לצלוח את הכנרת בשחייה שנגמר אחרי חמישים מטר בסיוע סירות הצלה..."

כעבור רבע שעה נוספת:

"יש! השיטה שלי עבדה, אמרתי לך!"

"אפילו המנגל התייאש ממך ונדלק... בזבוז של ממש, בכמות האנרגיה שהשקענו בלהכין את המנגל אפשר היה לספק חשמל לכל המזגנים של המדינה בשעה הרותחת הזו, והזיעה שלי יכולה למלאות את החוסרים בכנרת. מה זה, איפה החזות והנקניקיות? אהההה אני לא מאמין!"

מסתבר שבעוד שאנחנו התווכחנו את עצמנו לדעת על אופני ההדלקה, השמש מעלינו צחקה מלוא קרניה בזלזול. החזות והנקניקיות ישבו שם על הרשת שעל השולחן, צלויות עד חרוכות מההיא שקפחה עליהן ללא רחם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה