דרוש מידע מחיקת צ'אט בוואצאפ

  • הוסף לסימניות
  • #1
מי יודע
האם כשמוחקים צ'אט שלם מהוואצאפ - זה מוחק את ההודעות גם אצל השני או רק אצלי?
מצורפת תמונה,
ניתן לראות שכאן אפשר לבחור צ'אט למחיקה. מה קורה אצל השני כשמוחקים?
Screenshot_20210329-134744_WhatsApp.jpg
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
זה נמחק רק אצלך
בצד השני לא נמחק
אל אם הצד השני עדין לא קרא את ההודעה ניתן לעשות מחיקה אצל כולם
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
זה נמחק רק אצלך
בצד השני לא נמחק
אל אם הצד השני עדין לא קרא את ההודעה ניתן לעשות מחיקה אצל כולם
זה כשמוחקים הודעה ספציפית בתוך הצ'אט.
גם כשכל הצאט נמחק זה כך?
כי בזה הוא לא נותן כמה אופציות בשביל מי למחוק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
זה כשמוחקים הודעה ספציפית בתוך הצ'אט.
גם כשכל הצאט נמחק זה כך?
כי בזה הוא לא נותן כמה אופציות בשביל מי למחוק.
זהו אם אתם רוצים למחוק שיחה שלמה אז זה נמחק רק אצלכם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
היום גם בג'ימל יש אפשרות של מחיקה אצל כולם ובדומה לווצאפ זה רק לפני שההודעה נקראה, אחרי זה כבר אי אפשר להעלים וצריך להתמודד...
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
בגוגל צאט (גימייל) אפשר למחוק הודעה גם אחרי שהשני קרא אותה.
בווטצאפ אפשר למחוק הודעה בודדת וגם אצל השני נמחק (נותן שם אפשרות בשביל מי למחוק)
אבל אפשר להגדיר בהגדרות שהצאט (-בווטצאפ) נמחק אוטומטית אחרי 24 שעות , אבל נראה לי שזה לכל הצאטים ולא רק לצאט מסוים
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
בגוגל צאט (גימייל) אפשר למחוק הודעה גם אחרי שהשני קרא אותה.
בווטצאפ אפשר למחוק הודעה בודדת וגם אצל השני נמחק (נותן שם אפשרות בשביל מי למחוק)
בווצאפ אין מצב אחרי שנקראה למחוק אצל השני, פתחתי עכשיו לבדוק כדי להיות בטוח.
בג'ימל לא מכיר אפשרות למחוק אצל השני אחרי שקרא - נכון ללפני חודשיים
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
בגוגל צאט (גימייל) אפשר למחוק הודעה גם אחרי שהשני קרא אותה.
בווטצאפ אפשר למחוק הודעה בודדת וגם אצל השני נמחק (נותן שם אפשרות בשביל מי למחוק)
אבל אפשר להגדיר בהגדרות שהצאט (-בווטצאפ) נמחק אוטומטית אחרי 24 שעות , אבל נראה לי שזה לכל הצאטים ולא רק לצאט מסוים
איך בג'ימייל?
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
בווצאפ אין מצב אחרי שנקראה למחוק אצל השני, פתחתי עכשיו לבדוק כדי להיות בטוח.
טעות, לא יודע איזה בדיקה עשית
ניתן למחוק אצל כולם הודעה ששלחת גם אם היא נקראה
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
  • הוסף לסימניות
  • #17

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

מה היתרונות של מורפולוגיה על גרפולוגיה? במובן מסוים היתרונות קשורים דווקא לזה שהגרפולוגיה הרבה יותר מעמיקה!!

להלן ההבדלים העיקריים המשפיעים על "עומק" האבחון:
1. גרפולוגיה (ניתוח כתב יד):
מהות: בוחנת תנועה גרפית שנוצרת משילוב של מערכת העצבים, שרירי היד והנפש.
דינמיות: כתב היד משתנה בהתאם למצב הנפשי, הגיל והנסיבות, ולכן הוא משקף את התהליכים הפנימיים העכשוויים ואת המבנה האישיותי העמוק.
עומק פסיכולוגי: גרפולוגיה נחשבת לכלי המאפשר לזהות קונפליקטים, עכבות, רמת אינטליגנציה רגשית ודפוסי התנהגות מורכבים.

מורפולוגיה (ניתוח מבנה הפנים והגוף):
מהות: בוחנת את הנתונים הפיזיים הקבועים (תווי פנים, מבנה גולגולת, פרופורציות גוף).
סטטיות: המבנה המורפולוגי הוא ברובו גנטי וקבוע יחסית (למעט הבעות פנים ושינויים קלים).
עומק פסיכולוגי: מורפולוגיה נוטה לאבחן פוטנציאל וטמפרמנט מולד. היא מתמקדת יותר ב"מה שיש" (החומרה) ופחות ב"איך זה פועל" (התוכנה הנפשית).
זהו בדיוק ה"מוקש" בשימוש בגרפולוגיה בשידוכים. עודף המידע והפירוט של הגרפולוגיה יכולים להוביל לפסילת הצעות בקלות רבה יותר מאשר מורפולוגיה, מכמה סיבות מרכזיות:
1. "רזולוציה" גבוהה מדי
בעוד שמורפולוגיה (חכמת הפרצוף) מתמקדת בקווי מתאר כלליים של אישיות וטמפרמנט (כמו "אדם מעשי" או "אדם רגשני"), הגרפולוגיה נכנסת לפרטים הקטנים של דפוסי התנהגות, עכבות וקשיים רגשיים. כאשר מקבלים דוח מפורט הכולל רשימת "חולשות" או "פגמים", קל מאוד להיבהל ולפסול את ההצעה, גם אם מדובר בתכונות אנושיות רגילות שקיימות אצל כולם.
2. זיהוי "סימני אזהרה" (Red Flags)
גרפולוגיה נתפסת ככלי שיכול לחשוף מצבי לחץ, חוסר עקביות או בעיות תקשורת עכשוויות. מידע כזה יכול להוביל לפסילה מיידית של הצעה בשידוכים, בעוד שמורפולוגיה עשויה לראות רק את הפוטנציאל המולד. בהיות ובסופו של דבר אבחונים אינם תמיד מדויקים ומחודדים 100%, הם גם עלולים להוביל לפסילת שידוך מתאים בגלל פרשנות לא נכונה או טעות של מאבחן ואז קשה מאוד "למחוק" את המידע הזה מהתודעה, מה שיוצר הטיה (Confirmation Bias) שתלווה את הפגישות.

בשורה התחתונה: דווקא בגלל שהגרפולוגיה נתפסת כ"מעמיקה" ו"פולשנית" יותר, היא יוצרת תחושת "ידע" שעלולה לגרום לאנשים לקבל החלטות גורליות על סמך ניתוח של דף נייר, מה שמוביל לעיתים לפסילות מיותרות של הצעות שיכלו להצליח.
המורפולוגיה מאבחנת את המבנה הבסיסי והטמפרמנט (למשל: האם מדובר באדם מהיר או איטי, מעשי או רוחני). אלו תכונות שקל יותר לעכל ולהבין איך הן משתלבות בתוך זוגיות. הגרפולוגיה, לעומת זאת, חושפת "רעשי רקע" נפשיים – מצבי רוח משתנים, עכבות וקשיים רגשיים – שעלולים להיראות מאיימים למרות שאינם מעידים על חוסר התאמה מהותי.
מידע מדאי "דרמטי":
בגרפולוגיה ניתן לעיתים לזהות סימנים למצוקה רגעית או משברים שהכותב חווה, וקל לפרש אותם בטעות כפגם אישיותי קבוע. מורפולוגיה, בהיותה מבוססת על מבנה פנים וגוף קבוע יותר, מפיקה פחות "דרמות" נקודתיות שעלולות להבהיל את הצד השני.
פחות מקום לפרשנות יתר:
ככל שיש יותר פרטים (כמו בגרפולוגיה), כך גדל הסיכוי שמאבחן או הורים יתמקדו בפרט שולי ויהפכו אותו לעיקר. במורפולוגיה המידע נוטה להיות כללי יותר, מה שמשאיר מקום לבירור האנושי הטבעי (הפגישות עצמן) לעשות את שלו.

לסיכום:
הגרפולוגיה נחשבת לכלי אבחוני מעמיק ומפורט יותר מבחינה פסיכולוגית, כיוון שהיא מנתחת "התנהגות" (הפעולה של הכתיבה) ולא רק "מבנה". עם זאת, מאבחנים רבים משלבים בין הכלים כדי לקבל תמונה מלאה: המורפולוגיה נותנת את ה"בסיס" והגרפולוגיה את ה"קומה השנייה" של הנפש.
המורפולוגיה נוטה להיות "סלחנית" יותר כי היא נותנת קווי מתאר רחבים. הגרפולוגיה, בשל הדיוק והעומק שלה, עלולה ליצור "עודף מידע" שגורם לאנשים לפסול שידוכים טובים בגלל חששות שלעיתים אין להם אחיזה במציאות היומיומית של חיי הנישואין.
  • תודה
Reactions: בן של פלוני1 //
6 תגובות
אני רוצה להעלות נקודה שפתאום 'קפצה' לי.

כאשר בחור ספרדי מישיבה בפריפריה נוסע הביתה כי לא חש בטוב, והמשטרה הצבאית מופיעה באותו לילה בביתו. זה לא ולא קרה במקרה, נכון?


נניח שמו בישראל: יהודה בן זקן.

נניח רגע לשאלה המקוממת לכשעצמה למה נטפלים דווקא לספרדים, ונתמקד בשאלה הבאה: איך הם ידעו? מי גילה להם שבליל י"ד כסליו אפשר לתפוס עריק פלוני בכתובת הוריו??


יש 2 אפשרויות בסך הכל.


  1. איכון סלולרי על כל המוגדרים עריקים
  2. רשת עניפה של משתפ"ים

נפרק את זה רגע לבנה אחרי לבנה, אוקיי?

אם יש איכון – האם לכל בחור ישיבה יש קו סלולרי על שמו? אני די בטוח שלא. אז המשמעות היא שהם צריכים להשיג רשומות של כל בעלי הקווים במשפחה, נגיד למשפחה בן זקן מנתיבות יש 10 קווים. ואז לאכן את כולם, ולבודד אחד מהם שנמצא בקביעות במשך ימים ארוכים באותה נקודה, ואז בהצלבה עם מערכות מידע אחרות יודעים שהכתובת X בבני ברק היא ישיבה כלשהי. שם לומד כנראה העריק "שלהם" – יהודה ני"ו.

מסקנה?

עריק יהודה בן זקן משוייך למס' סלולרי 05555555 שרשום על שם האבא, אליעזר בן זקן. ואז כאשר המספר הנ"ל פתאום מגיע לילה לבית הוריו – הגייסים יכולים להתנפל.

מה שמעלה את השאלה הבאה...

עד כמה זה חוקי, למען ה'?

נגיד נגיד שהמשטרה הצבאית ביקה אישור מגלי בהרב מיארה שאישרה בחפץ לב לבצע איכון אחר מס' סלולרי הרשום על שם יהודה בן זקן. העריק. אני מניח שהוגשה בקשה רוחבית כזו ואושרה בחיוך גדול.

אבל איזה פעלול חוקי יכול לגרום לאישור לעשות איכון סלולרי אחרי מס' של האבא? אליעזר? מבחינת החוק הוא אזרח שומר חוק, שבנו בן ה 18 לא ברשותו.

חשבתם על זה?

ובוא ניגע באפשרות השניה. ב'.

כדי שבחור מישיבת כסא רחמים או כל ישיבה אחרת, יסכים להיות חלאת המין האנושי ולדווח לגייסים על כל בן ישיבה שנוסע להוריו, הוא צריך להיות יצור מאוד מריר, מאוד אוהב כסף, ומישהו שקל לשכנע אותו לעשות את העבודה שלו. להלשין.

אז אם הייתי רכז שטח בשב"כ, הייתי מפעיל חמ"ל עם כמה עשרות בני תורה לשעבר, שמכרו את נשמתם לשטן, והם 'מדובבים' בחורי ישיבה תמימים, חלשים, בכל ישיבה ספרדית, נותנים להם כמה מאות שקלים על כל פיסת מידע, ומבטיחים להם שלא יקרה שום רע לכל בחור שהם ילשינו עליו.

אוקיי?

אבל זו אפשרות לא סבירה. כי כדי להפעיל רשת כזו צריך המון כוח אדם מאוד ספציפי. אנשים שמכירים את השפה, הז'רגון של בני התורה הספרדים, ויכולים להפעיל עליהם לחצים פסיכולוגיים חכמים, ולהפוך אותם למשת"פים.

כמה חבר'ה כאלו יש? כנראה בודדים. אז הצבא צריך לאתר כמה עשרות כאלו, שמוכשרים בשכנוע, לתת להם כלים וכסף ולסייע להם במערך שלם וענף להשיג משת"פים בכל ישיבה ספרדית...

זה לא מחזיק, כי מתישהו מישהו יישבר, הלב היהודי יכה בו, והוא יספר לרב של הישיבה שהוא בתפקיד כזה וכזה – והרשת כולה תיחשף וכולם יהיו זהירים.

אז מה כן קורה פה? (עשו לי חסד ואל תיכנסו לפוליטיקה פנים חרדית, זה לא מעניין אותי)
לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה