הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
תאונה קטלנית בה נהרגו אמא ושתי בנותיה -
הטרגדיה של משפחת גלושטיין זעזעה את כולנו. מי יכול להכיל בכלל את המחשבה אודות הכאב העצום, האבל הנורא, השכול העמוק הזה, המקיף את המשפחה שאיבדה בתוך רגע אחד בודד אם ושתי בנותיה.
הם רק יצאו לירושלים ביום שגרתי של 'בין הזמנים'. אמא, שושי ע"ה, עשתה קניות לקראת בר המצווה של האחיין, הלידה המתקרבת, והחגים שלאחריה. אבא לקח את הבנים ל'יום כיף' ברחבי העיר, כדי לאפשר לרעייתו המסורה להתארגן ולהשלים את הקניות שרצתה להספיק.
הם נפגשו בערב ב'רב שפע', האב והבנים נכנסו לרגע לאחת החנויות, האם והבנות המתינו בתחנה...
יללת סירנה של אמבולנס נשמעה, הגב' שושנה גלושטיין אמרה לגיסתה שעמדה לצידה, שמנהגו של אביה יבלחט"א, לומר פרק תהילים בכל פעם שהוא שומע אמבולנס חולף. היא עצמה עיניים ואמרה פרק תהילים בכוונה.
כשפקחה את עיניה היא ראתה את האוטובוס המתקרב בדהרה.
כולם התחילו לברוח, וגם היא ניסתה לעשות זאת, אבל העגלה שבה ישבה חני בת השנתיים וחצי נתקעה שם, בתחנה, והאם המבוהלת לא הצליחה לחלץ אותה.
בעוד האוטובוס דוהר לעברה היא המשיכה לנסות לחלץ את העגלה, עד שהאוטובוס נעצר, ולקח אתו את חייהן של האם ושתי בנותיה.
שושנה בת ה-40 שהיתה אמורה ללדת את ילדה השמיני בחודש אלול הקרוב.
הילדה החמישית בבית, שרה בת השבע, שלא זזה ולא ברחה אלא נצמדה בכל כוחה לאמה, וסמכה עליה שתגן עליה מפני הסכנה.
והקטנה בילדים, חני בת השנתיים וחצי, שעוד ישבה בעגלה עם מוצץ וחיתול.
דמים בדמים נגעו. דמי אם ובנותיה, יחדיו נמחצו אל מותן, וכל בית ישראל יבכו על השריפה אשר שרף ה'.
הלבבות מלאי דמעה, הפנים של כולנו נפולות מאז אותו אסון נורא, כולם מבינים שלא רק את שושי גלושטיין ובנותיה ביקשה ההשגחה העליונה לקחת, אלא שמדובר באיתות ובמסר לציבור כולו.
דודי ירד לגנו ללקוט שושנים, ולא רק שושנה אחת לקח עמו, אלא גם את שתי בנותיה הפעוטות, שלא טעמו טעם חטא.
אפשר לספר על גדולתה המיוחדת של המורה שושנה, המחנכת בסמינר המפורסם 'מעלות חיה' באופקים, שהיתה גם רכזת תחום חינוך מיוחד בתיכון של הרב ליברמן.
אפשר לספר על הרעייה המסורה שעמדה לימינו של בעלה הגאון רבי דב שליט"א, והשקיעה את כל כולה בטיפוח הכולל שלו והעצמה בלתי פוסקת של נשות האברכים הלומדים בו.
אפשר לספר על הבת המיוחדת שלא פסקה מלעשות כל שאפשר כדי לכבד את אביה הגאון רבי יעקב אלכסנדר ארנפרויד שליט"א, והיתה מסורה לו בכל נימי נפשה.
אפשר לספר על האמא המדהימה לילדים, שאפתה ובישלה וניקתה וטרחה ועמלה ולא פסקה מלדאוג להם יומם ולילה.
אפשר לספר על הדמות הייחודית בקהילה, זאת שתמיד זכרה להכין משלוח מנות גם לשומר של תלמוד התורה בו למדו הילדים, ושתמיד ידעה למי צריך לשלוח עוגה ולמי יש לדאוג לארוחת צהרים מבושלת.
אפשר לספר על הבעל הצדיק שהשאירה, שאיבד ברגע אחד שליש ממשפחתו, וכעבור 12 שעות עמד ליד המיטות שלהן, הצדיק עליו את הדין ואף הודה בכל לב לקדוש ברוך הוא על כל החסדים שגמל עמו ושממשיך לגמול עמו גם עכשיו....
אפשר לספר, ועוד יסופר רבות.
אבל לפני הכל, אנחנו צריכים לחשוב על המשפחה שנשארה. על האם המפרנסת שעבדה קשה כדי להאכיל את עולליה ולאפשר לבעלה לשקוד על תלמודו, ועכשיו אינה יכולה להמשיך ולעשות זאת.
צריכים לחשוב על הילדים שנשארו בלי אמא, בלי שתי האחיות שאיבדו.
הם נשארו עם חור ענק בלב! חלקם ראו את התאונה מתחוללת אל מול עיניהם הפעורות בחרדת מוות.
תחשבו רק על הטיפולים שיידרשו כדי לאפשר להם להתרפא מהצלקת המחרידה הזאת ולחזור להיות ילדים שמחים ומאושרים בסייעתא דשמיא.
תחשבו רק על הצורך לשלם מעתה עבור ניקיון, כביסות, בישולים, שמרטפות, עזרה שיעורי בית ועוד כהנה וכנה הוצאות כבדות שייפלו מעכשיו על המשפחה שנותרה, כי האמא המיוחדת והנפלאה שהיתה להם ושעשתה את כל אלו ועוד הרבה מעבר לכך, נלקחה מהם בחטף.
נכון, כולנו המומים. כולנו הזדעזענו, כולנו נאנחנו אנחה עמוקה מאוד כששמענו על השבר הנורא הזה.
אבל אנחנו לא יכולים להסתפק רק בהנדת ראש.
אנחנו לא יכולים לסובב את הראש ולהמשיך הלאה, לשכוח מהסיפור המחריד הזה.
אי אפשר להתעלם מהמצוקה של המשפחה, חייבים לעזור להם, להעניק להם ביד רחבה, כל אחד כפי יכולתו. זה המינימום ההכרחי שאנחנו חייבים לעשות למענם.
ניתן למסור תרומות עבור קרן מס׳ 5334 שעל ידי קופת העיר גם בטלפון מס׳ : 1800394747 או בדואר ל: ת.ד. 49 בני ברק
הטרגדיה של משפחת גלושטיין זעזעה את כולנו. מי יכול להכיל בכלל את המחשבה אודות הכאב העצום, האבל הנורא, השכול העמוק הזה, המקיף את המשפחה שאיבדה בתוך רגע אחד בודד אם ושתי בנותיה.
הם רק יצאו לירושלים ביום שגרתי של 'בין הזמנים'. אמא, שושי ע"ה, עשתה קניות לקראת בר המצווה של האחיין, הלידה המתקרבת, והחגים שלאחריה. אבא לקח את הבנים ל'יום כיף' ברחבי העיר, כדי לאפשר לרעייתו המסורה להתארגן ולהשלים את הקניות שרצתה להספיק.
הם נפגשו בערב ב'רב שפע', האב והבנים נכנסו לרגע לאחת החנויות, האם והבנות המתינו בתחנה...
יללת סירנה של אמבולנס נשמעה, הגב' שושנה גלושטיין אמרה לגיסתה שעמדה לצידה, שמנהגו של אביה יבלחט"א, לומר פרק תהילים בכל פעם שהוא שומע אמבולנס חולף. היא עצמה עיניים ואמרה פרק תהילים בכוונה.
כשפקחה את עיניה היא ראתה את האוטובוס המתקרב בדהרה.
כולם התחילו לברוח, וגם היא ניסתה לעשות זאת, אבל העגלה שבה ישבה חני בת השנתיים וחצי נתקעה שם, בתחנה, והאם המבוהלת לא הצליחה לחלץ אותה.
בעוד האוטובוס דוהר לעברה היא המשיכה לנסות לחלץ את העגלה, עד שהאוטובוס נעצר, ולקח אתו את חייהן של האם ושתי בנותיה.
שושנה בת ה-40 שהיתה אמורה ללדת את ילדה השמיני בחודש אלול הקרוב.
הילדה החמישית בבית, שרה בת השבע, שלא זזה ולא ברחה אלא נצמדה בכל כוחה לאמה, וסמכה עליה שתגן עליה מפני הסכנה.
והקטנה בילדים, חני בת השנתיים וחצי, שעוד ישבה בעגלה עם מוצץ וחיתול.
דמים בדמים נגעו. דמי אם ובנותיה, יחדיו נמחצו אל מותן, וכל בית ישראל יבכו על השריפה אשר שרף ה'.
הלבבות מלאי דמעה, הפנים של כולנו נפולות מאז אותו אסון נורא, כולם מבינים שלא רק את שושי גלושטיין ובנותיה ביקשה ההשגחה העליונה לקחת, אלא שמדובר באיתות ובמסר לציבור כולו.
דודי ירד לגנו ללקוט שושנים, ולא רק שושנה אחת לקח עמו, אלא גם את שתי בנותיה הפעוטות, שלא טעמו טעם חטא.
אפשר לספר על גדולתה המיוחדת של המורה שושנה, המחנכת בסמינר המפורסם 'מעלות חיה' באופקים, שהיתה גם רכזת תחום חינוך מיוחד בתיכון של הרב ליברמן.
אפשר לספר על הרעייה המסורה שעמדה לימינו של בעלה הגאון רבי דב שליט"א, והשקיעה את כל כולה בטיפוח הכולל שלו והעצמה בלתי פוסקת של נשות האברכים הלומדים בו.
אפשר לספר על הבת המיוחדת שלא פסקה מלעשות כל שאפשר כדי לכבד את אביה הגאון רבי יעקב אלכסנדר ארנפרויד שליט"א, והיתה מסורה לו בכל נימי נפשה.
אפשר לספר על האמא המדהימה לילדים, שאפתה ובישלה וניקתה וטרחה ועמלה ולא פסקה מלדאוג להם יומם ולילה.
אפשר לספר על הדמות הייחודית בקהילה, זאת שתמיד זכרה להכין משלוח מנות גם לשומר של תלמוד התורה בו למדו הילדים, ושתמיד ידעה למי צריך לשלוח עוגה ולמי יש לדאוג לארוחת צהרים מבושלת.
אפשר לספר על הבעל הצדיק שהשאירה, שאיבד ברגע אחד שליש ממשפחתו, וכעבור 12 שעות עמד ליד המיטות שלהן, הצדיק עליו את הדין ואף הודה בכל לב לקדוש ברוך הוא על כל החסדים שגמל עמו ושממשיך לגמול עמו גם עכשיו....
אפשר לספר, ועוד יסופר רבות.
אבל לפני הכל, אנחנו צריכים לחשוב על המשפחה שנשארה. על האם המפרנסת שעבדה קשה כדי להאכיל את עולליה ולאפשר לבעלה לשקוד על תלמודו, ועכשיו אינה יכולה להמשיך ולעשות זאת.
צריכים לחשוב על הילדים שנשארו בלי אמא, בלי שתי האחיות שאיבדו.
הם נשארו עם חור ענק בלב! חלקם ראו את התאונה מתחוללת אל מול עיניהם הפעורות בחרדת מוות.
תחשבו רק על הטיפולים שיידרשו כדי לאפשר להם להתרפא מהצלקת המחרידה הזאת ולחזור להיות ילדים שמחים ומאושרים בסייעתא דשמיא.
תחשבו רק על הצורך לשלם מעתה עבור ניקיון, כביסות, בישולים, שמרטפות, עזרה שיעורי בית ועוד כהנה וכנה הוצאות כבדות שייפלו מעכשיו על המשפחה שנותרה, כי האמא המיוחדת והנפלאה שהיתה להם ושעשתה את כל אלו ועוד הרבה מעבר לכך, נלקחה מהם בחטף.
נכון, כולנו המומים. כולנו הזדעזענו, כולנו נאנחנו אנחה עמוקה מאוד כששמענו על השבר הנורא הזה.
אבל אנחנו לא יכולים להסתפק רק בהנדת ראש.
אנחנו לא יכולים לסובב את הראש ולהמשיך הלאה, לשכוח מהסיפור המחריד הזה.
אי אפשר להתעלם מהמצוקה של המשפחה, חייבים לעזור להם, להעניק להם ביד רחבה, כל אחד כפי יכולתו. זה המינימום ההכרחי שאנחנו חייבים לעשות למענם.
ניתן למסור תרומות עבור קרן מס׳ 5334 שעל ידי קופת העיר גם בטלפון מס׳ : 1800394747 או בדואר ל: ת.ד. 49 בני ברק
Reactions: ר' יהונתן, .חיה פ, אמונה זה הכל! ועוד 3 משתמשים6 //