דרוש מידע מילוי החסר=אושר אמיתי?

[בינה מלכותית]

מכירים את המצב הזה ממתינים למשהו זמן ארוך,
רוצים משהו מאוד מאוד,

האם כשמגיע הרגע המאושר אנחנו באמת הופכים להיות מאושרים?

קחו רגע שהמתנתם לו הרבה:
ילד/ה לחברה טובה
לטיול,
לטיסה,
בחור/בחורה לשידוך,
זוג לילדים.
חיפוש עבודה

או כל חסר אחר שהיה לכם.

תנסו לשחזר את הרגעים:
* שהחסר התמלא,
* חודש אחרי- האם הרגשתם עדיין מאושרים מודים להשם על הטובה?
* חצי שנה אחרי- האם לא המתנתם כבר למלאות את החסר הבא?

האם יש קשר בין זמן אורך החסר למשך זמן שהרגשתם מאושרים
או שדוקא בזמן הזה הייתם יותר מבולבלים- האם זה אכן ממלא את החסר שרצינו
האם זה אכן יעזור לנו?

 

[book]

חושבת שיש הבדל בין מלוי צורך כביכול רוחני, לבין צורך גשמי.
המתנה לשידוך/ילד וכו... תמלא את הלב באושר גם לאחר זמן, לעומת זאת, טעם הטיסה/הטיול/השיפוץ/הרהיט החדש... יפוג מאד מהר ויפנה מקום לחסר חדש.
בכלל, טעם טוב וסיפוק אמיתי, מגיע מעשיית דבר משמעותי, עם תוכן.
מצווה, מעשה טוב, סיוע לאדם אחר ימלא את הלב בסיפוק הרבה יותר מכל מלוי אחר של משאלה.

 

[nechami04]

* חודש אחרי- האם הרגשתם עדיין מאושרים מודים להשם על הטובה?

אפילו חצי שנה אחרי-עדיין מאושרת ומודה..

סתם כך, כשממתינים מאד למשהו יודעים יותר להעריך ושזה בכלל לא מובן מאליו!

 

[ופרצת]

אני חושבת שכל רגש יש לו פג-תוקף קצר יחסית, כמו אש שדועכת עם הזמן.
את יכולה לתאר לעצמך שנפגשת עם קרובה לאחר פסק זמן ארוך. בדקות הראשונות, הרגש יפרוץ החוצה. אחרי כמה דקות - עדיין תורגש ההתלהבות, אך פחות 'סוערת'. בהמשך - תשרור אוירה שמחה - אבל רגועה יותר.
בקשרים קרובים שאמורים להחזיק מעמד לאורך זמן, בעז"ה, יש צורך להוסיף 'חומר בערה', כדי שה'אש' הזאת תמשיך לדלוק.
לגבי תחושת האושר לאחר ציפייה ארוכה - יתכן והתחושה היא פנימית ועמוקה יותר, מאשר אצל אלו שזכו לדבר בקלות. עם זאת, היצר הרע הוא מומחה גדול לערב עניינים חיצוניים כדי לצנן את ההתרגשות ולהביא את האדם לידי עצבות.
לגבי הודאה לה' - ממשיכה בכל שלב, גם כשמרגישים שנמצאים בתחתית המדרגה.

 

[מצפה למשיח]

יש צדק במי שאומר שדברים גשמיים אינם גורמים לאושר. הדבר דומה למי ששותה מים מלוחים, שכמה שיותר ישתה - יהיה צמא יותר ולא ירווה אף פעם, לכן כשקונים חפץ או נוסעים לטיול, השמחה לא מחזיקה מעמד הרבה זמן ומיד מתחילים לחשוב על הקניה הבאה או הנסיעה הבאה.
לעומת זאת, השג רוחני הוא קנין נצח ותמיד נהיה מאושרים בו ונודה עליו.

 

[ניק 96021]

מכירים את המצב הזה ממתינים למשהו זמן ארוך,
רוצים משהו מאוד מאוד,

האם כשמגיע הרגע המאושר אנחנו באמת הופכים להיות מאושרים?

קחו רגע שהמתנתם לו הרבה:
ילד/ה לחברה טובה
לטיול,
לטיסה,
בחור/בחורה לשידוך,
זוג לילדים.
חיפוש עבודה

או כל חסר אחר שהיה לכם.

תנסו לשחזר את הרגעים:
* שהחסר התמלא,
* חודש אחרי- האם הרגשתם עדיין מאושרים מודים להשם על הטובה?
* חצי שנה אחרי- האם לא המתנתם כבר למלאות את החסר הבא?

האם יש קשר בין זמן אורך החסר למשך זמן שהרגשתם מאושרים
או שדוקא בזמן הזה הייתם יותר מבולבלים- האם זה אכן ממלא את החסר שרצינו
האם זה אכן יעזור לנו?

אדם בלי רצון/בלי חוסר
אין לו משמעות
הרצון למלא חסר אלו החיים עצמם
וזה לא משנה אם זה חסר רוחני או גשמי
מילוי חסר נפשי/רוחני/רגשי - יכולה לממלא את הלב ליותר זמן לעומת מילוי חוסר גשמי (שמוגבל בזמן, או שמתרגלים אליו)
העליות והירידות האילה נותנות טעם בחיים
אם לא היה לנו רצון, לא היה לנו מה לעשות כל היום...
ואנו גם אומרים 3 פעמים ביום"
"פותח את ידך ..... רצון"

 

[יהלום-יצירות מלוטשות]

האם כשמגיע הרגע המאושר אנחנו באמת הופכים להיות מאושרים?

והכלל והעיקר שאין כאן שום אושר אמיתי כלל.
(לפחות בדברים שאינם רוחניים).

וכמה טוב יהיה שנפנים את זה כבר ודיי.
הרדיפות אחרי ה'אושר' הבא - הם פלסטרים זמניים ומתחלפים.
בתוכנו כולנו כבר יודעים שזה לא הדירה, זה לא הרכב, ואפי' לא השיפוץ והעבודה.
הבור השחור הזה - יישאר, פתוח ומזמין.

וזאת העבודה של החיים. לחיות. עוד יום. ועוד יום. לייצר אושר במציאות העכשווית.
לחיות את הרגע, את ההווה.
לחלום זה טוב, זה הכרחי - אבל אם מאבדים דרכו את המציאות - מה שווי יש לו?

וטוב שזה כך, כי זהו דרך העולם. וזה נותן קצת 'דרייב', וזה בסדר.
אבל כמדומה שאין רגע - כאן בעולם - שנוכל לומר: 'זהו', הגענו ליעד.
יש רגעים יפים, יש רגעים של נחת, של סיפוק, של הצלחה.
אבל הקושי, העצבות, הניסיונות - ימשיכו הלאה.

אחרת הרי לא היינו כאן. לא?