שיתוף - לביקורת מי יכול לנגב דמעות של עם שלם?

[חנה ש.]

ב"ה

בשעת הליל, כשהרחובות כבר נמים את שנתם, במוצאי יום מנוחה, יצאנו כהרגלנו בקודש אל עבר הר ציון, זה שכנת בו.

כבר במורדות ההר עולה בלב תחושת קדושה, כשלימיננו שלט "רחוב אליהו הנביא", ואנו מתקדמים במעלה ההר.

רק יחידי סגולה, אלו שהצטרפו אל מועדון שבורי הלב, זכאים לשפוך את ליבם בבכי המטהר את הלב ופותח שערים נעולים.

ואם תשאלו על מה ולמה זכיתי להצטרף אל מועדון שבורי הלב, ורבות אנחותי וליבי דווי,
הרי די אם אספר לכם את הגיון ליבי על צער שבויי בת עמי, הנתונים ביד צר.

ומיד עם קומי בשחרית, עוד לפני לגימה, לבי עמהם בצרתם.
ואיך יכול לב יהודי לשמוע בצרת אחיו, ולהחריש?
וזעקתם עולה בקרבי בכל עת שליבי הומה.

כיצד בחור יהודי זך ומופלא שבוי בידי קליפה, בחור צעיר בן 24, וזעקתי מגעת עד כיסא הכבוד.

ריבונו של עולם, אלון בן עדית, בנך, מצוי הוא בשבי ואינו יכול להגיע לשאת תפילה כאן, במקום דוד מלך ישראל חי וקיים.
וכל ושאר אחינו הנתונים בצרה ושביה, שמותיהם חרוטים על לוח לבי, ודמעותיי מבקשות רחמים בעדם.
לכן באתי אני, שליחה בשמו ובשם כל החטופים, אנא אבא מלך רחמן, יהי רצון כאילו הגיע אלון בעצמו וכאילו זעק את זעקתו.
אני זועקת ממעמקי נשמתי, זעקה שאף אחד אינו יכול לשמוע, מלבדך בעל הרחמים.
ואני רק שליחה לומר ולעורר את רחמיך. ואתה, אבא, מלך גדול, חוס ורחם, ויגולו רחמיך על מידותיך.

ותוך כדי תפילתי, בפנים מכוסות, עולות שוב ושוב דמעות הנובעות מבאר מים חיים,
משורש נשמות עם ישראל, הקשורות כולן כאיש אחד בלב אחד אל שורשן.

טעות אחת טעיתי, וטישו אין.
פניתי לאחת היושבות במקום, בלחישה:
"יש לך אולי טישו?"

והרבנית, בקול רם וברור, פונה לקהל הקדוש:
"יש כאן מישהי עם טישו אולי?"

אבל לאף אחת אין נייר שיכול לנגב דמעות של עם שלם המצוי בצער.

הרבנית פונה אליי למראה פניי הדומעות:
"אולי את צריכה עצה טובה? תגידי לי מה הבעיה, ואני אייעץ לך."

לרגע עלתה בת שחוק על שפתי.
כמה נפלא... אולי אספר לה את כל מסכת התלאות שעליה אני מבקשת רחמים?

"את יכולה להביא לי את המשיח?" שאלתי, בקול של תקווה שידע שאין בפיה תשובה.

אבל למרבה הפלא, הרבנית שולפת מתיקה חוברת מהודרת, "תפילת הרש"ש, סגולה לכל עת".
"זו תפילה על הגאולה, תגידי אותה."

אמנם לא הבנתי, אך זכיתי לומר.
נזכרתי שהתפללתי בדרכי:
ריבונו של עולם, שים נא בפי את המילים שאתה רוצה לשמוע.

ואם לא די בזה, כשהבטתי בלבנה היפה, ביקשתי:
שנזכה, ויהיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יאיר שבעתיים.

והנה, כשאני קוראת את התפילה שלא הכרתי, עומדות המילים הללו ממש לנגד עיניי:
מספרות לי שיש מי שמדייק לנו את כל המעשים,
שהכול ממנו,
ואכן, עוד מעט קט יגיע היום.

"והיה אור הלבנה כאור החמה, וממנה יימשך שפע גדול ורב כח למלכא משיחא, ונחה עליו רוח ה’."

*מוצאי שבת קודש פרשת פנחס הלא הוא אליהו מבשר טוב.

 

[חנה ש.]

שמות לתפילה.

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

כמה נוגע ומעורר!
והכותרת--- מטלטלת!
תודה @חנה ש.
מאחלת לכולנו גאולה בקרוב.

 

[צביה ר.]

@חנה ש. תודה על הקטע המעורר.
הזכויות על התפילות שנוספו בזכותו - שמורות לך.

רק אשמח אם תוכלי להסביר למה התכוונת במשפט הזה:

רק יחידי סגולה, אלו שהצטרפו אל מועדון שבורי הלב, זכאים לשפוך את ליבם בבכי המטהר את הלב ופותח שערים נעולים.

כי עד כמה שידוע לי כל אחד מישראל, ולא משנה מהי רמת שברון ליבו, זכאי להיכנס בשערי הדמעות שאינם ננעלים לעולם. לא נדרשת הצגת כרטיס מועדון.

 

[חנה ש.]

@חנה ש. תודה על הקטע המעורר.
הזכויות על התפילות שנוספו בזכותו - שמורות לך.

רק אשמח אם תוכלי להסביר למה התכוונת במשפט הזה:

כי עד כמה שידוע לי כל אחד מישראל, ולא משנה מהי רמת שברון ליבו, זכאי להיכנס בשערי הדמעות שאינם ננעלים לעולם. לא נדרשת הצגת כרטיס מועדון.

תודה, חשוב לי הפידבק הזה.
בפרט שאני בהחלט משקיעה זמן בכתיבה,
ובאמת כותבת מתוך אידיאל.
האמת שחשבתי על האוקסימרון כשכתבתי את זה,
"רק יחידי סגולה, אלו שהצטרפו אל מועדון שבורי הלב, זכאים לשפוך את ליבם בבכי המטהר את הלב ופותח שערים נעולים".
מצד אחד כמעט לכל אחד מישראל יש לב שבור, מצד שני אני כותבת יחידי סגולה.
אז כן, להיות בעל לב נשבר זו מתנה שלא מגיעה סתם היא מגיעה מתוך כאב, וצריך להיות יחידי סגולה,
כדי להרגיש היטב, אבל הלא אנו כולנו בני עם ישראל יחידי סגולה.
אולי הייתי צריכה לכתוב יש להם זכות, זה ניסוח יותר מדויק, תודה שתיקנת.