שיתוף - לביקורת מי לא מפחד מאנשים??????

  • הוסף לסימניות
  • #1

שיתוף

על רובוטים, מורות, ופחד אחד שנמס



* הערה חשובבה-הטקסט נכתב מתוך חוויה אישית גרועה ולא מתוך ביקורת על מורות או מערכת החינוך חלילה.!!


זה התחיל משיחה רגילה
ישבתי ודיברתי עם בת־דודה נחמדת על האכזבה ממורה ספציפית
ואז זה נפלט לי מהפה
'הלוואי שרובוטים יחליפו את המורות- שלי לכל הפחות
כי די נמאס לי מ. אה..ם.
אם רובוטים מחליפים את המורות (שלי שלי!)
זה אומר שטון לחץ נמס
וזהו
אין יותר מבטים מציקים,
שיחות מוזרות,
גערות חסרות שליטה.
אין יותר אמון שנשבר משני הכיוונים,
איומים חסרי פשר. איומים- אין!!

כי בסוף כולם אינטרסנטים...

וככל שניסיתי לדמיין את זה קורה
מרגע לרגע, זה הפך בעיניי למרגש יותר. חלום מתוק שלא יתגשם
מורות-רובטים!!
כאלה שעושים את התפקיד שלהם בלי שיקולי אגו!!!
ישבתי ככה כמה דקות, בוהה בהקיץ, מפנטזת

ואז זה הכה בי.

באמונה אמיתית,
המורות כבר רובוטים.
לא במובן הקר.
אלא במובן המדויק.
.
מתוכנתים הכי מדויק שאפשר.

וברגע שהבנתי את זה
משהו בי נרגע.
באמת נרגע.

המערכת כולה — מערכת מתוכננת.


וככה
כשהתובנה עדיין טרייה, יום למחרת,
פסעתי אל השיחה המתוזמנת עם הרובוט הכי מלחיץ בארץ (בהתחייבות)
ובמקום לצעוק
או לחרוץ גורל לתמיד כהבטחתה
היא פשוט אמרה
יש מישהו למעלה שמשגיח עלייך, ניסיתי מלא שיחות אצל המנהלת
ו.... אין לי הסבר אחר
ואז היא פשוט
הלכה

ואני
לא הייתי צריכה יותר מזה.
חוץ , מההבנה שלא רק שיש מתכנת
אלא הוא גם בצד שלי
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2

שיתוף

על רובוטים, מורות, ופחד אחד שנמס



* הערה חשובבה-הטקסט נכתב מתוך חוויה אישית גרועה ולא מתוך ביקורת על מורות או מערכת החינוך חלילה.!!


זה התחיל משיחה רגילה
ישבתי ודיברתי עם בת־דודה נחמדת על האכזבה ממורה ספציפית
ואז זה נפלט לי מהפה
'הלוואי שרובוטים יחליפו את המורות- שלי לכל הפחות
כי די נמאס לי מ. אה..ם.
אם רובוטים מחליפים את המורות (שלי שלי!)
זה אומר שטון לחץ נמס
וזהו
אין יותר מבטים מציקים,
שיחות מוזרות,
גערות חסרות שליטה.
אין יותר אמון שנשבר משני הכיוונים,
איומים חסרי פשר. איומים- אין!!

כי בסוף כולם אינטרסנטים...

וככל שניסיתי לדמיין את זה קורה
מרגע לרגע, זה הפך בעיניי למרגש יותר. חלום מתוק שלא יתגשם
מורות-רובטים!!
כאלה שעושים את התפקיד שלהם בלי שיקולי אגו!!!
ישבתי ככה כמה דקות, בוהה בהקיץ, מפנטזת

ואז זה הכה בי.

באמונה אמיתית,
המורות כבר רובוטים.
לא במובן הקר.
אלא במובן המדויק.
.
מתוכנתים הכי מדויק שאפשר.

וברגע שהבנתי את זה
משהו בי נרגע.
באמת נרגע.

המערכת כולה — מערכת מתוכננת.


וככה
כשהתובנה עדיין טרייה, יום למחרת,
פסעתי אל השיחה המתוזמנת עם הרובוט הכי מלחיץ בארץ (בהתחייבות)
ובמקום לצעוק
או לחרוץ גורל לתמיד כהבטחתה
היא פשוט אמרה
יש מישהו למעלה שמשגיח עלייך, ניסיתי מלא שיחות אצל המנהלת
ו.... אין לי הסבר אחר
ואז היא פשוט
הלכה

ואני
לא הייתי צריכה יותר מזה.
חוץ , מההבנה שלא רק שיש מתכנת
אלא הוא גם בצד שלי
יפהפה
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
איזו תובנה!!
הכתיבה יפהפייה וסוחפת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
כתיבה יפה.
תובנה יפה.

והערה אחת קריטית על התוכן- את יכולה לעקוף עליה- כי הזהרת מראש שזה לא נובע מביקורת וכו'...
ובכל אופן אכתוב אותה.

לא מוכנה שהמורה שלי תהיה רובוטו-
לא מוכנה שיעירו לי רק כי זה מה שכתוב בתקנון
לא מוכנה שידברו אלי בלי לב.
לא מוכנה שימסרו לי ככה שיעורי יהדות.

מורות שלי.
אתן יקרות לי ברמה שאתן לא יכולות לתאר
אני עושה פרצופים כשאתן קוראות לי.
מבטיחה לכולן שאני רועדת ממכן
ושלא פר שהענשתן אותי ככה.
אבל מתחת לכל זה.
אני מעריכה המון- אפילו שאני לעולם לא אומרת.
ורק שולחת פרצופים סנוביים.
תודה שאתן שם בשבילי.
אפילו שאני דלת סגורה אתן לא מפסיקות לדפוק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
תודה על התגובות חיממתם תלב!

וזה-
מורות שלי.
אתן יקרות לי ברמה שאתן לא יכולות לתאר
אני עושה פרצופים כשאתן קוראות לי.
מבטיחה לכולן שאני רועדת ממכן
ושלא פר שהענשתן אותי ככה.
אבל מתחת לכל זה.
אני מעריכה המון- אפילו שאני לעולם לא אומרת.
ורק שולחת פרצופים סנוביים.
תודה שאתן שם בשבילי.
אפילו שאני דלת סגורה אתן לא מפסיקות לדפוק.
וואו
התרגשתי בשבילם) כל הכבוד על הכנות וואו וכן ציינתי את זה קודם כמו שאמרת שאין בקטע חלילה ביקורת (ולו דווקא בגלל שהיה לו המשך מרנין עוד יותר שלא כאן המקום לפרטו חח) בדיוק מהסיבה שכתבת אז תודה ששמת לב!!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

אט אט אני מבינה שאני לא מיוחדת בכלל.
בכלל.
אומנם אני ייחודית כמו שכל אדם ייחודי, אך אין לי סגוליות.
אני לא מיוחדת.
איך אני יודעת את זה?
סימנים קטנים מכל מקום, הוכחות.
כמו למשל אנשים כמוני בדיוק בדיוק.
כמו למשל הבנה שאם אני מיוחדת - זו כפירה.
*
ההבנה הזו נושאת בתוכה משהו מדהים.
אמנם תמיד ידעתי שאני לא מיוחדת אבל היתה לי גם חשיבה גרנדיוזית. וגם מחשבה/חשש אולי כן, אולי חושבים שאני מיוחדת (כאילו חושבים עלי...)
אבל לא.
אנשים מדברים כמוני, חושבים כמוני, מתמודדים כמוני, יצאו לאור כמוני, עברו דרך כמוני.
אין בי משהו יותר.
מצד אחד זה רוגע נפשי להבין שאני לא מיוחדת. אני גם לא מיוחדת לשלילה. אני לא חריגה.
מצד שני זה... המ... קצת מאתגר את הרגש.
כי עדיין קשה לי לשמוע אנשים שמדברים כמוני או חושבים כמוני או אפילו מחדשים לי.
תחושה של: הם כמוני לגמרי.
וזה קצת מאתגר להרגיש את זה כי זו תחושה והבנה/ הסקנת מסקנות שגם לאחרים קשה לשמוע אותי כמו שלי קשה לשמוע אותם (לא שהם בדיוק שומעים אותי).
ואז הבנה של: למה לי להתאמץ לדבר, להביע את עצמי, אם בכל זאת כולם חושבים כמוני וכולם כמוני.
ואם יש אנשים שזה מרגיז אותם שאני מתבטאת, כמו שאותי מרגיז לשמוע אנשים מתבטאים, אולי עדיף לא לכתוב וזהו.
*
אבל התשובה לכל זה היא - שאני בסדר.
זו הדרך שלי.
אולי אני לא מיוחדת אבל בלי קשר מותר לי ללכת בדרך שלי, אני לא צריכה למחוק את הדרך הזו. גם אם אנשים יתאכזבו.


שמעתי שכולנו הוויה,
צריך להגיע לשם-
להבנה שאנו הוויה ולא אגו.
הוויה זה אומר: אני נוכח כאן, אני הוויה טובה משדרת אהבה.
וכל השאר, כל בני האדם גם הם הוויה. אין כאן תחרות יש כאן מסע של כל אחד בדרך לעצמו האמיתי, האור שלו שרוצה להתגלות.


בעוד אגו זה יותר הסיבוך הזה סביב 'אני' ו'היא'.
כן, ככל שאדם יכיר בכך ויפעל בהבנה שהוא כלי מלא אור, שהוא הוויה טובה, הבעיות שלו יפתרו.
כי זו האמת, כל אדם יש לו שליחות ואין אף אחד מיוחד יותר.
לפעמים אני רואה אנשים לא מושלמים שמפרגנים לאנשים אחרים, שהם כן מאוד מוכשרים מוצלחים יותר מהם ואני קצת רוצה ללמוד: מה המהות של פרגון?
האמנם המפרגן כל כך מלא בעצמו ובטוח בעצמו שהוא מסוגל לפרגן?
למה אדם לא מסוגל לפרגן?
מה זה החסר הזה שגורם לאדם לחוש שהוא נאלץ להלחם על המקום שלו... האם יש אנשים שהמקום שלהם בעולם לא מובטח או שזה רק דמיון שהאדם יוצר לעצמו?
זה כנראה רק דמיון.
זו מלחמה על ריק.
כי יש לכל אחד מקום מבוסס, איתן, מלא ערך, מששת ימי בראשית.
הוא צריך לעמול עבור המקום הזה כי לעמל אדם יולד אבל המקום שלו קיים, מדויק ויציב.
ולחינם אדם מסתכל על הזולת כדי לחפש עוד קמצוץ של אושר, אישור, הכרה, כי הנפש לא תימלא.
והנשמה מלאה מעצם היותה והיא לא צריכה דבר.
*
אבל אנחנו כאן בעולם הזה, עולם מלא נסיונות, תחרותיות, קנאה, פחד, מוסר מול אינטרס, חוקי תורה מול הרצון האישי, אנחנו בעולם מקסים, וגם כל מה שיש בו שזה בין השאר גם צרות עין, קנאה ותחרות וכו' גם זה יכול להיות תועלתי כשאדם מודע לעצמו ומנסה למלא את המקומות החסרים שיש בו - באהבה עצמית.
כשאדם מוכן לקבל עצמו ולהתקדם במידותיו, מסגל סבלנות אורך רוח כובש את המידות הרעות.
אז הוא זוכה לאושר אמיתי.
לא צריך להיות מושלם, צריך להסכים שאני לא מושלם.
ולהתמלא בענווה בשפלות יחד עם הבנה שיש לי נקודות יחודיות רק לי והן נקודות האור שלי לעצמי ואולי גם לעולם.
שיתוף - לביקורת לא זקן ולא משוגע
הרגליים שלי כואבות והידיים רועדות, אני צריך עוד אבל נגמר לי.

יש פה גדר נמוכה מזמינה אותי לשבת עליה להרפות קצת את המחשבה, איזה יום היום בכלל? מקל עץ מחוספס, ענף בדימוס, נשען על הגדר לידי גם הוא התעייף כנראה להיות הרגל השלישית שלי. התחבושת דוחה היא ספוגה בנוזלים לא מזוהים ומדיפה ריח בלתי נסבל, אבל הרגל מזעזעת עוד יותר, עדיף להשאיר את זה כך.

אני רעב. אין לי מושג איפה התרמיל שלי. אני לא יודע איפה אני בכלל. הגרד בגוף מתגבר גם הרעד בידיים, הדאון נוראי כל כך, לפחות המח שלי מעורפל כי הצלילות גרועה מכל.

מכוניות נוסעות במהירות, המדרכה ריקה, אין בניינים באזור, ואני לא מכיר את המקום. מרחוק צועדת דמות, אני רואה רק את קווי המתאר שלה, השמש מסנוורת אותי, הוא נראה כמו איש מכובד יש לו חליפה יפה ומכנסיים מחויטות. הוא מתקרב ואפשר לראות את הפנים שלו מתעוותות בגועל כשהוא מבחין בי, זה לא כואב לי, כי אני דוחה אפילו את עצמי.

אני שומע צעדים לפתע ושם לב אל גרם מדרגות שיורד לימיני, קשה לי לסובב את הראש ואני לא רואה ברור. אמא וילד. יש לו תלתלים ארוכים וגולשים הוא נראה בן שלוש הם יורדים בקצב פסיעותיו הקטנות, הילד מדבר האמא מהנהנת, בטח הוא מספר לה מה הם למדו היום, או עם מי הוא שיחק. הם מתקרבים. אני יכול לשמוע את הקול שלו.

"מאמי א זיידע זיצט דא" הוא מסב את תשומת לב אמו אלי ואל המקל שלי. הלב שלי קופץ, שנים שלא שמעתי את השפה הזאת, כמה כאב ועונג בו זמנית המשפט הבודד הזה יכול להסב. אמא שלו מסבה את עיניה לשנייה ומיד מפנה מבט. "אל תסתכל עליו, הוא משוגע, יש הרבה כאלו בחיפה..." היא עונה לו, באידיש, כדי שלא אבין. הילד מסתכל עלי במבט סקרן, כנראה אף פעם לא ראה משוגע.

המרדנות העתיקה שבי מתעוררת. אני מנסה להשתיק אותה בכח, אבל היא חזקה מן האדם הרופס שהפכתי להיות. "אני לא זקן ולא משוגע" אני קורא בקול. באידיש. האם מסתובבת בעיניים פעורות, אני יכול לראות בהן את האימה. הילד מחייך, כאילו הבין. ושנייה לאחר מכן נעלם משם, עם אמו הנמלטת.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה