כללי מכתב גלוי לגרפיקאית מהעיתון

  • הוסף לסימניות
  • #1
מכתב גלוי לגרפיקאית מהעיתון:
גרפיקאית נכבדה,
מן הראוי היה שאעצב את דברי ואקשט בציצים ופרחים בבואי לכתוב לאישיות אמנותית שכמוך. אבל זהו, שאני נרגזת מידי לחגיגיות הזו.
ראשית, לפני שאת בוכה על עבודתך המתישה, שאי תודה שהיום את יכולה לבחור גופנים בהקשה עכברית קלילה לעומת ה"בחור הזעצער" שהיה יושב בקיטון האפלולי, ולאור העששית המרקדת על הכתלים המפויחים היה שולף בעיניים טרוטות קוביית אות אחר אות ומסדר באצבעות שחורות מדיו משפט אחר משפט בתבנית. השגיאות של הדור ההוא, תוצאה של מלאכת כפיים סיזיפית הן הרבה יותר הגיוניות מהשחיטה שאת שוחטת את כתבותיי פרי עמלי והגיגי ומתובלת בהגיונות מרואיינים נרגשים מאוד.
מה אענה לאימא שלי שתחיה, שרצתה למצוא רק נחת אחרי שנים רבות שגידלה אותי בזעת אפיים, והנה גילתה בעיתון כי כתבתה של בתה מסתיימת במשפט חיוור, יבש ועבש, הא?
לכי כמעט תשבעי בדמעות, שכבוד הגרפיקאית קרעה מהכתבה הנהדרת את הפיסקה האחרונה- פיסקת המחץ המותירה טעם חזק, פיסקה שהקורא מהנהן בהשתתפות ונאנח בהסכמה ושוהה קלות בטרם יעבור לעמוד הבא.
אז למה, ריבונו, למה תקעת אותה, את פיסקתי המסכנה בבית כלא מלבני והוצאת אותה מהכלל ? מי יכול להבין בכלל מה עושה המשבצת הוורודה הזו מלאת המלל שם למטה?
ולמה בצבע וורוד נוראי כזה, למה?
ובכתבה ההיא שאת השאלה הכתרת בכותרת מודגשת בבולד צעקני, ולכותרת הנהדרה, המקורית בחרת בפונט דקיק כתשובה חיוורת ובלתי מובנת?
ועוד אחותי שקראה את זה אומרת לי: "לא נורא"... לא נורא? נורא ואיום. אחרי לילה של הגהות ויגע, אני טורחת ומכתרת את הקטעים בקריאיטיביות מבריקה והופס, כך הלכה לה כותרתי לאנחות.
אבל לו היתה זו רק ההתערבות ברגל גסה בתכני המופלאים בכל קנה מידה, החרשתי.
כי הבחירה בגופן הדקיק בו כתוב שמי בעליבות אי שם בקצה העמוד, מגלה כי הכרזת עלי מלחמת חרמה, ואת מזלזלת זלזול חמור ביוצר ההגון. על כך לא אנוח ולא אשקוט.
בלילה אפל ונטול ירח ישבתי והגיתי מהי האסטרטגיה בה אבחר להחזיר מלחמה שערה: האפקט של כדור בדואר, או מעטפת אנתרקס נראה לי ממש לא רלוונטי. מאז עידן הדואר האלקטרוני, הדוורים כבר מזמן יצאו לפנסיה. אז מה? חשבתי אולי לשלוח לך איזה סוס טרויאני במסווה תמים, ולהושיב אותך שעות כפולות מול מחשב איטי כמו חילזון אחרי הגשם.
אבל אז קיבלתי את ההודעה ממחלקת הנהלת חשבונות, ועל כן אני שוקלת לגרוס במגרסה תוצרת קונטרול זי, את כל הטקסט הזעפני לעיל.
ובכן, מתברר שמעבר לשליטה ולעצמה שבידי הגרפיקאית השולטת במילותיי לשבט או לחסד, כובד המצלצלים, שכלל לא מצלצלים ולא שוקלים כבר מזמן , תלוי כמובן בקונטרול טי.
כלומר: אם הגרפיקאית תטה לי חסד ותגדיל את האיור המלווה את הכתבה, הרי היא תשתרע (לא הגרפיקאית, הכתבה) על פני ארבעה עמודים במקום שלושה- ואז הרווח כולו שלי, שהרי אין שכרה של כתבה בגודל צנוע של שני עמודים לכתבה בעלת אותו מספר תווים, אבל מתפרשת בהרחבה.
לכן נראה לי שאשלח לך גרפיקאית נחמדת, זר וורדים ושושנים בתוספת המלצת עיצוב נחוצה: גרפיקאית יקרה, זכרי כי קהל הקוראים חובב דווקא עצוב מרווח, מלווה באיורים גדולים. זה נעים יותר לקריאה וכמובן -מקצועי הרבה יותר. ברור. תשאלי אפילו אותי.
ובכלל, את נהדרת, את עושה עבודה מצוינת!
רווחי , רווחי ונתרווח!

(פיליטון שלא אפרסם בשום עיתון, אבל ליתר ביטחון:"כל הזכויות שמורות")
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
לא משלמים לפי תווים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
  • הוסף לסימניות
  • #4
אוי, נוי שלנו.......

רק תתקני סיזיפית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
נכתב ע"י נוי;883892:
אם הגרפיקאית תטה לי חסד ותגדיל את האיור המלווה את הכתבה, הרי היא תשתרע (לא הגרפיקאית, הכתבה) על פני ארבעה עמודים במקום שלושה- הרווח כולו שלי,. שהרי אין שכרה של כתבה בגדל צנוע של שני עמודים לכתבה בעלת אותו מספר תווים, אבל מתפרשת בהרחבה.
לכן נראה לי שאשלח לך גרפיקאית יקרה, זר וורדים ושושנים בתוספת המלצת עיצוב נחוצה: גרפיקאית יקרה, זכרי כי קהל הקוראים חובב דווקא עצוב מרווח, מלווה באיורים גדולים. זה נעים יותר לקריאה וכמובן -מקצועי הרבה יותר. ברור. תשאלי אפילו אותי.

נקודה למחשבה:
במקרים רבים מאד. גרפיקאית נדרשת לצמצם את כמות העמודים שפירגנה לכתבה.
סתם לדוגמא: נכנס ברגע האחרון עמוד חשוב או פרסום והעיתון כבר מלא עד אפס מקום. אז מה עושים? מצמצמים. (לא מפרסום חלילה! זה שווה כסף!!!). ולמה לא מוסיפים עוד עמודים במקום להוריד מהתכנים?? א. צריך להוסיף בכפולות של 4 או 8 או 16 (בד"כ 16), ובמה תמלאי אותם? ב. שוב כסף. להדפיס יותר עמודים פירושו להוציא יותר כסף על ההדפסה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
נכתב ע"י נוי;883892:
מכתב גלוי לגרפיקאית מהעיתון:
גרפיקאית נכבדה,
מן הראוי היה שאעצב את דברי ואקשט בציצים ופרחים בבואי לכתוב לאישיות אמנותית שכמוך. אבל זהו, שאני נרגזת מידי לחגיגיות הזו.
ראשית, לפני שאת בוכה על עבודתך המתישה, שאי תודה שהיום את יכולה לבחור גופנים בהקשה עכברית קלילה לעומת ה"בחור הזעצער" שהיה יושב בקיטון האפלולי ולאור העששית המרקדת על הכתלים המפויחים והיה שולף בעיניים טרוטות קובית אות אחר אות ומסדר באצבעות שחורות מדיו משפט אחר משפט בתבנית. השגיאות של הדור ההוא, תוצאה של מלאכת כפיים זיסיפית הן הרבה יותר הגיוניות מהשחיטה שאת שוחטת את כתבותי פרי עמלי והגיגי ומתובלת בהגיגי מרואיינים נרגשים מאוד.
מה אענה לאימא שלי שתחיה, שרצתה למצוא רק נחת אחרי שנים רבות שגידלה אותי בזעת אפיים, והנה גילתה בעיתון כי כתבתה של בתה מסתיימת במשפט חיוור, יבש ועבש? הא?
לכי כמעט תשבעי בדמעות, שכבוד הגרפיקאית קרעה מהכתבה הנהדרת את הפסקה האחרונה- פיסקת המחץ המותירה טעם חזק, פיסקה שהקורא מהנהן בהשתתפות ונאנח בהסכמה ושוהה קלות בטרם יעבור לעמוד הבא.
אז למה, ריבונו, למה תקעת אותה את פיסקתי המסכנה בבית כלא מלבני והוצאת אותה מהכלל ? מי הבין מה עושה המשבצת הוורודה הזו מלאת המלל שם למטה, ולמה בצבע וורוד נוראי כזה, למה?
ובכתבה ההיא שאת השאלה הכתרת ככותרת מודגשת בבולד צעקני, ולכותרת הנהדרה בחרת בפונט דקיק כתשובה חיוורת ובלתי מובנת?
ועוד אחותי שקראה את זה אומרת לי: "לא נורא"... לא נורא? נורא ואיום. אחרי לילה של הגהות ויגע, אני טורחת ומכתרת את הקטעים בקריאיטיביות מבריקה והופס, כך הלכה לה כותרתי לאנחות.
אבל לו היה זו רק ההתערבות ברגל גסה בתכני המופלאים בכל קנה מידה, החרשתי.
כי הבחירה בגופן הדקיק בו כתוב שמי בעליבות אי שם בקצה העמוד, מגלה כי הכרזת עלי מלחמת חרמה, ואת מזלזלת זלזול חמור ביוצר. על כך לא אנוח ולא אשקוט.
בלילה אפל וחסר ירח ישבתי והגיתי מהי האסטרטגיה בה אבחר להחזיר מלחמה שערה: האפקט של כדור בדואר, או מעטפת אנתרקס נראה לי לא רלוונטי. מאז עידן הדואר האלקטרוני, הדוורים כבר מזמן יצאו לפנסיה. אז מה? חשבתי אולי לשלוח לך איזה סוס טרויאני במסווה תמים, ולהושיב אותך שעות כפולות מול מחשב איטי כמו חילזון אחרי הגשם.
אבל אז קיבלתי את ההודעה ממחלקת הנהלת חשבונות, ועל כן אני שוקלת לגרוס במגרסה תוצרת קונטרול זי, את כל הטקסט הזעפני לעיל.
ובכן, מתברר שמעבר לשליטה ולעצמה שבידי הגרפיקאית השולטת במילותיי לשבט או לחסד, כובד המצלצלים, שכלל לא מצלצלים ולא שוקלים כבר מזמן , תלוי כמובן בקונטרול טי.
כלומר: אם הגרפיקאית תטה לי חסד ותגדיל את האיור המלווה את הכתבה, הרי היא תשתרע (לא הגרפיקאית, הכתבה) על פני ארבעה עמודים במקום שלושה- הרווח כולו שלי,. שהרי אין שכרה של כתבה בגדל צנוע של שני עמודים לכתבה בעלת אותו מספר תווים, אבל מתפרשת בהרחבה.
לכן נראה לי שאשלח לך גרפיקאית יקרה, זר וורדים ושושנים בתוספת המלצת עיצוב נחוצה: גרפיקאית יקרה, זכרי כי קהל הקוראים חובב דווקא עצוב מרווח, מלווה באיורים גדולים. זה נעים יותר לקריאה וכמובן -מקצועי הרבה יותר. ברור. תשאלי אפילו אותי.
ובכלל, את נהדרת, את עושה עבודה מצוינת!
רווחי , רווחי ונתרווח!

(פיליטון שלא אפרסם בשום עיתון, אבל ליתר ביטחון:"כל הזכויות שמורות")

חכי, חכי לתשובה של הגרפיקאיות ;):):D
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
נכתב ע"י again;883910:
נקודה למחשבה:
במקרים רבים מאד. גרפיקאית נדרשת לצמצם את כמות העמודים שפירגנה לכתבה.
סתם לדוגמא: נכנס ברגע האחרון עמוד חשוב או פרסום והעיתון כבר מלא עד אפס מקום. אז מה עושים? מצמצמים. (לא מפרסום חלילה! זה שווה כסף!!!). ולמה לא מוסיפים עוד עמודים במקום להוריד מהתכנים?? א. צריך להוסיף בכפולות של 4 או 8 או 16 (בד"כ 16), ובמה תמלאי אותם? ב. שוב כסף. להדפיס יותר עמודים פירושו להוציא יותר כסף על ההדפסה.
אני יודעת, יודעת ומודעת לאילוצי הפרסומות שזה הדבר הכי חשוב בעיתון. (לבעלים, לא לקוראים...)
פעם הועף קטע שלי מחמת פרסומת דבל שנכנסה ברגע האחרון.
ההפסד כולו של הקוראים:( (אני התמודדתי בגבורה)
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
כשרון מבוזבז. הישר לפורום כותבות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
אשית, לפני שאת בוכה על עבודתך המתישה, שאי תודה שהיום את יכולה לבחור גופנים בהקשה עכברית קלילה לעומת ה"בחור הזעצער" שהיה יושב בקיטון האפלולי ולאור העששית המרקדת על הכתלים המפויחים והיה שולף בעיניים טרוטות קובית אות אחר אות ומסדר באצבעות שחורות מדיו משפט אחר משפט בתבנית.
הכנסת אותי לפרופורציות, משפט מלא ריח דיו..
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
לא תכעסי אם אני אעצב את המכתב (בענק!) יעצב בקריאיטיביות (מדהים!) ויכניס לעיתון, נכון?
נראה לי שאפשר לשלוח גם להפלס וגם ליתד. ככה תרויחי כסף פעמיים,
הרי מי שקורא יתד לא קורא הפלס, לא?
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
נכתב ע"י נוי;883892:
מכתב גלוי לגרפיקאית מהעיתון:
גרפיקאית נכבדה,
מן הראוי היה שאעצב את דברי ואקשט בציצים ופרחים בבואי לכתוב לאישיות אמנותית שכמוך. אבל זהו, שאני נרגזת מידי לחגיגיות הזו.
ראשית, לפני שאת בוכה על עבודתך המתישה, שאי תודה שהיום את יכולה לבחור גופנים בהקשה עכברית קלילה לעומת ה"בחור הזעצער" שהיה יושב בקיטון האפלולי ולאור העששית המרקדת על הכתלים המפויחים והיה שולף בעיניים טרוטות קובית אות אחר אות ומסדר באצבעות שחורות מדיו משפט אחר משפט בתבנית. השגיאות של הדור ההוא, תוצאה של מלאכת כפיים סיזיפית הן הרבה יותר הגיוניות מהשחיטה שאת שוחטת את כתבותי פרי עמלי והגיגי ומתובלת בהגיגי מרואיינים נרגשים מאוד.
מה אענה לאימא שלי שתחיה, שרצתה למצוא רק נחת אחרי שנים רבות שגידלה אותי בזעת אפיים, והנה גילתה בעיתון כי כתבתה של בתה מסתיימת במשפט חיוור, יבש ועבש? הא?
לכי כמעט תשבעי בדמעות, שכבוד הגרפיקאית קרעה מהכתבה הנהדרת את הפסקה האחרונה- פיסקת המחץ המותירה טעם חזק, פיסקה שהקורא מהנהן בהשתתפות ונאנח בהסכמה ושוהה קלות בטרם יעבור לעמוד הבא.
אז למה, ריבונו, למה תקעת אותה את פיסקתי המסכנה בבית כלא מלבני והוצאת אותה מהכלל ? מי הבין מה עושה המשבצת הוורודה הזו מלאת המלל שם למטה, ולמה בצבע וורוד נוראי כזה, למה?
ובכתבה ההיא שאת השאלה הכתרת ככותרת מודגשת בבולד צעקני, ולכותרת הנהדרה בחרת בפונט דקיק כתשובה חיוורת ובלתי מובנת?
ועוד אחותי שקראה את זה אומרת לי: "לא נורא"... לא נורא? נורא ואיום. אחרי לילה של הגהות ויגע, אני טורחת ומכתרת את הקטעים בקריאיטיביות מבריקה והופס, כך הלכה לה כותרתי לאנחות.
אבל לו היה זו רק ההתערבות ברגל גסה בתכני המופלאים בכל קנה מידה, החרשתי.
כי הבחירה בגופן הדקיק בו כתוב שמי בעליבות אי שם בקצה העמוד, מגלה כי הכרזת עלי מלחמת חרמה, ואת מזלזלת זלזול חמור ביוצר. על כך לא אנוח ולא אשקוט.
בלילה אפל וחסר ירח ישבתי והגיתי מהי האסטרטגיה בה אבחר להחזיר מלחמה שערה: האפקט של כדור בדואר, או מעטפת אנתרקס נראה לי לא רלוונטי. מאז עידן הדואר האלקטרוני, הדוורים כבר מזמן יצאו לפנסיה. אז מה? חשבתי אולי לשלוח לך איזה סוס טרויאני במסווה תמים, ולהושיב אותך שעות כפולות מול מחשב איטי כמו חילזון אחרי הגשם.
אבל אז קיבלתי את ההודעה ממחלקת הנהלת חשבונות, ועל כן אני שוקלת לגרוס במגרסה תוצרת קונטרול זי, את כל הטקסט הזעפני לעיל.
ובכן, מתברר שמעבר לשליטה ולעצמה שבידי הגרפיקאית השולטת במילותיי לשבט או לחסד, כובד המצלצלים, שכלל לא מצלצלים ולא שוקלים כבר מזמן , תלוי כמובן בקונטרול טי.
כלומר: אם הגרפיקאית תטה לי חסד ותגדיל את האיור המלווה את הכתבה, הרי היא תשתרע (לא הגרפיקאית, הכתבה) על פני ארבעה עמודים במקום שלושה- הרווח כולו שלי,. שהרי אין שכרה של כתבה בגדל צנוע של שני עמודים לכתבה בעלת אותו מספר תווים, אבל מתפרשת בהרחבה.
לכן נראה לי שאשלח לך גרפיקאית יקרה, זר וורדים ושושנים בתוספת המלצת עיצוב נחוצה: גרפיקאית יקרה, זכרי כי קהל הקוראים חובב דווקא עצוב מרווח, מלווה באיורים גדולים. זה נעים יותר לקריאה וכמובן -מקצועי הרבה יותר. ברור. תשאלי אפילו אותי.
ובכלל, את נהדרת, את עושה עבודה מצוינת!
רווחי , רווחי ונתרווח!

(פיליטון שלא אפרסם בשום עיתון, אבל ליתר ביטחון:"כל הזכויות שמורות")
הבעיה שלך, נוי, היא אחת:
שאת מבינה גם בכתיבה וגם בעיצוב.
אם בעינייך Tahoma ו GuttmanAddi היו פסגת העיצוב עלי אדמות,
הגרפיקה בעיתונים היתה סוף הדרך.

יש לך טעם? בעיה שלך :eek:
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
נכתב ע"י מי;883989:
הבעיה שלך, נוי, היא אחת:
שאת מבינה גם בכתיבה וגם בעיצוב.
אם בעינייך Tahoma ו GuttmanAddi היו פסגת העיצוב עלי אדמות,
הגרפיקה בעיתונים היתה סוף הדרך.

יש לך טעם? בעיה שלך :eek:
אז מה, לשלוח כתבות מעוצבות מראש בהתנדבות?
וכבר שנינו : "הרי אין מלך אחד משתמש בשני כתרים"

( ולכל המתקנים מפורום עריכה תורנית: אני יודעת שכתוב ברש"י להפך)
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
אחרי ההנאה מהכתיבה המושחזת,
קבלי עצה פרקטית:
כשאת שולחת את הכתבה, הוסיפי על גבי המסמך הערות בצבע אחר ובולט (נניח אדום) המציינות לגרפיקאית: את זה להבליט, את זה להצניע, כאן איור גדול, כאן איור קטן.
רוב הסיכויים שלאחר הרטינות הראשוניות, היא תלמד להעריך את זה ותראה שזה אפילו מסייע לה ומקצר לה תהליכים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
נכתב ע"י naamah;884039:
אחרי ההנאה מהכתיבה המושחזת,
קבלי עצה פרקטית:
כשאת שולחת את הכתבה, הוסיפי על גבי המסמך הערות בצבע אחר ובולט (נניח אדום) המציינות לגרפיקאית: את זה להבליט, את זה להצניע, כאן איור גדול, כאן איור קטן.
רוב הסיכויים שלאחר הרטינות הראשוניות, היא תלמד להעריך את זה ותראה שזה אפילו מסייע לה ומקצר לה תהליכים.
ואח"כ תגלי בעיתון את ההערות כחלק מהכתבה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
:):):)
נכתב ע"י דסי;884041:
ואח"כ תגלי בעיתון את ההערות כחלק מהכתבה...
ולשגיאות מסוג זה אפשר ליחד פיליטון נפרד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
נכתב ע"י דסי;884041:
ואח"כ תגלי בעיתון את ההערות כחלק מהכתבה...

צחוק צחוק, כבר יצא לי לראות בעלוני שבת דברים מהסוג הנ"ל:

"הרב צבי יהודה זצ"ל תמיד נהג לומר לתלמידיו (עופר תגיד לברכה שתשיג לנו תמונה של הרב צבי יהודה בדחיפות) יש כאלה שאומרים מרכז הרב זה מחשבה, אני יהודי של תלמוד".
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
בלחץ הזמן של הגרפיקאית, היא פשוט תשאיר את ההערות כמו שהן
היו פה אשכולות כאלה, מבדר ביותר
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
נכתב ע"י דסי;884041:
ואח"כ תגלי בעיתון את ההערות כחלק מהכתבה...

זה כ"כ נכון...

בתור אחת שעבדה במערכת עיתון כמה שנים טובות ומכירה את העניינים מקרוב (לפני שתאשימו אותי - אני עימדתי חדשות בעיתון היומי, וכשקיצצתי כתבות זה היה בשימת לב מרובה), הייתי מדפיסה את זה בענק ותולה לכל גרפיקאית על מסך המחשב. וגם אז ספק אם זה היה עוזר..
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
נכתב ע"י naamah;884047:
צחוק צחוק, כבר יצא לי לראות בעלוני שבת דברים מהסוג הנ"ל:

"הרב צבי יהודה זצ"ל תמיד נהג לומר לתלמידיו (עופר תגיד לברכה שתשיג לנו תמונה של הרב צבי יהודה בדחיפות) יש כאלה שאומרים מרכז הרב זה מחשבה, אני יהודי של תלמוד".
אחת המפורסמות היא תמונתו של נשיאנו הנכבד שמעון פרס שליוותה כתבה על העוף :"פרס".
(היה כתוב לה לשים תמונה של פרס, והיא שמה. למה אתם צועקים עליה?)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה