הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
מוישה שלנו, ניחן ביכולות עילאיים, לב רחב מאוד ויראת שמים טהורה וברורה.
מוישה שלנו מתנדב בשלל ארגוני ההצלה, החילוץ והסיוע ולעולם לא ישיב ריקם פניו של נזקק זה או אחר. תמיד עם חיוך גדול ואווירה טובה יצליח לשכנע את המסתייע כי אין זה אלא מוישה עצמו שמקבל את הסיוע.
מוישה שלנו, לעולם לא יפספס תפילה במניין, בין תיקון פנצ'ר על אם הדרך לסידור הלוויה של מת מצווה יתפנה מוישה לארגן מניין גדול ומכובד ולשפוך את שיחו בפני קונו.
והימים ימי קורונה, מוישה מקבל קריאה באישון ליל, השכן שרק ביום חמישי חזר מחופשת הסקי חש שלא בטוב, מוישה לא מהסס, "שלוחי מצווה אינם ניזוקים" וידוע בציבור שעל כולם להמשיך בשגרת המצוות ולא לתת לרשעים להסית אותם מדרכם הטובה בימים אלו אשר כל זכות נדרשת, נכנס מוישה לבית שכנו, מודד לו חום, לחץ דם, מקשיב לשיעול המתפרץ מפיו מדי כמה דקות ובין לבין עוזר לו לנגב את זיעתו הניגרת. לאחר כמה שעות מגיעים מתנדבי מד"א הממוגנים מכף רגל ועד ראש ומפנים את השכן להמשך טיפול ובידוד מבוקר.
מוישה שלנו מספיק לישון כשלוש שעות באותו הלילה ולפנות בוקר מקבל הוא טלפון מסבו היקר כי הפיליפיני המסור נאלץ לסדר את דרכונו בשגרירות ארצו באותו הבוקר ועל כן מבקש הוא אם מוישה יוכל לשהות לצידו עד אשר ישוב המטפל. מוישה נענה בשמחה ולאחר כמה דקות ניצב הוא כבר בבית סבו, מסייע לו להניח את תפיליו, מכין לו ארוחת בוקר מזינה ושעתיים לאחר מכן כבר נפנה להתפלל במניין כמנהגו מדי יום.
שעת בוקר קצת מאוחרת, אין מניינים בכל אתר ואתר, אין לו אלא לפנות לשטיבעל המרכזי, שם יש מאות מתפללים בכל רגע נתון ולבטח ימצא מניין גם עבורו. מוישה נדחס בחדרון הקטן בקומה המחודשת אשר נחפרה מתחת לאדמה ושם עמד לו במשך שעה ארוכה והתפלל במתינות וביראה לפני בוראו, מודה לו בשמחה על כך שמתאפשר לו לעשות כל כך הרבה מצוות בימים טרופים אלו.
משם מוישה ממשיך לסיבוב הקבוע שלו בבית האבות השכונתי, יודע הוא איך לרצות כל גלמוד וכיצד לשמח אלמנה. עם כל אחד יושב הוא לפחות רבע שעה.
השעון כבר מראה צהרים, זו העת לאסוף את אמצעי ההגברה, פניני החמד והזמר הנודע וללכת למסיבת השנה אשר אורגנה לילדים חולי סרטן, חודשים ארוכים אשר הם מתייסרים להם בטיפולים קשים ומרים וסוף סוף פעם בשנה יש להם הזדמנות לרקוד, לשמוח ולשכוח מכל היגון והעצב. מוישה כמובן רוקד עמם יד ביד וסוחף כל ילד בנפרד אל מעגל השמחה.
קרוב לחצות ליל מוישה שב לביתו, עייף, לאה וקצת לא חש בטוב. בשעת בוקר מוקדמת נוות ביתו כבר מזעיקה את כוחות ההצלה, הקורונה מוטטה אותו במהירות, קצת אקמו, קצת החייאות ומותו הראשון במדינה של חולה קורונה נקבע.
חקירה אפידמיולוגית קצרה מאששת כי מוישה נדבק באותו הערב בו שהה עם שכנו המאומת, כעת נותר רק למצוא את האנשים עמם שהה במשך 30 השעות עד אשר פונה בעצמו לבית החולים ולבקש מהם להיכנס לבידוד.
כבימי חייו כך גם בימי מותו, מוישה הצליח לסחוף אחריו את כולם, דאג שיוכל להמשיך ולהיות קרוב אל כל אחד מן הקשישים אותם נהג לשעשע. איך אפשר בלי סבא אשר היווה לו השראה וגידל אותו למה שהוא. המשיך לקרב בחן ובשמחה את הילדים האומללים ביגונם וכמובן לא ויתר על מניין מכובד אשר יתלווה אליו 3 תפילות ביום בכל אשר יפנה.
סיפור קטן על איש גדול אשר במסירות נפשות חסרת פשרות זכה לקרב יהודים לעשרות לאבינו שבשמים, קרבת עולמים.
מוישה שלנו מתנדב בשלל ארגוני ההצלה, החילוץ והסיוע ולעולם לא ישיב ריקם פניו של נזקק זה או אחר. תמיד עם חיוך גדול ואווירה טובה יצליח לשכנע את המסתייע כי אין זה אלא מוישה עצמו שמקבל את הסיוע.
מוישה שלנו, לעולם לא יפספס תפילה במניין, בין תיקון פנצ'ר על אם הדרך לסידור הלוויה של מת מצווה יתפנה מוישה לארגן מניין גדול ומכובד ולשפוך את שיחו בפני קונו.
והימים ימי קורונה, מוישה מקבל קריאה באישון ליל, השכן שרק ביום חמישי חזר מחופשת הסקי חש שלא בטוב, מוישה לא מהסס, "שלוחי מצווה אינם ניזוקים" וידוע בציבור שעל כולם להמשיך בשגרת המצוות ולא לתת לרשעים להסית אותם מדרכם הטובה בימים אלו אשר כל זכות נדרשת, נכנס מוישה לבית שכנו, מודד לו חום, לחץ דם, מקשיב לשיעול המתפרץ מפיו מדי כמה דקות ובין לבין עוזר לו לנגב את זיעתו הניגרת. לאחר כמה שעות מגיעים מתנדבי מד"א הממוגנים מכף רגל ועד ראש ומפנים את השכן להמשך טיפול ובידוד מבוקר.
מוישה שלנו מספיק לישון כשלוש שעות באותו הלילה ולפנות בוקר מקבל הוא טלפון מסבו היקר כי הפיליפיני המסור נאלץ לסדר את דרכונו בשגרירות ארצו באותו הבוקר ועל כן מבקש הוא אם מוישה יוכל לשהות לצידו עד אשר ישוב המטפל. מוישה נענה בשמחה ולאחר כמה דקות ניצב הוא כבר בבית סבו, מסייע לו להניח את תפיליו, מכין לו ארוחת בוקר מזינה ושעתיים לאחר מכן כבר נפנה להתפלל במניין כמנהגו מדי יום.
שעת בוקר קצת מאוחרת, אין מניינים בכל אתר ואתר, אין לו אלא לפנות לשטיבעל המרכזי, שם יש מאות מתפללים בכל רגע נתון ולבטח ימצא מניין גם עבורו. מוישה נדחס בחדרון הקטן בקומה המחודשת אשר נחפרה מתחת לאדמה ושם עמד לו במשך שעה ארוכה והתפלל במתינות וביראה לפני בוראו, מודה לו בשמחה על כך שמתאפשר לו לעשות כל כך הרבה מצוות בימים טרופים אלו.
משם מוישה ממשיך לסיבוב הקבוע שלו בבית האבות השכונתי, יודע הוא איך לרצות כל גלמוד וכיצד לשמח אלמנה. עם כל אחד יושב הוא לפחות רבע שעה.
השעון כבר מראה צהרים, זו העת לאסוף את אמצעי ההגברה, פניני החמד והזמר הנודע וללכת למסיבת השנה אשר אורגנה לילדים חולי סרטן, חודשים ארוכים אשר הם מתייסרים להם בטיפולים קשים ומרים וסוף סוף פעם בשנה יש להם הזדמנות לרקוד, לשמוח ולשכוח מכל היגון והעצב. מוישה כמובן רוקד עמם יד ביד וסוחף כל ילד בנפרד אל מעגל השמחה.
קרוב לחצות ליל מוישה שב לביתו, עייף, לאה וקצת לא חש בטוב. בשעת בוקר מוקדמת נוות ביתו כבר מזעיקה את כוחות ההצלה, הקורונה מוטטה אותו במהירות, קצת אקמו, קצת החייאות ומותו הראשון במדינה של חולה קורונה נקבע.
חקירה אפידמיולוגית קצרה מאששת כי מוישה נדבק באותו הערב בו שהה עם שכנו המאומת, כעת נותר רק למצוא את האנשים עמם שהה במשך 30 השעות עד אשר פונה בעצמו לבית החולים ולבקש מהם להיכנס לבידוד.
כבימי חייו כך גם בימי מותו, מוישה הצליח לסחוף אחריו את כולם, דאג שיוכל להמשיך ולהיות קרוב אל כל אחד מן הקשישים אותם נהג לשעשע. איך אפשר בלי סבא אשר היווה לו השראה וגידל אותו למה שהוא. המשיך לקרב בחן ובשמחה את הילדים האומללים ביגונם וכמובן לא ויתר על מניין מכובד אשר יתלווה אליו 3 תפילות ביום בכל אשר יפנה.
סיפור קטן על איש גדול אשר במסירות נפשות חסרת פשרות זכה לקרב יהודים לעשרות לאבינו שבשמים, קרבת עולמים.
נערך לאחרונה ב:
