מעטפת שוחד למנהל

[Natan Galant]

הקדמה.
הסיפור יצא מאוד מפותל למדיי, ואולי גם מסובך. אודה לחוות דעת אמיתית בדגש על נקודות אלו.
תודה רבה!
נ"ג
-------------
המנהל קידם את פניי בפנים עגומות, אוזניו הכבדות שמוטות, עפעפיו מוטרדות, אור עיניו כבה והולך: מה, געציל.
באימה הולכת וגוברת הבחנתי בקלסר האדום המונח לצידו, ועליו המדבקה מטעם סרלוק הומלס, המרגל הפתטי.
הקלסר היה עדיין סגור, ותחושת בטן חזקה דיווחה לי שהמנהל עוד לא הספיק לעלעל בקלסר ולקרוא על מעללי.
ידעתי: משימת חיי ניצבת בפניי. עכשיו. לא עת לחשות. קדימה לשלוף מהקלסר את העמודים העוסקים בי, ולהציל את משרתי הנוחה. וכן, אם צריך אתן למנהל מעטפת שוחד כבדה. מה שצריך.

לא רציתי להיות כמו נוחעם וחזקי, שני האחראים על הסופרלטיבים, שהיו - ואינם.
נוחעם וחזקי התחילו את עבודתם בבית הדפוס הקטן שלנו לפני המון שנים. אולי עוד לפני הסכסוך עם ישראל יהודה קלס.
כן, ברור שהם היו עוד קודם. הם הרי המציאו את המלחמה עם ישראל יהודה, הם עודדו את השימוש בכלים הכי כבדים, הם היו אלו שניסחו בכישרון את הסופרלטיבים הכי חריפים שנמרחו על כל לוחות המודעות, הם אלו שהשחירו את פניו של מר קלס עד שנאלץ לברוח ללונדון, שם הוא מתפרנס בדוחק ממשהו לא ברור, והשאיר אותנו לבד. שולטים בשוק. היחידים שבאמת יודעים למלא את הרחובות בעשרות אלפי פתקים אנונימיים נוטפי ארס. נוחעם וחזקי אלופים.

כלומר, היו אלופים.
לאט לאט, הם התחילו לפשל פה ושם. קצת פחות השקעה בעבודה, המרץ התפוגג, והתוצאות? בהתאם. כבר חזרו אלינו כמה וכמה לקוחות מכובדים, כמובן לא לפני שווידאו שהמצלמות בכניסה מכובות (הרי אסור להם להתפרסם ככאלו שבכלל מתקרבים למאורה שלנו), ודרשו את הכסף בחזרה. "כאלו פאשקווילים אנמיים אפשר להזמין גם אצל וינדור או אצל קלמן C, אנחנו באנו אליכם בשביל לראות את הדם של השונאים שלנו נשפך, לא כזה עדין".

אבל מה שדפק אותם לא היה העייפות, אלא המרגל הרשע והחוטא סרלוק הומלס.

סרלוק נכנס בכלל על תקן של עוזר-דפס, בחורצ'יק מעוקם בגיל לא ידוע, כזה שנכנס אלינו בטעות. הוא נשלח באישון לילה על ידי 'פרסום שמיים', המתחרים הלא ישרים שלנו, וכמעט שהצליח לשרוף לנו את כל העסק, השם ישמור.
המנהל תפס אותו עם הג'ריקן ביד, והציע לו שתי ברירות: או כלא ומשפט אצל הציונים, או שיעבור לעבוד אצלנו ושישרוף את המתחרים, כבר יש לו הרי ג'ריקן ביד.
כמובן שסרלוק לא יכל לסרב, ומאז הוא אצלנו, והמתחרים לא קיימים בכלל.

בקיצור, גם אני וגם נוחעם וחזקי היינו בטוחים שהוא אחד תמים לגמרי. מישהו שמתאים לעבודה במקום הזה כמו שקע לתקע וכמו זריקת רעל לסאדאם חוסיין. כולנו אהבנו אותו. בחור טוב כזה, עם לב טוב, אחד שלא יודע לעשות חוכמות.
אני בעצמי אפילו עזרתי לו קצת לסחוב ערימות של דפים החוצה מהדפוס ולפרוק אותם ליד האופנועים של 'המפזרים' - הצוות המדהים שלנו שמצליח ברבע שעה למלא את כל העיר בשטיח של פתקים משמיצים.

אבל, טעיתי. כי סרלוק לא היה מי שהוא העמיד פנים שהוא. הכל היה מסווה אחד גדול.
סרלוק היה מרגל של המנהל.

*
הוא היה מתחבר לחזקי ונועם, מקשיב להם מנסחים ביחד את המודעות החדשות נגד כל העולם, צוחק ומעריץ ושמח להיות שותף ולראות איך שני הפושרים האלו עם האייפונים כותבים מודעות נגד האקדמיה, וגם מזמינים ציורים ממוישי קלמי, זה שחזר בשאלה, ומבקשים שיצייר את כל אנשי האקדמיה כמו דבר-אחר עם חוטם ארוך. לא חשוב.

מה שקרה הוא שסרלוק היה סוכן כפול.
יושב בשקט, מקליט הכל, ואז רץ לבוס ומוסר לו תיעוד שלם על נוחעם וחזקי, איך הם מבזבזים את הזמן ולא עובדים כמו שצריך. בגללו פיטרו אותם. בנאדם בלי לב, אי אפשר להאמין שהוא יהודי בכלל. איך בנאדם מסוגל ככה להיות נחש מתחת לקש, איך.

הקיצור, הבנתי שבטח גם עליי הוא הכין דו"ח, השם ישמור ויציל.
ואני, לא כזה חכם כמו חזקי ונוחעם, לא יודע למצוא עבודה חדשה. אני יודע רק להרים טלפון לאלו שחייבים לנו כסף ולצרוח עליהם עם הקול המפחיד שלי. לאיים עליהם שאם תוך 48 שעות הם לא משלמים לנו את מה שסוכם פלוס 25% עמלת עיכוב שכר שכיר, אנחנו ישר מתקשרים לבד"ץ ומספרים מי הזמין מאיתנו מה. ככה משחירים להם את הפרצוף בכל העיר.

ואני גם, ה' יודע, לא תמיד הייתי העובד הכי מצטיין. לא יכולתי להרשות לעצמי לתת לסרלוק הומלס להרוס לי את העבודה.
אז נכנסתי לבוס, התיישבתי מולו, התחלתי לבכות.

ואצלנו, בדפוס שלנו, אף פעם לא היו דמעות. בחוץ - כן. והרבה, בגללנו. אבל אף פעם לא בפנים.
הבוס הסתכל עליי מזועזע, לשון משורבבת, עיניים ענקיות. געציל, למה אתה בוכה. קח טישו, קח סוכריה, קח מאתיים שקל, קח פחית בירה, קח חפיסת סיגריות בחינם, רק תפסיק לבכות וצא מהמשרד. תבכה בכותל, לא פה.

בזמן שהבוס ניסה לטאטא אותי החוצה, הצלחתי לגנוב את כל הקלסר של שרלוק.
אחר כך החבאתי את הקלסר מתחת המעיל שלי, וישר הלכתי לשירותים בבית הכנסת ממול העבודה (למה אצלנו אי אפשר לדעת אם באמת אין מצלמות), ושם הצצתי בקלסר.
שום דבר.
רק דו"חות וסטטיסטיקות של הקמפיינים שלנו, עם פתק בכתב יד של סרלוק. שום דבר מעבר לזה, שום דבר עליי. כלום.

דמיינתי את הכל, אני הולך להמשיך לעבוד פה עוד שנים, להיות חלק מהמאמץ האינסופי להשיג צדק אמיתי.
הלב שלי עלה על גדותיו בשמחה, רציתי לחבק את הבוס. פתאום העולם היה נראה כמו מקום טוב ולא שחור.

נכנסתי בחזרה לדפוס, עברתי על שלושת הדלתות המשוריינות, הקשתי את כל שרשרת הקודים, ואז, ברגע שנכנסתי -
הבוס התנפל עליי. צורח. סרלוק עמד לידו, מחייך.
שניהם הראו לי צילום צבעוני שלי גונב את הקלסר מהמשרד, רבע שעה קודם לכן.
וככה בסוף סרלוק הומלס ניצח. רשע מרושע, שומו שמיים והזדעזעי ארץ, מעשה נבלה אמיתי.

 

[RACHELIZ]

בינתיים יש לי רק הערה על ההקדמה:

הסיפור יצא מאוד מפותל למדי

זה או מאוד או למדי...

 

[מ"ם]

גוט.
אלו הם חיינו, ורב הנמשל על המשל.

דווקא לא מפותל. לא מאוד ולא למדי.
סיפור שמוזכר בו סרלוק ההומלס, רשאי להתפתל פי כמה.

שלושת הדלתות

שלוש הדלתות

ב. צורות הנסמך של שמות המספר מ־1 עד 10
זכר נסמך: אַחַד־, שְׁנֵי־, שְׁלֹשֶׁת־, אַרְבַּעַת־, חֲמֵשֶׁת־, שֵׁשֶׁת־, שִׁבְעַת־, שְׁמוֹנַת־, תִּשְׁעַת־, עֲשֶׂרֶת־.
נקבה נסמך: אַחַת־, שְׁתֵּי־, שְׁלוֹשׁ־, אַרְבַּע־, חֲמֵשׁ־, שֵׁשׁ־, שֶׁבַע־, שְׁמוֹנֶה־, תֵּשַׁע־, עֶשֶׂר־.

 

[יאן]

ב. צורות הנסמך של שמות המספר מ־1 עד 10
זכר נסמך: אַחַד־, שְׁנֵי־, שְׁלֹשֶׁת־, אַרְבַּעַת־, חֲמֵשֶׁת־, שֵׁשֶׁת־, שִׁבְעַת־, שְׁמוֹנַת־, תִּשְׁעַת־, עֲשֶׂרֶת־.
נקבה נסמך: אַחַת־, שְׁתֵּי־, שְׁלוֹשׁ־, אַרְבַּע־, חֲמֵשׁ־, שֵׁשׁ־, שֶׁבַע־, שְׁמוֹנֶה־, תֵּשַׁע־, עֶשֶׂר־.

חדשת לי.
אני שומע את זה לראשונה.

 

[ביזנסטורי - אילה]

בררר....

 

[yonatanr]

גוט.
אלו הם חיינו, ורב הנמשל על המשל.

דווקא לא מפותל. לא מאוד ולא למדי.
סיפור שמוזכר בו סרלוק ההומלס, רשאי להתפתל פי כמה.



שלוש הדלתות

ב. צורות הנסמך של שמות המספר מ־1 עד 10
זכר נסמך: אַחַד־, שְׁנֵי־, שְׁלֹשֶׁת־, אַרְבַּעַת־, חֲמֵשֶׁת־, שֵׁשֶׁת־, שִׁבְעַת־, שְׁמוֹנַת־, תִּשְׁעַת־, עֲשֶׂרֶת־.
נקבה נסמך: אַחַת־, שְׁתֵּי־, שְׁלוֹשׁ־, אַרְבַּע־, חֲמֵשׁ־, שֵׁשׁ־, שֶׁבַע־, שְׁמוֹנֶה־, תֵּשַׁע־, עֶשֶׂר־.

אכן, אבל יש יוצאים מן הכלל.
איוב א ד:
וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה בֵּית אִישׁ יוֹמוֹ וְשָׁלְחוּ וְקָרְאוּ לִשְׁלֹשֶׁת אַחְיֹתֵיהֶם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עִמָּהֶם:

 

[מ"ם]

כבר נידון כאן בפורום בעבר הרחוק:

https://www.prog.co.il/threads/המילה-ייראו.103715/

 

[יוסף שחק]

אהבתי מאד את השורה האחרונה
איך שזה הפך אצלו למטבע לשון גם בדיבור חח