התייעצות מענה בנושא יחסי אבות\אמהות ילדים

  • הוסף לסימניות
  • #41
אני גם חושב שלא יעזור לומר רשע מרושע, שהרי האבא שהגיש אותו להיות שליח ציבור בטוח שהוא עושה את הדבר הכי נכון בשביל לטפל בבעיה של הבן שלו. וגם אם אין תוצאות זה לאט לאט.... הרי כתבו כאן שאנשים דואגים לאגו שלהם, הרי הבן הרגיש נורא שהוא נתקע בתפילה, בוודאי גם האבא הרגיש מזה נורא, והוא במחשבה עקומה ויתר על האגו שלו והתבייש, בשביל שחשב שזה יעזור ויפתור את הבעיה, ייתכן גם שפנה לאיזה "מומחה" שנתן לו את העצה הזו, ואם יאמרו לו רשע מרושע או אפילו מי שחושב שהוא רשע לא יוכל לייעץ לו. כי הוא באמת לא רשע אלא צריך הכוונה שבאה ממקום של עזרה ולא שיפוטיות.
אולי המילה רשע מרושע היתה חריפה, אבל בסוף אני לא מדבר אליו ישירות, אלא רוצה לעורר מודעות ושאנשים יבינו שהם צריכים להיזהר במעשיהם מאוד גם אם כוונתם טובה, אתם יודעים אומרים שהדרך לגיהנם רצופה כוונות טובות
הוא לא רשע הוא מטומטם...
לדעתי כל רשע הוא מטומטם, אבל לדעתי הוא שכשהמטומטם פוגע באחרים והורס את חייהם הוא הופך להיות רשע גם
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
אתה באמת חושב שהורה שמתנהג כמו ההורים מהסיפורים הנ"ל ייקח את הדברים לתשומת ליבו?
למה? מה הסיבה שהוא יחשוב שהוא באמת רשע מרושע?? בגלל שאותו אדון החליט כך.
לא נראה לי שהוא מתנהג כך מתוך רשעות או מידות רעות אלא מתוך חוסר הבנה וידע איך נכון לנהוג עם הדור של היום
ורק ע"י שאנשי חינוך ורבנים יורו/ידריכו איך נכון לנהוג עם הדור של היום ויפיצו את זה בכל מקום אפשרי כולל ערבי הורים מטעם תלמודי תורה/ישיבות וכו' שיבואו שם אנשי חינוך מוכרים וידועים ויסבירו ברחל בתך הקטנה איך נכון לנהוג היום ואיך אסור לנהוג היום אולי יתהצע שינוי כלשהו
נעזוב שנייה את ההורה מהסיפור השני המטרה שלי היא ללמוד מטעויות של אחרים, ולא להפוך אותם לשעיר לעזאזל. המטרה היא שכל הורה יסתכל על עצמו ויראה וואו אם מישהו אחר הגיע לדבר כזה, אני רוצה גם לא לטעות בטעויות כאלו במיקרו

אבל ראשית כל אני רוצה להקדים הקדמה- בכל נושא בעולם שבאים לדון בו, יש לדון בחשיבות שלו, והנושא שאנחנו דנים בו למעשה המניעים של ההורות של בני האדם, הוא נושא חשוב מעין כמוהו, של דיני נפשות וכו', אבל דווקא בגלל החשיבות שלו, יש פה מלכוד,

מה המלכוד? נושא הביקורת והאשמה, בגלל שזה נושא כל כך קריטי וחשוב, הביקורת העצמית שמתעוררת בו היא ביקורת שגורמת לנו ההורים להרגיש נורא, הרי זה כל כך מהותי, בעצם זה נראה כמו אכזריות, ואני בגלל שאני עם כל הבעיות שלי אני בעצם בלי משים לב פוגע בילד שלי. אני מבין שזה התחושה ויש הורים שיגידו לעצמם שבגלל זה עדיף להם לא להתעסק עם זה ולהחליט פשוט להתמקד ביום יום ולא להכנס לנושא כל כך מהותי שיכול לכאוב כל כך

אבל זה הפוך על הפוך דווקא בגלל שהנושא הזה כל כך חשוב הגישה אליו צריכה להיות נכונה, אם הורה בא להלקות את עצמו ולחשוב שעל ידי שהוא ירד על עצמו הוא ישתפר זה יגרום את ההיפך הגמור, כי ביקורת עצמית שהופכת לאשמה והלקאה עצמית רדיפה עצמית וכו', גורמת לסבל נפשי בל יתואר לנפש ופגיעה לנפש של העוסק בה.

ולכן אדם כשהוא בא לעסוק בנושא כל כך חשוב הוא צריך שיהיה לו את המיינדסט הנכון כלפי הנושא- הנושא חשוב נכון? אז אני צריך לבדוק שיש לי את הכלים הנכונים בשביל לדון בו ולהתעסק בו, כי אם לא? אני לא יצליח ואם אני לא יצליח אז אנחנו יודעים את ההשלכות.
מה המיינדסט הנכון? קודם כל להבין שאסור לי לקחת את כל נושא ההורות באופן אישי, בגלל שהוא כל כך חשוב ודבר כל כך מהותי בהגדרה שלנו כיהודים ובני אדם, דווקא בגלל זה אסור לקחת את כל זה באופן אישי

אם אני יקח את זה באופן אישי, מה שיקרה שפשוט אני לא "ישרוד" את הצורך לבקר את המציאות ואני יבחר באפשרות הכי נוחה כדי לברוח מזה- השקר, להגיד שהכל בסדר והכל טוב, ואני רק יתמקד במה שחיובי וטוב, ואז למעשה יש גם צד אפל שלא מטופל בכלל בתוכי והוא משפיע מאוד על הילדים.

דווקא לראות את הנושא באופן אישי, ולהגיד שאם אני לא אבא מושלם וכדו' אמא מושלמת אז אני אדם לא טוב אני פוגע בילדים שלי זה דבר אסור שהכי הרבה יפגע בילדים שלי, כי זה בדיוק יוצר את האפקט ההפוך- אם אני לוקח אישית את הכשלונות ואני "משליך" את זה על האישיות שלי, כל פגיעה עשיתי בילדים שלי, כל בעיה שיש לילדים ולהבין וואי תראה מה עשית, זה הנזק הכי גדול שאני יכול לעשות לילד, בעצם אני פוגע באבא שלו, ואם אני יפגע באבא או באמא שלו, ככל הנראה יהיה לו אבא ואמא לא מתפקדים.
אז צריך להסתכל על הדברים בפרופורציה- תורה לא ניתנה למלאכי השרת וכן לא הורות, פרקציוניזם הוא הנזק התודעתי הכי גדול שאני יכול לעשות לעשות לילד שלי- מה כן? אין מושלם- יש מגמת השתפרות מתמדת, זאת אומרת שיש ביקורת בונה.

זאת אומרת הורה שיגש לנושא בגישה נכונה, ולא יקח אישית את הטעויות שלו, זה הברכה הכי טובה לילדים שלו, כי אז הוא יכול בעצם לעשות שינוי אמיתי, בקיצור מציאת אשמים זה לא הרעיון, וזה לא בית משפט פה, אלא זה עניין שמטרתו להסביר להורים איך להשתפר הרעיון הוא יצירת תודעת ביקורת עצמית להורה, שהוא ידע לשקף איך הוא מרגיש כלפי הילד שלו.

ככל שנושא יותר חשוב- ככה חשובה הביקורת בו שתעשה באופן הנכון
ותשאלו איך אז אני יסתכל על הטעויות שלי בתור הורה?
זה בדיוק הנקודה, בסוף אדם יש לו 120 שנה לעבוד על עצמו ולתקן מה שהוא יכול, הדורות הקודמים כל אחד עבר מה שעבר ועשה מה שעשה, מה שאני כיום הוא הפרויקט האישי שלי שבא לפיתחי ואני צריך לעשות את המקסימום שהוא יהיה מוצלח, אין כאן אף אחד אשם, אבל כן צריך ללמוד מטעויות ולהשתפר!!

בסוף אנחנו עם שעבר גלות לא פשוטה כל אחד מה שההורים שלו עברו, צריך להבין שהחיים ומה שעם ישראל עבר השפיעו מאוד, ויש המון השפעות חינוכיות מהעניין- לדוגמא אני נכד לניצולים מפולין שברחו לרוסיה לסיביר, סבא אלום קרב שבקושי היה מדבר אתם חושבים שזה לא השפיע על החינוך? בוודאי שכן, האם אני אשם בחסרונות שלי בתור הורה? לא. ואין כאן אשמים, צריך להסתכל על הכל בהסתכלות של אמונה, לא באים לתלות אף אחד על עץ גבוה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
דברים נכונים!!
בתמצות:
יש לחלק את עניין יחסי הורה-ילד ל2 חלקים
1. ההבנה והמודעות של ההורה שהדרך בה הוא נוהג אינה נכונה והוא צריך לבצע שינוי
2. שהשינוי שהוא אמור לבצע זה בעצם טיפול בעצמו ובטראומות העבר ע"מ שהיחס והגישה שלו כלפי ילדיו יהיו טובים ונכונים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
אעלה כאן שאלה שנשאלתי בטלפון שלכאורה נראית מאוד מצויה

איזה אמא התייעצה איתי בטלפון על נושא חינוך למה הילדה שלה למרות כל העונשים שאני נותנת לה ואפילו שאני לכאורה קשה איתה היא עדיין מתחצפת אלי (ילדה בת 5) אני מנסה לעשות הכל לכאורה לפי הספר והילדה חצופה.

שאלתי אותה מה בדיוק היא עושה כשהיא מתחצפת, היא אמרה לי שהיא אומרת לה שלא מדברים ככה לאמא, וכששאלתי אותה אם היא בסופו של עניין נותנת לה מה שהיא רוצה, היא אמרה לי שכן.

שאלתי אותה למה את נותנת לה מה שהיא רוצה הרי היא התחצפה. מדוע את מספקת לה את המניע לחוצפה? אז היא אמרה לי שהיא מפחדת לפגוע בה היא מפחדת שהיא תבכה וכו', ואין לה כח לזה

זה דוגמא מוחשית לכך שהורה שאין לו עבודה עצמית על הפנימיות שלו אלא הוא רק מנסה לעשות דברים שהוא שמע לא מצליח באמת ליצור דמות חינוכית חזקה בבית (שזה בסוף דבר מבורך, אבל צריך לעשות תהליך עד הסוף)-

אמא שמרגישה כלפי הילדה שלה שהיא מפחדת לפגוע בה היא בעצם עסוקה בריצוי של הילדה שלה והילדה גובה דמי פרוטקשין בתשלום הבקשות שלה- מקור חולשה עצום וקבוע שהילדה מרגישה היטב, בפועל הילדה יודעת שהאמא בעצם מפחדת ממנה היא מפחדת מהצעקות שלה, מהמניפולציות שלה, ובפועל הילדה יודעת שהיא תקבל מה שהיא רוצה אז למה שהיא תפסיק להיות חצופה? הרי יש לה כאן מקור של שפע בלתי נדלה בלי הגבלה ובלי גבול שרק צריך לעשות "הצגה" לקבל מה שרוצים לא שווה?

האם האמא צריכה לצפות מילדה בת 5 שתהיה בעלת עבודת המידות שהיא תגיד לעצמה וואי זה לא יפה לסובב את אמא על האצבע שלי, אולי באמת אני לא יעשה את זה ה' לא מסכים.

ילד בסוף הוא בוחן את האפשרויות שיש לו ומנצל אותם, אם ההורה הופך להיות אופציה אז למה לא?

שאלתי את האמא הזו למה את כל כך מפחדת מהילדה? נגיד והיא תבכה אז מה יקרה? והתשובה היתה שהיא מרגישה עם זה נורא, אבל מה כל כך נורא? התשובה שלה היתה שהיא מרגישה שהיא אמא לא טובה שהיא רעה

שימו לב איך כאשר התכונה הנפשית של ההורה לא בנויה נכון, זה לא משנה כמה הדרכות הוא יעבור בסוף מה שיקבע לו בפועל זה מה שיש לו בנפש, היא מבינה היטב שהיא לא אמורה לרצות את הילדה שלה, אבל עדיין היא מרגישה שהיא חייבת לעשות את זה

מה הפתרון? עלינו להוציא מהראש שהילדים שלנו הם יגדירו אותנו בתור הורים, הילד שלנו גם אם הוא יתן עלינו ביקורת הוא לא יגדיר אותנו בתור בני אדם ולא בתור הורים!! אסור בחיים שהורה יצפה לפידבק חיובי מהילדים שלו או יפחד מהביקורת שלהם, ילד לא יכול לתת ציון להורים שלו!! וגם אם הילד יבכה בכי היסטרי ולכאורה "יצטער מאוד" אסור להורה לקחת את זה אישית ולהגדיר את זה בתור "כשלון שלו" שהוא לא בסדר שזה בעצם סוג של ציפייה סמויה של קבלת פידבק "התנהגותי של הילד" (ויש לזה גם צד גם כשהילד שמח שהרי אם הוא יהיה שמח אז אני אבא טוב\אמא טובה)
המסר הוא כזה- אף פעם לא לתת למצב הרגשי של הילד שלנו לקבוע לנו את הערך שלנו בתור בני אדם.

כששאלתי אותה הם גם היא כשהיא היתה ילדה היא היתה מצליחה "לסחוט את אמא" היא אמרה לי שכן, וזה דבר מאוד מעניין- שימו לב, היא תפסה את אמא שלה בתור משהו סחיט, דהיינו שבעצם הסטאז' האישי שהיא קיבלה בחיים שלה על האמהות (דרך האמא שלה) לימד אותה שאמא צריכה לרצות ילדים, ולכן כשהיא היום אמא... אז היא גם מרגישה צורך לרצות את ילדיה שלה!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

באחד האירועים המשפחתיים האחרונים, ישבתי לשוחח עם בת משפחה שסיפרה לי על ביביסיטר שעשתה לאחיינים שלה. בתמימות ילדותית מתוקה, הם שיתפו אותה בסיפור שהמסקנה הברורה ממנו הייתה הערכה עמוקה ללימוד: הם תיארו משהו מש חגיגי שאמא שלהם עשתה לכבוד בעלה כשעבר מבחן בכולל, או שמילא הספק רציני ביותר, לא בדיוק זוכרת.
מה שהשריש בהם התלהבות ואהבת תורה אמיתית
הילדים היו קטנים אמנם אבל הרי זה מה שנכנס להם לראש וללב ולא ייצא בעזרת השם.
הסיפור הזה נגע בי כל כך, שמאז אימצתי את המנהג גם אצלנו בבית. בכל פעם שהילדים או בעלי עוברים מבחן, עושים סיום – אנחנו דואגים לציין זאת בחגיגיות, מתלבשים יפה, מוציאים כלים של שבת וכו' כדי לתת להם הרגשה של חשיבות וסיפוק. ולילדים להעביר שזה שאבא סיים מבחן/ עושה סיום וכדומה- זה אירוע כל כך חשוב שבשבילו מוציאים כלים מיוחדים/ מתלבשים יפה וכן הלאה...
אשמח לשמוע מכן – יש לכן אולי עוד טיפים או רעיונות חמודים איך לתת ביום-יום הרגשה טובה ומעצימה ללומדים שלנו?
איך אפשר להעביר לילדי החיידר המתוקים, או אפילו לבחור ישיבה (במיוחד בתקופה הזו של הגיוס וכל זה), את המסר שאנחנו כל כך מעריכים ותומכים בהם, ושהם אלו שמחזיקים לנו את העולם? אשמח לכל רעיון שיעזור להשריש בהם את ההתלהבות הזאת, הציפייה המתוקה, ההרגשה הנעימה הזאת...
בברכת "ותן בנו אהבת תורה..."
  • תודה
Reactions: שרהלה ו-ARTIKA#2 //
3 תגובות
שינה בשבת בצהריים – תענוג? תלוי מי ער בינתיים…


אין כמו שבת. השולחן מסודר, החמין סיים לעבוד קשה, והספה קוראת בשקט:
“בוא… רק עשרים דקות.”
ואז זה קורה. אבא נרדם, אמא “רק עוצמת עיניים”, ובבית שורר שקט מחשיד.
שקט שלפני ה… חברים.


כי בזמן שההורים מטיילים להם בארץ החלומות, הילדים מטיילים – בארץ האפשרויות.


בהתחלה זה תמים:
“יורדים רגע למטה.”
אחר כך: “רק עד הפינה.”
ובהמשך: “לא תאמין עם מי פגשנו.”


וככה, בלי כוונה רעה ובלי דרמה, שבת אחת מנומנמת יכולה להפוך לשער כניסה להרגלים, חברויות והשפעות שלא בדיוק היו עוברים ועדת הורים ערניים.


לא מדובר חלילה על שינה – מנוחה זה דבר קדוש.
הבעיה מתחילה כשאין אף מבוגר על ההגה.
כי ילדים, כידוע, הם כמו מים – אם אין תעלה מסודרת, הם יזרמו לאן שנוח להם.


ראיתי יותר מדי סיפורים שהתחילו במשפט:
“מה כבר יכול לקרות בשעה אחת של שינה?”
והמשיכו בשנים של “איך לא שמנו לב קודם”.


שבת היא זמן של ביחד, של קשר, של נוכחות.
לא חייבים משחק קופסה או שיחה עמוקה – לפעמים עצם זה שמישהו ער, זמין, רואה ושומע, עושה את כל ההבדל.


אז כן, שינה בשבת בצהריים היא תענוג.
אבל ילדים שמרגישים שיש עליהם עין, לב ואחריות –
זה תענוג גדול יותר.


ושבת שלום – ערה ומבורכת 🙂
---------
אודה את המאמר כתב לי הבינה.
אבל קחו את הרעיון.
אני כותב מניסיון ומדם.
על הורים שאת כל החינוך של הילדים שלהם איבדו בשבת בצהריים כי רצו קצת שקט ולישון.
אין מה לעשות צריך קצת לעבוד ולקום ולשמור.
עדיף להורים בגיל צעיר לשמור על הילדים ולא בהמשך לבכות ולהתעסק בכל החורבנות שוקרים בזמנים האלה.
שימו לב על כל חברות התהילים שכנים וכו'.
ויש גם דברים שבצניעות בעניין הזה.
שלום רב,
אני כותב אליך כשבלבי תפילה ותחינה.

אני ......................., מחכה לישועת ה' לזרע של קיימא כבר למעלה ......שנים.

המסע הזה, שאין לו מילים שיכולות לתאר את עומק הכמיהה, הכאב והתקווה, חיבר אותי לאינספור זוגות שחולקים את אותו חלום – להיות הורים.

לפני כשלוש שנים נחשפתי למצוקתם של זוגות הממתינים לברכת הילדים, ונדרתי בליבי לעשות כל שביכולתי כדי להאיר את חייהם. כך נולד הארגון שלנו, שמעניק תמיכה, חיבוק ותקווה לאלו שנמצאים במסע המפרך הזה.

כעת, עם התקרב חג הפסח – חג הגאולה, בו כל בית מתמלא אור ושמחה – ליבנו יוצא אל הזוגות היקרים הללו. עבורם, החג הוא תזכורת נוספת לכיסא הריק ליד שולחן הסדר, לחלום שעדיין לא התגשם, לתפילות שעדיין לא נענו… עדיין.

הארגון שלנו מונה כיום קרוב ל1000 זוגות מופלאים, שבשקט ובצנעה נושאים את כאבם וממתינים לנס. אנו רוצים להעניק לכל אחד מהם תמיכה בסך 1,000 ש"ח ושי מכובד לקראת החג – סכום קטן עבורנו, אך עצום עבורם. זהו אור בתוך החשכה, חיבוק בתוך הבדידות, הוכחה שהם לא לבד במסע הזה.

אני מבקש ממך, מכל הלב: אנא, הושיטו ידיכם, פתחו את ליבכם ועזרו לנו להאיר את בתיהם. כל תרומה, ולו הקטנה ביותר, היא כמו טיפה באוקיינוס של תקווה. בזכותכם, החלום שלהם – ושלי – יוכל להפוך למציאות.

ובעזרת ה', בזכות הנתינה שלכם, תזכו גם אתם לשפע של ברכה, לנחת מכל יוצאי חלציכם, לבריאות ולשמחה אינסופית.

בהכרת תודה ובתפילה לישועה,
אנחנו כעת עומדים בערב פסח עסוקים עד למעלה מהראש אבל בואו לא נשכח אותם, בואו נשמח את אחינו שאין להם עדיין ילדים ובזכות זה השם יתן לנו נחת מילדינו

ניתן להעביר בכרטיס אשראי כאן בקישור
לתרומות בצורה מאובטחת בכרטיס אשראי

כאן אתם יכולים להיות שותפים במפעל החסד האדיר

או בהעברה בנקאית
בנק פאגי (52)
סניף 185
ח-ן 701831 (ע''ש מרכז הצדקה) ולציין עבור קרן עזר למצפה
ניתן להתרשם מהפעילות וכן המלצות הרבנים כאן באתר https://ezer-lametsape.org.il/

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה