התייעצות מענה בנושא יחסי אבות\אמהות ילדים

[boaz CBT]

אני גם חושב שלא יעזור לומר רשע מרושע, שהרי האבא שהגיש אותו להיות שליח ציבור בטוח שהוא עושה את הדבר הכי נכון בשביל לטפל בבעיה של הבן שלו. וגם אם אין תוצאות זה לאט לאט.... הרי כתבו כאן שאנשים דואגים לאגו שלהם, הרי הבן הרגיש נורא שהוא נתקע בתפילה, בוודאי גם האבא הרגיש מזה נורא, והוא במחשבה עקומה ויתר על האגו שלו והתבייש, בשביל שחשב שזה יעזור ויפתור את הבעיה, ייתכן גם שפנה לאיזה "מומחה" שנתן לו את העצה הזו, ואם יאמרו לו רשע מרושע או אפילו מי שחושב שהוא רשע לא יוכל לייעץ לו. כי הוא באמת לא רשע אלא צריך הכוונה שבאה ממקום של עזרה ולא שיפוטיות.

אולי המילה רשע מרושע היתה חריפה, אבל בסוף אני לא מדבר אליו ישירות, אלא רוצה לעורר מודעות ושאנשים יבינו שהם צריכים להיזהר במעשיהם מאוד גם אם כוונתם טובה, אתם יודעים אומרים שהדרך לגיהנם רצופה כוונות טובות

הוא לא רשע הוא מטומטם...

לדעתי כל רשע הוא מטומטם, אבל לדעתי הוא שכשהמטומטם פוגע באחרים והורס את חייהם הוא הופך להיות רשע גם

 

[Shainec]

אוי אוי אוי

 

[boaz CBT]

אתה באמת חושב שהורה שמתנהג כמו ההורים מהסיפורים הנ"ל ייקח את הדברים לתשומת ליבו?
למה? מה הסיבה שהוא יחשוב שהוא באמת רשע מרושע?? בגלל שאותו אדון החליט כך.
לא נראה לי שהוא מתנהג כך מתוך רשעות או מידות רעות אלא מתוך חוסר הבנה וידע איך נכון לנהוג עם הדור של היום
ורק ע"י שאנשי חינוך ורבנים יורו/ידריכו איך נכון לנהוג עם הדור של היום ויפיצו את זה בכל מקום אפשרי כולל ערבי הורים מטעם תלמודי תורה/ישיבות וכו' שיבואו שם אנשי חינוך מוכרים וידועים ויסבירו ברחל בתך הקטנה איך נכון לנהוג היום ואיך אסור לנהוג היום אולי יתהצע שינוי כלשהו

נעזוב שנייה את ההורה מהסיפור השני המטרה שלי היא ללמוד מטעויות של אחרים, ולא להפוך אותם לשעיר לעזאזל. המטרה היא שכל הורה יסתכל על עצמו ויראה וואו אם מישהו אחר הגיע לדבר כזה, אני רוצה גם לא לטעות בטעויות כאלו במיקרו

אבל ראשית כל אני רוצה להקדים הקדמה- בכל נושא בעולם שבאים לדון בו, יש לדון בחשיבות שלו, והנושא שאנחנו דנים בו למעשה המניעים של ההורות של בני האדם, הוא נושא חשוב מעין כמוהו, של דיני נפשות וכו', אבל דווקא בגלל החשיבות שלו, יש פה מלכוד,

מה המלכוד? נושא הביקורת והאשמה, בגלל שזה נושא כל כך קריטי וחשוב, הביקורת העצמית שמתעוררת בו היא ביקורת שגורמת לנו ההורים להרגיש נורא, הרי זה כל כך מהותי, בעצם זה נראה כמו אכזריות, ואני בגלל שאני עם כל הבעיות שלי אני בעצם בלי משים לב פוגע בילד שלי. אני מבין שזה התחושה ויש הורים שיגידו לעצמם שבגלל זה עדיף להם לא להתעסק עם זה ולהחליט פשוט להתמקד ביום יום ולא להכנס לנושא כל כך מהותי שיכול לכאוב כל כך

אבל זה הפוך על הפוך דווקא בגלל שהנושא הזה כל כך חשוב הגישה אליו צריכה להיות נכונה, אם הורה בא להלקות את עצמו ולחשוב שעל ידי שהוא ירד על עצמו הוא ישתפר זה יגרום את ההיפך הגמור, כי ביקורת עצמית שהופכת לאשמה והלקאה עצמית רדיפה עצמית וכו', גורמת לסבל נפשי בל יתואר לנפש ופגיעה לנפש של העוסק בה.

ולכן אדם כשהוא בא לעסוק בנושא כל כך חשוב הוא צריך שיהיה לו את המיינדסט הנכון כלפי הנושא- הנושא חשוב נכון? אז אני צריך לבדוק שיש לי את הכלים הנכונים בשביל לדון בו ולהתעסק בו, כי אם לא? אני לא יצליח ואם אני לא יצליח אז אנחנו יודעים את ההשלכות.
מה המיינדסט הנכון? קודם כל להבין שאסור לי לקחת את כל נושא ההורות באופן אישי, בגלל שהוא כל כך חשוב ודבר כל כך מהותי בהגדרה שלנו כיהודים ובני אדם, דווקא בגלל זה אסור לקחת את כל זה באופן אישי

אם אני יקח את זה באופן אישי, מה שיקרה שפשוט אני לא "ישרוד" את הצורך לבקר את המציאות ואני יבחר באפשרות הכי נוחה כדי לברוח מזה- השקר, להגיד שהכל בסדר והכל טוב, ואני רק יתמקד במה שחיובי וטוב, ואז למעשה יש גם צד אפל שלא מטופל בכלל בתוכי והוא משפיע מאוד על הילדים.

דווקא לראות את הנושא באופן אישי, ולהגיד שאם אני לא אבא מושלם וכדו' אמא מושלמת אז אני אדם לא טוב אני פוגע בילדים שלי זה דבר אסור שהכי הרבה יפגע בילדים שלי, כי זה בדיוק יוצר את האפקט ההפוך- אם אני לוקח אישית את הכשלונות ואני "משליך" את זה על האישיות שלי, כל פגיעה עשיתי בילדים שלי, כל בעיה שיש לילדים ולהבין וואי תראה מה עשית, זה הנזק הכי גדול שאני יכול לעשות לילד, בעצם אני פוגע באבא שלו, ואם אני יפגע באבא או באמא שלו, ככל הנראה יהיה לו אבא ואמא לא מתפקדים.
אז צריך להסתכל על הדברים בפרופורציה- תורה לא ניתנה למלאכי השרת וכן לא הורות, פרקציוניזם הוא הנזק התודעתי הכי גדול שאני יכול לעשות לעשות לילד שלי- מה כן? אין מושלם- יש מגמת השתפרות מתמדת, זאת אומרת שיש ביקורת בונה.

זאת אומרת הורה שיגש לנושא בגישה נכונה, ולא יקח אישית את הטעויות שלו, זה הברכה הכי טובה לילדים שלו, כי אז הוא יכול בעצם לעשות שינוי אמיתי, בקיצור מציאת אשמים זה לא הרעיון, וזה לא בית משפט פה, אלא זה עניין שמטרתו להסביר להורים איך להשתפר הרעיון הוא יצירת תודעת ביקורת עצמית להורה, שהוא ידע לשקף איך הוא מרגיש כלפי הילד שלו.

ככל שנושא יותר חשוב- ככה חשובה הביקורת בו שתעשה באופן הנכון
ותשאלו איך אז אני יסתכל על הטעויות שלי בתור הורה? זה בדיוק הנקודה, בסוף אדם יש לו 120 שנה לעבוד על עצמו ולתקן מה שהוא יכול, הדורות הקודמים כל אחד עבר מה שעבר ועשה מה שעשה, מה שאני כיום הוא הפרויקט האישי שלי שבא לפיתחי ואני צריך לעשות את המקסימום שהוא יהיה מוצלח, אין כאן אף אחד אשם, אבל כן צריך ללמוד מטעויות ולהשתפר!!

בסוף אנחנו עם שעבר גלות לא פשוטה כל אחד מה שההורים שלו עברו, צריך להבין שהחיים ומה שעם ישראל עבר השפיעו מאוד, ויש המון השפעות חינוכיות מהעניין- לדוגמא אני נכד לניצולים מפולין שברחו לרוסיה לסיביר, סבא אלום קרב שבקושי היה מדבר אתם חושבים שזה לא השפיע על החינוך? בוודאי שכן, האם אני אשם בחסרונות שלי בתור הורה? לא. ואין כאן אשמים, צריך להסתכל על הכל בהסתכלות של אמונה, לא באים לתלות אף אחד על עץ גבוה.

 

[למען שמו]

דברים נכונים!!
בתמצות:
יש לחלק את עניין יחסי הורה-ילד ל2 חלקים
1. ההבנה והמודעות של ההורה שהדרך בה הוא נוהג אינה נכונה והוא צריך לבצע שינוי
2. שהשינוי שהוא אמור לבצע זה בעצם טיפול בעצמו ובטראומות העבר ע"מ שהיחס והגישה שלו כלפי ילדיו יהיו טובים ונכונים.

 

[boaz CBT]

אעלה כאן שאלה שנשאלתי בטלפון שלכאורה נראית מאוד מצויה

איזה אמא התייעצה איתי בטלפון על נושא חינוך למה הילדה שלה למרות כל העונשים שאני נותנת לה ואפילו שאני לכאורה קשה איתה היא עדיין מתחצפת אלי (ילדה בת 5) אני מנסה לעשות הכל לכאורה לפי הספר והילדה חצופה.

שאלתי אותה מה בדיוק היא עושה כשהיא מתחצפת, היא אמרה לי שהיא אומרת לה שלא מדברים ככה לאמא, וכששאלתי אותה אם היא בסופו של עניין נותנת לה מה שהיא רוצה, היא אמרה לי שכן.

שאלתי אותה למה את נותנת לה מה שהיא רוצה הרי היא התחצפה. מדוע את מספקת לה את המניע לחוצפה? אז היא אמרה לי שהיא מפחדת לפגוע בה היא מפחדת שהיא תבכה וכו', ואין לה כח לזה

זה דוגמא מוחשית לכך שהורה שאין לו עבודה עצמית על הפנימיות שלו אלא הוא רק מנסה לעשות דברים שהוא שמע לא מצליח באמת ליצור דמות חינוכית חזקה בבית (שזה בסוף דבר מבורך, אבל צריך לעשות תהליך עד הסוף)-

אמא שמרגישה כלפי הילדה שלה שהיא מפחדת לפגוע בה היא בעצם עסוקה בריצוי של הילדה שלה והילדה גובה דמי פרוטקשין בתשלום הבקשות שלה- מקור חולשה עצום וקבוע שהילדה מרגישה היטב, בפועל הילדה יודעת שהאמא בעצם מפחדת ממנה היא מפחדת מהצעקות שלה, מהמניפולציות שלה, ובפועל הילדה יודעת שהיא תקבל מה שהיא רוצה אז למה שהיא תפסיק להיות חצופה? הרי יש לה כאן מקור של שפע בלתי נדלה בלי הגבלה ובלי גבול שרק צריך לעשות "הצגה" לקבל מה שרוצים לא שווה?

האם האמא צריכה לצפות מילדה בת 5 שתהיה בעלת עבודת המידות שהיא תגיד לעצמה וואי זה לא יפה לסובב את אמא על האצבע שלי, אולי באמת אני לא יעשה את זה ה' לא מסכים.

ילד בסוף הוא בוחן את האפשרויות שיש לו ומנצל אותם, אם ההורה הופך להיות אופציה אז למה לא?

שאלתי את האמא הזו למה את כל כך מפחדת מהילדה? נגיד והיא תבכה אז מה יקרה? והתשובה היתה שהיא מרגישה עם זה נורא, אבל מה כל כך נורא? התשובה שלה היתה שהיא מרגישה שהיא אמא לא טובה שהיא רעה

שימו לב איך כאשר התכונה הנפשית של ההורה לא בנויה נכון, זה לא משנה כמה הדרכות הוא יעבור בסוף מה שיקבע לו בפועל זה מה שיש לו בנפש, היא מבינה היטב שהיא לא אמורה לרצות את הילדה שלה, אבל עדיין היא מרגישה שהיא חייבת לעשות את זה

מה הפתרון? עלינו להוציא מהראש שהילדים שלנו הם יגדירו אותנו בתור הורים, הילד שלנו גם אם הוא יתן עלינו ביקורת הוא לא יגדיר אותנו בתור בני אדם ולא בתור הורים!! אסור בחיים שהורה יצפה לפידבק חיובי מהילדים שלו או יפחד מהביקורת שלהם, ילד לא יכול לתת ציון להורים שלו!! וגם אם הילד יבכה בכי היסטרי ולכאורה "יצטער מאוד" אסור להורה לקחת את זה אישית ולהגדיר את זה בתור "כשלון שלו" שהוא לא בסדר שזה בעצם סוג של ציפייה סמויה של קבלת פידבק "התנהגותי של הילד" (ויש לזה גם צד גם כשהילד שמח שהרי אם הוא יהיה שמח אז אני אבא טוב\אמא טובה)
המסר הוא כזה- אף פעם לא לתת למצב הרגשי של הילד שלנו לקבוע לנו את הערך שלנו בתור בני אדם.

כששאלתי אותה הם גם היא כשהיא היתה ילדה היא היתה מצליחה "לסחוט את אמא" היא אמרה לי שכן, וזה דבר מאוד מעניין- שימו לב, היא תפסה את אמא שלה בתור משהו סחיט, דהיינו שבעצם הסטאז' האישי שהיא קיבלה בחיים שלה על האמהות (דרך האמא שלה) לימד אותה שאמא צריכה לרצות ילדים, ולכן כשהיא היום אמא... אז היא גם מרגישה צורך לרצות את ילדיה שלה!