דרוש מידע משחק להורים וילדות קטנות

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
מחפשת המלצה למשחק מעניין בין הורים לילדות קטנות בנות 3 ו-5 . משחק חוויתי שהילדות ייהנו אבל גם אנחנו ההורים לא פחות.
תודה מראש לעונים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
דאבל. יש בגירסאות של ציורים יהודיים. בגיל 3 זה תלוי בילד עד כמה זה יעניין אותה וכמה היא תצליח, אבל גיל 5 זה הגיל.
משחק זיכרון
חתחתול - לא לגיל 3, אבל לגיל 5 כבר מתאים. צריך לדעת מספרים, ולהבין איזה מספרים גדולים ואיזה קטנים. זה משחק קלפים עם מספרים.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

אשכולות דומים

  • 273
    • משה דהאן - לצמוח חזק
    שיתוף מקודם מה בן להורים גרושים צריך לעשות בסיטואציה כזאת??
  • משה דהאן - לצמוח חזק //
    • שלום וברכה,

    יש רגעים שבהם אתה - בן להורים שהחליטו להפריד דרכם - מרגיש שאתה היחיד בעולם שמבין מה עובר עליך. שהעולם שלך התחלק לשניים, ואתה עומד קרוע באמצע, מנסה לא לאכזב אף אחד, ובעיקר מנסה למצוא את המקום שלך מחדש. אם המילים האלה מוכרות לך, האשכול הזה נכתב בשבילך (האשכול נכתב בלשון זכר אבל מיועד עבור כולם). ויש לי גם     מדריך מיוחד וחינמי שכתבתי במיוחד עבורך

    התחושה הזו לובשת פנים רבות. לפעמים היא מרגישה כמו הסיפור של ישי (שם בדוי), הבחור שתמיד מתפקד, ה"אבא קטן" שדואג לכולם ומגשר בין ההורים. כולם מחמיאים לו על הבגרות שלו, אבל עמוק בפנים הוא מרגיש שהילדות שלו נגמרה מוקדם מדי, שהוא נאלץ לדכא את הצרכים הרגשיים שלו כדי לתמוך באחרים.

    לפעמים היא מרגישה כמו הסיפור של שלמה, שכבר בונה את ביתו, אבל מוצא את עצמו קופא באמצע ויכוח עם אשתו. פתאום, הוא לא שומע אותה, אלא את הקולות מהבית הישן, את המילים והכעס של הוריו מהדהדים לו בראש. הפחד לחזור על אותן טעויות משתק אותו, והוא תוהה – האם אני נידון לשחזר את העבר?

    ואולי היא מרגישה כמו הסיפור של אהרן (שם בדוי), אברך בן 40, שהכל נראה בסדר מבחוץ, אבל הוא סובל מלילות ללא שינה ופחדים שצצים משום מקום. רק אחרי 20 שנה של כאב עמום, כשהוא מגיע לקצה, הוא מגלה שהכל התחיל שם, ביום ההוא שהבית התפרק.

    את כל הסיפורים האלה, ועוד רבים, אני מכיר מקרוב. כמי שעבר את המסע הזה בעצמי, אני יודע שלמרבה הצער, אין כמעט כתובת לאותם בנים/ות שמתמודדים בשקט. אבל הדבר החשוב ביותר שלמדתי, והבטחתי לעצמי להעביר הלאה, הוא שהסיפור לא חייב להסתיים בכאב. אפשר להתמודד אחרת, וניתן להפוך את האתגר הזה למנוף של צמיחה והתפתחות.

    בדיוק בשביל זה, מתוך תחושת חובה וזכות, נכתב המדריך הייחודי "לנווט בין הגלים" וסדרת המיילים הנלווית. הם מרכזים באופן מסודר את ההבנה באתגרים ומעניקים כלים מעשיים להתמודדות.

    image (59).jpg


    "לנווט בין הגלים"

    במדריך ובסדרת המיילים שתקבלו, ניגע בין היתר בנושאים כמו:
    ​
    • התמודדות עם רגשות מורכבים: כלים לזהות ולהתמודד עם כעס, עצב, בלבול, תסכול ופחדים שצפים בעקבות המצב.​
    • שחרור מאשמה ובושה: הבנה עמוקה מדוע הגירושין אינם באשמתכם, וכלים מעשיים להתמודדות עם תחושת הבושה מול הסביבה והחברים.​
    • כיבוד הורים במציאות מורכבת: איך לנווט את מצוות כיבוד הורים כשיש קונפליקט, ואיך להציב גבולות בריאים בלי לפגוע.​
    • "מודל הקברניט": כלי עוצמתי להבנת האופן שבו המוח שלנו מגיב לאירועים, ואיך ניתן לשנות את התגובות האוטומטיות שלנו כדי להגיע לרוגע ושלווה.​
    • בניית ביטחון עצמי וזהות אישית: איך לחזק את תחושת הערך העצמי שלא תלויה בסיפור המשפחתי, וכיצד לגבש זהות אישית יציבה וחזקה.​
    • הפחד מנישואין ושידוכים: התמודדות עם החשש לשחזר את סיפור ההורים, וכלים לבניית האמונה ביכולת שלכם להקים בית יציב ומאושר.​
    • כלים לחיזוק הזוגיות: איך לזהות את "הקלטות הישנות" שמתנגנות בראש בזמן קונפליקט, ואיך לכתוב סיפור זוגי חדש ובריא.​

    לקבלת המדריך המלא וסדרת המיילים בדיסקרטיות מוחלטת, ​

    ניתן להירשם בקישור הבא.​

    אני רוצה את המדריך

    המדריך והתכנים הנלווים ישלחו אליך באופן אישי ומכבד, ישירות לתיבת המייל. אף אחד לא צריך לדעת. זהו צעד של צמיחה, שאתה עושה עבור עצמך.

    משה דהן - כמי שמכיר את האתגרים של בנים להורים גרושים מקרוב, וכיום מלווה בנים להורים גרושים בקליניקה שלי, אני מנהל קהילה תומכת לבנים ובנות (בנפרד) ודיסקרטית שמהווה בית חם ומקור של ידע וחיזוק. המטרה שלי היא לתת את המענה המקצועי והרגיש, שכל כך חסר בשביל לצמוח חזק מבפנים.
    ​
    image (59).jpg
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ידידים, magn, ארבע ועוד 6 משתמשים9 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ?
    #
    הורדתי את המדריך. מפעים ומרגש ומחזק. יישר כוח
  • 51
    • י
    דרוש מידע גננות בגיל הרך? מזדהות עם המאמר הזה?
  • יודעלה //
    • לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
    כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

    1837.

    פרידריך פרבל     מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
    בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
    בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
    גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
    בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
    הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

    פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
    הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

    איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
    אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


    כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
    יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

    על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

    הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

    אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

    אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

    הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

    האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

    בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

    זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
    קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

    אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

    הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

    כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

    כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

    יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

    המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

    בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

    אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

    כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
    0 תגובות
  • 8 9 10 12K
    • ש
    מידע שימושי בעלי תשובה!!! הפורום הזה למענכם! נא לקרוא את ההקדמה
  • ש.י.ג //
    • האשכול נפתח שוב, אנא מכם קראו את ההערות שכתבו מנהלי האתר בשביל שלא ייסגר שוב האשכול!
    בבקשה לא לגלוש מתוכן האשכול- לא להשמצות של קהילות, לא להכללות, ולכתוב בשיח ראוי ולא בוטה, ללא תגובות לא מתאימות, אחרת- האשכול ייסגר על אף חשיבותו.

    אציין שבאשכול הקודם היו כמה וכמה עצות, הארות והערות של ילדים של בעלי תשובה וזה מאד מאד החכים את חברי האשכול, נשמח לתגובות ועצות נוספות וכמובן לעדויות מנסיון אישי! (אין לכם מושג כמה זה עוזר).

    יש לציין שזה מאמר פתיחה, והמטרה היא שכל מי שיש לו מה לשתף, לייעץ, להאיר ולהעיר, שיכתוב את אשר על ליבו, וכך יוכלו להיעזר בזה הרבה אנשים!!!

    אנחנו כבעלי תשובה קצת ותיקים (כמעט 20 שנה), נשואים פלוס 7, גרים בלב ליבה של עיר חרדית קלאסית, מסתובבים בכוללים החשובים ביותר, יורדים לגינה עם האמהות הדוסיות מכל הגוונים (גם חברון וגם פוניבז'), ואפשר לומר פחות או יותר שנכנסו (כביכול) למיינסטרים החרדי.
    אנחנו שולחים את ילדינו לגן בנים וגן בנות כנהוג,
    את הבנים נלחמנו להכניס לת"ת הכי נוצץ בעיר,
    את הבנות לבית יעקב השכונתי (מעורב- "צולים", מודרנים, חניוקים, רגילים ומעט אנשים שנראים כחרדים אך רק על מדים),
    {כמובן שלא מביאים למסיבות הסידור, ולסיומי מסכת את הסבים והסבתות} ::cry::cry::cry: ,
    נחלמים על מקום בישיבות קטנות (לא מאמינים ששומעים על דילים שעשו בשבילנו או על ידינו).
    נמרחים על הגדר ונחבלים להכניס את הבנות לסמינר טוב (ובתקווה להתקבל לבינוני) כי הרי ל-"טופ- סמינר" אין על מה לדבר (וגם לא לחלום).
    מתפללים בבתי הכנסת השכונתיים, מנסים לקבל שם קצת צומי (להגיד גוט שאבעס למי שאפשר בשביל שיסתכל עלי).
    לפעמים מצליחים להכנס לאיזה קהילה "מקבלת" (ועדיין מרגישים קצת שונים). :cry: :cry: :cry:

    עוד לא הגענו לשלב השידוכים אז אין לי תיאורים עוד...

    יש עוד הרבה תיאורים לחיים שלנו שאפשר לכתוב בנושא, ואי"ה אכתוב עוד בהמשך,

    לכל בעל תשובה סגנון משלו, ילדות משלו, הורים משלו,
    אופן קבלת החזרה בתשובה אצל החברים והמשפחה שלו.
    ובטוח שלכל אחד יש עצות מחכימות ואולי הדרכות שקיבלו בכל מיני עניינים שקשורים לדרך שעשו ושהם חיים בה.

    לדעתי ההתמודדות הגדולה של בעלי התשובה היא הדאגה והחרדה לגבי עתיד ילדינו בגלל הקשר עם המשפחה החילונית סבא וסבתא, דודים ודודות. ושזה מעורר הרבה שאלות ואתגרים- האם להפגיש את הילדים ואיך, כמה זמן, לשלוח אותם אליהם לבד או לא, האם להגיע לשבתות יותר או פחות, האם להסכים להם להגיע בלבוש לא צנוע, האם ללכת לחתונה מעורבת של דוד אהוב. האם להסכים לסבא לתת כסף לילדים (שהחברים שלהם מקבלים שקל לחודש ואומרים תודה). האם לאסור על ההורים להכניס אייפון לבית שלנו, או לצלם את הילדים...

    בקיצור הרבה התלבטויות ואתגרים, ואשמח שאנשים יגיבו, יתנו עצות, ישאלו שאלות...​

    {מציע לעקוב אחרי המאמרים והתגובות וכמובן להעביר לעוד בעלי תשובה שאתם מכירים}

    עוד אשמח לעצות ותובנות לגבי הקניית ערכים לילדים, על אף שאנחנו לא נשמנו וינקנו אותם מילדות!!!
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: אמא של :-), אסתריקה הלר, Moishys ועוד 36 משתמשים39 //
    198 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    היכל הנגינה HNGN
    היכל הנגינה HNGN
    לגבי כבדהו וחדשהו מובן מאוד, אבל העניין של הכבוד מאוד מפתיע.. מפתיע מאוד. וגם משמח מאוד.
  • 2 3
    • נעול
    1K
    • מחשבים זה אני !
    דרוש מידע מה אתם חושבים יש כאן שינוי תודעתי?
  • מחשבים זה אני ! //
    • מעולם לא העלתי בפרוג אשכול ואולי אפילו הודעה על נושאים כאלה אבל הנושא הזה די מעניין אותי ואני ממש מקווה שאני לא נוגד את החוקים של האתר באם כן אני מתנצל מראש על הטירחה במחיקה של האשכול...
    בחודשים האחרונים מעניין אותי לראות מהלכי חשיבה "ואני ממש מנסה לכתוב על זה כעל תהליך שאני מסתכל עליו מבחוץ ולא שייך לו" ראיתי כמה אשכולות על נושאים קשורים והיו בו הבלחות של התהליך הזה

    והנושא הוא אייך לא "נושא הגיוס" עד היום היה חלוקה לשתי קבוצות שאחת קידשה כל אחד שנעצר גם אם הוא היה עבריין (לא באמת) שבמקרה לא התייצב והשניה זילזלה בכל אחד שנעצר גם אם הוא היה אברך ששקוע בלימוד 24/7 (והיו גם הרבה כאלה באמצע אז אני לא בא להכליל)
    ועכשיו זה קצת קונפליקט פנימי כי הנתונים השתנו והמצב הוא שיש סיכוי טוב שיעצרו גם בחורים ארדקור מישיבות ארדקור שיתפסו אותם באיזה חציית כביש שלא במעבר חציה או של אברכים יקרים שיש להם רישיון (לענ"ד מי שחושב שזה לא יקרה טומן את ראשו בחול כי כיום לאף אחד כבר אין אינטרס למנוע בלאגן ונראה שלהפך כל "הפקידים" מנסים רק ללבות את האש) ועל כן שאלתי היא מה עכשיו הציבור חושב על חוק הגיוס כאילו עד היום להיות עריק היתה מילת גנאי ומעכשיו..?

    עוד נקודה מעניינת זה הקו של הפלג שמזעיק אברכים/ בחורים נראה שזה עוזר (במידה כזאת או אחרת) למנוע מעצרים מה דעתכם עליו מצד אחד זה של הפלג ואין שום רב (ארדקור) שעומד מאחורי זה ויש מצב שיש הרבה אנשים שעד לפני שנתיים אם הם היו רואים את החברה האלה מגיעים למנוע מעצר הם היו מבליחים כזה... חילול השם.. מה עכשיו? זה כבר לא חילול השם? אם חס וחלילה יבואו לעצור אחד מהאחים /הבעל/ שכן.. אתם תתקשרו אליהם שיבואו?

    ואחרון שזה ממש הכי מעניין אותי הפלג גדלו על זה שנמות ולא נתגייס וגזירת הגיוס גזירת שמד ונלך בגאווה לכלא וכו וכו (יש לי אחיין כזה בן 18 והוא מפריח סיסמאות מכאן ועד ל.. ואני בטוח שאם הוא יעצר הוא יהיה מבסוט ממש) מה ההורים כיום שחלקם היו אברכים צעירים מתי שכל הסיפור הזה התחיל אומרים לילדים שלהם יש כאן פרדוקס שהמסרים קצת סותרים ואני מדבר על אלה שראו בפלג קבוצה פחות מיינסטרים (ועדיין חושבים ככה) הם גם יחדירו בבנים שלהם תשב בכלא ולא תתגייס...? תלך בגאווה אתה מחזיק את העולם...?

    למעשה יש כאן איזה שינוי בכיוון החשיבה ומרוב ההתבצרות והחידוד של העמדה הציבורית משתי הצדדים כרגע נראה שיש כאן שוקת שבורה (ביננו אני מאמין שאם לא היה מחלוקת של יותר מ 10 שנים סביב הנושא הזה היה היום הפגנות ומהלכים הרבה יותר קיצוניים ממה שיש כרגע)

    מה אתם חושבים על זה
    ובבקשה בבקשה אני לא נכנס כאן לויכוח של מי צודק ומי צדק בעבר כי זה לא רלוונטי ולא מעניין מה שכן מעניין זה שינוי פרספקטיבה והשינוי בתודעה

    נקודה אחרונה (גם ככה זה ארוך אז סליחה ממעלתכם) חבר זרק לי באיזה שיחה "הם יפגיעו בלומדי התורה אז המדינה תלך לעזזל כי כל מה שהחזיק אותם עד היום היה זכות לימוד התורה" (נראה לי זה ציטוט של אחד מגדולי הדור מהדורות הקודמים) וזה קצת הציק לי הרי מי ידפק מזה? אנחנו וגם האחים האחרים שלנו שאינן שומרי תורה ומצוות וגם אלו ששונאים אותנו אבל שלא באשמתם... מה דעתכם אכפת לכם מזה שאין להם עכשיו את כוח השמירה הזאת?

    נ.ב. זה נושא כ"כ נפיץ שחשבתי אולי לתת לGPT לשכתב את זה כדי שאף אחד לא יחשוב כאילו פגעו באיזה שהוא צד ירדתי מזה כי אף אחד לא היה קורא את זה אז בבקשה גם מכם תכתבו כאילו אתם מסתכלים על זה מהצד ולא חלק מזה
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: יהודי קטן, יצחק., יועצת נישואין ועוד 2 משתמשים5 //
    41 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אולטרא סגול
    כמו ששמרו אז על חילולי השבת במושבה ההיא בבני ברק... יהיה מסירות נפש על לשמור על בחורים שלא...
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה