מתחת לפנס

  • הוסף לסימניות
  • #1
מתחת לפנס

זה היה ערב קיצי ורגיל במיוחד. פסעתי בנחת מתפילת הערבית לכיוון ביתי שבמעלה הרחוב.
הרוח נעימה, השמש שקעה כבר מזמן, ואני נהנה מקצת מנוחה בסוף היום הארוך.

בעוד אני מהלך, אני רואה בצד הרחוב אדם מבוגר ולא מוכר, מתכופף ומחפש דבר מה על הקרקע.

האוויר הנעים ומצב רוחי המשופר גרמו לי להתעלות על עצמי, ולהתעניין בעניינו של הזר.
"אתה מחפש משהו? אולי אוכל לעזור לך?"

"כן. אני מחפש. מחפש מטבע", ענה.

"איזה מטבע אבד לך?"

"אבד לי מטבע של עשרה שקלים. אתה יודע, אני מקבץ אותם במשך היום וחבל לי על כל אחד שנעלם".

טוב. אז כבר הבנתי שההלך מקבץ נדבות. ייתכן שמחשבות שונות על מקבצי נדבות ודעתי על חלק מהם היו מספיקות לעלות בראשי, לולא קטע אותן ואמר: "האמת, המטבע לא אבד לי כאן, אבל מי יודע"...

הרגשתי שהדעות הקדומות שהתחילו להתעורר בי מקבלות חיזוק רציני בשידור חי. "אז איפה המטבע אבד? ולמה בכלל אתה מחפש אותו כאן?"

"המטבע אבד לי למטה בסמטה. אבל עכשיו חשוך שם ואין סיכוי למצוא אותו. אולי כאן ברחוב המרכזי, המואר, אמצא".

"אה טוב, שיהיה בהצלחה", התאפקתי מלגחך, והסתובבתי ללכת.

"רגע חבר, תקשיב!"

נו טוב, כזה בן-אדם לא עוזב אותך כל כך מהר. הסתובבתי.

הוא נעמד ואמר: "אני לא יודע אם אני יודע מה אתה חושב עליי, אבל תמיד תזכור לחיים: אם אבד לך מטבע במקום חשוך – אין טעם שתחפש אותו שם. לא תמצא אותו. אבל זו הזדמנות נפלאה למצוא משהו אחר! לך למקום מואר מתחת לפנס דולק, ותתחיל לחפש. אם תחפש טוב, אולי תמצא. אתה לא תמצא את מה שאיבדת! אבל אולי תזכה למצוא משהו אחר. ולפעמים הוא יהיה יותר גדול".

הוא עצר לשנייה וסיים: "מה שאתה איבדת יישאר לאדם אחר. אבל בדיוק אז תוכל אתה למצוא, את מה שאדם אחר השאיר לך".

הנהנתי ומיהרתי ללכת. פשוט כי לא רציתי להרגיש עוד יותר קטן ממה שכבר הרגשתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
מזכיר לי את הגמרא (ב"מ כו ע"ב):
אמר רבא: האי מאן דחזי דנפל זוזי מחבריה בי חלתא, ואשכחיה ושקליה - לא מיחייב לאהדורי ליה. מאי טעמא - ההוא דנפל מיניה מיאש הוא, אף על גב דחזייה דאייתי ארבלא וקא מרבל - מימר אמר: כי היכי דנפול מינאי דידי - הכי נפול מאיניש אחרינא, ומשכחנא מידי.
ובעברית:
מי שרואה שנופל לחברו זוז בין החולות, ולאחר מכן מצא הוא בעצמו את הזוז, אינו חייב להחזירו למאבד. מאחר שאותו אדם שנפל ממנו הזוז בוודאי מתייאש. ואף על פי שהוא רואה שהמאבד מביא מסננת ומתחיל לסנן את החול, אין זה משום שהמאבד לא התייאש, אלא שהמאבד אומר לעצמו, שכשם שנפל ממנו זוז כך נפל לאדם אחר, וכך ימצא משהו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
מזכיר לי את הגמרא (ב"מ כו ע"ב):
אמר רבא: האי מאן דחזי דנפל זוזי מחבריה בי חלתא, ואשכחיה ושקליה - לא מיחייב לאהדורי ליה. מאי טעמא - ההוא דנפל מיניה מיאש הוא, אף על גב דחזייה דאייתי ארבלא וקא מרבל - מימר אמר: כי היכי דנפול מינאי דידי - הכי נפול מאיניש אחרינא, ומשכחנא מידי.
ובעברית:
מי שרואה שנופל לחברו זוז בין החולות, ולאחר מכן מצא הוא בעצמו את הזוז, אינו חייב להחזירו למאבד. מאחר שאותו אדם שנפל ממנו הזוז בוודאי מתייאש. ואף על פי שהוא רואה שהמאבד מביא מסננת ומתחיל לסנן את החול, אין זה משום שהמאבד לא התייאש, אלא שהמאבד אומר לעצמו, שכשם שנפל ממנו זוז כך נפל לאדם אחר, וכך ימצא משהו.
יפה מאוד.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת זה בסדר
"חומוסצ'יפסלט?"
הנהנתי. לא שהבנתי את המילה הארוכה הזאת, אבל ראיתי שכל העומדים לפניי בתור מהנהנים אחריה. הנהנתי גם אני.
בתגובה הוא הקפיץ בלוליינות שישה כדורים שחומים אל תוך הפיתה הפעורה בידו, העמיס אותה במהירות האור בכל מיני דברים טעימים, והניח אותה ביד הפנויה שלי, יד שמאל.

יד ימין חיפשה בכיס את המטבע הזהוב הממוסגר בחישוק כסוף.

מאז שמצאתי אותו אתמול על הגדר של החיפושיות, הוא לא יצא מהכיס לרגע. מידי שלוש דקות וידאתי שהוא לא ברח ממנו בטעות.
בלילה הנחתי אותו מתחת לכרית וחלמתי על חיפושיות גדולות שרוצות לקחת אותו לעצמן. לא הרשיתי לזה לקרות. סידרתי אותן בשורה ארוכה על הגדר וברחתי משם, ממשש את המטבע בחשש.

ועכשיו יד ימין שלי מיששה, מבוהלת, את האוויר הכלוא בכיס.
המטבע לא היה שם.

"זה בסדר, נשמה. שיהיה לך לבריאות. תהנה", הוא אמר וחייך אליי.
לא הבנתי איך ידע שאיבדתי את המטבע לפני שהספקתי להגיד לו את זה. אבל חייכתי בחזרה "תודה" שקטה והלכתי משם, מספיק לשמוע את ה-חומוסצ'יפסלט הבא בתור.

אני חייב לשאול את רוני מהי המילה הארוכה הזאת. רוני הוא האח הכי חכם שיש לי. אני בטוח שגם אם היו לי עוד אחים, רוני היה הכי חכם מכולם. הוא תמיד יודע הכל. גאון כזה.

כל הדרך שיננתי "חומוסצ'יפסלט, חומוסצ'יפסלט, חומוסצ'יפסלט, חומ....".

כשהגעתי הביתה רוני לא היה שם.

מאז לא חזר יותר.
אבא אמר שהוא איבד את זה.

לא ידעתי מהו ה"זה" שרוני איבד, ולא היה לי אח חכם שאוכל לשאול אותו.
ירדתי למטה, סידרתי את החיפושיות בשורה ארוכה על הגדר, ולחשתי לרוני בלב: "זה בסדר, נשמה. שיהיה לך לבריאות. תהנה".
שיתוף - לביקורת X איפה אתה????
הולך ברחוב, אוטובוס חולף לו לידי. עולה, משלם מתיישב.

ואז.... ראיתי אותו.
הוא הסתכל עליי, עיניים קרות יש לו. אני חושב.

" X מה אתה עושה פה???"
הוא שותק. הוא כזה חמוד...

"אה, שלום, " הוא עונה לי, "מה קורה????"

"בסדר, כאילו ב"ה, איזה יופי לפגוש אותך"

"אה" הוא שותק.

ואז רציתי לשאול אותו, מאוווודד.

הוא שתק.

"תגיד, עכשיו את כל האמת, זה היה לך כיף להציק לי, לחפור לי, להקניט אותי, להגיד שהאנגלית שלי גרועה, לקרוא לי "גולם"? זה היה לך כיף?"

הוא עוד שותק. מביט עליי. חצוף!

"לא, זה אפילו לא מצחיק, אתה אולי, מה שעשית, קידם אותך, מאוד, אבל האם חשבת עליי, כמה שאני בכיתי, אתה.... אתהה" הכעס נעצר לי בגרון, חנקתי אותו. "אתה, אתה בסדר?? אתה בחור נורמלי?? אתה חושב שאנשים אהבו אותך? אתה חושב שהם רצו להיות איתך?? אתה חושב שהם לא הגיעו אליי לבכות אצלי בשקט, וזה שלא דיברת עם ברגמן וזיגמן וחיימקה? אתה חושב שאף אחד לא ידע??"
הקול שלי עובר ללחישה " X למה עשית את זה? מיררת לי, לכולם את החיים, זה היה לך כיף?? תגיד את האמת! מה היה האינטרס שלך??"

"זה כיף לך??"


משהו בעניים שלו קצת התחלחל,

"אז, מה?" הוא אומר לי לבסוף, "אני, זה היה הטבע שלי, זה מה שרציתי, זה מה שהיה לי, ככה נולדתי, אתה לא יכולת לשנות אותי, אתה לא!
אתה חושב שזה היה לי טוב??"

אני שותק.

איך הוא דיבר.

בסוף כולם עזבו אותו, השאירו אותו לבד, בודד עצוב ומושפל עד אפר.

"תדע לך X אני אהבתי אותך, באמת אתה היית בחור מתוק" קולי מתמלא ברחמים, "עכשיו, לך תבקש סליחה"

"אפילו אם עבר יוהכ"פ?"

ווואי עוד שנייה הוא בוכה לי באוטבוס, לא נעים....

"אפילו"

האוטובוס עוצר, חורק, הוא יורד, משאיר אותי.

לבד.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה