נדנוד | סחורה משומשת, סטירה סאטירית, אקטואליה במירקבה

[ידידיה חבר]

נתקעתי עם שני מאמרי סאטירה, שלעורך בXYZ ( @אהוב ששש....) לא היה כסף לשלם עליהם. אמרתי לעצמי: לא חראם, אולי מישהו יכול להשתעמם מזה בכיף, אז בבקשה:

(הבהרה קטנה: המאמר על התחום המוניציפאלי נכתב במכוון בלי שום קונוטציה פוליטית קונקרטית, מי שבכל אופן יתעקש על משהו - עושה זאת על דעת עצמו בלבד! לגמרי!)


השיחה הבאה נערכה בין העסקן הנודע ר' משה שטאטמאכער הי"ו, שבמשך שנים רבות עשה רצון שולחיו באמונה, ושימש כחבר מועצה וכראש עיר בכמה ערים בארה"ק, לבין נכדו שהתעניין מאד בעברו, בפועלו, ובמורשתו של הסב הנכבד.

סבא, תמיד שמעתי על כל מה שפעלת למען הציבור החרדי, איפה התחלת את הפעילות?

זה היה כשהייתי ממש צעיר, בן שלושים וכמה. גרתי אז בקרית אביבים, היה שם רוב חרדי, ולכן גם ראש העיר היה חרדי.

התושבים החרדיים בקרית אביבים היו משלוש עדות, והסיכום היה על רוטציה בראשות העיר, שליש קדנציה לכל צד.

והיית ראש העיר שם, באמת?

כמעט.

מה שקרה זה, שהעדה שלנו נחשבה לקטנה ביותר מהשלוש, לכן היינו אמורים להיות בשליש השלישי. למעיישה, המועמד הראשון נדבק היטב לכסא, וכשהיה צריך לפנות את מקומו ולהתפטר הוא טען שההסכם לא הוגן כי יחסי הכוחות לא שווים, ולדעתו צריך מפקד או פריימריז, ובכלל מי שחתם על ההסכם זה היה הסגן שלו בלי שהוא ידע. תכל'ס, הוא נשאר כל הקדנציה, ובקדנציה הבאה המועמד השני נשאר כל הקדנציה, ואני התייאשתי ועזבתי את העיר.

לאיפה הלכת? מה עשית שם?

עברתי לרמת מגדל, שם גם היו מאד צריכים אותי. ברמת מגדל היו רק שתי קהילות חרדיות, אלא שהם היו רוב העיר, כך שגם שם עשו רוטציה. לאור ניסיוני המר, הודעתי שבשום פנים ואופן אני לא מוכן לרוטציה של חצי - חצי, רק של קדנציות שלימות, וגם התעקשתי שאנחנו נהיה הראשונים ברוטציה.

אז שם כן היית ראש העיר?

איפה...

המועמד של הקהילה השנייה, אחרי שהבין שהוא ראש העיר כבר לא הולך להיות הקדנציה, הלך וסגר עם המועמד החילוני דיל סודי, וככה נבחר החילוני. אני נשארתי בחוץ, ועם לשון בחוץ.

זה עבר בשקט מצידך? מה עשית הלאה?

התפוצצתי מכעס. למחרת הזמנתי משאית, ועברתי למצפה אור. במצפה אור - כן הייתי ראש עיר.

וואי, אז בטוח שינית את העיר!

הלוואי, הלוואי.

במצפה אור גם היו שתי קהילות, ואנחנו היינו הקטנים, באמת, גם מפקד לא היה עוזר. דרשתי אז שיהיה רוטציה של חצי - חצי, אבל שהיא תהיה חתומה לעיני המצלמות, קבל עם ועולם, שאח"כ אף אחד לא יוכל להכחיש, להכפיש, או גפילטע פיש.

ובאמת, המועמד השני היה בחצי הראשון, סידר טוב טוב את הקהילה שלו, אבל אחרי חצי קדנציה קיים את ההסכם ופינה לי את הכיסא.

נו, אז למה לא הפכת את העיר למקום נורמלי?

רגע, תשמע. זה בכלל לא בגללי.

אמרתי לך כבר שהשני דאג מדי לקהילה שלו. בגלל זה לא היה לי ברירה, וכל החצי של הקדנציה שהייתי רה"ע הייתי עסוק באפליה מתקנת לקהילה שלנו, ולא יכולתי להספיק לפתח את העיר. תכננתי שבקדנציה הבאה אני אדרוש את החצי הראשון, ואז אני כבר אהפוך את העיר לסביון. אבל מה שקרה בסוף, זה שהעיר כבר הייתה כזו שמאטע, שהגיעה ועדה קרואה, ואני ברחתי מהעיר בבושת פנים.

וזה מה שגרם לך לפרוש מהחיים הפוליטיים?

לא, מה פתאום. אנחנו חרדים, שכחת, ואצל חרדים אתה תמיד תישאר טוב. אף אחד לא העלה על קצה דעתו שאני צריך ללכת הביתה, אפילו סידרו לי משרת ראש עיר בנווה החורש.

שם בטח חוללת מהפכה, לא?!

אוייש, אתה תמים.

רק התיישבתי על הכיסא, שבועיים אחרי זה אני מתעורר בארבע לפנות בוקר מפיצוצים בדלת. משטרה. מעצר. מה קרה?! מישהו סידר שיתפרו לי תיק. אחרי יומיים של מעצר וחקירות מתישות, אותו מישהו דאג שאני אבין שאם אני מתעופף מהכיסא, התיק סגור. אז התעופפתי.

אבל למה עכשיו אתה גר בהדר ים?!

אה, כי פה החרדים הם רק מיעוט, אז המקום מתנהל כמו שצריך, בלי דילים בלי שטיקים.

אז סבא, מה כן יצא מכל הפעילות העצומה שלך?!

מה ז'תומרת?! הייתי פוליטיקאי, עשיתי פוליטיקה. מי היה סוגר את כל הדילים, ועושה את כל הקומבינות והפוילישטיקע'ס, אם לא הייתי עושה את זה?! אתה לא יודע שלריב אי אפשר לבד?!

 

[ידידיה חבר]

והשני:


הדמות המרכזית בכפר מסכון, היא ללא ספק - משה חמסנוב.

חמסנוב, גבר בשנות השישים לחייו, הוא ה'אבא' של היישוב החקלאי. האמת, אולי הוא לא רק האבא אלא גם האדון, אבל הקדמנו את המאוחר.

איש למופת הוא חמסנוב. הוא דואג למצבם הפיזי, ובעיקר הנדל"ני, של כל החמישים וכמה בתים שביישוב, כמו לכל המשק החקלאי. טוב מה הפלא, זה הרי שלו.

שלו. זה נשמע כאילו היה לו כסף לקנות כל כך הרבה בתים, מה שממש לא היה נכון. את הבתים, קנתה כל משפחה בכספה היא. רק שעם הזמן, חמסנוב כל כך דאג לבתים ולמשק, עד שהם נהיו שלו, כמעט. למה כמעט?! כי בגוף המכונה 'רשם המקרקעין' הייתה רשומה על שמו רק דירה אחת, וגם היא בשותפות עם מרסלה אשתו, אבל מה זה משנה מה רושם הרשם, אם הבתים והמשק הם של חמסנוב, וכל תושבי הכפר משלמים לו כל חודש שכירות כפולה, גם על הבתים והמשק שהוא משכיר להם, וגם על התחזוקה והדאגה מצידו.

לא נאריך בפרטים, רק נציין שיום אחד נזכרו תושבי כפר מסכון שפעם הם כן קנו את הבתים בכספם, שכרו פרקליט צמרת, ותבעו את חמסנוב שירד לאלתר מוורידיהם.

לא התבלבל חמסנוב, ושכר אף הוא את שירותיו של העו"ד המפורסם משה מוגזלן, שהבטיח כי חמסנוב יכול להישאר רגוע.

הקו המשפטי אותו נקט מוגזלן, טיעון שהתיישב היטב על ליבו של השופט, היה כי לאור חוק יסוד 'חופש העיסוק' הרי שמרשו בחר לעסוק בהגנה על דייריו, ואין כל סמכות חוקית למנוע זאת ממנו, מלבד 'חוק המקרקעין' שאינו חוק יסוד, וידוע הדבר שבמקרה של סתירה כזו ידו של חוק היסוד על העליונה.

עם פרסומו של פסק הדין של בית משפט השלום כי חמסנוב רשאי להמשיך לעסוק בנכסיו כבקדמת דנא סערה הארץ. טובי הפרשנים המשפטיים וחדי הפובליציסטים נדרשו לעניין, אלו טוענים בכה ואלו בכה, אך הטענה הבולטת ביותר הייתה כי לטובתם של תושבי כפר מסכון עליהם למשוך את העתירה שהספיקו להגיש בינתיים לביהמ"ש המחוזי. וכך היטיב להגדיר את דעה זו נחשון יפיוף, הפרשן המשפטי של אחד מהעיתונים הנפוצים במדינה: 'על תושבי כפר מסכון להבין. חמסנוב גם אם צודק וגם אם אינו, בסופו של דבר הוא שהגן ומגן עליהם ועל בתיהם. תארו לעצמכם שמחר קורה מצב הפוך, וחמסנוב הוא שייתבע את תושבי היישוב, מי יגן עליהם אם לא חמסנוב?!'.

אשר ישר, שופט בית המשפט המחוזי, לא ההין לבטל את פסק הדין של בימ"ש השלום. את פסה"ד הוא נימק, כי 'פסק הדין אשר ניתן בבימ"ש השלום לא חרג מעיקרון המידתיות, ולא נמצאה עילה לבטלו'. עוד ציין ישר, כי 'טענתם של פרקליטי התובעים בדבר הפרת הנתבע את עקרון השמירה על הקניין המעוגן בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, איננה קבילה. וזאת מכיוון שעקרון השיפוט הרציונליסטי נותן כי הצורך בהגנה על המיעוט הוא נשמת אפה של החוקה, וכי הוא קודם לכל אושיה חוקתית באשר היא'.

בכדי להימנע מלהלאות אתכם בתסביכים משפטיים אופייניים, נתמקד בסופו של התהליך, שכצפוי הסתיים בבג"ץ, אלא שבמפתיע הצטרף לעתירה כמשיב רשם המקרקעין, שטען שפסה"ד מערער את סמכויותיו ומרוקנם מכל תוכן ממשי. וכה חקקו בקסתם שופטי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים: 'אין כל ממש בטענת בא כוחו של רשם המקרקעין בדבר הפרת הסמכויות שהקנה לו המחוקק. עקרון האקטיביזם השיפוטי קובע כי בית המשפט הוא הסמכות העליונה בכל הנוגע לחוק ולמשילות. קביעה זו מעניקה סמכות עליונה לבית המשפט על פני כל סמכות חוקית אחרת'.

יש להדגיש, כי מלבד ששופטי העליון חייבו את התושבים בהוצאות המשפט של חמסנוב, בלאו הכי אין כל טעם לרחם עליו. הסיבה לכך פשוטה מאד, דודו מוגזלן העו"ד לא לקח מחמסנוב פרוטה, הוא פעל בהתנדבות גמורה. אה, הוא רק קיבל תרומה מעמותה אירופאית למשילות שוויון וחרות, המתוקצבת ע"י הקרן החדשה לישראל.

* * *​

לאחרונה אנחנו רואים את תופעת 'יפי הנפש', במלוא הדר תפארתה המכוערת.

תופעה זו - שאגב, שמה לקוח מתוך המשנה המכנה כך אדם האוכל מאכל מאוס - נצפית הן בארצנו הקטנה אצל הפלורליסטים ־ הדיקטטורים השיפוטיים, והן ביבשת השכנה, שם האירופאים המנומסים והמעונבים שומרים על החוק הבינ"ל, ו'מכבדים הסכמים' המעניקים לרוצחי המונים חופש פעולה נרחב. אלא שבעוד אצל האחרונים משמעותה של 'יפיפיות הנפש' היא כסף, אצל שוכני ארצנו היא יפיפיות לשמה, סתם.

בכלל, נראה כי הגיון בריא נעשה למצרך נדיר באזורינו. האירופאים האדישים אינם מבינים שאין להם מה לעשות עם הכסף שהם חושבים שירוויחו מהסחר עם איראן - אם הכאוס שאיראן תייצר בגללם יציף את העולם בפליטים, ויהפוך אותם לפליטים בארצם שלהם במקרה הטוב, או שהגולם האיראני יקום על יוצרו - החושם האירופי, ויחסל אותו, במקרה הגרוע.

וזה עוד אלו שרואים את הכסף בעיניים כאן ועכשיו, ולא את הסכנה. אבל בארצנו הצפופה, נדמה שיש כאלו שההיגיון החליק להם לגמרי מהקרחת.

הנה למשל, הכחלון הנודע, מזכיר מאד אמירה עתיקה מפורסמת, האומרת שבשעתו כל העולם פחד מזבוב, כי כל העולם פחד מנפוליאון שפחד מאשתו שפחדה מזבוב. הכחלון, לא רק שהוא לא נפוליאון, גם בדוגמא הוא גרוע ממנו. כי הרי רובם ככולם של מצביעי הכחלון נמנים על חוגי הימין, ש'מתפנק' דרך קבע מפסיקות הבג"ץ, ובכל אופן מתעקש הכחלון לרקוד 'מה יפית' לפני הבג"ץ.

יש שיאמרו, שהפתולוגיה האווילית הזו מקורה בנחיתות מזרחית שורשית. אבל לא. פוליטיקאי משופשף לא פועל לפי רגש, אלא רק לפי האלקטורט. וכך נוצרה הדרמה ההזויה הבאה: רוב אזרחי המדינה שנקעה נפשם מהדיקטטורה השיפוטית מפחדים מהכחלון, הכחלון מפחד מבוחריו, ובוחריו מפחדים... רגע, ממה בעצם?! אה, מעצמם! אולי הם לא מספיק יפיופים. עם כאלה יפים - מי צריך מכוערים...

ויש להם הגדרה - 'פיסקת ההתגברות'. לו הייתי פוליטיקאי הייתי מקים ועדת חקירה שתבדוק מיהו הפסיכופט השמאלן שהמציא את ההגדרה העקומה הזאת. 'התגברות', שמעתם?! אם מישהו רוצה להיכנס לביתי ולהשתלט עליו, אני צריך 'להתגבר' עליו?! אני נועל את הדלת, משאיר אותו בחוץ, ו-חאלס! לטעמי מוטב היה לכנות את החוק האומלל הזה, שיעבור בכנסת רק אחרי שחמינאי יתנצר, ל'פסקת ההתבגרות'. המדינה הקטנה הזאת צריכה להתבגר בדחיפות, ולהשאיר את הגנב, השודד, המוגזלן, החמסנוב הזה מחוץ לדלת. זהו.

ולסיום, נקודה למחשבה מחדדת מוחות. מה היה קורה לו היה בג"ץ נדרש לדון בחוקיותו של הסכם הגרעין האיראני. האם היה קובע 'כי הוא איננו חוקתי, ואינו עומד בעקרון המידתיות', או שמא היה קובע ש'הסכמים יש לכבד'?! ליו"ר מר"צ הפתרונים.

 

[נריה מגן]

בקטע השני ההסבר מיותר.

 

[ידידיה חבר]

צודק 100%.

רק שלא ידעתי בדיוק מה העורך ירצה, אז שלחתי לו חצי סיפור - חצי מאמר, שמקסימום יחתוך את החצי שהוא מעוניין.

 

[גדי ישראלי]

וואי. אייצ'. סי., תהפוך את עצמך לידיד, חבר, רע... בשבילי תמיד תישאר וואצ'. וואצ' אאוט!
הקטעים שלך מעולים ברמה גבוהה. בענין התוכן אמנע מלהיכנס כבקשתך.

 

[ידידיה חבר]

ג-ד-י-!-!-!

רגע, תזמורת, יאאאמים על ימי מלך ...

איך היה בשטוטגרט, מעניין שחזרת בדיוק כשנגמר ה....

אל ת'של, הפכתי ת'עולם, ביררתי אצל הג'ינג'ים, וגם בדקתי במצלמות של ההוא, עשינו עליך מנין בקבר של החזו"א בליל שישי עם צ'ולנט של @נתן גלנט (תברר אצל אלו שלא נעלמו למה הכוונה), וגם הבטחנו שאם תחזור תוך חצי שעה נתרום ח"י סיפורים לקופת העיר.

ל'יודע מה עזר, תכל'ס אתה פה, ואפשר להסדיר את הנשימה.

חבר'ה, מצאנו אותו!!! הוא חי!!! בואו תראו מה הוא הביא!!!