נסעתי ונושעתי

  • הוסף לסימניות
  • #1
12:28 זו שעה תקועה.
לא מידי מוקדם בשביל ללכת להכין קפה ולא כמה דקות בודדות שאפשר כבר להתארגן למנחה. צריך לסחוב וזהו.
מולו עיניים מזדרחות: עכשיו תראה איך הסברא שאמרת בתחילת הסדר מדוייקת בלשון של התוס'.
לברנר הזה יש מרץ עד השניה האחרונה. הוא עצמו כבר לא זוכר איזה סברא אמר. זה היה לפני יובלות ושש כוסות קפה.
אוף. הרב ברנשטיין הגיע. שוב פעם הוא יסחוב את מנחה והלך על הטרמפ. מה הוא אשם שאבא שלו נפטר?

יש איזה התרחשות ליד הלוח מודעות. מעניין. זה נראה יותר מסתם מודעה על ברית/קידוש.
"אני הולך להביא משנה ברורה", הוא זורק לברנר שלא ממין הטענה, ורץ החוצה. מה הקשר משנה ברורה לבבא מציעא.

הודעה חשובה
בס"ד עקב העיכוב במתן המילגות והמצב הכלכלי הקשה תתקיים ביום חמישי הקרוב נסיעה לקברו של "הירקן" זצ"ל בכפר סייארה (בליווי מאבטח). התפילה תערך על פי סדר הסגולה שנתגלתה זה מקרוב: הקפת הציון ג"פ, נתינת ג' פרוטות לצדקה, ואמירת פרשת המן מקרא תרגום ומקרא, זכר למן שהיה עטוף בטל מעל ומתחת.

תפילת שחרית כותיקין בקבר רבי מאיר בעל הנס, פת שחרית (להביא מהבית), ומיד לאחר מכן ניסע למעמד התפילה.
אברכים המעונינים להשתתף יפנו לר' שמחה שאלטר.
דמי השתתפות 30₪.
בברכת מבור דלות דלנו.

תמיד הוא מחוץ לנייעס. איך הוא אפילו לא הרגיש שמתכננים כזו נסיעה.
כדאי בכלל? זה אומר לקום ממש מוקדם. מצד שני זו חוויה, חוויה רוחנית שהנאתה בצידה.

למחרת התברר שאין ביקוש כל כך גדול. למעשה אפשר להסתפק בספייס וואגן של אלימלך. הוא הצטרף.

דממה ברכב. נחירה תועה מנסרת את השקט. המאבטח. זה האחרון אינו אלא השומר בבית יעקב שהעדיף להצהיר על סיק ולהרוויח יום עבודה מן הצד. יהודי פשוט מאוד. "שמח לסעת לשני הצדיקים", כפי שהתבטא קודם שנרדם. ראש הכולל מעיין בספר כשהוא נעזר בנורה מיניאטורית. כבר היה הדיון הצפוי על ברכת התורה, כבר הזכירו את הרבי עקיבא אייגר, כבר הוחלט שאין בעיה. עכשיו שקט. זמן לחשוב - או לישון.

שקט חשוד קידם את פניהם.
מה הפשט? רבי מאיר אצלם מתחת לאף והם לא באים לשחרית? חשבתי שיהיו כאן עשרות מניינים. ראש הכולל, מייד אין בני ברק, נבוך ומוטרד. ואיפה נשמע קריאת התורה?
טלפון לאחראי. הוא בדרך. לחכות?
שאלטר נתקף בקוצר רוח פתאומי.
לא לחכות. כבר נשמע באיצקוביץ. נספיק. וחוץ מזה יש כאן רק ספר תורה ספרדי שזה קצת בעיה עם היו"ד ההפוכה בצדיק. ראש הכולל הנהן בהבנה והשאר שתקו כדי לא להסגיר את בורותם.
שלושה בחורי ישיבה טרוטי עיניים שהופיעו משומקום ובקשו שיוציאו אותם בברכת התורה השלימו למניין.

הציון הק' בסייארה. מקיפים ג"פ. קופת צדקה שיזם זריז הניח במקום מבשרת להם שכל ההכנסות קודש לתחזוקת המקום. איזה הוצאות יש פה בכלל?

והעוימר עשירית האיפה הוא!
מסיים שאלטר בקול גדול וכולם משתתקים.

קול חיכוך צמיגים על חול נשמע מתקרב.
מ-ז-ר-ט-י. מפענח שלמה את האותיות האנגליות המחוברות. מהמזרטי יורד יהודי שנראה כמו גביר אמריקאי אופייני.
ראש הכולל ממהר אליו. שלום עליכם ר' איד. עליכם שלום, עונה הגביר במבטא מודגש ונעמד במרכז הקבוצה.

אני רוצה מספר לכם מעשה ישועה שקרה לי, אותי, הוא מתקן עצמו מידית.
בסיפור ארוך הם נחשפים למעשה ישועה שקרה אותו בזכות הצדיק היקרן (הטעות במקור) כשמפעם לפעם גולדסטין מתרגם סימולטנית מושגים שנאמרו באנגלית.
ובזכות הצדיק השופט גלגל אותם לכל הרוחות ואילו אני יצאתי נקי מנכסי, מסיים הגביר בקול נרגש, והבטחתי שדבר ראשון אני מגיע להנה ומחלק לעשר אברכים כפליים דולרים כמנין "יקרן".
היות שהגביר לא היה בקי בניואנסים של הלבוש החרדי זכה גם המאבטח להיכלל בין האברכים.

בדרך חזור התפתח ויכוח סוער האם על האברכים לחלוק במתנה המפתיעה עם שאר חברי הכולל. מצד אחד, הם היו שלוחים של כל חברי הכולל, מצד שני, אף אחד לא רוצה להתחלק.
ורק שלמה ישב והרהר מחשבת פיגול על כך שחבל שהצדיק לא עסק בחיים חיותו ברתכות
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #7
כתוב זורם וההומור השזור ממש מרתק!
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
ומעשה שהיה ברבי יואליש זיע"א מסאטמאר, שבעת דינר שהתקיים למוסדותיו הק' עמד גביר גדול ואמר שתורם אלפי דולרים כמנין שמו של הרבי, יואל.
מלמל הרבי בשקט, "כשהייתי ילד קראו לי יואליש"....

מספרים שאצל ר' יואליש הגיע יהודי ואמר שבנו חולה ל"ע, והוא תורם עשר פעמים ח''י להצלתו,
אמר לו ר' יואליש, יש יותר סיכוי שהוא יחיה, אם יתרום 10 פעמים מ''ת להצלתו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
ומעשה שהיה ברבי יואליש זיע"א מסאטמאר, שבעת דינר שהתקיים למוסדותיו הק' עמד גביר גדול ואמר שתורם אלפי דולרים כמנין שמו של הרבי, יואל.
מלמל הרבי בשקט, "כשהייתי ילד קראו לי יואליש"....
מספרים שאצל ר' יואליש הגיע יהודי ואמר שבנו חולה ל"ע, והוא תורם עשר פעמים ח''י להצלתו,
אמר לו ר' יואליש, יש יותר סיכוי שהוא יחיה, אם יתרום 10 פעמים מ''ת להצלתו.
וע"ז הדרך, הגיע אדם ששמו גד לאדמו"ר כלשהוא וקבל לפניו שהוא סובל מכאבים בידו וע"כ הוא מצרף כפדיון סך 21 $ כמניין יד + גד...
אמר לו האדמו"ר, יותר טוב היה אילו קראו לך פרמשתא והיית סובל על הכרכשתא.....
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
היה פעם אדם בשם ר' דן שאסף כסף לכולל וריננו עליו שאוסף עבור עצמו.
נענה מישהו ואמר, רגליים לדבר שהרי דן בגי' גנב. אמרו לו, אין הדבר כן שהרי דן עולה ל 54 וגנב עולה ל 55, אמר להם עם דן עם הכולל הרי זה גנב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
מדהים!
נהדר!
גדוש פנינים!!!
(סימנתי כמה בהמשך)

חופן השגות קצרות שאפשר להתעלם מהן.
1- חסרה נקודה בסוף הקטע.
2- יכול להיות שכדאי לנסות לכתוב מגוף ראשון, זה מחבר את הכותב יותר לדמות.
3- הכותב ליטאי, כמדומני. הנסיעה נחווית כמשהו לא טבעי (לא שזה גורע מהאיכות האדירה של הסיפור)

ועכשיו, לציטוטים.
12:28 זה היה לפני יובלות ושש כוסות קפה.
12:28 ביום חמישי הקרוב נסיעה לקברו של "הירקן" זצ"ל בכפר סייארה (בליווי מאבטח). התפילה תערך על פי סדר הסגולה שנתגלתה זה מקרוב: הקפת הציון ג"פ, נתינת ג' פרוטות לצדקה, ואמירת פרשת המן מקרא תרגום ומקרא, זכר למן שהיה עטוף בטל מעל ומתחת.
12:28
בברכת מבור דלות דלנו.
12:28 זה האחרון אינו אלא השומר בבית יעקב שהעדיף להצהיר על סיק ולהרוויח יום עבודה מן הצד.
12:28 נחירה תועה מנסרת את השקט.
12:28 מהמזרטי יורד יהודי שנראה כמו גביר אמריקאי אופייני.
וכמובן, זה:
12:28
היות שהגביר לא היה בקי בניואנסים של הלבוש החרדי זכה גם המאבטח להיכלל בין האברכים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
מדהים!
נהדר!
גדוש פנינים!!!
(סימנתי כמה בהמשך)

חופן השגות קצרות שאפשר להתעלם מהן.
1- חסרה נקודה בסוף הקטע.
2- יכול להיות שכדאי לנסות לכתוב מגוף ראשון, זה מחבר את הכותב יותר לדמות.
3- הכותב ליטאי, כמדומני. הנסיעה נחווית כמשהו לא טבעי (לא שזה גורע מהאיכות האדירה של הסיפור)

ועכשיו, לציטוטים.






וכמובן, זה:

תודה רבה שהקדשת לסיפור תשומת לב וירידה לפרטים!

וכעת לטענות הסנגוריה:
א. חסר נקודה. אחד המקצוענים העיר לי באישון לילה שצריך ללטש את הסיום. מכיון שערכתי ומחקתי נשמטה הנקודה. ויעוי' בציטוט המקורי של באבא קמא ששם כן מופיעה הנקודה האבודה.

ב. כתיבה בגוף ראשון. צריך לנסות.

ג. נסיעת כוילל ליטאי לתפילה על ציונו של הצדיק.
צריך עיון. בתור נסיעה מאורגנת ודאי שהדבר אינו רגיל. אבל היום ליטאים רבים נוסעים לאומן, לליז'נסק, ואולי גם בשושו להאדיטש. אין ספק. לחסידים יש יח"צ טובים בענין הישועות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
  • הוסף לסימניות
  • #16
יואל כפול כל החסידים? או איך זה נהיה אלפי דולרים?
שוברת תראש
באלפי דולרים. פשוט.
יואל בגימטריה 47, אז 47 אלף דולר.
תודה רבה שהקדשת לסיפור תשומת לב וירידה לפרטים!

וכעת לטענות הסנגוריה:
א. חסר נקודה. אחד המקצוענים העיר לי באישון לילה שצריך ללטש את הסיום. מכיון שערכתי ומחקתי נשמטה הנקודה. ויעוי' בציטוט המקורי של באבא קמא ששם כן מופיעה הנקודה האבודה.

ב. כתיבה בגוף ראשון. צריך לנסות.

ג. נסיעת כוילל ליטאי לתפילה על ציונו של הצדיק.
צריך עיון. בתור נסיעה מאורגנת ודאי שהדבר אינו רגיל. אבל היום ליטאים רבים נוסעים לאומן, לליז'נסק, ואולי גם בשושו להאדיטש. אין ספק. לחסידים יש יח"צ טובים בענין הישועות.
ראשית, ד"ש חם מיהודי מזוקן אחד (פרטים באישי בלבד, ידידי).
שנית, אגב נסיעות של ליטאים... שמעת על הטירוף של סיני? שמעתי שנוסעים לשם כמויות בחורי ישיבה, וכל החושות באיזור מלאות בהן, שלא לדבר על מעבר הגבול טאבה.
ושלישית, ממש אהבתי את הקטע.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

...ולפי היסוד הזה יש לחקור מה הדין במי שהניח נר חנוכה מעל עשרה טפחים אם יצא יד"ח, דהרי צורת המצווה בנר חנוכה זה שיאיר מתוך רשות היחיד לרשות הרבים, וכיון שאין רשות הרבים למעלה מעשרה ממילא חסר בפרסומי ניסא, או דלמא יש לחלק דגבי שבת הוי פטור מיוחד לזורק ונח מעל עשרה דלא הוי כעין העגלות, אך בנר חנוכה הוי דין בראייה, וכאן מגיע הדיוק מהפסוק כי עין בעין יראו אע"ג דקי"ל דלא ירדה שכינה למטה מעשרה, חזינן דבראייה אין זה מעכב, וצ"ע.
עד כאן בערך הקטע הכבד, ופה הוא יכניס את הסיפור עם ר' חיים והרכבת. הוא מקווה שכולם יאחזו ראש. הרבה צעירים נכנסו לאחרונה. עוד לא יבש הצ'ולנט של ליל שישי מעל שפתותיהם.

כבר בתחילת הזמן רצה לעבור לכולל יותר משופשף לולי הראש כולל שהתחנן אליו ומינה אותו להיות ממלא מקום במסירת השיעור של יום חמישי. ועדיין, הוא לא יודע אם הצר שווה בנזק המלך.
זה היה ברור שהמשא המרכזי במסיבת חנוכה - חוץ מהמשא של הראש כולל - שייך לו. לא מתוך גאווה או שתלטנות חלילה, פשוט עניין טכני, אין מישהו אחר בסביבה שמסוגל לעשות את זה.

הוא העביר מבט סביבו. גרינברג-דוידסון-כהנא, שלושה אברכונים גלוחי פנים שרוב שיגם ושיחם נע בין קורולה עתיקה לבוגבו חדשה, וייל עם הזקן המאפיר שאמנם נחשב ת"ח גדול אך מופנם מאוד, קרביץ שהתחיל לאחרונה לעשות שימוש אצל הרב רויטבלוט, אברהמי שאפשר איכשהו לדבר איתו בלימוד ברמה סבירה, מבטי כולם היו מופנים אל ראש הכולל שניגן כבר את משפטי הסיום עם אתנחתא בין מילה למילה: והשם יעזור, שבעזרת השם, עם הכוח, של ה"קבעום ועשאום", ומה זה "ועשאום", בתחילה של ברזל היו, העשירו עשאום של כסף, וכמובן, זה מדובר על תורה, בשמאלה עושר וכבוד...
שוין. אין לו הרבה זמן לחלום. עוד יוונים יוונים אחד והזמן שלו לדבר.

משהו השתבש. ראש הכולל הפסיק באחת וחיוך גדול פשט על שפתיו. הוא הפנה ראש אחורה.
לא. למה היום. שיבוא אתמול. שיבוא מחר.
הנדיב הנכבד, מקים עולה של תורה בעירנו, מוקיר ורחים וצורבא, ה"ה, הגה"ג, רבי מנחם גד זילבר שליט"א, ובקיצור 'גדי' התורם ה"כבד" של הכולל. ראש הכולל הזמין אותו בהפתעה או שהוא הזמין את עצמו.
כך או כך, דבר אחד ברור: הנדיב הגדול חובב את המיקרופון. הדרשה שלו - הושלכה בזה הרגע אל מתקן הגניזה. אולי יוכל לומר חלק ממנה אצל השווער, אבל לא יהיה לזה אותו טעם. הוא יצטרך להשמיט את הוורט עם העקיצה אשר פריו ייתן בעתו שרומזת למילגה שמגיעה לסירוגין, ועוד כל מיני רמזים ששתל למי שצריך להבין.
הבורקס היבש נעשה תפל. לא שקודם הוא היה יותר טוב.
בהחלטה של רגע סימן לשלזינגר שיפנה לו מקום, נטל את הכובע והלך. מאחוריו נשאו קולות השירה.

הבית היה ריק. כולם אצל השוויגער. הוא צנח על הספה.
אנחה גדולה מלאה את חלל הסלון. אמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא. מה הוא ביקש בסך הכל. לקיים את דברי רבא. לא נותנים לו הזדמנות. הוא בנה על זה שהראש כולל ייסע לאסוף כסף מאחרי החגים ועד חנוכה, וככה השיעור של יום חמישי יהיה שלו. ומעשה שטן עסקיו של גדי צלחו יתר על המידה וראש הכולל נשאר בארץ. קרב קץ הישועה כי ארכה לנו השעה.

בהיסח הדעת נטל קובץ שקנה לאחרונה, שהתיימר להכריע במחלוקת השיעורין על פי חשבון מפולפל של כמות השמן בפך שהספיק בדיוק משיעור מיל אחרי השקיעה ועד היום השמיני 16.1 מעלות לפני הנץ בירושלים בניכוי ההרים. בערך בעמוד הששי קלט שהוא סתם הופך דפים והניח את הקובץ לנפשו.

מבטו נפל על חיבור אחר:
דמויות עוד. הוא דפדף. גיחוך נשפך על שפתיו. מי זה האנשים האלה.
איזה מידע'ס השם ירחם. אם מרן היה חי היה צועק עליהם גאווה גאווה גאווה. אנשים לא קולטים איך הם נראים מבחוץ.
לאט לאט החיוך על שפתיו גווע. זה היה מצחיק אם זה לא היה המאיר'קה שלנו. לא נעים לספר, אפילו את עצמו הוא זיהה באחד הפרקים.
את עצמו, את החברותא, את הגבאי, את השכן, את החבר הכי הטוב מהישיבה, את ההוא שהיה לפניו החבר הכי טוב מהישיבה עד שסירב לחתום ערבות על ההשקעה בצרות עילית, את הרב'ה של אהר'לה, את המנהל, את החבר עירייה, את אשפתא, ואת ויזתא...




אומרים שאני חברה'מן.

לא ברור לי אם זהו שבח או גנאי, או סתם ציון עובדה.

מבחינתי כל דבר שמייחד אותי על פני השאר, מתקבל בברכה.

כמות הצומי בעולם הזה מוגבלת, ואנשים נלחמים לקבל פרוסה ממנה. ומאז שנפתחו שערי המדיה השונים להציג בפנינו חלקים גדולים יותר ויותר של העולמות הקרובים והרחוקים, ההמונים נעשים יותר ויותר אפרפרים בעינינו. וקרב הישרדות ניטש על כל קמצוץ ייחודיות אפשרי. הקרב הוא קשה ואכזרי, גם אם הוא מתנהל ברובו מתחת לסף התודעה.

לכן אני שמח על כל מאפיין שיכול להרים את ראשי מעל הזרם האפור, ולמשוך אלי תשומת לב. בין אם זה טוב או רע, אולי זה שאני גבוה, שיש לי נמשים, או שאני חברה'מן.

הצורה הכי מקובלת להתבלט במגזר שלנו, היא כמובן, בלימוד. אבל עבורי זה מחוץ לתחום. זהו שטח שבו אינני מסוגל להגיע לאיזשהו מעמד.

כי בלימוד התורה אפשר להצטיין או בבקיאות או בלמדנות. בשביל בקיאות צריך זיכרון טוב או כושר התמדה ועדיף גם וגם. לי את שניהם אין.

וכדי להיות למדן צריך להיות מאלה שמתעמקים ומתווכחים וכותבים ומחדשים. ואילו אני, יושב ליד גמרא, קורא קטע. אם מובן - טוב. אם לא - מסתכל קצת במפרשים וברגע שמוצא פשט, ממשיך הלאה. אין לי סבלנות לגישה של "בוא נראה מה אפשר לעשות כאן עוד", שונא לחפור מתחת לדברים הפשוטים ולנסות לזעזע אותם, לשם מה זה טוב בכלל.

אז את המרץ והתושייה שלי אני מפנה לכיוונים טכניים יותר, לארגן לסדר להכין לבצע. בקיצור הטייטל שלי הוא, חברה'מן.

מי שמשתמש היום במילה "חברה'מן" זה אומר משהו על הגיל שלו.

החברים שלי בכולל משתמשים במונחים מודרניים יותר כדי לתאר אותי. חברה'מן, קורא לי רק הראש כולל.
כמו שהוא עשה אתמול אחר הצהרים, כשהבאתי לו את חשבונית הניקוי-יבש של המגבות.

"שב רגע, ר' דב", הוא הצביע על הכסא שמולו, "אתה הרי חברה'מן. אולי יש לך רעיון איך אפשר לעשות שהכולל יהיה, איך לומר..." ידיו נעו במעגלים בניסיון להביע משהו שלא הצלחתי להבין. האברכים באים והולכים, ואין שום..." אצבעותיו כמו לשו בצק דמיוני, בכוח רב.

גיבוש, חשבתי. זו המילה שהוא מחפש. אלא שמן הסתם אינו מכיר אותה.

"דיבוק חברים", אמרתי.

כף ידו חבטה על השולחן, "בדיוק!" קרא בקול.

"דיבוק חברים" חזר ואמר לעצמו, מלא סיפוק על התגשמות המושג המעורפל שהציק לו, לתוך שתי מילים מדויקות וממצות.

הווילון שמאחורי ראש הכולל, פירפר גלים גלים. כי מאוורר הרגל שנע בקשת איטית, הפנה אליו כעת את פניו.
אחר כך עבר המאוורר לשחק בזקנו של ראש הכולל. והווילון חזר להתיישר, עדיין רועד קלות, כמו אוגר כוחות לקראת הסיבוב הבא.

ואז בא תורה של הגמרא הגדולה הפתוחה על השולחן, דף אחד התרומם, ביצע ריקוד קטן ומפותל באוויר, ואז התהפך באוושה לצד השני, כשדף נוסף שמתרומם מיד בעקבותיו, נעצר באצבע ראש הכולל שנחתה עליו וממשיך לזמזם ולרטוט במרדנות.

"אפשר לארגן שיגידו חבורע'ס", שלפתי קלף ידוע.

"בתוספת מלגה? אני לא בטוח שאצליח להשיג תקציב ל..."

"בלי שום מלגה".

"נראה לך שהאברכים ירצו?" שאל ראש הכולל, מתבונן במאוורר הבודק את עמידות צווארוני חולצתי.

"בוודאי שירצו, מי לא אוהב להשמיע את עצמו. להציג לאחרים דבר שהוא יצר. מימוש עצמי".

"מישמוש מה?" הפנה אלי ראש הכולל את אזנו, מניח יד מאחוריה.

"הוצאה מהכוח אל הפועל", הסברתי, "זה משהו שאנשים משתוקקים לו".

המאוורר התייאש מהצווארון שלי וחזר לרשרש את המסמכים שעל השולחן בזה אחר זה, הפך עוד דף בגמרא הגדולה, השתעשע מעט בזקן הלבן ולבסוף הגיע שוב אל מה שנראה כי הסב לו את העונג הרב ביותר - הטרדת הווילון.

"אנשים משתוקקים להגיד, זה נכון, השאלה הקשה היא, אם יש כאלה שמסוגלים להקשיב". אמר ראש הכולל, שידע דבר או שנים על טיבם של אברכים.

"אני אארגן קבוצה של, נניח, חמישה אברכים, בשביל התחלה. שכל שבוע אחד אחר מוסר חבורה לפי תור.
אמת שלאף אחד אין סבלנות להקשיב. אבל אדם אומר, אני מוכן להקריב ארבע הקשבות תמורת אמירה אחת".

"תמורת אמירה אחת, שאני יודע שאף אחד לא מקשיב אליה?!" פקפק ראש הכולל.

"לי כן יקשיבו! כך חושב כל אחד". אמרתי בחיוך.

הראש כולל הצטרף לחיוך. "נו ר' דב, רעיון טוב הצעת. אני באמת חושב שזה יפתח בין האברכים...אה..." הוא שילב את אצבעותיו שוב ושוב.

אינטרקציה, זו המילה שהוא היה זקוק לה, אך מכיוון שלא מצאתי לה תחליף, אמרתי בפשטות, "אני אארגן את זה בעזרת השם" וקמתי ממקומי רגע לפני שהמאוורר חזר אל טווח צווארוני.

המשך יבוא בעז"ה
שיתוף - לביקורת חנניה
תמיד ידעתי שאני לא ילד סטנדרטי. מאיפה ידעתי? ידעתי. הלא סטנדרטיים יודעים שהם כאלה.
אפילו שנולדתי ילד שלישי במשקל 3.300 ביום שלישי, זה עדיין לא אומר.
התחלתי את החיים במעון שגרתי במודיעין עילית, אחד מתוך יללנים רבים. אבל הרגשתי את הייחודיות מפעפעת לי מהבקבוק.
בגיל ארבעה חודשים ההורים שלי שכחו לקחת אותי מהמעון, והיות ששכבתי בשקט גם המטפלת לא שמה לב. רק בשעה שש בערך אמא שלי קלטה שהיום היא נחה יותר מידי טוב. מיד זיהיתי את הצרחות שלה שהגיעו מהרחוב הסמוך. אחרי כמה דקות כבר הייתי בבית, מוגן היטב. הפרשיה כאילו נשכחה אחרי כמה ימים. אבל לא ממני.
באותם שעתיים שהייתי אובד עצות, היה לי הרבה זמן להרהר על משמעות החיים. הגעתי למסקנה שאדם לא יכול להיות תלוי באחרים. למען בטחוני האישי, התחלתי לעבוד על פיתוח האישיות, חוסן, העצמה, ועוד כל מיני מילים יפות שכתובות בכל מיני מודעות של כל מיני מאמנים. אבל אני לא הייתי צריך לשכנע את עצמי ש"יש לי את זה". פשוט הייתי כזה.
בהתחלה זה התבטא בנקיטת יוזמה באירועים מאתגרים. אירוע כזה יכול להיות למשל אויפרוף שלא תפסתי בו מספיק סוכריות. כדי לפתור את הבעיה הייתי הולך למקום שבו היו סוכריות, כמו כיס תפוח שהיה בסביבה, ולוקח. לפעמים זה לא מצא חן בעיני מבוגרים מסוימים, והייתי נאלץ להיפרד מהשלל. אחר כך למדתי שאין צורך לחכות לשבוע שחל בו אויפרוף. יש סוכריות במכולת כל השנה. זה עבד, עד שזה הפסיק לעבוד. אני לא יפרט למה. עד היום כואב לי להיזכר בזה. אבא היה קונה רק מעור אמיתי.
בישיבה קטנה קלטתי שיש דרכים אחרות להשיג דברים. קוראים לזה "כריזמה", ובתרגום מיוונית עתיקה: מתנת חסד. אני לא קיבלתי את המתנת חסד הזו, אבל אין דבר שאי אפשר להשיג בחיים. לא בחיים שלי.
אז איך לוקחים בכח מתנה? זה לא פרדוקס.
מתנות ניתנות למי שראוי להם. אתה צריך רק להיות ראוי, והמתנה אצלך.
פה החל המפנה.

העולם הוא הרבה יותר עמוק ממה שנראה לנו. אני כמובן לא אכניס אותכם לכל העומק שנחשפתי אליו, אבל במילים פשוטות: יש אורות ויש כלים. הכלי מכיל את האור. ככל שיש לך כלי יותר גדול, אתה יכול להכיל יותר אור. האור הוא אינסופי, אבל הכלי שלך לא. אתה צריך להיזהר משבירת הכלים.

הייתי מתגנב לישיבת המקובלים, יושב, מקשיב, בעיקר לא מבין. היתה לי הרגשה שהם לומדים תיאוריה. אני רציתי למעשה. בדרכים שונות הגעתי להיכרות עם אנשים בעלי כוחות על. זה לעומת זה עשה אלוקים. כמו שצדיקים עושים מופתים, רשעים עושים הוקוס פוקוס. הדרך של הצדיקים היתה ארוכה וקשה. הדרך של הרשעים הציעה שימוש מיידי בכוחות. הצצתי ונפגעתי. בחוץ לא ראו כלום, כמובן. אבל בפנים כבר הייתי רקוב לגמרי. לא היה ברור לי לגמרי אם האדם נברא מהקוף או ששניהם נבראו מהמפץ הגדול, יתכן גם שכל העולם שאנו חווים הוא חלום מתוק שנתעורר ממנו מתישהו.

עזבתי את הכולל עקב פגישות עבודה עם מתקשרים למיניהם. השתתפתי בסדנאות, התמחיתי בכל מיני שיטות. השיא היה כשהצלחתי לברוא במקווה מגבת נקיה יש מאין. תמיד היה לי במשנת יוסף מה שהזמנתי. אם היה חסר, אתם יודעים. בשלב הזה האברכים בשכונה החלו לחשוד בי. התחיל אחרי מעקב חצי סמוי.
בשביל לבלבל את העוקבים בראתי לי כמה כפילים. את הראשון הייתי שולח לכולל שיתנדנד שם ויקום מידי פעם לנייס כדי לא לעורר חשד.
השני היה עושה סידורים נחוצים, קניות, וכל הביטול תיירה. השלישי היה שפן נסיונות. פעם הוריתי לו לומר איזה לחש והוא התאדה במקום. התלבטתי אם לברך הגומל. היה שלב שלא ידעתי כבר מי אני ומי הכפיל. קראתי להם שמות. הראשון היה יששכר, השני היה זבולון, והשלישי אלעזר, דהיינו לוזר.

אפשר לומר שהעסק די זרם, חוץ מעם גרשון. הוא היה אובססיבי לדעת מי אני באמת. החלטתי לעשות לזה סוף. שלחתי את לוזר השביעי לטייל קצת ברחוב. אחרי כמה דקות ראיתי את גרשון מרחרח באיזור. הוא עמד כאילו לעשן, ופקח עין בוחנת על לוזר. שלחתי את זבולון לקנות סכין, נרות נשמה וסיר קטן. גרשון כמובן התבלבל ביניהם וזבולון מסר את החפצים ללוזר שהחל בצעדה מהירה לכיוון קצה העיר כשגרשון מהדס אחריו. אני עקבתי אחרי שניהם ממרחק בטוח. בחורשה שנראתה לי מקום מתאים תקשרתי עם זבולון שיעצור וידליק את הנרות. גרשון עמד ובהה כשחשש גדול בעיניו. הוא הבין שהוא עד לגילוי נדיר של כוחות שלא מהעולם הזה.
לוזר המופעל בשלט רחוק התיישב במרכז שלף סכין חדה וחתך בעדינות את קצה אצבעו. לא ריחמתי עליו. לוזרים לא האריכו ימים אצלי.
גרשון פער את עיניו. דרך עיניו של לוזר יכולתי לקרוא את שפתיו ממלמלות בחוסר אמון: מכשף - - - חנניה מכשף - - -














המשך לא יבוא.
שלוימלה החניק פיהוק ויצא מבנין מספר 8, ברגליים כושלות הוא התקדם לבנין הבא תוך שהוא מפריח אנחה לאוויר השחר הצלול, ליבו החל תמה, איך זה לא מכבר הוא עשה את כל שביכולתו לקבל את תפקיד המעורר לרחוב 'טעלז' בקרית עטרת שלמה והיום הוא כבר מתאנח.

הוא נכנס לבנין מס' 10 ולחץ על כפתור המעלית החדישה שנענתה לו מיד.
בזמן שהוא עולה לקומה החמישית שממנה הוא יתחיל לעורר את יושבי הבניין לתפילת שחרית האחת ברוב עם בבית המדרש הגדול הבנוי בצורת ארון הקודש ההיסטורי.
במסך המעלית רצו דיווחי 'הגיזרה' מהלילה החולף, שוב טראמפ לא תקף באיראן... הוא היסב את מבטו למסך השני שהציג בזה אחר זה את הדיונים ההלכתיים שהתעוררו בבית ההוראה בראשות המו''צ שליט''א,
דלת המעלית נפתחה ושלוימלה יצא את המעלית, הוא החל ללחוץ על כםתורי ה'עורו ישנים' המוצב בדלתות הבנין, שוב גרינפח ממחזור יא' השאיר זבל מחוץ לדלת... מה יהיה איתו.

שלוימלה ירד לקומה הרביעית והמשיך לעשות את מלאכתו קודש כשהוא מתקנא בהערלכר ממחזור ו' שמעורר ברחוב 'אריאל שמאי' הסמוך, שם הותקן כפתור 'עורו ישנים' בכניסה לכל בנין במרוכז לכל הדיירים.

הוא סיים לעורר את שוכני בניין 10 ויצא אל הרחוב המתעורר לאיטו, למרות השעה המוקדמת הרחוב לא היה ריק, יראי ה' כבר נחפזו לבית המדרש ל'חבורת משכימים' רק אתמול עורר על כך מרן המשגיח בדרשתו, הקב''ה מצפה לכם כל בוקר! אתם צריכים להרגיש כאילו אתם בתוך הארון קודש!

המואזין משכונת ג'ועריש הסמוכה החל מיילל בקולי קולות, רק אמש נשמעו צרורות ירי בלתי פוסק מריבי החמולות, שלוימלה הרגיע את עצמו ובטח בחומה הגדולה שהפרידה בין השכונות ותמונות גדו''י זצוק''ל ניבטות ממנה, ניצוץ קטן של פחד המשיך לקנן בו כשזכר מה אירע לחומה בגבול עזה.

הרחוב העליז התמלא אור ומכל בניין נצפו האברכים נוהרים לתפילת שחרית, אחר כך הם יפזרו את הילדים לת''ת 'עטרת שלמה' ולבית הספר 'עטרת שלומית'.

הפלאפון (הדגם היחיד הנמכר בשכונה) בכשרות הישיבה, צלצל פעם ופעמיים, על הקו נו"ב תחי': שלוימלה, היום החלוקה של החד פעמי והכרוב, שלא תשכח! בהחלט בהחלט, נעבור שם אחרי הכולל בעזרת השם.
חסדי ה' יש בשכונה חלוקות השכם והערב ביוזמת רה"י הגרש"ב שליט"א שדואג להוריד כל עול מאברכי הקריה, מלבד תשלומי המשכנתא המופחתים בדירות השכונה המסובסדות וחלוקות הביגוד בערבי חגים לאברכים ולבחורים היקרים חובשי ספסלי 'עטרת שלמה הקטנה - קרית הבוגרים' שנודעה למרחוק באיכות הבחורים המצוינים הלומדים בה.

שלוימלה נחפז אל התפילה בבית המדרש כשהוא מוחה אגלי זיעה ממצחו, בכניסה לבית המדרש הוא מזהה באיחור את המשגיח מביט בו בעיניים חודרות, שוב נתפס הוא במחשבות ואיחר לתפילה. הוא השפיל את מבטו ונכנס אל ההיכל הומה האדם. שוב שמיל הצעיר ממחזור טז' שנישא זה עתה תפס לו את המקום.

________________

שלוימלה התעורר שטוף זיעה במיטתו שבקרית הישיבה בראשל"צ.
רגע לפני שהמק"ק דפק על הדלת.

מה יהיה שלוימלה? שוב אתה לא קם לתפילה? אולי נמנה אותך למעורר שיהיה לך אחריות לקום.
שלוימלה החל לראות כוכבים מסתחררים סביבו. כשראה את הירח, הוא נשמט ארצה בחבטה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה