נספח לאתגר "דיוקן עצמי"

  • הוסף לסימניות
  • #81
נכתב ע"י רבקה.;926318:
יצירתית, זה היה פשוט אתגר כיפי!! תודה! :)
כמו שכתבתי באשכול האתגר - זו הפעם הראשונה שהיה לי רעיון והלכתי לצלם תמונה במיוחד בשביל אתגר, בכל שנותיי במגוון פורומי צילום (ככל הזכור לי). אני ממש גאה בעצמי!
בהתחלה התלייה של המצלמה היתה יותר בטיחותית ופחות יפה (מצורף פה). שלחתי לחברה והיא נתנה לי ביקורת בונה: לתלות את המצלמה יותר נמוך ויותר יפה.
תליתי, צילמתי והחברה ממש התלהבה (מצורף). היה רק באג קטן: המגפיים בטעות התרחקו מהחצאית ונראים לא אמינים. החלטתי לא לפתוח סט בשביל זה שוב, אז הדבקתי את קצה החצאית והמגפיים מתמונה אחרת. כשסיימתי קלטתי את הטרגדיה: שכחתי לתלות את השרוול כאילו היד מצלמת!!!
התלבטתי מלא מה לעשות (לקח לי איזה 25 דקות להכין את הסט לפני כל אחד משני הניסיונות! ואחרי כל ניסיון של חצי דקה כמובן ניתקתי את המצלמה מחוט הדיג שתלה אותה ושמתי במקום בטוח...).
בסוף הכרחתי את עצמי ללכת לצלם שוב והפעם יצאתי מרוצה. (חברה שלי כבר הלכה לישון אז אני לא יודעת מה עין חיצונית תגיד...) הצ'ופר שקיבלתי על כך שהואלתי בטובי לארגן בשלישית את הסט הוא שבעלי חזר הביתה וצילם תמונת מאחורי הקלעים של הסצנה. כמובן לפה לא אעלה אותה, אבל לפייסבוק כן, בע"ה.

המלצה: אל תנסו בבית! זה כ"כ מפחיד!!! (הוצאתי את הסוללה מהמצלמה המצולמת כדי שהיא תשקול פחות. :eek::p )

אני מצרפת תמונה מקרוב של הגירסה הסופית (לאתגר העליתי פריים רחב כי זה חלק מהדיוקן העצמי שלי, אבל לפה אני מעלה גם גירסה קרובה כי היא יותר נעימה ויזואלית).
אשמח להערות. :)

לפחות תני קרדיט לחברה המוכשרת שנותת לך הוראות מגבוה ;););)
אין עליך, מוכשרת!
 
  • הוסף לסימניות
  • #82
אני רציתי היום בבוקר לצלם את הבית שלי בצורה נוזלית כדי להעביר את עצמי בצורה המפושלת ביותר. שזה הדבר העיקרי שאני מצליחה בו...;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #84
שמתם לב כשגברים נהלו את האתגרים היה ממש משעמם,
רק הגיעו צלמות, התחיל העקשן האמיתי???
 
  • הוסף לסימניות
  • #85
נכתב ע"י פוסטר;926837:
שמתם לב כשגברים נהלו את האתגרים היה ממש משעמם,
רק הגיעו צלמות, התחיל העקשן האמיתי???

זה כמו לכתוב שלכל הנשים יש זיכרון קצר
 
  • הוסף לסימניות
  • #88
  • הוסף לסימניות
  • #89
נכתב ע"י anat77a;926774:

תפסיקו לרדת עליייי:mad:
(חבל שאין סמיילי עם דמעות)
 
  • הוסף לסימניות
  • #90
נכתב ע"י מיכאל דב;924649:
יצירתית אוהבת לאתגר אותנו בדברים מיוחדים...

אבקש מכולם צלמים וצלמות לשמור על מכובדות מקצועית לאורך האתגר . בין באשכול האתגר ובין באשכול החשוב לא פחות הוא האשכול הנספח לאתגר.

מיכאל דב

הנספח הרבה יותר מענין.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

בשבת האחרונה זכינו להפסקת חשמל
החשמל נפל בסיעתה דשמיה לקראת סעודה שלישית
ואני הייתי צריכה להכין שולחן, לחתוך ירקות, לבדוק שוב את החסה והפטריות, לנקות לכלוך...
השבת היתה גשומה והשמיים היו כהים, כך שהעבודה במטבח היתה בחושך מוחלט!
חיפשתי אזור מואר בבית זמן רב. עד שלפתע זיהיתי קרן אור בזווית מסוימת בפינה מסוימת בתנוחה מסוימת...
נעמדתי, התכופפתי, שוב נעמדתי הבאתי את המצרכים לאותו מקום והצלחתי ב"ה לחתוך סלט בלי לחתוך את האצבע, לערבב רוטב על הסלט הנכון, להביא את השתיה המתוקה ולא את הצ'ילי מתוק... וכך לאט לאט נרקם לו שולחן סביל של סעודה שלישית..
המאורע גרם לי לחשוב על סבתי ז"ל, ועל אלו מהדורות שלפניה,
שבדקו קטניות לאור הנר והלכו חצי יום לנהר כדי לכבס הילכו בשווקים לצד סוסים צוהלים וכשפתחו עליהם במלחמה הם פשוט קיוו לנס.
פתאם שמחתי כ"כ על קרן האור שמצאתי בזווית הסלון, ואהבתי את הסיטואציה הפשוטה כ"כ שבה מצאתי את עצמי.
נולד לי חלום חדש לאתגר כתיבה, בו המתמודדים/ות מתארים מציאות אחת מסוימת מדורות עברו שאפשר לראות בה נס, חסד ד', כמו התיאור שנתתי על כך שאין תאורה ופתאם מגיחה קרן אור..
מה אומרים? זורמים?
כללי האתגר:
לפחות 40 מילים, ו--- זהו! כל סגנון יתקבל בברכה, זה יכול להיות חריזה או סיפור מרגש מצחיק מכתב או כל רעיון אחר שמתבשל במוחכם.
הדבר היחיד שחשוב- זה הרעיון, שיהיה מקורי, מפתיע או מרגש כזה שיגרום לנו לאהוב את החיים ולהודות על הטריוויאלי ברגש אמיתי וספונטני.

@מ. י. פרצמן , @ניהול קהילת כתיבה יש לך נעץ במקרה?

האתגר פתוח עד 7.4, אלו שלא מקלידים בחוה"מ אנא אל תתפתו לעשות זאת כעת, הכתפיים שלי לא רחבות מספיק.
נספח...
אני במהלך של כתיבת חוברת המיועדת לבחורים צעירים שלא מוצאים את עצמם כל כך בין כותלי הישיבה. המטרה: להעביר את הבחור תהליך שבו יגלה הבחור שגם לו יש כוחות וכשרונות, גם אם הוא לא אובחן רשמית כעילוי. ואני מזמין אותך בחור יקר לגלות את "העילוי שבך"

אני משתף כאן את סיפור הפתיח של הפרק הראשון, אשמח לקבל תגובות הערות והארות.


אני שמוליק בחור ישיבה כמוך, מאז שאני מכיר את עצמי הייתי אוהב לעשות הרבה דברים, אבל ללמוד זה לא אחד מהם עברתי את המסלול הלימודים הרגיל עד שהגעתי אל הישיבה

אז חלה תפנית בחיי, הורי רצו שאכנס לישיבה מצוינת כמו כל שאר אחי, ישיבה כזו שמתקבלים מתוך עשרות או אפילו מאות נבחנים רק בחורים בודדים והתחננו אלי שהעשה מאמצים לעבור את המבחנים וכן הם יעשו מאמצים רבים מצדם.

בגלל הקשרים הטובים של אבי עם הנהלת הישיבה, הוא הצליח לשלב אותי בישיבה יוקרתית ל"צעירים מצוינים", למרות שלא ידעתי מה מקומי שם. עם הזמן גיליתי שיש עוד בחורים כמוני, שלא מתחברים ללימוד, ונמצאים בישיבה מסיבות שונות ומשונות. וכך יצרנו חבורה של בחורים שנמצאים בישיבה מסיבות שונות אבל אין להם כל שייכות לעולם הלימוד.

באחד הימים, כשהגשתי את המבחן השבועי למגיד שיעור כרגיל, שהשאלה היחידה שעניתי עלה היא שם התלמיד. הוא הסתכל עליי בחיוך ואמר: "היום בארבע תיגש לחדרו של ראש הישיבה." הבנתי מיד - המחליף רוצה "לנקות" את הישיבה מבחורים כמוני. החיוך של המגיד שיעור רק חיזק את התחושה הזו.

בשעה ארבע הגעתי לחדרו של ראש הישיבה, מלא חששות לגבי העתיד ומה אספר להוריי. רגע האמת הגיע, והייתי בטוח שאמצא את עצמי מחוץ לישיבה ואצטרך לחפש ישיבה חדשה. כשנכנסתי, הופתעתי לראות את חבריי יושבים שם, מה שהקל עלי מעט.

המתח היה כבד, וכל אחד שקע במחשבותיו. לאחר עיכוב קל, ראש הישיבה נכנס, קמנו לכבודו, והוא התיישב. כולנו המתנו בדריכות לשמוע את דבריו.

"אספתי אתכם פה כדי לומר לכם משהוא חשוב מאוד", פתח ראש הישיבה את דבריו, הישיבה שלנו כמו שאתם יודעים, כשמה כן היא ישיבה לצעירים מצטיינים, והיא מיועדת רק לבחורים העונים על ההגדרה הזו. ולא סתם בחרתי אתכם מתוך מאות הבחורים בישיבה וכינסתי אתכם פה. אבקש מכם להיות קשובים היטב אלי מספר דקות.

ראש הישיבה חילק לכולנו דפים ועטים, חשבתי לעצמי כנראה זה מבחן חוזר הראש ישיבה רוצה בכל זאת לתת לנו עוד הזדמנות, אבל כשהפכתי את דף המבחן ראיתי דף חלק שהכותרת שלו הייתה, "אני לא יכול"

הראש ישיבה ביקש מאתנו שכל אחד יכתוב בצורה ברורה ומפורטת את כל הדברים שהוא לא יכול לעשות, כל הדברים שהוא לא יוצלח בהם, אל תחסכו במילים ובדיו, פשוט תכתבו הכל ביקש ראש הישיבה.

ראש הישיבה יצא מהחדר והבטיח שיחזור בעוד כמה דקות, ברגעים אלה הרגשתי שכאן פתאום נפתח לי הלב, וכתבתי את כל האני לא יכול שלי, "אני לא יכול לשבת בשיעור בשקט וללמוד" "אני לא יכול להבין את החומר היטב הוא קשה מידי עבורי" ועוד כהנה וכהנה עד שהדף התמלא. כך גם חברי כולם היו מרוכזים היטב במשימה ומלאו את הדף במרץ.

כעבור כעשרים דקות חזר הראש ישיבה ואמר לנו, "אני מאוד מצטער, אבל אני צריך ללכת להלוויה לא רחוק מכאן, ואני רוצה שתבואו איתי, תקפלו את הדפים שכתבתם ותשמרו אותם אצלכם בכיס, תתארגנו מהר אני מחכה לכם בשער היציאה"

רגע לפני שיצאנו להלוויה, ראש הישיבה ביקש משתי בחורים ללכת ולהביא עיטי חפירה ושתי שקי חול, באותו רגע נבהלתי, וכך החלו התלחשויות בין הבחורים, האם אנחנו הולכים לעבוד כאנשי חברה קדישא, האם אנחנו הולכים לקבור את המת?, הסקנו שכנראה מדובר במת מצוה יהודי ערירי שהראש ישיבה מכיר, ושאין מי שיקבור אותו חוץ מאתנו.

הגענו אל בית הקברות שהיה במרחק של כעשרים דקות הליכה מהישיבה, המשכנו ללכת בין המצבות עד שהגענו למקום שומם. ראש הישיבה אמר "הגענו למקום תניחו את שקי החול בצד ותתחילו לחפור את הקבר" לבנתיים הוא הוציא מכיסו גארטל וחגר אותו על מותניו, הרגשות שלי היו מעורבים באותה עת, מצד אחד הרגשתי תחושה של שליחות - לקבור מת מצוה, ומצד שני הייתי עצוב ומפוחד - בכל זאת לא התעסקתי אף פעם עם מתים...

"זהו מספיק, הבור מספיק עמוק" אמר ראש הישיבה, עמדנו כולנו נרגשים מסביב הקבר שזה עתה חפרנו, ואז החל ראש הישיבה בדברי הספד, "הוא ליוה אותנו שנים רבות, בימים ובלילות, הוא היה ממש חלק מאתנו בשר מבשרינו, והיום זה יומו האחרון" "אנחנו נפרדים ממך ברגעים אלו ומשאירים אותך כאן בקבר מעתה ועד עולם" כולנו התחלנו לבכות במקהלה, עין לא נותרה יבשה באותם רגעים, כולנו היינו נרגשים מדברי ההספד שהשמיע ראש הישיבה, עד שלא שמנו לב שבכלל אין שום מת בסביבה...

"זה רגע האמת" אמר ראש הישיבה, הוציאו את הדפים שכתבתם זה עתה מהכיס והשליכו אותם אל תוך הקבר, כולנו עשינו זאת כל אחד מאתנו השליך את דף האני לא יכול האישי שלו לקבר. ראש הישיבה המשיך את דברי ההספד שלו והבכיות שלנו התעצמו יותר ויותר, הרגשתי כאילו באמת אני נפרד מכל הקשיים שלי ומקבל חיים חדשים, אני פשוט אדם חדש. סגרנו את הגולל על "המת" תוך כדי שאנו ממשיכים ובוכים מעומק הלב ספק אם הבכי היה מהפרידה מהעבר, או מזה שאנו עומדים להתחיל חיים חדשים.

אמרו חז"ל גזירה על המת שמשתכח מן הלב, אמר ראש הישיבה, וכך גם "המת" הזה לא קיים אצלכם יותר, במקומו נכיר ונשתמש באחיו "האני יכול", מהיום כל אחד מכם יכול לעשות הכל, ואני מאמין אישית בכוח וביכולות של כל אחד ואחד מכם.

אנו עדיין עומדים ליד הקבר הטרי, ותוך כדי שראש הישיבה מוציא מתיקו כמה חוברות ומחלק לנו, הוא עומד ומכריז לנו, כל אחד מאתנו קיבל אוצר יקר, ארמון ענק המלא בכל טוב, בארמון הזה יש הכל, יש בו את כישרונות נדירים, יש בו הצלחות, כל מה שתצטרכו לעשות כדי להיכנס אל תוך הארמון, זה להשיג את המפתח, לפתוח את הדלת ופשוט להיכנס לתוך הארמון. אתם בטח שואלים את עצמכם אז איך משיגים את המפתח?



אחד המפתחות אל שערי הארמון הזה הוא בידכם, ברגעים אלו ממש אתם אוחזים בו, דעו לכם החוברת שבידכם, נכתבה בהשקעה רבה ומרכזת בתוכה חומר רב וכלים מעשיים, שאם תשתמשו בהם תוכלו לגלות את העילוי שנמצא בכל אחד מכם. סיכם ראש הישיבה את דבריו.



באותם רגעים הרגשתי הרגשה עילאית כאילו עולם חדש נפתח בפניי, קשה לתאר את ההרגשה הזו במילים, ומאותו הזמן באמת התחלתי לעמול ולהשקיע ביישום הכלים הנפלאים שלמדתי בחוברת הזו, וכעבור זמן לא רב באמת התגשמה נבואתו של ראש הישיבה, ונחשבתי לאחד מהעילויים הגדולים בישיבה.

הייתי מחלק את החיים שלי לשני חלקים, יש את החיים עד אותו היום שנחשפתי אל החוברת הזו, ויש את החיים שאחרי שנחשפתי לחוברת. החוברת הזו פשוט שינתה לי את החיים, כמובן הצלחתי נזקפת גם לזכותו של ראש הישיבה המסור והמיוחד, שלא אשכח אותו עוד שנים רבות.

וזהו. זה היה הצעד הראשון שלי - להשאיר מאחור את כל מה שמונע ממני להצליח






Q רגע של מחשבה R
עכשיו, רגע לפני שנתקדם, צריך להבין משהו חשוב: המחשבות שלנו, איך אנחנו תופסים את עצמנו, הם כל מה שחשוב. איך אנחנו רואים את הלימודים, את הסוגיות, את הכישלונות – זה מה שיקבע אם נצליח או לא. זה לא מספיק לעבוד קשה ולהתאמץ – אם בראש אתה לא מאמין שאתה יכול להצליח, כל העבודה המצוינת שלך לא תעזור.

השיעור הזה בא ללמד אותך משהו מאוד פשוט: היכולת לשנות את המחשבות שלך. כשאתה מאמין שאתה לא יכול ללמוד, כשאתה תמיד חושב שאתה לא מצליח - אתה עושה את עצמך כישלון, ואז זה באמת קורה. אבל אם תדע לשנות את הדפוסים האלה, תוכל להתמודד עם הכל. כל כישלון יהפוך להזדמנות.

הכל מתחיל בתהליך שיכול להיות שונה בשביל כל אחד, אבל בסופו של דבר – כולם יכולים להצליח אם הם רק יידעו איך לשנות את המחשבה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה