בקשה נקודה למחשבה: האם הגיע הזמן לרענן את הסלוגן? "ברית כרותה לשפתיים"...

[המיינסטרימית]

שלום לכולם,
הדברים נכתבים כאן מתוך כאב ודאגה לכלל ישראל בתקופה המורכבת הזו, ובמטרה לעורר נקודה שיושבת לי על הלב.
כולנו מכירים את זעקת המחאה שליוותה אותנו בעשורים האחרונים: "נמות ולא נתגייס". ברור לכולנו שהכוונה היא למסירות נפש רוחנית ועל שמירת צביון עולם התורה בכל מחיר.

אך לאחרונה, כשאנחנו רואים את המצב הקשה ואת האבידות הרבות בקרב עמנו, קשה שלא להיזכר בדברי חז"ל "ברית כרותה לשפתיים". המילים שאנחנו מוציאים מהפה – יש להן כוח, ויש להן השפעה .

האם לא הגיע הזמן שנוביל קו של דיבור חיובי? במקום להזכיר מיתה, בואו נזכיר חיים. הרי התורה היא "תורת חיים" ו"וחי בהם".
אפשר להשתמש בביטויים נחרצים לא פחות, אך מלאי חיים:

• "נחיה בגאווה ולא נתגייס"
• "נמסור נפשנו בתורה ולא נתגייס"
• "כלא ולא גיוס"

המסר יישאר אותו מסר חזק ובלתי מתפשר, אבל השפה שלנו תהיה שפה של ברכה וחיים, כפי שראוי לבני תורה.
מה דעתכם? האם גם אתם מרגישים שצריך להיזהר יותר בלשוננו, במיוחד בעת הזו?

בשורות טובות וישועות לכלל ישראל.

---

 

[ד. פריד]

מציע "לא נמות ולא נתגייס"
לציונים אין מספיק כוח לגרום לא לזה ולא לזה.
אנחנו בידי שמיים.

 

[הכלבויניק]

ע"פ כללי הפורום, הדיון בנושא נפיץ זה אסור.