מידע שימושי סגולה למוצאי שבת סיפור מהבעש"ט.

  • הוסף לסימניות
  • #1
שיירה מכובדת של תלמידי חכמים ומכובדים צעדה לעבר המקום בו תיערך חופתו של נכד רבי ישראל הבעל שם טוב, כשבראש הצעדה הולך רבי ישראל בכבודו ובעצמו.

לפתע נטה רבי ישראל מן הדרך. הוא צעד לעבר יהודי שחלף במקום, לחש באזניו כמה מילים בתומם שב אל הצעדה שהמשיכה לעשות את דרכה לעבר החופה.

תלמידיו של רבי ישראל היו נרגשים. לא היה להם כל ספק כי האדם הוא צדיק נסתר, ואולי – מי יודע? – אליהו הנביא בכבודו ובעצמו! הם שלחו כמה תלמידים שיעקבו אחרי האיש ויגלו את סודותיו.

האיש היה נראה אדם פשוט לכל דבר ועניין. "כנראה שהוא מסווה היטב את קדושתו" חשבו התלמידים לעצמם, ובהזדמנות הראשונה שנוצרה מיהרו לעברו.

"שלום עליך רבי!" קראו תוך שהם מושיטים את ידם לזכות ללחיצת יד מאת הצדיק הנסתר.

על פניו של האלמוני ניכרו סימני פליאה. "רבי?" הוא חזר אחריהם, "רבי? לי קראתם רבי? כנראה שטעיתם, אינני הרבי אותו אתם מחפשים. אני אדם פשוט."

"לא, לא" התעקשו התלמידים. "אנו יודעים שאתה רבי, צדיק נסתר של ממש!"

הלה החל לגרד בפדחתו. "מה נטפלתם אליי?" ביקש לדעת. "אני יהודי פשוט, פשוט שבפשוטים, שום דבר לא מיוחד בי."

"מאיתנו לא תסתתר!" קרא אחד מהם. "רבינו הקדוש, רבי ישראל בכבודו ובעצמו, עזב את הצעדה לחופת נכדו כדי לשוחח עמך בדברים העוסקים ברומו של עולם! אנא!" הוא החליף את טון דיבורו למתחנן, "ברכנו, רבי!"

"רואה אני שלא תניחו לי עד שאומר לכם מי אני" נאנח האיש ואמר, "אגלה לכם מה אמר לי רבכם, ותבינו עד כמה כוחו גדול.

"כפי שהקדמתי ואמרתי, אינני רב או צדיק נסתר אלא אדם פשוט שמתגורר באחת העיירות לא הרחק מכאן.

ידיד נעורים יש לי שמתגורר מול ביתי, דלת מול דלת; אנו ידידים בלב ונפש ולא מסתירים דבר מרעהו. ידיד זה עוסק בפרנסתו לרוכלות, הוא מכתת את רגליו מכפר לכפר ומוכר את מרכולתו, וכאשר הוא צובר סכום הגון הוא שב לביתו – עד לפעם הבאה.

"באחד הימים שב ידידי ממסעותיו וכרגיל קרובי משפחתו, ידידיו ומכיריו באו לבקרו ולדרוש בשלומו. כמובן שגם אני הייתי בין הבאים.

"בין הא לדא ביקשתי לעשן מקטרת. מכיוון שהרגשתי בנוח בביתו של חברי הטוב, פתחתי את הארון בו נמצא הטבק ולהפתעתי גיליתי את צרור הכסף מונח שם, גלוי לעין כל!

"רשלנות שכזו! חשבתי לעצמי. רעיון שובב עלה במוחי: אעלים את צרור הכסף לזמן קצר. לא ביקשתי לגנוב, חלילה; מיד עם גילוי היעלמות הצרור התכוונתי להשיב אותו לידידי בתוספת הסברים עד כמה חשוב לשמור את הכסף במקום בטוח.

"אך הדברים התגלגלו אחרת לגמרי. איכשהו אשתו של ידידי גילתה שצרור הכסף נעלם והיא פצחה בזעקות שבר. תוך רגעים ספורים כל האורחים פתחו בחיפושים קדחתניים אחר הכסף ואני התביישתי להודות בפני כולם על מעשה השובבות. חמקתי מן הבית בתואנה כלשהי כשאני מתכנן לשוב מאוחר יותר כשתירגענה הרוחות.

"אך הן לא נרגעו. להיפך: חיש מהר פשטה השמועה בעיירה שמביתו של ידידי נגנב סכום כסף משמעותי. יותר ויותר אנשים זרמו אל הבית – מי כדי לעזור בחיפושים, מי כדי לנחם את ידידי על אובדן הכסף ומי כדי לתת עצות כדרכם של יהודים – ואני חשתי נבוך ונכלם. הרי לא התכוונתי לגרום צער רב כל כך לידידי הטוב כאח לי!

"למחרת הענין הסתבך יותר ויותר. בעלי החובות של ידידי חשדו כי הוא המציא את היעלמות הכסף. בתחילה הם שוחחו על כך מאחורי גבו, לבסוף באו לביתו ותבעו ממנו את התשלומים. 'גנב ורמאי!' הם קראו לו, 'השב לנו את הכסף שאתה חייב לנו!'

"צרור הכסף היה שמור היטב בביתי, והיצר הרע החל לפתותני. 'הרי בין כה וכה לא תוכל להחזיר כך את הכסף, מדוע שלא תשתמש בו, תסחור ותרוויח סכום נאה? מאוחר יותר תמצא הזדמנות כלשהי בה תוכל להשיב את הכסף לידידך, ובינתיים עשה בו שימוש!'

"דבריו של היצר נכנסו לליבי. ידעתי שלא אוכל להשתמש בכסף בעיירת מגוריי. כל מכריי יודעים שאינני אדם אמיד ושהפרוטה לא מצויה בכיסי. החלטתי להגר לעיירה אחרת שם לא יכירוני, וכך אוכל לפתוח עסק חדש ומשגשג ממנו אוכל להרוויח היטב.

"כך הגעתי הנה" עצר האלמוני לרגע כדי ללגום מעט מים. "שכרתי לי עגלה וסוס וחיפשתי אחר מקום מגורים טוב, כשבדרך פגש אותי רבכם, רבי ישראל הבעל שם טוב.

"הוא ניגש אליי ולחש באזניי: 'בני, שוב לעירך והשב לידידך את הכסף שנטלת! אני מבטיח לך כי אבוא בעצמי לבית הדין כדי להעיד שלא הייתה לך כל כוונה רעה כשנטלת את הכסף'.

"אני מרגיש כאילו אבן גדולה נגולה מעל לבי" סיים האיש. "מכאן אמשיך מיד לעיירה, שם אשיב את הכסף לבעליו. אני בטוח שרבי ישראל יבוא ויעיד בבית הדין לטובתי, כפי שהבטיח, והכול על מקומו יבוא בשלום."
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
כל הכבוד על היוזמה אשמח לסיפור כל שבוע
 
  • הוסף לסימניות
  • #3

סיפור מהבעל שם טוב למוצאי שבת קודש​

מסופר על הבעל שם טוב הקדוש שיום אחד גילו לו מן השמים שיש יהודי צדיק שעובד את השם יותר ממנו, ואם ירצה יוכל לפגוש אותו ולהיווכח במו עיניו.
סיפר הבעל שם טוב את הסוד שגילו לו משמים לתלמידיו, והזמינם להכיר את הצדיק.
התלמידים נדהמו, ולא האמינו למשמע אוזניהם…
אולם הבעל שם טוב ביקש מהם להצטרף אליו כדי לחזות במו עיניהם את הנהגותיו של הצדיק.
לשם כך ביקש הבעל שם טוב מתלמידיו לבוא עמו אל היער, ולהתחבא מאחורי עצים, בהסבירו להם ששם עומד הצדיק להתגלות אליהם.
נכנסו התלמידים לתוך היער הסתתרו מאחורי העצים מתוך ציפיה לפגוש איזה צדיק גדול.
בעודם מתרגשים ממה שהם עתידים לגלות, עבר לפניהם נער כפרי רועה צאן.
אולם איש מהם לא שת לבו לנער הזה…
לתדהמתם החל הנער כורע על ברכיו וקרא בקול גדול:
ריבונו של עולם!
אני כל כך אוהב אותך!
רק אתה יודע עד כמה אני אוהב אותך!
אבל מה אעשה ואיננו יודע מה לעשות!
להתפלל – אינני יודע!
לקרוא אינני יודע!
ללמוד תורה איני יודע!
אבל מה?
יש דבר אחד שיודע אני לעשות! אני יודע לחלל בחליל, אז זה מה שאעשה!
לקח הנער את חלילו והחל לחלל בכל כוחו לכבוד הקב"ה… מרוב מאמץ התעלף הנער ונפל על הרצפה.
עברו דקות מספר שוב התעורר הנער ושוב קרא בקול:
ריבונו של עולם!
אני אוהב אותך,
אני נשבע שאני אוהב אותך.
מה אני יכול לעשות עבורך? אתה יודע מה?
יודע אני לקפוץ ולהתגלגל!
אז זאת אעשה למענך!
ומיד החל הנער לקפוץ ולהתגלגל על הרצפה לכבוד השם, וגם הפעם עשה זאת עד שאפסו כוחותיו והתעלף…
הביטו תלמידי הבעל שם טוב בתעלוליו של הנער, ולא הבינו למה הם מבטלים לימוד תורה ומציצים מבין העצים על מעשיו של נער שוטה.
אולם הבעל שם טוב הביט על הנער כשהוא מחייך וכולו רועד, ומאיץ בתלמידיו לשתוק ולהמשיך להביט בנער.
שוב התעורר הנער וזעק בקול גדול:
ריבונו של עולם אני אוהב אותך, ורוצה לתת לך מתנה,
ומה אעשה וכסף אין לי?
או, יש לי פרוטה שחוקה אחת!
אותה רוצה אני לתת לך, תוכל לקנות בה מה שתרצה!
מיד זרק הנער את הפרוטה כלפי מעלה…
באותו רגע יצאה יד מן השמים ותפסה את הפרוטה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5

סיפור מהבעל שם טוב למוצאי שבת קודש​



מעשים רבים של רבי ישראל בעל שם טוב (בעש"ט) היו עשוים להיראות מוזרים למשקיף מבחוץ. אולם רבי זאב וולף קיצס, בן לווייתו הקבוע של הבעש"ט, ניחן בביטחון כה רב ברבו שמעולם לא הטיל ספק במעשיו. הוא ידע שבסופו של דבר הוא יבין את הכל, אפילו אם הדבר יארך שנים רבות.

רבי זאב התלווה פעם לבעש"ט כשביקר יהודי כפרי. הכפרי האביון קידם בברכה את פניו של המורה החסידי הגדול בשמחה.

"אני זקוק לתרומה של שמונה עשר רובלים למטרה חשובה מאוד", ביקש הבעש"ט. לאיש האביון לא היה סכום כה גדול. אולם לאור העובדה כי המבקש היה לא אחר מאשר הבעש"ט בכבודו ובעצמו, לקח הכפרי כמה מרהיטיו ואת הפרה היחידה שהיתה ברשותו, מכר אותם ונתן את הכסף לבעש"ט. ר' זאב התבונן בשקט במתרחש בעוד מורו ורבו לקח את הכסף והם נפרדו לשלום מן הכפרי.

כמה ימים לאחר מכן היה הכפרי צריך לשלם את שכר הדירה שלו. הסכום הנדרש לא היה בידו, ובעל הבית השליך אותו אל הרחוב. מאחר שראה כי אין לו כל עתיד בכפר קטן זה, החליט הכפרי הרש לנסות את מזלו במקום אחר. לבסוף הוא שכר צריף קטן מפריץ בכפר לא רחוק. לאחר שמכר עוד כמה מחפציו, הצליח הכפרי לקנות פרה. הפרה היוותה כעת את מקור הכנסתו. הוא מכר את החלב שלה והתפרנס מכך בדוחק.

זמן מה לאחר מכן חלתה פרתו של הפריץ ולא ניתן היה לשתות את חלבה. אחד ממשרתיו של הפריץ, שידע על הדייר החדש, הלך אליו מהר וקנה חלב עבור אדונו.

כאשר טעם הפריץ את החלב הוא אמר, "זהו חלב טוב כל-כך! מעודי לא טעמתי חלב שכזה. אמור לבעליה של פרה זו שאם הוא ייתן לי להיות הלקוח היחיד שלו, אשלם לו במיטב כספי".

אירוע זה הפך לטובה את מזלו של הכפרי. כל יום הוא הביא חלב לאחוזה ובכל יום שיבח בעל האחוזה את איכות החלב ואיכות מוצריו. הוא החל לחבב את היהודי ולהיוועץ בו לגבי עסקיו, ובהדרגה החל לשלוח אותו למשימות שונות. בעל האחוזה סמך עליו בעיניים עצומות ורחש הערכה רבה לשירות הכנה, האמין והנאמן.

הקשר שבין בעל האחוזה לבין הכפרי העמיק עד כדי כך, שמאחר שהיה חשוך ילדים, הוא העביר על שם היהודי את הבעלות על כל אחוזתו, כולל אותו כפר והעיר הסמוכה והאדמות הסובבות אותה. מאחר שחש כעת שהכל נמצא בידיים טובות, בעל האחוזה לקח חופשה ונסע לחוצלארץ, לאחר שנתן ליהודי חזקה חוקית על אזור האחוזה.

כמה שנים לאחר מכן בא רבי זאב וולף לכפרו של בעל האחוזה החדש כדי לאסוף כסף לטובתם של אסירים ובני ערובה יהודיים. רבי זאב וולף כבר אסף כמעט 300 רובל מתוך הסכום שביקש הבעש"ט למטרה זו.

כאשר נפגש עם הרב של אותו כפר, שאלו הרב זאב וולף מדוע הוא לבוש בחגיגיות שכזו. "אני הולך – יחד עם קבוצה מנכבדי העיר – לברך את בעל האחוזה של העיר הזו, שעומד לבקרנו היום", אמר הרבי. "למה שלא תבוא איתנו? הוא יהודי ובוודאי ישמח לתרום למטרה שלשמה אתה מגייס כספים".

רבי זאב הצטרף על כן לרב ולבני לווייתו. בעל האחוזה קידם בחום את פני המשלחת, כשהוא מעניק תשומת לב מיוחדת לרבי זאב. לאחר זמן קצר, בעל האחוזה לקח הצידה את רבי זאב ושאלו, "האינך זוכר אותי?". רבי זאב לא הצליח להיזכר בדיוק היכן ראה לראשונה את פניו של האיש העשיר. בעל האחוזה הוציא מכיסו 300 רובלים והעניק אותם לרבי זאב.

רק לאחר ששב אל הבעש"ט הבין הרב זאב וולף את הסיפור כולו. "300 הרובלים האחרונים נתרמו על ידי היהודי הכפרי שפעם ביקשנו ממנו 18 רובלים. היום הוא איש עשיר".

"עכשיו, הבה ואספר לך מדוע ביקשתי ממנו סכום עתק כשהוא היה עני מרוד", אמר לו הבעש"ט. "ראיתי כי אם הוא יעבור דירה יזרח לו המזל. לא הייתה לי כל ברירה אלא לאלץ אותו להגר מדירתו, ואת ההמשך אתה כבר יודע".
 
  • הוסף לסימניות
  • #6

שבוע טוב סיפור מהבעש"ט.​

לפני שנים רבות התגורר בעיירה קטנה צעיר בשם יחיאל מיכל. את ימיו הקדיש יחיאל מיכל הצעיר לתורה בבית הכנסת המקומי, שם היה יושב ימים ולילות. איש לא הכיר את הצעיר ולא היה מודע לגאונותו וקדושתו; רק שנים לאחר-מכן הוא יתפרסם כ"המגיד מזלוטשוב".
באחד הימים כשיחיאל מיכל ישב בבית הכנסת, נכנס למקום עגלון העיירה וביקש לשוחח עם הרב בדחיפות. פניו היו אפופות צער ומעיניו זלגו דמעות.
"חיללתי את קדושת השבת" סיפר לרב בבכי, "האם תוכל לתת לי דרך תשובה?"
הרב ביקש לדעת מה אירע, והעגלון סיפר כי ביום שישי האחרון הוא שב מהעיירה הסמוכה כשעגלתו גדושה בסחורה. מסיבה לא ברורה הוא תעה בדרכו, ולמרות מאמציו לזרז את הסוסים הוא הצליח להגיע הביתה מספר דקות לאחר שקיעת החמה.
הרב הביט בעגלון בעיניים מלאות רחמים.
"שערי תשובה לעולם לא ננעלו" אמר לו ברוך. "ביום שישי הקרוב, רכוש נרות במשקל מחצית הקילוגרם והבא אותם לבית הכנסת. אור הנרות שידלקו בבית הכנסת במשך השבת יכפר על חטאך."
העגלון שמח מאוד לשמוע את דברי הרב והודה לו בחום, אך יחיאל מיכל הצעיר לא הצליח להבין. כיצד מחצית קילוגרם של נרות תוכל לכפר על חילול שבת – עבירה חמורה כל-כך?
ביום שישי הופיע העגלון ובידיו הנרות. הוא הניח אותם על השולחן על-מנת שהשמש ידליק אותם לפני כניסת השבת. כשבא לבית הכנסת לבוש בבגדי שבת הוא הופתע לגלות שהנרות נעלמו: מתברר כי כלב משוטט נכנס לבית הכנסת, חטף את חבילת הנרות ונעלם כלעומת שבא.
"זהו סימן משמיים שתשובתי לא התקבלה!" מיהר העגלון לרב בבכי.
"חלילה לך מלומר זאת" השיב הרב. "כלבים משוטטים מסתובבים בכל מקום, והכלב חמד לו את חבילת הנרות שלך. בשבוע הבא רכוש שוב נרות והבא אותם לבית הכנסת שמח וטוב לב."
העגלון עשה כדבר הרב, אלא שגם בשבוע לאחר-מכן משהו מוזר אירע: הנרות נמסו מהר מן הרגיל ועוד בטרם נכנסה השבת הם נמסו לחלוטין. כשבשבוע לאחר-מכן נשבה רוח עזה וכיבתה את הנרות, הבין גם הרב שיש דברים בגו.
"אינני יודע מה קורה כאן" הודה הרב. "הצעתי היא שתסע לרבי ישראל הבעל שם טוב שייעץ לך מה לעשות."
הבעל שם טוב האזין לסיפורו של האיש. "נראה שדרך התשובה שהעניק לך הרב המקומי לא מצאה חן בעיני תלמיד חכם צעיר אחד שגר בעיירתכם. ראה: רכוש שוב נרות, ואני מבטיח לך שהפעם הם ידלקו כראוי. עם זאת, כשאתה מגיע לעיירתך מסור לר' יחיאל מיכל שאני מזמין אותו לבוא לשבת קודש למז'יבוז'."
כשר' יחיאל מיכל קיבל את ההזמנה הוא מיהר לצאת לדרך. אך כבר מהרגע הראשון המסע נתקל בקשיים רבים: העגלה התדרדרה לתעלה בצד הדרך, אחד הצירים נשבר ובנוסף לכך הם גם תעו בדרך. רק ביום שישי אחר הצהריים הם הגיעו סוף-סוף לכביש המוביל למז'יבוז' כשהשמש עמדה לשקוע. מחוסר ברירה הוא נטש את העגלה באמצע הדרך ועשה את דרכו רגלית.
עייף ועצוב עקב העובדה שהוא כמעט חילל שבת הגיע ר' יחיאל מיכל אל הבעל שם טוב.
"שלום עליכם" קיבל אותו רבי ישראל. "ניכר היטב כי כואבת לך העובדה שכמעט חיללת את קדושת השבת.
"האם כעת אתה מבין מדוע הורה הרב לעגלון דרך תשובה פשוטה שכזו? הצער והחרטה שקיננו בליבו של העגלון היו די והותר; גם מחצית הקילוגרם של הנרות יכלו לכפר על חטאו..."
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

יש מנהג של חסידים לספר סיפורי מופת של הבעל שם טוב הקדוש נשמתו עדן
באשכול הזה בעזר השם ת\יפרסמו סיפורי מופת על הבעש"ט
שבוע טוב




הנה סיפור שקראתי על הבעל שם טוב:

פעם אחת נתבלה סידורו של רבי ישראל בעל שם טוב ויצא מכלל שימוש. הלכו חסידיו לחפש לו סידור אחר.

עברו מבית אל בית, עד שבאו לביתו של רועה העיירה. שמח הרועה לביקורם של תלמידי החכמים בביתו,

ושאל למטרת בואם. אמרו לו, כי מחפשים הם סידור עבור רבם, שסידורו הישן כבר אינו ראוי לשימוש.
אמר להם הרועה, אמנם יש בידי סידור אחד, והוא ירושה לי מסבי זכרונו לברכה, שהיה מגיד חשוב באחת העיירות;

ואף הוא קיבל את הסידור בירושה מאביו, שהיה רב קהילה ידוע, ואביו מאביו, עד לזקננו המהר”ם מינץ זצוק”ל,

שאומרים עליו שכתב את הסידור במו ידיו. אבל אני, אני הרי אינני יודע להתפלל כלל…

אמרו החסידים זה לזה, הלא יהודי זה אפילו קרוא וכתוב אינו יודע;

והסידור שברשותו בוודאי שראוי שישמש את רבנו הבל שם טוב בתפילתו.

עמדו ושכנעו את הרועה שיפקיד את הסידור בידיהם. שמחו החסידים על האוצר שנפל בחלקם,

ומיהרו לבית רבם. לקחו את הסידור הישן מעל עמוד התפילה

של הבעל שם טוב וגנזוהו, והניחו תחתיו את הסידור החדש.

כשהגיעה שעת התפילה ניגש הבעל שם טוב אל עמוד התפילה שלו,

וראה את הסידור החדש. התבונן בו שעה ארוכה. לבסוף הורה לשליח הציבור שיתחיל בתפילה.

כשהגיע הבעל שם טוב לתפילת העמידה, ראו כל המתפללים שדבר מה קורה לרבם.

בבת אחת נתכרכמו פניו, וכל מצחו נתמלא קמטים. פניו הלכו והלבינו, ורעד אחז בשפתיו.

ככל שנתמשכה התפילה הלכו פניו ונתעוותו, והרעד פשט לכל גופו.

זיעה קרה התחילה נוטפת ממצחו, וכמעט שנתעלף. נתייראו כל המתפללים, והמתינו באימה שיסיים הרב את תפילתו.

מיד כשסיים הבעל שם טוב את התפילה, קרא בקול רם:

תיכף ומיד החזירו לרועה בעל התפילה את סידורו! שאין תפילה נאה כתפילתו של הרועה בעל התפילה!
נרעדו המתפללים כולם, ומיד נטלו את הסידור, רצו אל ביתו של הרועה,

והחזירו לו את הסידור. תמהו המתפללים זה לזה על דבריו של רבם:

מהי תפילתו של הרועה הפשוט, שכל כך שיבחה רבינו? נכנסו בשקט לביתו של הרועה והתחבאו בפינת הבית.
כשהגיעה שעת התפילה, נכנס הרועה אל ביתו. לקח את הסידור,

והניח אותו על עמוד תפילה שהיה שם. עטף הרועה את עצמו בטלית,

חבש את תפיליו, וניגש אל עמוד התפילה. פתח את הסידור היכן שנפתח.

עצם הרועה את עיניו, והתחיל מנענע את גופו קדימה ואחורה. ככל שארכה תפילתו הלכו תנועותיו והתחזקו,

לפנים ולאחור, עד שהיה גופו כולו מיטלטל מצד אל צד. כך עמד הרועה שעה ארוכה,

עיניו עצומות ופיו חתום, וגופו מתנועע בחוזקה. לכשסיים הרועה את מעשיו, סגר את הסידור, חלץ תפיליו, פשט את הטלית והלך לו.

חייכו החסידים זה לזה: וכי זו היא תפילה? והרי לא הוציא הרועה מפיו ולוּ מילה אחת!

ומיד חזרו ותמהו: ומדוע שיבח הבעל שם טוב מן “תפילה” שכזאת? שעה ארוכה עמדו נבוכים.

כשגברה תמיהתם אמרו: נקרא לרועה ונשאלה את פיהו.
אמר להם הרועה: אכן, אדם פשוט אני, רועה צאן ובקר, אבל מעלה אחת יודע אני שיש בי,

שאני בן גדולים, וזוכר אני היטב את הפעמים שעוד הייתי נער והייתי הולך אחרי סבי עליו השלום לבית הכנסת.



נדמה היה בעיניי אז כמלאך ממש, עטוף בטלית ומעוטר בתפילין, וסידורו בידו.

זוכר אני כיצד הייתי ניצב מאחוריו כשהיה עומד בתפילתו, מביט בו ומשתאה.

באיזו דביקות היה נושא את תפילתו למרומים! גופו היה מתנועע לפנים ולאחור,

וחוט של חסד היה משוך על פניו ועל עיניו העצומות.

רטט של קדושה היה עובר בי בשעה זו, ונדר נדרתי לעצמי, שכשאגדל אתפלל אף אני כמוהו!

אלא שגורלי לא שפר עלי, ונעשיתי רועה פשוט. ואפילו את האותיות הכתובות בסידור היקר שקיבלתי מסבי

בירושה אחר שהלך לבית עולמו אינני יודע לקרוא. אבל את אותן התפילות הקדושות עודני זוכר! אלא מה אני עושה?

בשעה שהציבור כולו מתכנס בבתי הכנסיות ואני נשאר בביתי, אני לוקח את הסידור,

ושם אותו על עמוד התפילה של סבי. אז אני עוצם את עיניי, וללא מילים אני מנענע את גופי כמו שראיתי את סבי בשעתו.

בליבי אני פונה לריבון העולמים שיחשיב את מעשיי כתפילה שלימה.
סיים הרועה את סיפורו, והחסידים חזרו לבית רבם. ראו שהיה הבעל שם טוב ממתין להם בפתח הבית ומחייך.

אמר להם הבעל שם טוב: יודע אני שאתם תמהים על תפילתו של הרועה,

שאין הוא יודע כלל להתפלל, ורק את תנועות התפילה הוא יודע;

וכי מה ערך יש לתנועות התפילה בלא מילות התפילה עצמן?

אבל אמרו לי באמת, האם יש אדם בעולם שיהין לומר על עצמו שיודע הוא להתפלל?!



הוסיף הבעל שם טוב ואמר
“ואנחנו לו נדע מה נעבוד את ה’ “.
ואף על פי כן מובטח לנו, שאם נעשה אנחנו ככל יכולתנו,

גם אם לא נצליח לבוא לידי שלימות, בכל זאת יבוא הקב”ה וישרה את שכינתו במעשי ידינו…

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה