הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
שיבוש תוכניות
כמה פעמים אנחנו חושבים לכבוש את העולם, ומכינים תוכנית פעולה מפורטת, דרך כך וכך נגיע לפסגה, צעד אחר צעד. תחילה לומדים מקצוע בחשק רב, ומאמינים ש"לי יש אמירה מיוחדת", אח"כ הלקוחות רצים, ופתאום בצד השני נפתחה נישה חדשה ש'לי אין הרבה מה לומר שם', והלקוחות מידלדלים, והחלומות אט אט מתחילים להתפוצץ בפנים.
זה קורה לכל אדם באשר הוא. יש שיקראו לתופעה במילה מגוהצת ש"העולם הוא גלגל, פעם למעלה, פעם למטה", ולכן פשוט ימתינו שה'נאכס' הזה יחלוף ותבוא בעקבותיו מנוחה אמיתית והצלחה משגשגת בכוח ידיים מאומצות יותר ובכוח כשרונותיי המולדים והמתיילדים כסדר. ויש שיתחילו לשאול שאלות, לדעת להבין מה קורה כאן, למה עליות, למה מצוק. מישהו מעניש? יושב בפנקסאות, רושם וסותר? למה הוא עושה את זה. הוא רוצה שנסבול? יהיו אנשים שיעדיפו לתלות את המחשבות העמקניות ב"דכאוניים" "חנוקים" וכדו', וגם אם ירגישו מצוקות הם לא ירשו לעצמם להודות בכך. אדם אינו אוהב להשמיע לעצמו שהוא אינו מוצלח. וכשהוא קולט את זה ואין לו כלים נכונים הוא פשוט מתרסק. ואנשים מפחדים להתרסק, ולכן אינם שואלים שאלות. בולעים ומשילים, עוד מעט הגלגל יחזור להסתובב על צירו הנכון.
מהיכרותי את האנשים סביבי, כולם מקבלים מכה בכנף בצורה כל שהיא. טרם מצאתי את האדם שהכל הולך לו בחיים, גם בבית פנימה וגם בעסקים החוצה. בשיחה אחד על אחד תמיד תמצא ערימה של מרמור עז בכל אדם באשר הוא. כי רק אצל ה' התכנון לא משתנה. אין אדם שהתכנון שלו לא משתנה מאות פעם. ויהיה הצדיק אשר יהיה, גם הוא יצטרך "למכור" ייסורים תמורת השגותיו, ותוכניותיו ישתבשו אינספור פעם. הרי גם יעקב אבינו - שנחשב ביהדות כצדיק המושלם "תפארת" הממוזג מאברהם ויצחק, ומתכונותיהם של חסד מצד אחד, וגבורה מצד שני, כלומר, פאר היצירה האנושית עלי אדמות- התאבל 17 שנה על יוסף שנעלם לו מתחת לידיים, מעבר לשיבושי התוכניות האדירות בהליכתו ובריחתו עבור רחל ולאה.
ואם כך הוא בלב פנימה, שהאדם, כל אדם, מרגיש תבוסה, אך חושש לעמוד מולה בגלוי ולהתמודד עם מעברי התקופות, הרי לעולם לא יגיע לרוגע אמיתי.
ושוב, זה קורה לכל אדם. זה יכול לקרות בהיבטי הפרנסה, זה יכול לקרות בילד שהחינוך עפעס לא משהו עולה יפה, וזה גם יכול לקרות במריבה עם בן הזוג. אדם צריך להיות צפוי לכך, אחרת הוא יתרסק. כי תמיד מגיע רגע שכוחותיו של האדם נגמרים שם, והוא חייב להרים עיניים, ובסה"כ לשאול, מה קורה פה בעולם, הדברים לא מובנים לי.
מה היא כן הדרך? לקחתי את תופעת יאיר לפיד כמהלך חשיבה שנותן כוח להסתכלות אחרת על צער וחיי שיבוש שנוחתים עלינו מידי פעם כרעם ביום בהיר.
תופעת יאיר לפיד
בשכבי על משכבי בשנה האחרונה, אני מנסה ליצור את חלומותיי, וכך בחפשי עניינים מעניינים הרצים בתאי המוח, אני מנסה להבין ולפרש את תופעת לפיד, שמהווה סוג של גזירה שלפעמים נדמה ש'אין הציבור יכול לעמוד בה'. מצוקות של ממש וברוטאליות חזיתית נגד היהדות בצורה ברורה וללא בושה, כאשר גם שר הרווחה מאיר כהן מסוגל להתבטאות "החרדים הם לא האחים שלי". ולא כראיון יזום, אלא כאשר נציג חילוני בעיריית בית שאן טען שאינו מרגיש בנוח עם השנאה שמייצרת יש עתיד בריש גלי נגד החרדים. זהו הטון המוביל היום בממשלה בפרט, ובציבור הלא חרדי כולו - כולל הדת"ל - "דרוס כל דוס" ופעמיים שלש, עד לווידוא הריגה.
כאשר השנאה כה גלויה, ונראה שדרכם צלחה, במימוש הגזירות אחת לאחת, עד שרבים במגזר החרדי מגיעים בשנה זו לפת לחם, יותר מבשנים עברו, כפי עדות אישית של אחד מראשי וועדות הצדקה בארץ, שטען באוזניי שמצוק כזה של פת לחם טרם היה בישראל מאז הוא עוסק בצרכי ציבור, באמונה, יש לומר. זו משמעותה של "גזירה" כי לא ניתן להסביר בנתונים ודאיים את סיבת התופעה, למה אברכים שהיו מסודרים כלכלית עד לאחרונה, וכעת הם מקוששים בקבוקים וממירים אותם בלחם.
אך במחשבה שניה אמרתי ללבי, לפיד הוא המושיע הגדול ביותר של המגזר החרדי. תנסו להיזכר באווירה של אותם ימים טרום עליית לפיד, החרדי הרגיל התחיל להכניס בראש שלא נכנסים לכוילל אחרי החתונה, ולעבוד זה לא כל כך נורא, אדרבא, נאורים היינו, ביודענו שצריכים לפרנס משפחה בכבוד. העבודה נהפכה אז לסוג של 'לכתחילה', יהודי אינו חייב להישען רק על התורה. המכללות פרחו מאד, אונו כמשל, וכל עשרות המכללות הבינוניות צצו וקמו בשנים האחרונות, כגל שחיכה לפרוץ את הסכר.
מה קורה בשנה האחרונה? עדינה בר שלום כבר חוששת על עתיד המכללה שלה. כל ראשי המגמות מעידים בפירוש שמאז העליהום של לפיד נחתך בעשרות אחוזים הביקוש ללימודי מקצוע בכלל, גם לימודי מקצוע שבעיקרון אין להם בעיה עם העולם החרדי, כבישול, הנדסה וכדו'.
המטרה של לפיד הייתה ועודנה להצר, הם חשבו שכאשר יכריחו את כל המגזר לצאת לעבודה, ויכריחו נערים מתבגרים להתנתק מהחיבור התמידי לתורה ולבורא, אזי הסכר הרי מעיד שהחרדים בחלקם רוצים לצאת ולהתקדם בחיים, בא נכריח גם את אלה שעדיין לא פרצו את הסכר.
יש עתיד חשבו באמת שהם הולכים לעצב מחדש את המגזר החרדי, ובעזרת קולות השוליים ואווירת לימודי המקצוע וכו', הם התחילו ליישם את צעקת הנערים בנסיון להגביר אותם על הקול של הזקנים וגדולי הדור, ועשו את זה טוב, צעד צעד: ראשית מכים בכיס, מדללים אותם עד לכדי עניות, ומשם מכים באידיאולוגיה: "לטובת החרדים כוונתינו, אנו המושיעים הגדולים שלכם עצמכם, ורק לטובתכם כוונתינו נקייה, וזו שליחותנו בעולם".
תוצאה הפוכה
אך התוצאה היא הפוכה לחלוטין. יותר ויותר אנשים מבינים, למשל, את המלחמה נגד האינטרנט, שעד לעליית לפיד היתה נראית כמלחמה שמיועדת לסיקריקים וקיצוניים מטבעם. המגזר החרדי מבין את הגזירה, וכתהליך של חזרה פנימית, הוא מיישם את מה שהם למדו לאורך כל הדורות, להתחיל לחשוב איך אני מחזק את היתרון שלי כיהודי חרדי המחובר אל בוראו. אין לנו יותר מה לחפש בחוץ, כי הרשעות כה גלויה, וחילוני יכול להגיד לחרדי בפרצוף, שמבחינתו ירצח היום במיתה משונה. כך הרי מאחלים למי שאינו אח.
במבט לאחור, לפיד הוא המטיב הכי גדול עם המגזר החרדי, המהפך הפנימי והקולות שנשמעים היום, - שבעבר שוייכו לחסידות סטמר ומעלה, והיום נשמעים על ידי "החרדים החדשים" - הם נשמעים בזכות אדם אחד, יאיר לפיד, נטו, חד וחלק.
לא לחינם פורסמו לאחרונה נתוני נפל אפסיים על מספר המתגייסים לצה"ל בשנה האחרונה. איפה הם האלפים שהיו מעוניינים בכך לפני עליית לפיד. בגור לא הייתה בושה לשרת כמה שנים ולצאת להתפרנס, בעייני ראיתי אותם לעשרות ברכבת כל בוקר. המילה "חייל" לא היה מפחיד בכלל עד אז, גם בריכוזים החרדיים. כל נושר לא חשש להיות חייל ולהמשיך לבוא כך בתלבשתו להורים בשכונת בית ישראל. היום המספריים חותכים את כל זה בדראסטיות, ולא על ידי שום מנהיג מסויים ובודד. עד לפיד לא הייתה השפעת הרבנים בכל המגזר חזקה כפי שהיא היום, אחרי ובעקבות גזרות לפיד. בקיצר, הציבור החרדי מתכנס פנימה (ואז המחלוקת מקלקלת גם פנימה, ושם הרי הכל מתלבש במצוה של החובה לקבור כל אחד שאינו הולך בדעותיך).
לסיום.
הרהורים אלו, בהיחברם לאשכול הקודם "סיר האמונה" אולי משלימים היבט נפלא על תהפוכות החיים, והחיית כל כך הרבה תסכולים של "אוף, עוד יום, עוד פעם שבת, עוד פעם לקום, לבשל, לנקות, לצבוט ולהיצבט". יש משמעויות נוספות הקיימות בגלובוס, שמתחילה נראות כבוקסים, והן בעצם לקקנים.
עסוקים בלחפש אוצרות לא לנו. כל המצוקות בכוחם להביא את האדם חזרה אל עצמו, ואז מגלים את בן הזוג מחדש, את הילדים שנעלמו לשנים כה רבות, ומאושרים בכל רגע שנולדנו בבית חרדי. לא כהכרח וכאונס, אלא כשמחה פנימית אמיתית, שאנחנו מה שאחרים לא. בחוץ מחכה רשעות, עקיצות, שנאה, פירוד, ובפנים מחכה בדיוק ההיפך.
הפרנסה איננה המטרה אלא הדרך להגיע לרוגע הפנימי והתא המשפחתי. איך נוכל לאבחן את עצמינו? פשוט מאד. אם נקרא לזה "קריירה" סימן שנשבנו בקסם המדומה וויתרנו על כל השאר כולל הכל. ההיבט על הצורך בפרנס כקריירה הוא האסון הכי גדול שיכול ליפול על אדם מהשורה, כי למען מטרה זו הוא יהיה מוכן לרמוס כל מי שבדרך, כולל את הכי קרובים אליו, למען זה ימכור חלקים מיהדותו המשובחת. לא חבל? בסוף האסימון נופל, וכשמוכנים אז נפשית, הכל אחרת.
בסופו של דבר, אחרי קריאת הדברים, שום דבר לא אמור להשתנות חיצונית. המאמץ אחרי הפרנסה לא נגרעת בכלום, אך המטרה היא אחרת. גם כאשר המטרה היא של פרנסת הילדים ותשלום שכר לימוד ניתן להתמסר למטרה ולחפש אחרי הפרנסה בכל הריכוז המחשבתי והמאמץ הגופני, ואולי אף יותר מאשר רדיפת הקריירה. תכניסו לראש אין קריירה נקייה, בכל קריירה יש גופות מוטלות בצד, שנשכחו על ידי בעל הקריירה. לפעמים זה גופות אנושיות, ולפעמים רוחניות, ולפעמים גם שניהם. (ה'לפעמים' האחרון הינו השכיח ביותר).
איך אומרים החבר'ה? "הכל בראש".
הרהורים
כמה פעמים אנחנו חושבים לכבוש את העולם, ומכינים תוכנית פעולה מפורטת, דרך כך וכך נגיע לפסגה, צעד אחר צעד. תחילה לומדים מקצוע בחשק רב, ומאמינים ש"לי יש אמירה מיוחדת", אח"כ הלקוחות רצים, ופתאום בצד השני נפתחה נישה חדשה ש'לי אין הרבה מה לומר שם', והלקוחות מידלדלים, והחלומות אט אט מתחילים להתפוצץ בפנים.
זה קורה לכל אדם באשר הוא. יש שיקראו לתופעה במילה מגוהצת ש"העולם הוא גלגל, פעם למעלה, פעם למטה", ולכן פשוט ימתינו שה'נאכס' הזה יחלוף ותבוא בעקבותיו מנוחה אמיתית והצלחה משגשגת בכוח ידיים מאומצות יותר ובכוח כשרונותיי המולדים והמתיילדים כסדר. ויש שיתחילו לשאול שאלות, לדעת להבין מה קורה כאן, למה עליות, למה מצוק. מישהו מעניש? יושב בפנקסאות, רושם וסותר? למה הוא עושה את זה. הוא רוצה שנסבול? יהיו אנשים שיעדיפו לתלות את המחשבות העמקניות ב"דכאוניים" "חנוקים" וכדו', וגם אם ירגישו מצוקות הם לא ירשו לעצמם להודות בכך. אדם אינו אוהב להשמיע לעצמו שהוא אינו מוצלח. וכשהוא קולט את זה ואין לו כלים נכונים הוא פשוט מתרסק. ואנשים מפחדים להתרסק, ולכן אינם שואלים שאלות. בולעים ומשילים, עוד מעט הגלגל יחזור להסתובב על צירו הנכון.
מהיכרותי את האנשים סביבי, כולם מקבלים מכה בכנף בצורה כל שהיא. טרם מצאתי את האדם שהכל הולך לו בחיים, גם בבית פנימה וגם בעסקים החוצה. בשיחה אחד על אחד תמיד תמצא ערימה של מרמור עז בכל אדם באשר הוא. כי רק אצל ה' התכנון לא משתנה. אין אדם שהתכנון שלו לא משתנה מאות פעם. ויהיה הצדיק אשר יהיה, גם הוא יצטרך "למכור" ייסורים תמורת השגותיו, ותוכניותיו ישתבשו אינספור פעם. הרי גם יעקב אבינו - שנחשב ביהדות כצדיק המושלם "תפארת" הממוזג מאברהם ויצחק, ומתכונותיהם של חסד מצד אחד, וגבורה מצד שני, כלומר, פאר היצירה האנושית עלי אדמות- התאבל 17 שנה על יוסף שנעלם לו מתחת לידיים, מעבר לשיבושי התוכניות האדירות בהליכתו ובריחתו עבור רחל ולאה.
ואם כך הוא בלב פנימה, שהאדם, כל אדם, מרגיש תבוסה, אך חושש לעמוד מולה בגלוי ולהתמודד עם מעברי התקופות, הרי לעולם לא יגיע לרוגע אמיתי.
ושוב, זה קורה לכל אדם. זה יכול לקרות בהיבטי הפרנסה, זה יכול לקרות בילד שהחינוך עפעס לא משהו עולה יפה, וזה גם יכול לקרות במריבה עם בן הזוג. אדם צריך להיות צפוי לכך, אחרת הוא יתרסק. כי תמיד מגיע רגע שכוחותיו של האדם נגמרים שם, והוא חייב להרים עיניים, ובסה"כ לשאול, מה קורה פה בעולם, הדברים לא מובנים לי.
מה היא כן הדרך? לקחתי את תופעת יאיר לפיד כמהלך חשיבה שנותן כוח להסתכלות אחרת על צער וחיי שיבוש שנוחתים עלינו מידי פעם כרעם ביום בהיר.
תופעת יאיר לפיד
בשכבי על משכבי בשנה האחרונה, אני מנסה ליצור את חלומותיי, וכך בחפשי עניינים מעניינים הרצים בתאי המוח, אני מנסה להבין ולפרש את תופעת לפיד, שמהווה סוג של גזירה שלפעמים נדמה ש'אין הציבור יכול לעמוד בה'. מצוקות של ממש וברוטאליות חזיתית נגד היהדות בצורה ברורה וללא בושה, כאשר גם שר הרווחה מאיר כהן מסוגל להתבטאות "החרדים הם לא האחים שלי". ולא כראיון יזום, אלא כאשר נציג חילוני בעיריית בית שאן טען שאינו מרגיש בנוח עם השנאה שמייצרת יש עתיד בריש גלי נגד החרדים. זהו הטון המוביל היום בממשלה בפרט, ובציבור הלא חרדי כולו - כולל הדת"ל - "דרוס כל דוס" ופעמיים שלש, עד לווידוא הריגה.
כאשר השנאה כה גלויה, ונראה שדרכם צלחה, במימוש הגזירות אחת לאחת, עד שרבים במגזר החרדי מגיעים בשנה זו לפת לחם, יותר מבשנים עברו, כפי עדות אישית של אחד מראשי וועדות הצדקה בארץ, שטען באוזניי שמצוק כזה של פת לחם טרם היה בישראל מאז הוא עוסק בצרכי ציבור, באמונה, יש לומר. זו משמעותה של "גזירה" כי לא ניתן להסביר בנתונים ודאיים את סיבת התופעה, למה אברכים שהיו מסודרים כלכלית עד לאחרונה, וכעת הם מקוששים בקבוקים וממירים אותם בלחם.
אך במחשבה שניה אמרתי ללבי, לפיד הוא המושיע הגדול ביותר של המגזר החרדי. תנסו להיזכר באווירה של אותם ימים טרום עליית לפיד, החרדי הרגיל התחיל להכניס בראש שלא נכנסים לכוילל אחרי החתונה, ולעבוד זה לא כל כך נורא, אדרבא, נאורים היינו, ביודענו שצריכים לפרנס משפחה בכבוד. העבודה נהפכה אז לסוג של 'לכתחילה', יהודי אינו חייב להישען רק על התורה. המכללות פרחו מאד, אונו כמשל, וכל עשרות המכללות הבינוניות צצו וקמו בשנים האחרונות, כגל שחיכה לפרוץ את הסכר.
מה קורה בשנה האחרונה? עדינה בר שלום כבר חוששת על עתיד המכללה שלה. כל ראשי המגמות מעידים בפירוש שמאז העליהום של לפיד נחתך בעשרות אחוזים הביקוש ללימודי מקצוע בכלל, גם לימודי מקצוע שבעיקרון אין להם בעיה עם העולם החרדי, כבישול, הנדסה וכדו'.
המטרה של לפיד הייתה ועודנה להצר, הם חשבו שכאשר יכריחו את כל המגזר לצאת לעבודה, ויכריחו נערים מתבגרים להתנתק מהחיבור התמידי לתורה ולבורא, אזי הסכר הרי מעיד שהחרדים בחלקם רוצים לצאת ולהתקדם בחיים, בא נכריח גם את אלה שעדיין לא פרצו את הסכר.
יש עתיד חשבו באמת שהם הולכים לעצב מחדש את המגזר החרדי, ובעזרת קולות השוליים ואווירת לימודי המקצוע וכו', הם התחילו ליישם את צעקת הנערים בנסיון להגביר אותם על הקול של הזקנים וגדולי הדור, ועשו את זה טוב, צעד צעד: ראשית מכים בכיס, מדללים אותם עד לכדי עניות, ומשם מכים באידיאולוגיה: "לטובת החרדים כוונתינו, אנו המושיעים הגדולים שלכם עצמכם, ורק לטובתכם כוונתינו נקייה, וזו שליחותנו בעולם".
תוצאה הפוכה
אך התוצאה היא הפוכה לחלוטין. יותר ויותר אנשים מבינים, למשל, את המלחמה נגד האינטרנט, שעד לעליית לפיד היתה נראית כמלחמה שמיועדת לסיקריקים וקיצוניים מטבעם. המגזר החרדי מבין את הגזירה, וכתהליך של חזרה פנימית, הוא מיישם את מה שהם למדו לאורך כל הדורות, להתחיל לחשוב איך אני מחזק את היתרון שלי כיהודי חרדי המחובר אל בוראו. אין לנו יותר מה לחפש בחוץ, כי הרשעות כה גלויה, וחילוני יכול להגיד לחרדי בפרצוף, שמבחינתו ירצח היום במיתה משונה. כך הרי מאחלים למי שאינו אח.
במבט לאחור, לפיד הוא המטיב הכי גדול עם המגזר החרדי, המהפך הפנימי והקולות שנשמעים היום, - שבעבר שוייכו לחסידות סטמר ומעלה, והיום נשמעים על ידי "החרדים החדשים" - הם נשמעים בזכות אדם אחד, יאיר לפיד, נטו, חד וחלק.
לא לחינם פורסמו לאחרונה נתוני נפל אפסיים על מספר המתגייסים לצה"ל בשנה האחרונה. איפה הם האלפים שהיו מעוניינים בכך לפני עליית לפיד. בגור לא הייתה בושה לשרת כמה שנים ולצאת להתפרנס, בעייני ראיתי אותם לעשרות ברכבת כל בוקר. המילה "חייל" לא היה מפחיד בכלל עד אז, גם בריכוזים החרדיים. כל נושר לא חשש להיות חייל ולהמשיך לבוא כך בתלבשתו להורים בשכונת בית ישראל. היום המספריים חותכים את כל זה בדראסטיות, ולא על ידי שום מנהיג מסויים ובודד. עד לפיד לא הייתה השפעת הרבנים בכל המגזר חזקה כפי שהיא היום, אחרי ובעקבות גזרות לפיד. בקיצר, הציבור החרדי מתכנס פנימה (ואז המחלוקת מקלקלת גם פנימה, ושם הרי הכל מתלבש במצוה של החובה לקבור כל אחד שאינו הולך בדעותיך).
לסיום.
הרהורים אלו, בהיחברם לאשכול הקודם "סיר האמונה" אולי משלימים היבט נפלא על תהפוכות החיים, והחיית כל כך הרבה תסכולים של "אוף, עוד יום, עוד פעם שבת, עוד פעם לקום, לבשל, לנקות, לצבוט ולהיצבט". יש משמעויות נוספות הקיימות בגלובוס, שמתחילה נראות כבוקסים, והן בעצם לקקנים.
עסוקים בלחפש אוצרות לא לנו. כל המצוקות בכוחם להביא את האדם חזרה אל עצמו, ואז מגלים את בן הזוג מחדש, את הילדים שנעלמו לשנים כה רבות, ומאושרים בכל רגע שנולדנו בבית חרדי. לא כהכרח וכאונס, אלא כשמחה פנימית אמיתית, שאנחנו מה שאחרים לא. בחוץ מחכה רשעות, עקיצות, שנאה, פירוד, ובפנים מחכה בדיוק ההיפך.
הפרנסה איננה המטרה אלא הדרך להגיע לרוגע הפנימי והתא המשפחתי. איך נוכל לאבחן את עצמינו? פשוט מאד. אם נקרא לזה "קריירה" סימן שנשבנו בקסם המדומה וויתרנו על כל השאר כולל הכל. ההיבט על הצורך בפרנס כקריירה הוא האסון הכי גדול שיכול ליפול על אדם מהשורה, כי למען מטרה זו הוא יהיה מוכן לרמוס כל מי שבדרך, כולל את הכי קרובים אליו, למען זה ימכור חלקים מיהדותו המשובחת. לא חבל? בסוף האסימון נופל, וכשמוכנים אז נפשית, הכל אחרת.
בסופו של דבר, אחרי קריאת הדברים, שום דבר לא אמור להשתנות חיצונית. המאמץ אחרי הפרנסה לא נגרעת בכלום, אך המטרה היא אחרת. גם כאשר המטרה היא של פרנסת הילדים ותשלום שכר לימוד ניתן להתמסר למטרה ולחפש אחרי הפרנסה בכל הריכוז המחשבתי והמאמץ הגופני, ואולי אף יותר מאשר רדיפת הקריירה. תכניסו לראש אין קריירה נקייה, בכל קריירה יש גופות מוטלות בצד, שנשכחו על ידי בעל הקריירה. לפעמים זה גופות אנושיות, ולפעמים רוחניות, ולפעמים גם שניהם. (ה'לפעמים' האחרון הינו השכיח ביותר).
איך אומרים החבר'ה? "הכל בראש".
הרהורים
