עבודה שאינה מתאימה

  • הוסף לסימניות
  • #1
מה קורה במצב שמשרד פנה לכותב שיווקי שיפרסם לו פרויקט. הכותב השיווקי כתב טקסט יפה ומשכנע, אך לא מתאים לקהל היעד.
מלכתחילה המשרד פנה אליו לאחר שמן דהוא המליץ עליו שהוא כותב טקסטים שנמכרים, והכותב (זה מה שנקרא קופירייטר?) הבין שהמשרד ראה פרסומים שלו ולכן פנו דווקא אליו.
דא עקא, למרות שאינני עוסקת בכתיבה שיווקית (עדיין..) פנו אליי ובקשו לכתוב טקסט אחר,היות ואני מכירה את קהל היעד ויודעת מה מתאים לו.
עכשיו נוצרה חוסר נעימות. מצד אחד פנו אליו והוא הקדיש מזמנו וכתב, ביקש 400 שקל, ומצפה להם. מצד שני, לא השתמשו בטקסט שלו.
אגב, זה לא נוגע אליי מבחינת תשלום כי אני לא בקטע של לקחת להם על זה כסף כך שאין לי פה אינטרס כלכלי.
מה מקובל? אם מישהו כתב לי טקסט ובסוף לא השתמשתי בו?
או שזה לא בקטע של מקובל כן או לא, אלא רק מצד חוסר הנעימות? אבל זו עמותה וחבל להם על כל שקל?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
הוא עשה את העבודה? מגיע לו תשלום.
בדיוק כמו שהוא היה צריך לעמוד במשימה ולכתוב לקהל היעד -
ניתן להסביר לו שזה לא שימושי לעמותה, כיון שהוא לא עמד במשימתו בשלמות ולא פנה לקהל היעד המתאים, ולבקש שיבוא לקראת.
אך מבחינה הלכתית התשלום מגיע לו על פי מה שסוכם לפני תחילת העבודה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
בואי נניח שאני תופרת במקצועי ושכנתי היקרה ביקשה ממני שאתפור לה שמלה לחתונת אחייניתה. עמלתי ותפרתי השקעתי והתאמצתי כמדובר אך בסוף היא החליטה שהצבע אינו הולם אותה דיו והלכה לתופרת אחרת. האם היא צריכה לשלם לי?
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
השאלה איזו הנחיות נתנו לו. האם פעל לפי ההנחיות הללו?
או שסתם אמרו לו לכתוב על העסק?
קהל יעד זה בד"כ נתון משמעותי.
כמו"כ האם ביקשו ממנו לתקן, להתאים את התוכן? למה שלא יעשה זאת במסגרת התשלום שמקבל על העבודה?

נכתב ע"י יעל ברג;1111498:
בואי נניח שאני תופרת במקצועי ושכנתי היקרה ביקשה ממני שאתפור לה שמלה לחתונת אחייניתה. עמלתי ותפרתי השקעתי והתאמצתי כמדובר אך בסוף היא החליטה שהצבע אינו הולם אותה דיו והלכה לתופרת אחרת. האם היא צריכה לשלם לי?
האם פעלת לפי ההוראות שלה? הבקשה שלה? האם התאמת את הבגד למגזר אליו היא שייכת [חרדית, דתית, חילונית וכו']
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אני לא קופירייטרית, אבל אני חושבת שמתפקידו של הקופירייטר הוא לעשות קודם בירור מי הקהל יעד ולפי זה לעבוד. לפני שפנו אליך, הם היו צריכים להגיד לו שהעבודה שהוא עשה לא מתאימה, והוא בטח היה מתקן.

ואם נתנו פה דוגמה של תופרת: צבע הבגד הוא לפי החלטת הלקוח וממש לא קשור למקצועיות התופרת. לעומת זאת אם התופרת היתה תופרת משהו "מדהים" אבל לא מתאים למידות הלקוחה, מחובתה לתקן את זה או לתפור חדש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
נכתב ע"י sh12;1111508:
השאלה איזו הנחיות נתנו לו. האם פעל לפי ההנחיות הללו?
או שסתם אמרו לו לכתוב על העסק?
קהל יעד זה בד"כ נתון משמעותי.
כמו"כ האם ביקשו ממנו לתקן, להתאים את התוכן? למה שלא יעשה זאת במסגרת התשלום שמקבל על העבודה?


האם פעלת לפי ההוראות שלה? הבקשה שלה? האם התאמת את הבגד למגזר אליו היא שייכת [חרדית, דתית, חילונית וכו']

א- אם יש להם חוסר נעימות כנראה שהם מבינים שהם היו לא בסדר.
ב- מקובל שמבקשים לראות את העבודה באמצע ולא נותנים לבן-אדם לסיים ואז מחליטים שזה לא בסדר. (כן, אם אותה גברת שהזמינה עבודת תפירה- באה למדידות, ואישרה את המשך העבודה היא חייבת לשלם).
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
נכתב ע"י פיקצר פרפקט;1111519:
לעומת זאת אם התופרת היתה תופרת משהו "מדהים" אבל לא מתאים למידות הלקוחה, מחובתה לתקן את זה או לתפור חדש.

אכן, על הלקוחה לבוא למדידות ועל העמותה לראות את העבודה לפני שהקופירייטר מסיים אותה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אני חושבת שמצד המזמין לשלם בכל מצב אלא אם כן סוכם מראש, ומצד נותן השירות לעשות את המיטב לשביעות רצון הלקוח. אני מאמינה שהכותב יסכים לעשות את השינויים הנדרשים ע"מ שיהיו מרוצים. זה שאת נתת להם טקסט בחינם- לא קשור אליו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
זה עדיין לא הגיע לקטע של חוסר נעימות, אבל רציתי לדעת ברמת העיקרון.
בקשו ממני לשבת על זה יחד איתו, ביקשתי ממנו לשנות, אבל הוא כותב למגזר חרדי מסוים, וגם מה שהוא שינה לא התאים. אז חשבתי שבמקום לבקש ממנו לשנות ולשנות, כבר אכתוב בעצמי..
רציתי לדעת כדי שאם ישאלו אותי מי כתב אדע מה לענות. כעת לא ארגיש צורך לומר שלא הוא כתב. אם הם לא היו אמורים לשלם בכלל, אז הייתי מרגישה חובה לידע אותם כדי שלא יצטרכו לשלם לו לחינם והעמותה תוכל לחסוך את הכסף הזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אחד הדברים הכי הכי חשובים בכתיבת טקסט שיווקי זה - קהל המטרה.
פשוט, כי אליהם הטקסט פונה. ואם זה לא בגובה העיניים שלהם ושל הסגנון שלהם - הם לא יקבלו. לא יקשיבו. יעברו הלאה.
הכותב יכול להיות נפלא ומדהים.
השאלה אם הגדירו לו באופן מדוייק את קהל המטרה, או לא.
אם לא, הם יכולים לבקש שיפוצים, אבל לא לבוא אליו בטענות.
אם כן הגדירו באופן מדוייק וספציפי את האופי של הקהל, והכותב כתב נפלא, אבל לקהל אחר לגמרי - הוא בעצם לא ביצע את עבודתו, והוא צריך לכתוב מחדש באופן מתאים.
אם הוא לא מסוגל זו כבר סוגיה נוספת....

אחד הדברים שנתקלתי בהם בעמותות זו שיטת "סמוך על סמוך". לא מבצעים פילוח קהל, לא בונים אסטרטגיה, יש למנהל העמותה "רעיון" והוא חותר לבצע אותו בלי לראות ימינה או שמאלה. למה? כי זה מצויין להם ככה, ואין להם תקציב ליותר מזה.
אין לי מושג, אבל אם זה המקרה, אני חושבת שאין מה לטעון כלפי הכותב.
חסכו בעבודת שטח, אז הטקסט לא מתאים. מאוד הגיוני.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

ר' חיים הוא יהודי יקר מעמודי התווך של הקהילה ברמה X בבית שמש.
לפרנסתו הוא עוסק באדריכלות מקצוע אותו למד במשך מספר שנים ביסודיות.
ר' חיים הוא איש נעים הליכות, כזה שתמיד נחמד לפגוש בו, נותן, מפרגן, ותמיד תמיד כשמישהו פונה אליו בבקשת עצה בנוגע להרחבת הדירה שלו או הגדלת המחסן הוא יענה במאור פנים ובשמחה...
אבל כאשר הוחלט בין מתפללי בית הכנסת כי הקראוון המשמש כבית מקדש מעט (אותו רכשו יד 3 מבית הכנסת הוותיק בשכונה הסמוכה) כבר צר מלהכיל את הבאים בתוכו, ובפרט לאחר אכלוס הרחוב הסמוך בעוד כמה עשרות משפחות, הסכימו הכל כי הגיע הרגע לעבור למבנה של קבע כיאה וכיאות למקום תפילה לה' ולתורתו.
הגבאים הנמרצים פנו אל האדריכל המפורסם ר' נחום קפולוביץ (שם בדוי, כמו כל השמות כאן) זה שתכננן את הבניין המפואר של "חניכי" מהשכונה הסמוכה, כשבידם רשימות מפורטות של כל הנדרש והמצופה ממנו להגשת התוכנית האדריכלית.
ומה עם ר' חיים האדריכל....
ר' חיים ממשיך לעמול לפרנסתו... הרי תכף ימלא הוראת קבע נכבדת לבניית בית הכנסת הנכסף, אז צריך לממן את זה מהיכן שהוא....
אה! למה לא פנו אליו שיתכנן את בית הכנסת???
הלא הוא חלק בלתי נפרד מהוואי הקהילה, וגם מבחינה מקצועית כל הלקוחות שלו ממליצים עליו בכל פה!! כמו גם קולגות למקצוע....
למה?!.......
....
כך גם אצל ר' משה העו"ד מביתר עילית .... בשביל ייעוץ 'בקטנה' כולם פונים אליו אבל כאשר חמישה חברים מבית הכנסת רכשו דירה חדשה בפרוייקט החדש למעלה, את החוזה הם עשו אצל עורך דין שהגיס 'המייבין' המליץ עליו .....
...
ר' אברהם הוא סופר סת"ם מומחה (עם תעודה בתוקף!) המתגורר במודיעין עילית בעל כתב מהודר ויר"ש מרבים. אבל כשר' יחזקאל השכן מלמעלה ביקש לרכוש לעצמו מגילת אסתר מהודרת הוא דווקא רכש מהסוחר ר' זבולון.... (כשהיה לו שאלה על כשרות המזוזות בביתו הוא כן זכר שיש לו שכן סופר...)
...
וכך גם אצל ר' יצחק מאלעד שמשמש כמוהל מומחה וכל מי שלקח אותו לברית ממליץ עליו בחום! אבל החברים מהכולל העדיפו לקחת את הידיד של השווער או את הבן דוד של השוויגער... (אך כשהיה ספק לקיום הברית בזמן בגלל צהבת.... אתם כבר יודעים למי פנו....)
...
נדמה כי המסר כבר חלחל...
אך בכל זאת עוד משפט אחד שיסביר את הכותרת - אל תתרמו שקל!

זה עתה הסתיימו להם מגביות החנוכה בקופות הקהילות השונות, הברכה (באמת!! לא בציניות) לכולם!! לכל העוסקים בנושא חשוב זה של מצוות צדקה!!!
אך שאלה לי: הן ללא ספק יש נצרכים ועניים שמשוועים למתת ידנו , ולא לקנטר חלילה באנו. אלא להאיר נקודה אחת כאשר מדברים על עניי עירך קודמין ועל אחוזי המעשר שמחוייב כל אחד ליתן לקופת הצדקה השכונתית וכו' וכו' כשאתה כבר קונה משהו או משלם למישהו משהו, לך לקרוב אליך (אח/ שכן/ חבר וכו') למה על זה אף קופה לא עורכת קמפיין ? אין אף הבטחה של מקובל כזה או אחר???
מדוע בן אדם חייב להפוך להיות נזקק בשביל שהסביבה הקרובה תידרש לסייע לו באמצעות קמפיינים (יקרים להחריד!!) ובהבטחות וישועות ...
מדוע לא בדרך כבוד ?!! באופן של לפרנס בן אדם במקום לתרום לו צדקה???
וכי לא עדיף לפרנס את השכן שלך מהרחוב?!
או את החבר מבית הכנסת?!
או החברותא מימי הישיבה ?!

להיעזר בי? בשמחה!! ובחפץ לב!!! אבל כשאתם נזקקים לשירות אותו אני מספק:
אל תתרמו לי אפילו שקל - פשוט תקנו ממני!!!
תושבי עירך קודמין -כדי שלא יהפך בסוף להיות מעניי עירך קודמין!!
לא בשׁמיים היא?

עם שוך השמחות (עליהם נכתב
כאן), עויזר התעורר בוקר אחד עם הרגשה חזקה של מתיקות ועריבות התורה מפעמת בו. ככל שחלפו הדקות, ההרגשה הלכה והתעצמה, עד שעויזר המבולבל מצא את עצמו משתגע ומתלהט אחריה במרחב הסלון.

שושי שנבהלה לראות את בעלה המפוג'ם מתנדנד בעוצמה בעיניים עצומות, הציעה להכין ארוחת בוקר טובה כי 'נראה לה שמישהו פה רעב'. אבל עויזר החליט שלא בא לו. ובאופן כללי אפשר לוותר על ארוחות בוקר אם לא על ארוחות בכלל. "התורה כוללת כל הטובות שבעולם" הוא הסביר.

שושי אמרה שהיא מתפעלת מתשוקתו היוקדת, אם כי היא עדיין סקפטית בקטע של האוכל, ובכל מקרה כדאי שימצא מסגרת מסודרת לבטא את דחפיו הרוחניים, כי מהספה בבית אף פעם לא יוצא דברים טובים.

"כוילל!" הכריז עויזר "אני מוכרח כוילל".

כשהדיבוק חזר מהתפילה כבר היו בידיו רשימת כויללים פוטנציאליים, ולאחר שסעד את ליבו שבאופן מאד מפתיע נעשה רעב, פנה לארון הספרים. כי מה לעשות - בשביל להתקבל לכוילל איכותי צריך לבוא מוכן.

שושי הטובה עשתה הכול בשביל לאפשר לבעלה הצדיק ריכוז מוחלט (היא החביאה את הספינר). ובאמת כבר בסוף היום חבקו השניים יצירה תורנית מרשימה, ששילבה החל מתשובה עמוקה בהיתר עגונות ועד לווארטים מרעננים על פרשת השבוע. (כשבמהלך הדברים נשזרו לא מעט רמזים על דעתו הפוליטית של האמן...)

"אין ספק שזה יתפוס" חיכך עויזר את ידיו בסיפוק.

"אין ספק" פסקה שושי וניגשה לפנות את השולחן.

מי שלא בהכרח חשב כך היה הרב גודמן מ"בית אברהם", שעם סיום הופעתו של עויזר לא ידע אם לבכות או לבכות. הוא כבר ראה כמה אנשים וגם שמע כמה סברות בימי חייו, אבל מה שזה לא היה עכשיו, הצליח להפתיע גם אותו.

"תמיד ידעתי על 70 פנים לתורה", הוא אמר, "אף פעם לא הכרתי את החַבּוּרֶה הזאת."

"אז התקבלתי?" התרגש עויזר שהרגע רב בישראל הכיר בכוחו לחדש חידושים 'שלא נשמעו ממעמד הר סיני'. כלשון הרב עצמו.

"לא!" ענה ראש הכוילל וחתך ללימודו.

עויזר הנבוך חשב להפעיל פרוטקציות, אבל אז גילה שאין לו כאלה. מצד שני, שושי לא נשברה מהסיפור, היא אמרה שגם את תורת היחסות לא כולם מצליחים להבין וזה לא הופך את איינשטיין לפחות טוב, ובקיצור, כדאי לנסות כוילל נוסף. (לא שח"ו היא ידעה מה זה תורת היחסות, אבל גם את החַבּוּרֶה לא יכלה להסביר, כך שזה יצא טוב.)

בבוקר המחרת עויזר הופיע בשערי "היכל שלמה זלמן", ובלי להסס ניגש ישירות למי שזיהה כהראש כוילל.

"חשקה נפשי בלימוד התורה!" פתח ללא גינונים.

"ואיך זה קשור אליי??" הרחיק אותו האברך המסכן שלא התמודד עם פרץ הרגשות של ההלך.

כשהעניין הוברר, האברך הצביע על האיש המבוקש והמליץ לעויזר לפנות אליו.

דא עקא שהאחרון היה בדיוק באמצע ללון בעומקה של הלכה. מה שנקרא בז'רגון הפחות חזל"י – לתפור שינה על השולחן. וכידוע, ראשי כויללים לא אוהבים שמעירים אותם סתם כך ממצב זה.

ובכן, שניות ספורות לקח לעויזר להבריק את הרעיון, ותיכף התיישב בקצה השני של הספסל, כשבאמתחתו ביטחון עצמי מופרז וערימת ספרים משמעותית.

ובכן רבויסיי, אור התורה שבקע שם רגע אחרי זה... אחח. גם זקני צפת היו מסתנוורים.

עויזר החל ללמוד בחשק עז ובהתנדנדות קיצונית וקול תורתו הלך וחזק מאד. מאד.

אלא שהברקים שנשמעו מסוף המדרש ועד סופו הפריעו מן הסתם לאי אלו מקומיים, ותוך כדי שהעילוי עוקר הרים וטוחנם זה בזה במרץ, הסתובב לעברו יהודי מהספסל שלפני, וביקש אם אפשר להנמיך לטובת אלו שעדיין שומעים. אך עויזר שעתידו הרוחני עדיין נמנם על השולחן, סירב במרץ, "תורה היא וללמוד אני צריך" הוא צעק. וקיווה מאד שהרב שלשמאלו עֵד לאהבת ה' שמפעמת בקרבו (אם כי מתוך שינה).

בהמשך עויזר החל לשלב ניגונים, מה שגרם ליהודי להסתובב שוב והפעם לדרוש בתוקף 'שקט מוחלט'! עויזר לא התבלבל "זה לא הבית מדרש שלך. ואם יורשה לי, גם לא של אבא שלך" אמר וחזר לתלמודו.

כשמכונת התנ"ך החלה לשלב דפיקות אדירות בסיום כל משפט, שנתו של ראש הכוילל סוף סוף נגדעה. (יש לציין שהיא הייתה חזקה מאד.)

"אני רוצה ללמוד בכוילל שלך!" הכריז עויזר והרים את כיפתו של הרב למקומה על ראשו.

"מה יש לך אתה??" רטן הלה שהתברר כאיש פשוט ועייף. "תפנה לרב", אמר והצביע על לא פחות ממי שבית המדרש לא שייך לאביו. אופס.

בהמלצת שושי עויזר פירסס מיד.

הניסיון השלישי גם לא הביא בכנפיו בשורה גדולה, וכשעויזר סיים לפרט את הישיבות בהם למד ע"פ סדר הא-ב, הרב אמר ש'הוא היה שמח לקבל אותו אבל הוא פשוט לא רוצה'.

"את שומעת" פנה עויזר לשושי כשהבין שהעסק לא כזה פשוט "יכול להיות שהעניין עם הכוילל ייקח קצת זמן"

"לא נורא" אמרה שושי באמפתיה, "גם רבי עקיבא התחיל ללמוד בגיל 40."

עוזר אמר שנכון, אבל הוא מעדיף שזה יקרה קודם אם אפשר..."

ואכן הסוף הטוב הגיע מוקדם מהתחזית, הרב הנוכחי שהיה חמים במיוחד, לא בחן אותו ולא שאל יותר מדי שאלות, הוא רק לחץ את ידו בחום ואיחל 'בהצלחה מחר'.

עויזר הרגיש מיד שמצא את שחשקה נפשו, ומצדו גם לא התעניין יותר מדי. ואולי לכן נבהל לגלות את עצמו למחרת לומד זוהר בחברת מניין מקובלים. אבל למי אכפת, תורה היא וללמוד הוא צריך.



נ.ב. חבריי המלומדים.
אני מתלבט אם להמשיך בסדרה או שיש טעם לפגם בעונות שניות.
דעתכם חשובה לי אשמח לשמוע אותה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה