עזרה להכנת תחפושת שניים סינים עם כינור גדול

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
נזכרתי ברעיון מאוחר מדיי בשביל להזמין מחו"ל
אשמח לעזרה איך להכין באופן עצמאי תחפושת כזו לתאומים בנים
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
www.prog.co.il

פורים - תחפושת סינים

להשכרה - אפשר לפנות באישי תחפושות מהממות של "שני סינים עם כינור גדול"... התחפושות כוללות: חליפת סיני, חגורה שחורה. X 2 (את הכובע מכינים לבד ממפל צהוב ואת האות כתבתי בארטליין שחור) משכירה ב – 30 ₪ בלבד לכל תחפושת התחפושות מתאימות לגילאים: 3-4, 1.5-2.5 בירושלים לפרטים או באישי או ב
www.prog.co.il www.prog.co.il

תראי פה
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אולי עוד אפשר להזמין. משיין הגיע לי לאחרונה תוך שבוע-שבועיים
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
  • הוסף לסימניות
  • #5
נכתב ע"י CHEESE מגשי אירוח:
www.prog.co.il

פורים - תחפושת סינים

להשכרה - אפשר לפנות באישי תחפושות מהממות של "שני סינים עם כינור גדול"... התחפושות כוללות: חליפת סיני, חגורה שחורה. X 2 (את הכובע מכינים לבד ממפל צהוב ואת האות כתבתי בארטליין שחור) משכירה ב – 30 ₪ בלבד לכל תחפושת התחפושות מתאימות לגילאים: 3-4, 1.5-2.5 בירושלים לפרטים או באישי או ב
www.prog.co.il www.prog.co.il

תראי פה
לחצ/י כדי להרחיב...
לא רלוונטי לי המידות.. אבל תודה
 
  • הוסף לסימניות
  • #6

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

אשכולות דומים

    • מאמר
    198
    • אנאל- ציור עם לב
    מדריך משחק ילדים? איפה המבוגר האחראי?! 🧐 | ציור ראש אנימה חלק 5 🧑
  • אנאל- ציור עם לב //
    • שלום לכולם!
    איזה כיף לחזור אליכם עם עוד חלק בסדרה שלנו על איור ראש 😆

    התגעגעתם ?
    כי אני כן, וממש כבר חיכיתי להביא לכם את הפוסט הזה.
    ומסיבות טובות ומשמחות היו עיכובים
    **פירוט והרחבה על כך בהודעה שאחרי הפוסט,
    רק אומרת- שווה קריאה!

    טוב, אז מה יש לנו היום?
    ציר הזמן שעל הדף – איך מציירים גיל?
    מכירים את זה שאתם מנסים לצייר לוחם קשוח,
    ובסוף יוצא לכם ילד חמוד שנראה כאילו התחפש? (אם בפורים עסקינן)
    מסתבר שהמרחק בין 'משחק ילדים' לבין 'מבוגר אחראי' על הדף,
    נמדד לפעמים בעיקול בודד של קוים או חידודם.

    כבר קרה לכם ששאלתם את עצמיכם:
    "איך להפוך דמות מילד למבוגר בלי שזה ייראה פשוט כמו גרסה גדולה יותר של אותו דבר?"
    (לפחות אני שאלתי את עצמי את השאלה הזו בתחילת דרכי בעולם האיור בכלל ובאיור אנימה בפרט 😅)

    אז אגלה לכם שהסוד טמון בשינויים עדינים בפרופורציות.
    ככל שהדמות צעירה יותר, הפנים "נאספות" כלפי מטה,
    העיניים תופסות שטח גדול יותר והקווים מעוגלים ורכים. ככל שאנחנו מתבגרים,
    הפנים מתארכות, קו הלסת מקבל נוכחות, והמרחקים בין תווי הפנים גדלים.

    באנימה, ההבדלים בין ראש גברי לנשי יכולים להיות דקים מאוד, אבל הם קריטיים ליצירת אפיון אמין.
    בעוד שדמויות נשיות יתאפיינו לרוב בקווי מתאר רכים יותר, עיניים גדולות ומצח מעוגל,
    הדמויות הגבריות ידרשו מאיתנו קצת יותר זוויות: קו לסת מודגש יותר, אף בעל מבנה ברור יותר,ותווי פנים שמשדרים יציבות.

    נראה יחד איך ההבדלים האלה באים לידי ביטוי בכל גיל – מהילדות ועד לבגרות.
    בפוסט צירפתי לכם טיפים פרקטיים וזוויות שיעזרו לכם להבין את מבנה ראש הדמות שלכם על ציר הזמן,
    בדגש להבדל בין בנים לבנות.
    לפנינו תמונה של כלל הגילאים (בהכללה), ומניחה שכבר אתם רואים כמה הבדלים.
    ראשים לפי גיל.jpg
    בכל גיל יש ניואנסים קטנים שעושים את כל ההבדל,
    בואו נעבור יחד על כל סוג גיל ונמצא את ההבדלים:

    1. חוק ה"שליש התחתון": בציור ילדים ופעוטות, רוב תווי הפנים (עיניים, אף, פה) יתרכזו בחלק התחתון של הפנים. ככל שהדמות מתבגרת,
    ה"מצח" הופך קטן יותר באופן יחסי, כי שאר תווי הפנים מתפרסים ותופסים מקום על הגולגולת שמתארכת.

    ראשים לפי גיל 2.jpg⚠️ האליפסה הוורודה תוחמת את שטח ריכוז איברי הפנים, והמשולש מציין את יחסי המרחק באופן מדוייק בין העיניים והפה.
    המשולש הינו שווה צלעות.

    2. בלחיים של ילד נחפש את הקימור העגול (לחיים של תפוח),
    בעוד אצל מבוגרים נתחיל לראות את ה"שקע" שמתחת לעצם הלחי ואת הקווים הישרים יותר של הלסת.
    אך שימו לב! עדיין קיים הבדל דק בין ילד לילדה גם בצורת הלחיים- אצל ילדות יהיה קו מעוקל יותר.


    image (44).png



    3. אצל ילדים גדולים יותר נתחיל להבחין בקווים המנחים המאופיינים למין הדמות, כמו:
    רוחב ראש, קו לסת זויתי לבנים ומעוגל יותר לבנות, לבנות ראש "ביצתי" יותר.
    גם הצוואר מתחיל להשתנות, אם כי לרוב בגילאים האלה מציירים גם לבנים וגם לבנות אותו עובי צוואר,
    ההבדל הוא בעיקר בחיבור של הצוואר לכתפיים.

    image (45).png

    4. אצל נוער כבר ההבדל יהיה מאוד בולט- לסת זוויתית לבנים
    ולסת מעוגלת עם סיומת מחודדת לבנות.
    image (46).png


    לגבי מבוגרים, אין יותר מדיי ציוני הבדלים מבנוער.
    כן יבואו עוד הבדלים לידי ביטוי בתווי הפנים ובמבנה הגוף, שאלו כבר נושאים בפני עצמם.
    image (47).png

    ועכשיו נעבור לפרופיל ונראה דגשים נוספים וזהים איך הם באים לידי ביטויי:


    הבדל בין איש לאישה.jpg

    בסופו של דבר, הדיוק הזה הוא לא רק עניין טכני.
    כמו שראינו בפוסטים הקודמים, כשאנחנו יודעים "מה קורה מתחת לקווים", אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להיות יצירתיים וחופשיים באמת.
    כשאנחנו מבינים איך לבנות מבנה ראש שמתאים בדיוק לגיל ולמגדר של הדמות, אנחנו מעניקים לה את הנשמה והעומק שמגיעים לה.

    אז... מה דעתכם? אתם מרגישים שקל לכם יותר לאפיין ילדים או מבוגרים?
    מחכה לשמוע מכם בתגובות, וכמובן – אם תרגלתם, אשמח מאוד לראות את השיתופים שלכם! 😎


    ____


    ❓ בפינת "הידעת?" אפקט ה"נאוטניה" (Neoteny)

    האם תהיתם פעם למה אנחנו מרגישים דחף מיידי לגונן על דמויות מסוימות באנימה, בעוד שאחרות משדרות לנו סמכות ומרחק?

    הכל נעוץ במושג שנקרא נאוטניה – מונח שמגיע מעולם הביולוגיה ומתאר שמירה על תכונות ילדותיות אצל יצורים בוגרים.
    מאיירי אנימה ומנגה הם אמנים בשימוש בפסיכולוגיה הזו, כי רבת עצמה: כשאנחנו רואים דמות עם ראש עגול, עיניים גדולות ומיקום תווי פנים נמוך, המוח שלנו מפרש אותה אוטומטית כ"טובה", "תמימה" או כזו שצריך לגונן עליה.
    בעצם כשהם יוצרים דמות "חמודה" (Kawaii) או כזו שמעוררת אמפתיה, הם ישמרו לה פרופורציות של ראש של ילד (עיניים גדולות ונמוכות, מצח רחב, סנטר קטן) גם אם היא אמורה להיות בוגרת.

    מנגד, ככל שמאייר רוצה לשדר ניסיון חיים, עוצמה או ריחוק, הוא יאריך את תווי הפנים ויקטין את העיניים ביחס לראש. הדיוק הזה שדיברנו עליו במדריך הוא לא רק אנטומי –
    הוא כלי פסיכולוגי רב עוצמה שמאפשר לכם "לתכנת" את הרגש של הצופה כלפי הדמות שלכם עוד לפני שהוא הכיר את הסיפור שלה.

    האם תהיתם פעם למה יש דמויות באנימה שנראות לנו תמיד חביבות ומעוררות אמפתיה, גם כשהן כבר מזמן לא ילדים?

    דוגמה קלאסית לדמות כזו היא- קן קובו (Ken Kubo) מהאנימה האייקונית Otaku no Video.
    (אין בדוגמה זו המלצה לצפות באנימה!)
    neoteny.jpg
    שימו לב לעיצוב שלו: למרות שהוא בחור בוגר, תווי הפנים שלו שומרים על רכות ילדותית מובהקת.
    קן קובו הוא דוגמה חיה לכך שניאוטניה היא בחירה אסטרטגית. הוא לא "סתם" נראה צעיר; המראה שלו נועד לשדר את הלב הטהור של היוצר שהוא.
    למרות שהוא סטודנט בקולג' (ובמהלך הסדרה הופך לאדם בוגר ומצליח), העיצוב שלו שומר על תווי פנים עגולים, עיניים גדולות ומבט "פעור" וסקרן.
    הבחירה הזו של האנימטורים לא הייתה מקרית – היא נועדה להדגיש את התמימות שלו, את ההתלהבות הבלתי נגמרת ואת העובדה שבנפשו הוא תמיד יישאר "ילד" שמאוהב בעולם היצירה.
    והיא זו שגורמת לצופים להתחבר להתלהבות הטהורה שלו.

    וכשמצאתי את הרפרנס של קן קובו, הרגשתי שהכל פתאום מתחבר.
    יש משהו במבט שלו, בשמירה על הקווים הרכים האלה למרות שהוא כבר אדם בוגר, שמזכיר לנו למה אנחנו מציירים מלכתחילה –
    כדי לשמור על הניצוץ, על הסקרנות ועל הלב שתמיד נשאר צעיר.

    אז הטיפ שלי אליכם:
    כשאתם מעצבים דמות בוגרת, תשאלו את עצמכם – כמה "ילד" אתם רוצים להשאיר בה?
    הזווית של הלסת או הגודל של האישון הם אלו שיקבעו אם הקהל שלכם ירגיש כלפיה יראה או... חיבה עמוקה.
    ראשים לפי גיל.jpg
    ראשים לפי גיל 2.jpg
    image (44).png
    image (45).png
    ועוד 5 נוספים
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: חנה סלמה, דו משמעי, צקלג ועוד 9 משתמשים12 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    רייזי ציינוירט
    הדרכה ברורה תודה רבה
  • 51
    • י
    דרוש מידע גננות בגיל הרך? מזדהות עם המאמר הזה?
  • יודעלה //
    • לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
    כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

    1837.

    פרידריך פרבל     מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
    בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
    בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
    גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
    בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
    הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

    פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
    הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

    איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
    אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


    כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
    יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

    על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

    הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

    אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

    אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

    הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

    האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

    בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

    זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
    קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

    אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

    הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

    כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

    כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

    יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

    המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

    בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

    אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

    כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
    0 תגובות
  • 249
    • ת
    שיתוף - לביקורת שקופה וחצי
  • ת.עקבי //
    • סגנון שונה עלילתית שאני מנסה כעת. אשמח לחוות דעת.

    *

    זרם חשמל מקפיץ אותי וקול צחוק מתגלגל במדרגות גורם לי לעצום עיניים, לנשום עמוק פעמיים ולפקוח שוב אל הבוקר שנוגע בחלונות.

    בוקר שהגיע מוקדם מדי. אני מכווצת אף, מנסה לאסוף ריחות שנערמים במטבח ומגששת ברגליים אחר נעלי הבית שלי.

    הן אינן, לא מפתיע, וכששערותיי גורפות איתן אבק רצפות, ראשי משתבלל לו להנות מזיו תחתית המיטה.

    אבק. מלא-מלא אבק שמכסה בין שלל דברים שמעולם לא יצרו איתי קשרים על נעלי הפונפון שלי.

    שולפת אותן תוך אנקה שיעולית, ממלמלת על נחמה את כל הברכות שבעולם, בריאות בראשן. וסדר, טיפונת סדר.

    "אמן!" מכריזה אמא מתוך, מסתבר, אדי הבישול. קולה מתרומם לשאגה: "נחמה! שוב דחפת הכול מתחת למיטה?!"

    כן, אני חושבת חזק. ושולי חישמלה אותי. בקטנה, אבל חישמלה. וזהו, סיימתי את המנה להיום, מקווה. משתיקה מחשבות ורצה להתארגן.

    צחצוח, שפשוף פנים עיקש, חולצת תכלת כפתורים, חצאית פליסה ארוכה, צמת צד, נעליים, תיק והמדרגות מקבלות את רגליי ברפרוף מהיר.

    "מאוחר", נוזפת אמא כשאני גוהרת על השיש, מחלצת כוס חמה, שופכת שוקולית, מים רותחים והרבה חלב.

    "יודעת", הוגית בלחישה, מתיישבת על כיסא בר ושותה תוך כיווץ פנים.

    חם, כמעט לוהט, אבל המזגן מצנן פה, ובחוץ עלול להיות לוהט עוד יותר. מי צריך לצאת בכלל? מתחשק לי להישאר בבית, לשתות שוקו ועוד שוקו גם אם שולי תצחק עד מחרתיים.

    "היא הלכה", מציינת אמא, מלהטטת בין חביתת ירק לאבא ומרק עוף של צהריים. "וגם את צריכה. תזדרזי!"

    "בשביל מה?" אני רוטנת. מניחה את הכוס, ריקנית, ומתלבטת אם להכין אחת נוספת, כזו שתעניק לי כוויה, תנפח לשון ותגרור אותי לאשפוז של יום-יומיים.

    "הגזמת, שרה", שוב אמא. שוב המחשבות שלי סוערות מדי. היא זונחת תפוח אדמה, הופכת חביתה ונעמדת מולי, מישירה אליי אישונים מסובבים חום דלוח. "יהיה בסדר", היא אומרת, בטוחה כל כך. "הימים האלו יעברו מהר, ויום אחד את תגחכי על הכול".

    אני כמעט מגחכת עכשיו, לא עושה את זה רק בגלל כבודה של אמא, וכן, גם כי המחשבות שלי ייקלטו היטב ברדאר שלה.

    "יהיה בסדר", חוזרת אמא, ומבטה השלו כל כך הופך מוטרד. "מה את משתיקה שם, שרוש?"

    שונאת שקוראים לי שרוש. שונאת ששואלים אותי מה אני משתיקה. "כלום", אומרת בשאננות שטבועה בי מאז ימי קדם. מעיפה מבט אל ספל שעוני מעלה אדים, תלוי על קיר. "מאוחר לי. זזה".

    זזתי, כמה כיף. מותירה מאחוריי כוס קרטון בפח, אמא תוהה וסנדוויץ' בוקר, אבל הנקודה האחרונה מתוודעת לי רק כשאני מגיעה מיוזעת אל הסמינר, שנמצא שני רחובות מקבילים מהבניין שלנו, מעבירה אצבעות בשני צידי השיער, מחזירה צמה קדימה ונבלעת בין השערים.

    "שירההההה" קול רודף אחריי, וכשאני מסתובבת להבין למה הוא נשמע לי יותר מדי נחַמַתִי, קולטות עיניי שקית ניילון עמוסה מרחפת לעברי בכיוונון ישיר.

    היא פוגעת בפנים שלי, איך לא. נופלת אל הרצפה, איך לא. וברוגז שצף בי פתאומית, אני מוסיפה עוד ברכה אחת על נחמה – שתלמד לעשות דברים עד הסוף, ופעם הבאה – שלא תהיה, אמן! - גם אם היא ממהרת - שתשחיל לי את הסנדוויץ' לתיק, כמו שהיא יודעת לעשות יפה מאד כשהיא ממש רוצה.

    נאנחת, מתכופפת אל הסנדוויץ'. הברכות שלי מתבזבזות לריק, אני יודעת. וכמו שאבא אומר תמיד – כל עוד נחמה לא תראה רצון, דבר לא ישתנה.

    ואני מה?!

    אמא לא בקרבת מקום להאזין למחשבות שלי, שולי לא תזריק בי כעת זרמים כדי שאתנער מהבוץ שמשקיע אותי ולנחמה כבד להרים אותי אל הקומה השנייה של מפעל האברכיות אליו אני צועדת לאט וזהיר.

    אני שקופה, זה ברור. ורצון, כמויות רצון, לא יעזרו פה. יעיד הכיסא הצמוד לשלי, שנותר מיותם יום אחרי יום, זו השנה השישית במספר.

    יעידו עוד הרבה דברים. כמו פרצופים שננעצים בי כשאני עוברת את סף דלת הכתה ושתיקה שהומה מעל כל קול שסער קודם בצחוק ובמלל נרגש.

    "בוקר טוב!" אסתי הראשונה לחזור אל עצמה, כרגיל, וידה מנפנפת מעל ראש כל המתקבצות סביבה. החברה'מנית התמידית.

    אז רצתי מהר מדי, חבל. "בוקר אור", אני מותחת חיוך, מותחת אותו טיפה עוד יותר, נזכרת להרים מעט גם את שרירי העיניים וממהרת אל הכיסא הנאמן שלי, מניחה על המיותם תיק, מרצ'רצ'ת ודוחפת סנדוויץ'.

    מתחרטת ושולפת אותו. תעסוקה תהיה לי טובה עכשיו, גם אם בגללה ארעב לקראת סוף היום ועוד יותר אם אצטרך לצאת, ליטול ידיים ולשוב אל אותה שתיקה מעקצצת.

    אבל כשאני חוזרת אין שתיקה, כמו שאין אסיפת בנות סביב שולחן שני בטור רביעי. רק קול אחד מורתי שאומר בקולי קולות: "ממש הקדמתן היום! מתרגשות?"

    "בטח!" רועמת דבורי, מאחרת תמידית עם כוח צילומי נדיר שמחפה קבע. "כולן הקדימו פה, אפשר שלא?!"

    "שרה לא", מציינת אודליה, חדת עין. מבחינה בי ברגע, עומדת שלושה צעדים מהמשקוף, ומוסיפה מהר: "בעצם גם היא פה".

    השתיקה מגיעה עכשיו, ארוכה ובוערת לי בלחיים עד שאני מתיישבת על הכיסא, ממלמלת ברכה ונוגסת.

    חביתת ירק, מישהו התבלבל פה. נחמה, שתהיה לי בריאה.

    ואם אמא הייתה לצידי כנראה שהייתה צועקת 'אמן' גדול עכשיו, או שהייתה גוערת בכל המחשבות שמתרוצצות מעליי. אותן מחשבות מאז שמלאו לי שתים עשרה, ובשונה משאר המתברמצות – לא התפרצתי אז עם שום כוח על.

    לא אז וגם לא שש שנים אחר כך.

    אמרתי שקופה?! שקופה וחצי.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: נועה noa, מרימדיה, מַיִם שְׁקֵטִים ועוד 21 משתמשים24 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    ת.עקבי
    נכון, פספוס שלי. תודה! @מ. י. פרצמן @ניהול קהילת כתיבה אפשר להחליף ל-שיתוף? או המשכים, למקרה...
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה