הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
עמדתי מול הירקן משתומם, בוהה בו מכף רגלו עד בוהק קרחתו. משהו מוזר בו.
דבריו שהיו עבורי סמל לנבערות, כעת נשמעו באוזני כדברים של טעם, אפילו עיניו נוצצות בחכמה.
"מוזר", מלמלתי לעצמי. הקול קול שפוי והידיים ידי יגאל בונסוני.
"קרה משהו?", שאל אותי הירקן ומצחו התקמט בדאגה, "אתה בסדר?"
"אני?", המהמתי, "כן. ואתה?",
"אני בסדר. באת לשגע אותי?", כך חלושות בעיניים מיוסרות מעט,
"לא. לא. חס וחלילה, ממש לא", התנצלתי. זה ממש לא יגאל. אולי תאום שלו.
הסתובבתי לכיוון ביתי, תמה היכן הצעקות והאגרסיות שהיו מתפרצות מבין הסלסלות. התגעגעתי.
"נמאס לי מהמסכה הזו", שמעתי פתאום את יגאל בקולו המוכר, "שיחפשו אותי, לא יכול לנשום".
"יגאל?", הסתובבתי בבהלה.
"ואתה", צווח בזעם לכיווני בשפתיים חשופות, "תפסיק להסתובב כאן עם המבטים שלך, אתה מרקיב לי את הבננות".
החשתי את צעדיי, סמוק לחיים.
רק עכשיו הבנתי איך הבן של יגאל לא מתבייש בהיותו 'עיניים של אבא'. יגאל הוא אדם מאפו ומעלה.
דבריו שהיו עבורי סמל לנבערות, כעת נשמעו באוזני כדברים של טעם, אפילו עיניו נוצצות בחכמה.
"מוזר", מלמלתי לעצמי. הקול קול שפוי והידיים ידי יגאל בונסוני.
"קרה משהו?", שאל אותי הירקן ומצחו התקמט בדאגה, "אתה בסדר?"
"אני?", המהמתי, "כן. ואתה?",
"אני בסדר. באת לשגע אותי?", כך חלושות בעיניים מיוסרות מעט,
"לא. לא. חס וחלילה, ממש לא", התנצלתי. זה ממש לא יגאל. אולי תאום שלו.
הסתובבתי לכיוון ביתי, תמה היכן הצעקות והאגרסיות שהיו מתפרצות מבין הסלסלות. התגעגעתי.
"נמאס לי מהמסכה הזו", שמעתי פתאום את יגאל בקולו המוכר, "שיחפשו אותי, לא יכול לנשום".
"יגאל?", הסתובבתי בבהלה.
"ואתה", צווח בזעם לכיווני בשפתיים חשופות, "תפסיק להסתובב כאן עם המבטים שלך, אתה מרקיב לי את הבננות".
החשתי את צעדיי, סמוק לחיים.
רק עכשיו הבנתי איך הבן של יגאל לא מתבייש בהיותו 'עיניים של אבא'. יגאל הוא אדם מאפו ומעלה.
