התייעצות פסוקים ומאמרי חזל שקשורים לתקופה

[חלבית]

מכירים פסוקים ומאמרי חז"ל שנראה שנכתבו בדיוק לתקופה הזו?
נשמח לשיתוף.

 

[a.r.]

וְאִם־לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ:​

רש"י:​

והיה אשר תותירו מהם - יהיו לכם לרעה. לשכים בעיניכם - ליתידות המנקרות עיניכם; תרגום של "יתידות" (שמ' לח , כ): "סיכיא". ולצנינים - פותרים בו הפותרים: לשון משוכת קוצים הסובבת אתכם לסגור ולכלוא אתכם מאין יוצא ובא. [(תר"ש ונראה לרבי (ראה פירש"י ליהו' כג , יג) : לצנינים - "כצנה רצון תעטרנו" (תה' ה , יג) , המקפת לאדם בשלש רוחות; ותרגומו מוכיח (ראה ת"א).] וצררו אתכם - כתרגומו.

​

 

[mic003]

״נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים, בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים. יְתוֹמִים הָיִינוּ אין וְאֵין אָב, אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת. מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ, עֵצֵינוּ בִּמְחִיר יָבֹאוּ. עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ, יָגַעְנוּ לא וְלֹא הוּנַח-לָנוּ. מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד, אַשּׁוּר לִשְׂבֹּעַ לָחֶם. אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם, וַאֲנַחְנוּ עֲוונֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ. עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ, פֹּרֵק אֵין מִיָּדָם. בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ, מִפְּנֵי חֶרֶב הַמִּדְבָּר. עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ, מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב. נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ, בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה. שָׂרִים בְּיָדָם נִתְלוּ, פְּנֵי זְקֵנִים לֹא נֶהְדָּרוּ. בַּחוּרִים טְחוֹן נָשָׂאוּ, וּנְעָרִים בָּעֵץ כָּשָׁלוּ. זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ, בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם. שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ, נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ. נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ, אוֹי-נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ״

 

[a.r.]

״נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים, בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים. יְתוֹמִים הָיִינוּ אין וְאֵין אָב, אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת. מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ, עֵצֵינוּ בִּמְחִיר יָבֹאוּ. עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ, יָגַעְנוּ לא וְלֹא הוּנַח-לָנוּ. מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד, אַשּׁוּר לִשְׂבֹּעַ לָחֶם. אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם, וַאֲנַחְנוּ עֲוונֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ. עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ, פֹּרֵק אֵין מִיָּדָם. בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ, מִפְּנֵי חֶרֶב הַמִּדְבָּר. עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ, מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב. נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ, בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה. שָׂרִים בְּיָדָם נִתְלוּ, פְּנֵי זְקֵנִים לֹא נֶהְדָּרוּ. בַּחוּרִים טְחוֹן נָשָׂאוּ, וּנְעָרִים בָּעֵץ כָּשָׁלוּ. זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ, בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם. שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ, נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ. נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ, אוֹי-נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ״

זה לאו דווקא לתקופה הזאת זה קשור לכל תולדות זוועות עמנו

 

[GRN]

אמר רבי יצחק: שנה שמלך המשיח נגלה בו, כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה. מלך פרס מתגרה במלך ערבי, והולך מלך ערבי לארם ליטול עצה מהם.. וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה. וישראל מתרעשים ומתבהלים, ואומרים: להיכן נבוא ונלך, להיכן נבוא ונלך? ואומר להם [=הקב"ה לישראל]: בני, אל תתייראו, כל מה שעשיתי, לא עשיתי אלא בשבילכם. מפני מה אתם מתייראים? אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם.
— ילקוט שמעוני ישעיה רמז תצט

 

[משבצת 2]

מעט דברי עידוד בימים קשים אלו – מדברי הרמב"ן בסוף שירת האזינו:
"והנה השירה הזאת אשר היא בנו לעד אמת ונאמן, תגיד כל המוצאות אותנו בביאור. הזכירה תחילה
החסד שעשה עמנו הקב"ה מאז שלקחנו לחלקו, והזכירה הטובות שעשה לנו במדבר, ואשר
הנחילנו ארצות הגויים הגדולים והעצומים ורוב הטובה והעושר והכבוד אשר הנחילנו בה.
וכי מרוב כל טובה מרדו בה' לעבוד ע"ז. והזכירה הכעס אשר היה מלפניו עליהם, עד
ששלח בהם בארצם דבר ורעב וחיה רעה וחרב, ואחרי כן פזר אותם בכל רוח ופאה. וידוע כי
כל זה נתקיים ויהי כן. ואמרה השירה כי בסוף ישיב נקם לצריו ולמשנאיו ישלם,
והטעם כי הם עשו כל הרעות עמנו לשנאתו של הקב"ה. כי לא ישנאו את ישראל
בעבור שעשו ע"ז כהם, רק בעבור שלא יעשו כמעשיהם ויעבדו את הקב"ה וישמרו
את מצותיו ולא יתחתנו בהם ולא יאכלו מזבחיהם ויבוזו ע"ז שלהם ויבערו אותה
ממקומותיהם, וכענין שאמר (תהלים מד כג) כי עליך הורגנו כל היום. אם כן לשנאתו של
הקב"ה יעשו בנו כל הרעות האלה, והם צריו ומשנאיו, ועליו להנקם מהם...
והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה, רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל, ושהוא
יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה אבל לא ישבית זכרנו, וישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים
בחרבו הקשה והגדולה והחזקה, ויכפר על חטאתינו למען שמו. אם כן השירה הזאת
הבטחה מבוארת בגאולה העתידה על כרחן של מינין... ואלו היתה השירה הזאת מכתב אחד מן
החוזים בכוכבים שהגיד מראשית אחרית כן היה ראוי להאמין בה, מפני שנתקיימו כל דבריה
עד הנה לא נפל דבר אחד. ואף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדברי האלהים מפי נביאו
הנאמן בכל ביתו אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו עליו השלום.

 

[ANNA!]

לְדָוִד ד' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא ד' מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד:
{ב} בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ:
{ג} אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ:
{ד} אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ד' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית יי כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ד' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ:
{ה} כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי:
{ו} וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה ד':
{ז} שְׁמַע ד' קוֹלִי אֶקְרָא וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי:
{ח} לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת פָּנֶיךָ ד' אֲבַקֵּשׁ:
{ט} אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי:
{י} כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַד' יַאַסְפֵנִי:
{יא} הוֹרֵנִי ד' דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי:
{יב} אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שֶׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס:
{יג} לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ד' בְּאֶרֶץ חַיִּים:
{יד} קַוֵּה אֶל ד' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ד':