פרק פתוח באיזור ב"ב

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
מעוניינים ללכת עוד היום בערב לטייל עם ילדים קטנים,
מישנו יודע איזה אתרים/פרקים פתוחים עכשיו בערב [עם אפשרות הגעה עם אוטובוס], ועד מתי?
תודה לעונים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אמרו לי שפארק ברוקלין פתוח עד 11.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
​
נכתב ע"י תמיד בעליה;1347738:
לא סוג פארק הלאומי?
לחצ/י כדי להרחיב...
אין לי מושג.
מישהו ביקש ממני לברר לו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
מה יש בפארק ברוקלין????
אפילו אויר לא!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
בשביל ילדים קטנים, קופים, עיזים, כבשים וכו' מספיק בהחלט.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
מה עם מרום נווה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
הפארק הלאומי פתוח.
אפשר לנסוע בקו 134. בעוד מס' דקות יוצא האוטובוס האחרון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
הכוונה לפינת החי?? מה הוא פתוח אחרי 7????
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
להציע את פארק ברוקלין... זה כמעט כמו גן 93...
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
...
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
פארק ברוקלין או פחות פחות פחות מגן 93!!!!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
גן הזית בקרית הרצוג.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
פארק בלינסון בפ"ת. יש גם אוטובוסים בז'בוטינסקי עד מאוחר ויש גם הרבה שהולכים רגלית..
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
הייתי שם היום
כיף לילדים מתקנים לכל הגילאים
המון חרדים
אבל גם קצת חילונים
זה פארק גדול אז גם אם הוא עמוס יש מקום לכולם
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
הייתי שם היום
כיף לילדים מתקנים לכל הגילאים
המון חרדים
אבל גם קצת חילונים
זה פארק גדול אז גם אם הוא עמוס יש מקום לכולם

את כותבת הייתי?
אתן לא תאומות סיאמיות?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

אשכולות דומים

  • 201
    • ע
    בקשה עולם של נוער
  • עם ישראל חי!!! //
    • ביום הם מצטיינים, בלילה הם מתמודדים.
    עולם אחד בפרופיל, עולם אחר בסתר. ואותו לב, באותו גוף.👈




    עולם של נוער

    הטקסט שלפניכם נכתב ממקום אמיתי, על לב של נערה או נער שחיים היום בתוך העולם החרדי- אבל גם בתוך המציאות הכואבת של הדור שלנו.

    זה לא סיפור על אחרים, לא ידע, לא רכילות. זה זעקה שקטה של המון לבבות טהורים שמנסים לשמור על עצמם, בתוך עולם שמושך לכל כיוון. אם זה נוגע בך- כנראה שאת/ה לא לבד.





    -----

    מכפתרת את הכפתורים בבוקר

    מלבישה גם חצאית כפלים,

    מגוהצת.

    גרבים.

    לוק מושלם,

    שרה שנירר הייתה גאה.

    גם הוא,

    מלביש את החולצה הלבנה,

    חליפה,

    הולך עם גב ישר,

    אף אחד לא מתבלבל,

    לאיזה מגזר הם שייכים.

    אבל.

    זה לא נגמר בה,

    וגם לא בו.

    זה ממשיך רחוק,

    אולי יותר מידי רחוק.



    לא,

    הם לא התכוונו,

    לא רצו.

    שומרים על עצמם,

    משתדלים.

    אבל העולם הזה קשוח,

    וצריך לברוח מהר,

    כדי לא ליפול,

    לא להתבלבל.



    זה שתי עולמות,

    עולם אחד נראה,

    נוכח.

    וגם מרשים.

    הגברת רוצה אותה לבן שלה,

    והראש ישיבה שם עין עליו,

    לקטנה שלו.



    אבל,

    קיים גם עולם נוסף.

    עולם ענק,

    מושך,

    לא פחות מציף.

    ועליו לא הרבה יודעים.

    הוא קיים בעיקר בלילה

    ---

    היא לא נבהלת,

    כי יודעת שכולן רואות,

    שומעות

    ככה לפחות אומרת לעצמה.

    מרגיעה מצפון,

    הוא גם,

    לא באמת רוצה.

    אבל הסרט הלילה בישיבה

    רואים בחדר שלו.

    ואיך שהוא

    הוא לא יודע איך

    גם הוא מחכה לפרק הבא...



    מפה לשם,

    זה פוסע עוד פסיעה,

    ועוד אחת.

    ובאיזה שהוא שלב,

    זה כבר רץ.

    והם-

    פוחדים.

    לא רק שישימו לב,

    הם פוחדים על עצמם.

    על הנשמה.

    על כל מה שמאבדים.

    עולם של נוער.



    ---

    הם כן-

    חושבים

    על מה יקימו,

    איזה הורים יהיו,

    יחנכו,

    הם לא קטנים,

    לא טיפשים,

    לא מרדנים.

    לא מחפשים דרך אחרת,

    טוב להם פה.

    אוהבים את החיים שלהם,

    נהנו במשפחה הגדולה.

    אהבו את השבתות,

    את החגים.

    ובעיקר-

    אוהבים את ה'

    מאמינים בו.

    וכן, מאמינים גם בדרך

    בסך הכל-

    ילדים טובים.



    ואז

    פתאום זה קורה

    לא בגלל שהם רצו,

    לא בגלל שהתכוונו,

    הגיל עושה את שלו,

    החוויות מתחלפות,

    משתנות,

    חדשות.

    רגשות חזקים,

    רצונות חדשים,

    ובעוצמות

    מה שבאמת מחפשים

    הוא עדיין לא נכון.

    ממתינים בסבלנות.

    כדי להישאר שווים

    אחד אל השנייה.



    ואז בשלב הזה

    שהרגש מבולבל, לא יציב

    לא כ"כ מבינים מה הולך.

    זה פשוט נכנס,

    פולש.

    וכן,

    זה עוד ידע,

    עוד מראות,

    לא דברים שהיו רצים לחפש

    אולי אפילו היו נגעלים.

    אבל שזה כ"כ בקלות,

    כל כך נגיש

    הם אפילו לא שמים לב.

    שזה לא עוד תמונה

    שאמורה להיות להם בראש.

    הרגישות משתבשת,

    הצניעות מתערערת,

    ולא משנה כמה נפלו שם

    בעולם

    המלוכלך הזה.

    יש עוד שלבים למטה.



    והם,

    ילדים טובים.

    עם נפש גבוהה,

    שלא שייכים לשם.

    נכנסו לזה מסקרנות,

    מרצון לדעת עוד.

    אבל לא ידעו כמה מסוכן זה,

    הם היו תמימים

    מאד.

    עכשיו הם כבר יודעים את זה.

    הם בוכים על מה שעשו,

    מצטערים במה השתתפו.

    מתבאסים ממה שצחקו.

    לא רוצים להתחתן ככה.

    ובעיקר,

    לא רוצים לחזור ככה אל ה'

    הם מנסים לצאת,

    זה יותר קשה ממה שהם חושבים.



    ---

    וזה לא סיפור אחד,

    לא מקרה קיצוני.

    כל כך לא.

    זה התמודדות של דור

    עולם שלם של נוער

    סקרן.

    שנולד ומרגיש

    שיש יקום מקביל,

    נגיש

    נגיש מאד.



    והוא יכול ללכת לתפילה בבוקר,

    ללמוד, לסיים מסכת.

    אבל בזמן המאוחר שלו, הפנוי.

    לשבת ולהנות, ולצחוק מאותם תכנים

    של מי שמכחיש את קיומו של בורא עולם.

    והיא, אוהבת להתפלל,

    להתחבר.

    קונה את הבגדים המכוסים, הצנועים.

    מדברת בעדינות.

    אבל מול המחשב היא יודעת טוב טוב

    על איזה לבוש היא מתלהבת.

    היא כבר נכנסה לזה.

    גם אם עוד הרבה בחורות

    שרוקדות מול הטלפון בשבת,

    אוהבות את המראה הזה.



    אוצצ.

    צביטה,

    מתאפסים.

    חוזרים לחיים.

    מסתכלים על עצמם במראה.

    כועסים

    רוצים לצעוק

    על ה"אני" שנמצא מולם,

    עולם זוועה.

    עולם צבוע.

    מי קרא להם צדיקים?

    עולם של שקר.

    לא,

    לא יפה.

    זה בוטא.

    זה שופט

    זה לא עולם של צבועים.

    לא עולם של שקרנים.

    ממש לא.

    זה עולם של גיבורים,

    מתמודדים בקרב

    קרב אכזרי,

    קשה,

    מאתגר.

    אסור להתעלם,

    להוריד אחריות

    כי המשפט "כל אחד עובר את זה"

    לא מדויק פה.

    צריך להאמין,

    לתת גב,

    לסמוך.

    על דור שלם

    שמתמודד,

    ממשיך להתלבש שונה,

    מול כולם.

    לדבר שונה,

    לחשוב שונה,

    זה לא שהם מקבלים הערכה.

    על התאמצות,

    הם בסה"כ סיימו את הילדות,

    וכבר שומעים משפטי שנאה ברחוב,

    כבר שומעים צחוק גס,

    פוגע.

    ולמרות הזלזול,

    ולמרות הבלבול,

    הם עדיין יודעים מה הם רוצים,

    והם בעיקר יודעים

    מה הם לא רוצים.

    אז רק תאמינו עוד קצת,

    כי אלוקים, שהיה שם איתם

    כל הזמן.

    חיבק, תמך.

    והמשיך לאהוב.

    הולך לקבל המון נחת בקרוב.

    ---
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוקי., אווטר AI, israel therapy ועוד 28 משתמשים31 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אחת שחושבת.
    צודקת. גם אני
  • 117
    • נ
    סיפור בהמשכים תעתועי הזמן פרק ד'
  • נחמה 12 //
    • פרק ד

    הידיעה הנרעשת פגעה בה עד עמקי נשמתה. הם, שהיו מבחינתה סמל ודוגמה, הצליחו להרחיב את הסדק של הגאווה הציונית לא במעט ויצרו את שאלת השאלות: מהי בדיוק הזהות היהודית?

    גופה הרפוי נחת אט אט על הקרקע הסלעית. ידיה מוללו את האבנים והחול גלש מבין אצבעותיה. לפתע נתקלו ידיה בפיסת אבן מתכתית. היא גירדה את שאריות העפר שנדבקו בחוזקה. זה היה מטבע שבור בצבע ברונזה.

    אלוקים, מצאתי. מצאתי ללא מאמץ. היא הכניסה את ידה בפראות לכיסה והוציאה את החצי הראשון. עתה קירבה אותם זה לזה, והופ! מתאים כמו פאזל! רק כעת שמה לב שהוא מאיר באור מוזר. היא שפשפה את הכיתוב בחוזקה, ואז זה קרה.

    סחרחורת אחזה בה. היא מרחפת. הגבעות מסביב החלו לחוג סביבה כסחרחרה. העננים, השמיים וכל היקום מסתובבים במערבולת ומתרחקים במהירות. החושך סגר בעדה. נהיה סמיך. צעקות האימה שניסתה להוציא מגרונה, חנקו את קנה נשימתה. היא הניעה את ידיה. ניסתה לזעוק לעזרה. ואז הכול האט. החשכה התבהרה והיא הרגישה מתעלפת. כשהתייצבה נשימתה והאדמה נעצרה שוב על מקומה, הביטה על הגבעות שבאופק. גם הן סיימו את מחול השדים. היא הניחה את ידה על ליבה בפחד. משהו קרה לה. חוויה לא מוכרת. לא, זו לא סחרחורת. היא כבר חוותה התעלפות בעבר. אולי זה המסתורין שבמטבע. עליי להשליך הכול ולברוח מפה מהר. היא פנתה במהירות אחורה כדי להיכנס למכוניתה.

    הרכב נעלם.

    משהו מוזר קורה פה. הרי ראיתי בפירוש שעומר ואדם נכנסו לרכבם. מה קורה פה? איך מכונית יכולה להתאדות? הייתי אמורה לראות או לשמוע!

    הפחד היה ממשי. איך אני יוצאת מכאן? היא מצמצה בעיניה מסביב. להפתעתה ראתה מרחוק בקתות אבן ושני בדואים על חמורים. מעולם לא ראתה את הנוף הזה פה. היא הפנתה את ראשה אחורה. העיר הנראית תמיד ממרחק שני קילומטרים נעלמה ואיתה השלטים, הפרסומות שבדרך ואפילו תחנת הדלק הקרובה בלב האוטוסטרדה. אלוקים, מה קורה איתי? אולי השתגעתי ואני זקוקה לאשפוז דחוף. עזור לי קלי שבשמיים.

    מעטות הפעמים שהתפללה לה'. היא טענה שבן אדם אמור לגלות אחריות למעשיו. היא לא ילדה קטנה. אילו יכלה לדבר כעת עם מעיין שתסביר לה דחוף מה להתפלל. הכסף שהיא זקוקה לו נמצא ברכב שנעלם. פתאום נזכרה בפלאפון הנמצא בכיסה. גם הוא לא מגיב כלל.

    היא בכתה בקול שעה ארוכה. אלוקים, אולי אני לא ראויה אבל אתה היחיד ששומע. מעיין ניסתה להסביר לי שאתה אדון הכול ובעל הכוחות כולם. אנא, עזור לי להגיע הביתה מהר. בבקשה.

    לפתע קול ילדים נרגשים מתקרבים נשמע בבירור. היא הפנתה מבט לכיוונם, אך מה שראתה הפתיע אותה כל כך. כמה בנים כבני שמונה בלבוש תנכי, ברגלים יחפות חוץ משניים בסנדלים פרימיטיביים, קלועים מקש, והם בוחנים אותה בפליאה מעורבת בפחד.

    "איך קוראים לך, ילד?"

    הוא הביט בחבריו שהתרחקו צעדים מספר.

    "יהושע בן גמליאל", אמר בהיסוס.

    "אתם בדואים?"

    "בדואים?" חזר אחריה הילד ופרץ בצחוק משחרר. "את בטח מתבלבלת, אנחנו עבריים".

    "אתה יודע אולי היכן תחנת האוטובוס הקרובה?"

    הילד הגבוה יותר מלמל משהו באוזנו.

    "אני לא מבין את שפתך ואת לבושה מוזר מאוד".

    "היא שדה". הזהיר אותם הילד הגבוה.

    היא הוציאה מכיסה פנס כיס קטן. "אתן לך משהו במתנה אם תוכל לעזור לי". היא עשתה לו תנועה לבוא לקחת, אך בתגובה כולם החלו לצעוד אחורה בפחד. היא ניסתה לשכנע אותו ולחצה על המתג. הפנס האיר.

    "מכשפה! היזהרו! מכשפה הגיעה לעיר". הם החלו לברוח בריצה מטורפת לעבר בקתות האבן.

    אלוקים. תעשה שיהיה זה חלום. היא שפשפה עיניה וצבתה את זרועותיה. גם המצמוצים והנפילה על החולות לא הביאו את הישועה המיוחלת.

    בצימאונה הרב החלה לדדות לעבר בקתות האבן. היא חייבת עזרה. לשמחתה הרבה ראתה בדואית יחפה, על ראשה פיילה גדולה מפח, מתקדמת לחורשה. היא עצרה מתחת למוטות ארוכים שחיברו בין שני עצים. כעת הניחה את הקערה על הארץ והחלה לתלות כותנות, שמלות שנראו כמין גלביות עתיקות, לייבוש. עכשיו הזמן לגשת. אולי תוכל האישה לעזור.

    "סליחה, גברת, אפשר לשאול משהו?"

    האישה סובבה את ראשה לעבר הקול. צרחה איומה נשמעה מפיה. היא שמטה את הבגד ורצה לכיוון הצריף.

    איילת נפגעה אך כשהבינה את המציאות החדשה, חשה סחרחורת איומה. חזרתי אחורה בשנים. אולי מאות ואולי אלפים. כל אלה שפגשתי עד עתה נראו באותו סגנון. הציוויליזציה עדיין לא הגיעה. נחתי מ־2015 לימי הביניים ואולי לפני הספירה. הלבוש המינימלי שבו אני מופיעה מפחיד אותם, הם מאמינים שאני מארץ השדים ושפת העברית שבפי שונה לגמרי משפתם העתיקה. מעולם לא הייתי כל כך לבד ללא נפש חיה. 'אבא ואימא בואו לעזור לי. אני לבד'. בכתה איילת ורחמים עצמיים החלו לייסרה. היא התיישבה מתחת לסבך עצים, מצפה לנס.

    חמור נוער נושא משא על גבו חלף על פניה. אדונו זירז אותו בקריאות ולא שם לב לנערה המסתתרת. לפתע נפלו משקיו העמוסים לעייפה פירות שונים. הם המשיכו בדרכם לכיוון היישוב והותירו את הפירות על האדמה.

    לאחר מספר דקות איילת וידאה שהשטח ריק. אספה את הפירות וחזרה למחבואה מתחת לעצים. היא שפשפה אותם בידיה, ניגבה בבגדיה והחלה לאכול ברעבתנות. מעולם לא עלה בדעתה שפירות יכולים להיות טעימים כל כך. אולי היא פשוט רעבה. היא הרוותה את צימאונה בעסיסיות התפוח. בלעה כמעט בשלמותם אגסים יפיפיים וקינחה בתמרים. היא בטוחה שהיא לא חשה רק שובע ורוויה. היא חשה טעם גן עדן. את הפירות הנותרים הסתירה היטב במקום מחבואה, לאחר מכן שכבה מצונפת. היא לא מעוניינת שוב להפחיד.

    עם בוא הערב התמעטו עוברי הדרכים ולאחר שעה קלה גם שאון הילדים לא נשמע. באין אורות חשמל האירו פתחי החלונות באור צהוב חיוור של פתילות שמן. לאחר שעה קלה, כששעונה הורה על שמונה בערב, כבו גם הנרות מלבד בודדים.

    היא החליטה למצוא דרך לעזור לעצמה. היא ניערה עצמה ובחנה את בגדיה. אין לה תלונות על התושבים המוזרים. היא במקומם הייתה נוהגת כמותם. עליה למצוא בגד אחר במהירות, כדי ליצור קשרי ידידות. היא התקדמה חרש, נזהרת שלא יישמע קול חריג. שכבות של עלי שלכת התפצפצו תחת נעליה, התמזגו היטב עם צרחותיהם של עופות הלילה ועם יללות החתולים. משהו ליטף קלות את פניה וזרועה. כשהרימה את ידה להגן על פניה, חשה בבגד התלוי על המוט. 'זה בדיוק הדבר שאני זקוקה לו יותר מכול'. היא משכה בזהירות. איזה בד מוזר. היא בדקה אותו לאור הירח המלא, מיששה אותו. אריגתו הייתה פרימיטיבית ממש. לא תעשייתית. לאחר מאמץ ממושך, חשה כבדה בהרבה ומסורבלת אבל מעודכנת והכי חשוב: היא תוכל להיטמע בחברה החדשה ואולי תמצא דרך לשוב לעתיד.

    <<<<

    מרתה יצאה מביתה ומיהרה לכיכר הרועשת. השוק היה שקט בשעה זו. בשעת השקיעה היא מתרוקנת מקוניה ומשאירה לרוכלים זמן לאסוף את מרכולתם ליום המחרת. זו השעה האהובה על מרתה לעשות בה סחר חליפין עם חברותיה. הפעם היא מעוניינת רק במרקחת צבע. הקטורת המעשנת בחדר שבו בעלה אתוס מבלה שעות רבות, מעלה כתמים מכוערים על הכתלים. מה יהיה עם האשתורת ועם הקטורת שמעלות ריח צחנה ומשאירות אותו על הקירות והתקרה? האמת, שהיא ויתרה מזמן על האלים הקדושים, אבל אנוסה לנהוג עימם בכבוד מפני אימת בעלה. הוא מוציא הון מכספו על עבודת האלילים, וכשהיא מנסה לתאר לו את העוני ואת הילדים שזקוקים למעט יותר, הוא מתרגז ואומר: "יש לך מזל שהאל לא מתנקם בנו על חוסר האמונה שלך. רק השבוע נשבר פסלון האבן ונפצעתי בידי. אני מנסה לכפר על חטאיי ועוונותייך. צריך אמונה ומסירות. השבוע העלו את מחיר הקטורת. ואת לא רוצה את נקמת האלים. נכון?"

    "אבל החדר הכי גדול כבר תפוס עם אליל השמש שבנית. מדוע היית צריך למלא אותו בפסלונים רבים? עדיין ישנם כאלה בחצר שצריך לטפל בהם. כמה צריך?" היא מנסה ללא הצלחה להבין מדוע בעלה עדיין אוחז בתרבות האלילים של יוון ולא בתרבות הפילוסופית שרבים החלו לצעוד בדרכה. היא כבר יודעת שלא כדאי לגעת בנושא הטעון שמשחרר ממנו כעס איום.

    "צריך לדעת איך לרצות אותם. את יודעת שהאלים הגדולים נלחמים זה בזה, ואת אף פעם לא יכולה לדעת מי יגבר על מי. לכן חשוב שנעבוד פעם לזה ופעם לזה. הקטורת והקורבנות מפייסים אותם".

    נמאס לה לשמוע את ההסברים. אין מצב שבעלה יכפור בעבודת האלילים שלו. אבל אין לה למי לשפוך את ליבה. נמאס לה מהשקרים שלא נתנו לה כלום. אסור לספר לו על שני פסלוני האבן שזרקה וניתצה בחמת זעם כי עמדו בפתח והפריעו למעבר. הוא עדיין מאמין שהם נעלמו מעצמם כי העלו את חמתו של אליל הברזל הגדול.

    היא החליטה לגשת לעצם הדבר. "הכתמים האיומים שנוצרו על הקירות. הם כבר בלתי נסבלים". היא רצתה להוסיף שגם הריח הוא על גבול סיבולת הרגישות שלה, אבל פחדה.

    "האם חברתך היהודייה משפיעה עלייך לרעה?"

    "חברתי היהודייה יוספה? חחח". צחקה מרתה. "קשה לקרוא לה יהודייה. היא מהצדוקים וכופרת בכל היקר ליהדות".

    "טוב מאוד. היא בטח רכשה את אלי יוון החדשניים".

    "לא אתוס. היא איננה מאמינה באלים בכלל".

    אתוס עצם את עיניו בדבקות וכרע מול אל השמש דקה ארוכה. לאחר מכן הוא התיישב ואמר: כדאי שהיא תיסע תחילה למגדל סטרסון בקיסריה. שם נמצא מקדש מפואר שנקרא מקדש האלילה אשתורת. שם תכיר לראשונה את חשיבות..."

    "היא מזרע היהודים ואין לה סיג ושיח עם האלים. היא אוהדת את התרבות ההלניסטית".

    "יסלח לה האל ולכל היהודים שמבזים את אלילינו. שמרי מרחק מאותן נשים. נקמתו של האל אכזרית מאוד".

    היחס של בעלה אתוס לעבודת האלילים מעלה בה קבס. הצרה היא שגם מחברותיה היא אמורה לשמור על שתיקה בעניין הנפיץ.

    היא נכנסה לקיטון הצר של קלאודיה, שהכול מכנים 'אלופת הצבעים ומומחית למרקחת שמנים וצמחים'. היא ידענית בשילוב צבעים ססגוניים לצביעת בדים ואבנים.

    "שלום לך, מרתה. היום מכרתי צבעים טריים. באת ביום הנכון". היא הסירה משורת הכדים את המכסים, לעורר את תאוות הקנייה. "אפשר לערבב כדי להגיע לצבע הרצוי".

    "הפעם פחות חשוב לי הגוון. חשוב לי שחדר הצלמים שלנו יהיה יותר נעים. הוא סובל מכתמים איומים וממש בלתי נסבל לשהות שם".

    "יש לך מזל שאף אחד מכוהני העבודה לא שמע אותך. אסור להתבטא כך. האם התאכזבתם מאל השמש?"

    "אין לי כוונה להתעכב ולשוחח. תני לי מהצבעים האלה". הצביעה מרתה על שלושה צבעים בלולים. קלאודיה שתקה, מרתה שילמה בסחר חליפין בשקית בד עמוסה פלפלים וכורכום והנהנה בראשה. קלאודיה הביטה אל דמותה המתרחקת של מרתה המקולקלת והפורקת עול בשאט נפש גלויה.





    ​
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: נחמת שוטים, שקופה, אוראל סולטן ועוד 13 משתמשים16 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איה סופר
    @נחמה 12 למה לא להוסיף את פרק ה כאן בתור תגובה?
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה