הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
אף אחד לא האמין שבימינו אנו מצב כזה אפשרי. אך מגיפה מסתורית אשר התפרצה לה בסין התפשטה לה אט אט ברחבי העולם. חולה רעה זו גבתה עשרות אלפי נשמות וביניהן גם נשמותיהם של יהודים זכים ויקרים.
מדינות החלו בזו אחר זו לסגור את שעריהן, להצר את צעדי תושביהן. עסקים נסגרו בזה אחר זה. אנשים איבדו את מקור פרנסתם ביום בהיר אחד ונותרו ללא משען ומשענה, איבדו את בריאותם ביום בהיר אחר ונותרו בלא תרופה ומרפא, אנשים איבדו את חייהם ביום פחות בהיר נוסף ונותרו לךא קבר וקןבר. וכך העולם איבד אט אט את צורתו הפעילה והמפותחת וחזר להיות מקום מוכה צער, יגון וחידלון. הגלובליזציה עליה התבססה הציוויליזציה לא הייתה עוד אלא זיכרון לימים שעברו ואינם. לא יותר מסיפור מתוק לילדים הנתונים במצור.
אט אט האנושות החלה להבין כי משהו גדול מתרחש פה. אין יותר שימוש בסיסמאות כמו "הטבע" וכדומה. אין ביכולתם של בני האנוש להתמודד לבדם מול מגיפה מפחידה וחסרת גבולות זו. החלו להפנים כי ישנו כח עליון אשר מנווט את עולמנו והוא, הוא השליט בכל אשר קורה פה. יהודים מאמינים התחזקו באמונתם ובקיום המצוות, בטוחים כי בכך יצברו זכויות לקראת היממם שיגיעו. עמים אחרים החלו לגלות פרצי אלטרואיזם בילתי פוסקים, מבינים כי רק כך ישתפרו חיי כולם ולו במעט. ועדיין החידה נשארה מהדהדת ברחובות קריה ועיר, עד מתי? מה עוד מצפה לנו?
הכל השתנה ביום אחד, כולם כבר נפולים, מי בחולי, מי באבל, מי בבדידות ומי ביאוש. אף אחד כבר לא ציפה לשינוי, אף אחד כבר לא קיווה לטוב כלשהו. ופתאום כאש בשדה קוצים החלה השמועה להתפשט בבתים. אט אט הרחובות התמלאו באנשים אשר לראשונה מזה תקופה ארוכה עמדו תחת כיפת השמים, ניתן היה לחזות בזקנים וזקנות, ילדים וילדות מהלכים ומשחקים ברחובות ושאר אנשים מרקדים במחולות. פני כולם קורנים מאושר, בחיבוקים ודמעות מבטאים את התרגשותם. יום אשר ציפו לו מזה תקופה כה ארוכה. יום אשר חלמו עליו בלילות ובהקיץ. על גגות הבתים כבר ניצבו להם תוקעי השופרות והריעו בקול גדול. בבתי החולים כבר החלו לארוז את הפקלאות לקראת הבאות. מבינים כי אין להם עוד קיום במתכונתם הנוכחית.
לא עוד מגיפה! לא עוד חולי! נשמעו הקריאות מפיות האנשים. אף אחד לא ניסה לעצור בדמעותיו אשר זלגו כמים, אחרי תקופת יובש ארוכה ומייאשת. אפילו הפסימיים ביותר אשר כבר ארזו עצמם בתכריכים מצפים למלאך המוות, החלו להפנים כי אכן יש פה שינוי. העולם לא ימשיך עוד בשקיעתו והפריחה תשוב ותרומם את העולם מעלה מעלה.
וכך התבשרנו כי במעבדות למיגור נגיפים אשר הוקמו במיוחד עבור וירוס קטלני זה, הצליחו לפענח את גורמי הנגיף ולפתח את החיסון המיוחל אשר יוכל למגר את הנגיף באופן טוטאלי תוך ימים ספורים. לא עוד חולים על הכבישים. לא עוד מתים פזורים בחצרות. רק שבח והודיה לבורא העולם על שנתן תבונה ביצירי כפיו.
העולם שב לו אט אט לסדרו. אנשים סיגלו לעצמם שגרה חדשה וברוכה. שיקמו את הריסות הגוף והנפש. ממשלות האחדות התפרקו בחזרה. וליהודים הייתה אורה ושמחה.
כעת נותר רק להמתין ולצפות לגאולה השלמה!
מדינות החלו בזו אחר זו לסגור את שעריהן, להצר את צעדי תושביהן. עסקים נסגרו בזה אחר זה. אנשים איבדו את מקור פרנסתם ביום בהיר אחד ונותרו ללא משען ומשענה, איבדו את בריאותם ביום בהיר אחר ונותרו בלא תרופה ומרפא, אנשים איבדו את חייהם ביום פחות בהיר נוסף ונותרו לךא קבר וקןבר. וכך העולם איבד אט אט את צורתו הפעילה והמפותחת וחזר להיות מקום מוכה צער, יגון וחידלון. הגלובליזציה עליה התבססה הציוויליזציה לא הייתה עוד אלא זיכרון לימים שעברו ואינם. לא יותר מסיפור מתוק לילדים הנתונים במצור.
אט אט האנושות החלה להבין כי משהו גדול מתרחש פה. אין יותר שימוש בסיסמאות כמו "הטבע" וכדומה. אין ביכולתם של בני האנוש להתמודד לבדם מול מגיפה מפחידה וחסרת גבולות זו. החלו להפנים כי ישנו כח עליון אשר מנווט את עולמנו והוא, הוא השליט בכל אשר קורה פה. יהודים מאמינים התחזקו באמונתם ובקיום המצוות, בטוחים כי בכך יצברו זכויות לקראת היממם שיגיעו. עמים אחרים החלו לגלות פרצי אלטרואיזם בילתי פוסקים, מבינים כי רק כך ישתפרו חיי כולם ולו במעט. ועדיין החידה נשארה מהדהדת ברחובות קריה ועיר, עד מתי? מה עוד מצפה לנו?
הכל השתנה ביום אחד, כולם כבר נפולים, מי בחולי, מי באבל, מי בבדידות ומי ביאוש. אף אחד כבר לא ציפה לשינוי, אף אחד כבר לא קיווה לטוב כלשהו. ופתאום כאש בשדה קוצים החלה השמועה להתפשט בבתים. אט אט הרחובות התמלאו באנשים אשר לראשונה מזה תקופה ארוכה עמדו תחת כיפת השמים, ניתן היה לחזות בזקנים וזקנות, ילדים וילדות מהלכים ומשחקים ברחובות ושאר אנשים מרקדים במחולות. פני כולם קורנים מאושר, בחיבוקים ודמעות מבטאים את התרגשותם. יום אשר ציפו לו מזה תקופה כה ארוכה. יום אשר חלמו עליו בלילות ובהקיץ. על גגות הבתים כבר ניצבו להם תוקעי השופרות והריעו בקול גדול. בבתי החולים כבר החלו לארוז את הפקלאות לקראת הבאות. מבינים כי אין להם עוד קיום במתכונתם הנוכחית.
לא עוד מגיפה! לא עוד חולי! נשמעו הקריאות מפיות האנשים. אף אחד לא ניסה לעצור בדמעותיו אשר זלגו כמים, אחרי תקופת יובש ארוכה ומייאשת. אפילו הפסימיים ביותר אשר כבר ארזו עצמם בתכריכים מצפים למלאך המוות, החלו להפנים כי אכן יש פה שינוי. העולם לא ימשיך עוד בשקיעתו והפריחה תשוב ותרומם את העולם מעלה מעלה.
וכך התבשרנו כי במעבדות למיגור נגיפים אשר הוקמו במיוחד עבור וירוס קטלני זה, הצליחו לפענח את גורמי הנגיף ולפתח את החיסון המיוחל אשר יוכל למגר את הנגיף באופן טוטאלי תוך ימים ספורים. לא עוד חולים על הכבישים. לא עוד מתים פזורים בחצרות. רק שבח והודיה לבורא העולם על שנתן תבונה ביצירי כפיו.
העולם שב לו אט אט לסדרו. אנשים סיגלו לעצמם שגרה חדשה וברוכה. שיקמו את הריסות הגוף והנפש. ממשלות האחדות התפרקו בחזרה. וליהודים הייתה אורה ושמחה.
כעת נותר רק להמתין ולצפות לגאולה השלמה!
נערך לאחרונה ב:
