צבעים של עובד

  • הוסף לסימניות
  • #1
1954

מגדל המים במגדל גד


שמונה מדרגות,

נשארו לי עוד תשע ואני מגיע,

יד מעל המצח ו הנה זה...

חלקיקי עפר ועלי דלעת מכוצ'צים מהפרדס של בן חמו מגלים את בואה של שיא הטכנולוגיה, שלוש אותיות GMC רקועות מע"ג הפח הבוהק בצבעי ירוק, אבל חונסה כבר לא יושב בראש,

אח, הגעגועים לכפר אתא צורבים,

עם כל מוקשי העלייה והאוהל שאהב לדרדר עצמו ללא דעת, כל פעם הוא הפתיע מחדש עד כמה אנחנו לא מכירים את הבן מוגרבי איך שהוא מצליח לנחור למרות המסביב.

אבל הכול היה מתגמד בצהריים כשחונסה היה מנופף לי בחיבה לעלות לסיבוב באוטובוס הנוצץ שלו, השמש הלוהטת ליחכה את הווילונות ובאותה פעימה נצנצה את הסמל המלכותי של חברת משמר המפרץ, אוח כמה שנים הוא למד ושפשף את המוח כדי לשבת במקום היוקרתי הזה,

האבק שבמראה היה כמו המציאות ששקועה בביצה אפורה, רק אני בניגוד לגדולים ממני משום מה החלטתי שגוונים של צהוב וכתום יותר מתאימים למציאות שלי, וזה מה שנתן לי את הכוח לשייף את המראות של חונסה.

לאכפתכה שעוד רגע זה חוזר להיות מאובק?

אני רק רוצה להזכיר לך שבהתחלה הוא היה נוצץ, ושמתחת לערימות של הבוץ יש לך את הדבר הכי חדיש בהיסטוריה,

יש משהו יותר חדיש מזה אמר לי נוסע ותיק עם קרחת וקו שיערות מסורק, מטוס שיכול להגיע לירח,

שתקתי.

נזכרתי בימים הראשונים כשהמזכיר הראשי של כפר אתא הופיע בין גדודי הנערים שכבשו את המבנה הנטוש והודיע שמחר בין חצות היום לשתיים בצהריים יגיע מורה מתלאביב וימסור שיעור גלובלי שמתאים לכל הגילאים,

העיניים שלי נצצו, בכותאב תמיד הייתי ראשון, צמא להחכים ולדעת,

כל הלילה חלמתי על הכותאב החדש שיצבע לי את המציאות הקשה בגוונים רכים יותר,

אבל בבוקר הגיעה למבנה חיילת ובקשה שנקרא לה המורה חנה, היא מדדה את כולנו מכף רגל וכשהגיע לראש שלי רק אמרה, אתה עם התלתלים המסורבלים חייב להקפיד על גזיזת ציפורניים אחת לשבוע,

פרחה התקרבה אליה, היא מעולם לא ראתה חיילת מקרוב, אבל המורה חנה דחתה אותה ואמרה שבישראל יש כבוד למורים,

היא דברה על קדמה בתעשייה ועל הכוח של צה"ל ועד כמה חשוב ללמוד ולהשכיל.
ואז היא הוציאה מפה גדולה והצביעה, זוהי מפת העולם, פה זה ישראל קטנה אבל עצמאית וחזקה , ופה זה אמריקה, יש שם אנשים יפים ומוכשרים שמתכננים לכולנו את צעדי הקדמה, הם עוסקים בין היתר בהמצאת מטוס שנוסע לירח.

זהו זה, הלכתי משם במחשבותיי וניסיתי לצבוע את המטוס הזה בכל מיני צבעים, אבל שום צבע לא התאים,

כנראה שזה לא מציאותי.

האוטובוס חרק בתחנה האחרונה בכפר אתא.

אתה הוגה דעות מדופלם הא? יאללה חבל עליך, לך תעזור לאבא בנטיעות, על מילים לא מרוויחים שום תלוש.

חונסה כבר קנה אוטומוביל חדיש של חברת אגד והאוהלים שכ"כ אהבו להתפרק פורקו בסוף ואנחנו כאן במגדל גד,
אמא רצתה מקום מפותח כמו באמריקה עם ארובות שמפיחות עננים של תעשיה וקידמה, אבל אבא אמר שצריך מקום שיהיה קרוב לרבנים,

רק נג'י צחק שאפחד לא שואל איפה להעמיס את הארגזים ואותנו,

עובד קוראים לי.

עובד זה שם עדכני, (עוד מילה שהמציא נג'י) אתה תצליח להתקבל לעבוד במפעל יוקרתי, לא כמוני וכמו פואד אמר לי באחד מלילות הקיץ כשחזר עם טנא מלא עקיצות, ככה אבא קרא לשקערוריות שניקבו להם את הידיים, ולפואד גם את הרגלים, הוא קנה בכל הכסף שהרוויח בנטיעות האינסופיות שלו מכנסיים קצרים כמו של קק"לניק אמיתי,

פעם הבן של רחמים בוזגלו ניסה להסביר לחברה את משמעות השם שלי, זה בגלל שאתה עושה הכול חוץ מלעבוד,

מי אמרכך את זה? מאיפה אתה יודע? אולי הוא עובד במשמרת לילה? בטח עובד בלהחליק את השיער המקורזל שלו,

מוצ'יק השמן הגיע משומשום והתיישב בתוך העיגול האנושי, בגלל שתה בלונדיני אתה כל היום מדבר על שערות, נראה אותך פעם מסרק כזה שיער מקורזל ואז תבין שהבנאדם עושה עבודה של טרקטור וקומביין ביחד,

העצים בהרי בכרמל רעדו, את הצחוק שלהם שמעו עד כפר חסידים...

הלכתי משם אל השביל הראשי, חונסה כבר מחכה לשמוע ממני באיזה צבע אני בוחר לצבוע את המציאות, לא מעניין אותו שהמציאות צבעה את הפנים שלי באדום.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
יאו, כמה נוסטלגיה! מאיפה הבאת את זה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אני אוהבת.
את הכתיבה, את מושאי הסיפור (לא נתקלת בהרבה סיפורים על עדות המזרח, לצערי רוב הספרות החרדית נכתבת בעיקר על גיבורים אשכנזיים). את ההיסטוריה שנושבת בין המילים.

פחות התחברתי לפער בין ניסוחים גבוהים לנמוכים מדי. הוא חכם, המספר, אי אפשר לטעות בכך. יש לו עין רגישה והבנה חדה. אמירות כמו:

הכותאב החדש שיצבע לי את המציאות הקשה בגוונים רכים יותר,

לא הסתדרו לי עם עגה משונמכת דוגמת:
.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
יאו, כמה נוסטלגיה! מאיפה הבאת את זה?
מהגנזכים של הבית
גדלתי על הרבה סיפורים כאלה :)
כש @מ"ם כתב שנושא החודש הוא משפחה החלטתי ללכת על זה,
אני אוהבת.
את הכתיבה, את מושאי הסיפור (לא נתקלת בהרבה סיפורים על עדות המזרח, לצערי רוב הספרות החרדית נכתבת בעיקר על גיבורים אשכנזיים). את ההיסטוריה שנושבת בין המילים.

פחות התחברתי לפער בין ניסוחים גבוהים לנמוכים מדי. הוא חכם, המספר, אי אפשר לטעות בכך. יש לו עין רגישה והבנה חדה. אמירות כמו:



לא הסתדרו לי עם עגה משונמכת דוגמת:

.
העגה המשונמכת אינה שייכת לעובד עצמו אלא לחברה מסביב
מקריאה במונולגים וסיפורים מהתקופה ההיא זו הייתה העגה
המעברות היו מלאות בקבוצות נערים שהיו צעירים מידי בשביל לעבוד או סתם כאלה שלא מצאו עבודה
רובם נגררו מהכא להתם והעבירו את רוב שעות היום בבטלה:(
וכותאב זה ת"ת בלעז
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
ממש מתחברת לנוסטלגיה הזו.
לא רוצה להיות חצופה אבל...
אני מזמינה סיפור בהמשכים, פרקים קצרים, על התקופה הזו. :)
אין לנו בסיפרות החרדית חומר בנושא נראה לי. אם תצרפי לסיפור תמונות (כשיצא כספר)
זה יהיה מושלם. רק לראות את ה'אוטומוביל' ולהבין שכל כך מתאים לו להקרא ככה, או להבין שפעם היה מקצוע של מחלק עיתונים...
וכל ההתרגשות הבראשתית של ארץ ישראל עם הקשיים של ההתחלה בלי שידעו מה צופן העתיד.
באמת תקופה של גוונים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
זה מצריך הרבה מאד מחקר ונבירה בסיפורי תקופה ההיא
אני צריכה לחשוב על זה ואם כן להחליט באיזה מבנה
לבינתיים תיהנו מהתמונות
Ashkelon_water_tower.jpg
אוטובוס חברת משמר המפרץ, כרטיסית תלמיד בקו חיפה מפרץ - 1941.jpg
אוטובוס סמל חברת משמר המפרץ מפעילת שירות קו 14 למוצקין.jpg
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
וואו איזה תמונות!
תודה!
ובקשר לסיפור בהמשכים - בגלל הבקשה שלי את לא צריכה לעבוד קשה כל כך,
זה מחקר מטורף ולבנות עלילה... המון עבודה.
(לא נעים לי שבגללי וכו')

עריכה:
אבל אם זה מדבר אליך בלי קשר לבקשה שלי ;)
אז לפי דעתי כדאי לך לבנות את העלילה על ניגודים.
שהמפץ הזה של התרבות יורגש.
ותודה גדולה!
נוסטלגיה היא לדעתי הזדמנות להשראה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #9
ראשית זה מקסים, והתמונות מקור להשראה. אני לא הייתי הולך על המשכים, בטח לא בשלב ראשוני. כן אפשר להשאיר את הדמויות בטור קבוע.
אבל תכתבי את לגמרי בענין של הסיפורים האלו.
אולי כל פעם שימי תמונה ועליה תכתבי מהתקופה. אין הרבה מסופר והשפה נהדרת.
השפה המשונמכת לדעתי בסדר, צריך לכתוב אותה נכון יותר.
אמר'ך
לאכפת'ך
המקצוענים ישדרגו לך את זה יותר...
וטנא מלא עקיצות... משובח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

הכל התחיל בסופר השכונתי.

אני עשיתי את הקנייה השבועית הרגילה.

כמובן שהבטתי במדבקה שעל כל מוצר ששמתי בעגלה, אך בקופה התבררה לי העובדה הנוראה, שהספרות שחשבתי שהן הברקוד של המוצר הן בעצם המחיר מרקיע השחקים שלו.

לא הייתי מתעכב מדי על הנתון השולי הזה, לו חשבון הבנק שלי לא הראה לי באותו היום כמות ספרות מכובדת בתוספת קו שחור קטנטן לצידן השמאלי, מה שגרם גם לי לראות שחור בעיניי.

כאן גמלה בליבי ההחלטה. לא עוד! מסכן החשבון שלי, 'מצטמק ורע לו'!

אין מה לעשות, עבודה מהצד!

ועוד איזה מהצד.

הלכתי עד הקצה.

רק יום יומיים לפני זה מישהו דיבר בכולל על משכורותיהם הגבוהות של עובדי הזבל.

לי אין בעיה עם זבל. להיפך, מאז החתונה אני רק מוריד את הזבל.

לא, חלילה, שלא תבינו לא נכון, לא רק אני מוריד את הזבל. אני רק מוריד את הזבל. אז אם יש משהו שאני יודע, זה לטפל במוצר הזה.

הלכתי למשרד התעסוקה, הצעתי את עצמי לתפקיד בעיר הכי רחוקה ונידחת, ועוד לפני שהספקתי לעשות אפצ'י מריח הקלמנטינה החריף שמישהו נידב שם במשרד, נהייתי מפנה האשפה 6595823 בכבודו ובעצמי.

ובכל זאת החשש היה לא קטן, אם מישהו רואה אותי שם, חבל על ליבו שלא יעמוד בהלם. על כן לקחתי לי את אחת מפאות הפורים שבביתי, וחבשתי בכל פעם לפני שהתחלתי את העבודה המכבדת את בעליה ביישוב הנידח.

וכך בכל יום בשעה שלוש לפנות בוקר הייתי מתעורר, הולך לעבודה, חובש את הפאה, עובד, חוזר הביתה. ו... חיים כרגיל. אה, הכי חשוב, משכורת שמנה בסוף החודש. חלום!

הכל הלך על מי מנוחות.

יום אחד, אני באמצע עבודה קשה של חיפוש דבר מה יקר ערך שנייה לפני העמסה, כשלפתע אני רואה מול עיניי את אימת חיי.

צבי אריה.

שכני משועמם בשלהי שנות העשרים לחייו, שהפה שלו הצליח לעקוף בסיבוב את דונלד טראמפ בשנותיו היפות.

אם הוא רואה אותי, והוא יראה, אין סיכוי שאחד בשכונה לא ישמע מזה!

"וואי אני לא מאמין!!!!!!!!!!!!!" התפרץ צבי אריה למול פניי הארגמניות.

"מממהה?" התגמגמתי למולו.

"חח יואו, זה גדול!"

נשברתי. "אתה לא מתבייש? מה יש לך? כן, אני עובד בזבל! יש בעיה?"

"לא, חלילה, חח אתה לא מבין יש מישהו בשכונה שלי דומה לך בוללללללל רק בלי כל השערות!"

סלע ירד מליבי.

"אני חייב לצלם אותך, לא, זה גדול!!!" התעקש הנודניק הברברן.


הכל היה ממשיך להיות מושלם לו רק אחד מחדי העין בשכונתנו שחזה בתמונה לא היה מגלה שאחת מפאותיי הארוכות הייתה חייבת לבדוק את מזג האוויר מחוץ לפאה בדיוק ברגעי הצילום הנעלים.
שיתוף - לביקורת נעל
חניתי ברחוב צדדי, והדלקתי את הנורה מעל הראש.
הוצאתי את צרור הניירות מהכיס לשנן שוב את מהלך הסוגיה.
כיביתי את המזגן ופתחתי חלון במקומו.
תמיד לפני שיעור כללי אני טיפה לחוץ. גם אחרי כמה מחזורים עולה בי החשש שאתבלבל בסדר הדברים. נסיון או לא נסיון, אתה פוחד מהתלמידים שלך, ילדים בני תשע עשרה. ככה זה.

לפתע התכופף אל חלוני איש מבוגר מאד ושאל אותי לשמי.
אמרתי לו.
"מיד זיהיתי אותך" חייך, שיניו צחורות וישרות מכדי להיות טבעיות.
בטח רוצה להכניס את הנכד שלו לישיבה, או פרוטקציה אחרת, חשבתי.
"אתה לא זוכר אותי"? שאל.
צמצמתי עיניים וניסיתי להשיל מדמותו את מעמסת השנים.
"הייתי הָרֶבֶּה שלך בכיתה ח".
הרב גלוזקנט - נזכרתי.
נזכרתי כמה שנאתי אותו.

הוא עשה לי את המוות, ולא הפסיק לומר לי שאני בטלן, וחסר כל רצון טוב, ורק סנדלר יצא ממני. אני לא אשכח איך פעם כשפטפטתי תוך כדי שיעור עם הילד שמאחוריי, הוא חלץ את נעלו והניח אותה בשקט על השולחן.
נראה לך שתוכן לתקן את זה? שאל. והכיתה התגלגלה מצחוק.

"אתה גר באיזור"? שאל, נשען בשתי ידיו על חלון הרכב.
"לא בדיוק, אני רק עובר פה".
"ההורים שלך עוד בחיים? אני זוכר את אבא שלך, תלמיד חכם היה".
"היה ועדיין. אמא שלי נפטרה והוא גר אצלי".

הוא עזב את האוטו וידיו עיסו את גבו כשהתיישר.
"היית שובב אתה", אמר וחיוכו חשף שוב את התותבות המושלמות שלו. "כמה שניסיתי לעשות ממך בנאדם, לא... היית קשה, קשה מאד, ולמרות כל המומחיות שלי...לא הצלחתי" הוא צחקק קצת ואחר כך הציץ בפניי החתומות והבעתו התחלפה לנבוכה קצת.
"נו טוב, ככה זה בחיים, לפעמים" אמר ושפשף את ידיו זו בזו.
"אתה עוד עובד בהוראה?" שאלתי.
"מפקח", אמר בגאווה מהולה בעייפות. "ואתה, מה אתה עושה היום?"
"יש לי סנדלריה", אמרתי.
הוא הביט בי, ממשיך לשפשף את ידיו לאיטו.
"די מצליחה, אנשים מרוצים מאד, ברוך השם".
"נו, ברוך השם ברוך השם", מלמל.
הוא החל לפסוע לאחור, "אתה יודע, היה לך פוטנציאל לא רע", אמר פתאום בקול אחר.
עיניו שוטטו לאורך הרכב וחזרו אליי, "בן כמה אתה, ארבעים וחמש? חמישים? יש לך כבר כסף, אתה עדיין יכול ל... אתה יודע רבי עקיבא התחיל בגיל..." הוא השתתק פתאום והניף בידו "אני זקן חסר תקנה, מה אני רוצה ממך" צחק במבוכה "היה נעים לפגוש בך" אמר כשהוא גורר את רגליו על המדרכה ומתרחק, "תמסור דש לאבא".

סגרתי את החלון והדלקתי את המזגן.
כיביתי את האור וישבתי בחושך כמה דקות.
אחר כך הכנסתי את צרור המראה-מקומות לכיס הפנימי של הפראק, התנעתי את הרכב ונסעתי אל הישיבה, למסור את השיעור כללי כמו בכל יום שלישי.
אח שלי אשריך.
אשריך שנתפסת.
אשריך שנסעת.

יש מי שישאל
אבל באמת- למה?
יש מי שיאמר-אז אולי אתה?

יש מי שיגיד- אלה. בטח.
יש מי שיקבע- הוא? שילך!
יש מי שיכריז- הוא כן!

יש אנשים.
סופרים אחוזים.
יש אנשים.
מכסות קובעים.
יש אנשים.
מי לחיים ומי ל...
חושבים שקובעים.

ואני, אח שלי, יודעת.
אני, אח שלי, רואה.
אני, אח שלי, לא סתם אומרת.
אני, אח שלי, לא סתם חושבת.

עובד במאפיה?
בישיבה גדולה לא דרך?
מוציא רישיון?
אפילו לא שחור לבן!

אבל כל אלו סתם.
כל אלו כותרות.
כל אלו לא יודעים.
שאתה- ת"ח אמיתי.

לא הישיבה קובעת.
לא האבחון אומר.
לא מספר השעות צועק.

כי אתה- בן של מלך.
בן שקיבל מתנה
מידו הפתוחה והרחבה.
ADHD שמה.
כי אתה- כל שעה היא יום.
כל דקה - היא שעה.

ומי יודע מי ימנה.
מי יודע מי יספור.
שעות של חברותא.
מסכתות בחרוק שיניים.
פלאפון כשר? כמעט נעלבת.

כי אתה- בן של מלך!
אתה וחמש אלף בחורי "מכסות".
בנים של מלך מלכי המלכים.
עליך ועליהם- לעולם לא נוותר!
שום בחור זה גם אתם!
כי בסוף, "עץ", צדקתם...
"די, זהו, אני גמור!" דוד שייע היה מיואש.

"מה קרה?" חיים משה היה נכון לעזור.

"מה מה קרה? כאילו שאתה לא יודע..." קולו נשבר.

"אה, אופס... הפשיטה על המפעל שלך..." הוא באמת שלא התכוון לפגוע.

"אה, אתה אפילו לא מעודכן. מצאו פערים של כמה מיליונים בדיווחים, שחררו אותי עם מעקב עד המשפט בעוד שבוע. הולכים לגזור עליי איזה שלושים שנה!" אמר דוד שיי'ע באימה.

"אתה לא אמיתיי! מה אתה אומר... רחמונע'ס! אתה צריך ל.... רגע! יש לי רעיון אדיר!" חיים משה קפץ באחת.

"מה רעיון, מה אדיר? אתה לא מבין שאני במצב ש..." הוא לא מיהר להתרגש.

"לא, אתה לא מבין! נכון יש לי את הבית ספר לחינוך מיוחד?"

"כן, אבל למה בדיוק זה קשור לכסף העצום שהרווחתי ועכשיו הלך לקנסות. שלא לדבר על שנות הכלא הנוראי שאני עומד לעבור?"

"תקשיב!!!!!! עוד יומיים יש ביקור של טראמפ אצלנו בבית הספר! משהו שהוא עושה כל שנה לכמה בתי הספר ענקיים לילדים מיוחדים... בקיצור, יש איזה שעה שהוא הולך להסתובב איתי בבית ספר, אתה תבוא איתנו לסיבוב, דבר איתו, ספר לו את המצב שלך, תבכה, תסביר לו שמהיום אתה סרגל במיסים! אני אומר לך זה יעבוד, כך זה עובד איתו, אתה תרוויח את הכסף של הקנס אפילו!"

"וואו, אני לא מאמין, תודה, אין מילים!" דוויד שיי'ע דמע ברגש.

---------------------------------------

לאחר יומיים:

חצי שעה אחרי בואו של הנשיא:

"טוב, דוויד שיי'ע, תקשיב! עכשיו זה הזמן שלך, גש אליו!" לחש חיים משה באוזנו של הנ"ל.

"חח דקה, אתה לא מבין איזה סרטון שלחו לי עכשיו במייל, יואו, זה גדול!" דוויד שייע היה שקוע במסך.

"נו נו" הניד חיים משה את ראשו ברחמים. 'במה הוא מתעסק עכשיו...'

וכעבור עשרים דקות:

"דוויד שיי'ע!! אתה מוכן כבר לגשת אליו?" חיים משה לא ידע את נפשו מלחץ. פחד שמלווי טראמפ יראו את פרצופו האדום ומי יודע מה יחשבו עליו...

"שנייה, אני יושב פה, הולכות לי הרגליים!"

כעבור עוד חמש דקות:

"נווווו?" לחש חיים משה בזעקה אילמת לדוד שיי'ע.

"רגע, אני צמא נורא!" אמר ופרש לכיוון ברזיה קרובה.

חיים משה התנצל בפני פמליית הנשיא במבוכה נוראה, שהוא זקוק לצאת לשנייה.

הוא צעד נמרצות בעקבותיו של דוד שייע', תופס אותו בחוזקה מאחורי עמוד שיסתיר אותו.

"תגיד לי אתה נורמליייייייייי?????? טראמפ כבר בדלת!!!! עוד שנייה הוא יוצא!!!! זו ההזדמנות האחרונה שלך לדבר איתו לפני שהוא הולך!!!! אתה יכול עכשיו בשיחה הזו להרוויח בחזרה את כל המיליונים ולהיפך, אם אתה לא מדבר איתו עכשיו, אתה יכול לאבד את כל העתיד שלך!!!!!!"

-----------------------------------

להבדיל אלף אלפי הבדלות.

עם ישראל!! תאחזו, השם בדלת!!!! עוד שנייה הוא יוצא!!!! עכשיו לפני יום הכיפורים וביום הקדוש זו ההזדמנות האחרונה שלכם לדבר איתו לפני שהוא הולך!!!! אתם יכולים עכשיו בתפילות שלכם, בחזרה בתשובה על העבר, בבכיה על העוונות ובקבלה לעתיד, להרוויח טוב בלי גבול!!!! ולהיפך, אם אתם לא תפעלו עכשיו בעת רצון המופלאה הזו, אתם עלולים חלילה לאבד את כל העתיד שלכם!!!!
שיתוף - לביקורת X איפה אתה????
הולך ברחוב, אוטובוס חולף לו לידי. עולה, משלם מתיישב.

ואז.... ראיתי אותו.
הוא הסתכל עליי, עיניים קרות יש לו. אני חושב.

" X מה אתה עושה פה???"
הוא שותק. הוא כזה חמוד...

"אה, שלום, " הוא עונה לי, "מה קורה????"

"בסדר, כאילו ב"ה, איזה יופי לפגוש אותך"

"אה" הוא שותק.

ואז רציתי לשאול אותו, מאוווודד.

הוא שתק.

"תגיד, עכשיו את כל האמת, זה היה לך כיף להציק לי, לחפור לי, להקניט אותי, להגיד שהאנגלית שלי גרועה, לקרוא לי "גולם"? זה היה לך כיף?"

הוא עוד שותק. מביט עליי. חצוף!

"לא, זה אפילו לא מצחיק, אתה אולי, מה שעשית, קידם אותך, מאוד, אבל האם חשבת עליי, כמה שאני בכיתי, אתה.... אתהה" הכעס נעצר לי בגרון, חנקתי אותו. "אתה, אתה בסדר?? אתה בחור נורמלי?? אתה חושב שאנשים אהבו אותך? אתה חושב שהם רצו להיות איתך?? אתה חושב שהם לא הגיעו אליי לבכות אצלי בשקט, וזה שלא דיברת עם ברגמן וזיגמן וחיימקה? אתה חושב שאף אחד לא ידע??"
הקול שלי עובר ללחישה " X למה עשית את זה? מיררת לי, לכולם את החיים, זה היה לך כיף?? תגיד את האמת! מה היה האינטרס שלך??"

"זה כיף לך??"


משהו בעניים שלו קצת התחלחל,

"אז, מה?" הוא אומר לי לבסוף, "אני, זה היה הטבע שלי, זה מה שרציתי, זה מה שהיה לי, ככה נולדתי, אתה לא יכולת לשנות אותי, אתה לא!
אתה חושב שזה היה לי טוב??"

אני שותק.

איך הוא דיבר.

בסוף כולם עזבו אותו, השאירו אותו לבד, בודד עצוב ומושפל עד אפר.

"תדע לך X אני אהבתי אותך, באמת אתה היית בחור מתוק" קולי מתמלא ברחמים, "עכשיו, לך תבקש סליחה"

"אפילו אם עבר יוהכ"פ?"

ווואי עוד שנייה הוא בוכה לי באוטבוס, לא נעים....

"אפילו"

האוטובוס עוצר, חורק, הוא יורד, משאיר אותי.

לבד.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה