צבע ההגנה לישראל

  • הוסף לסימניות
  • #1
מר יורם שאכטוביץ, העומד בראש 'הרשות ללוחמה בעישון ובהשמנת יתר' קם לעוד בוקר לוחמני.
גרישה השכן השמן שוב מעשן לו בחצר של הבניין. ולא זו בלבד אלא שהוא זורק בלי בושה את בדלי הסיגריות על הרצפה. נמאס כבר. יורם החליט לשים לזה סוף.
הוא כינס את כל צוות המשרד לישיבת חירום. "אני רוצה עכשיו שתתנו לי את הפתרון הסופי, הפתרון שאין אחריו עוד פתרונות, לגמור כבר את הבעיה הזו של העישון אחת ולתמיד".

"מה אתה עוד רוצה?" שאל דודו מלברו, "כבר אסרנו על עישון במקומות ציבוריים, העלינו את מחירי הסיגריות, והגדלנו את גודל ומגוון האזהרות על הסיגריות. מה עוד אפשר לעשות?"
"אין לי מושג מה," דפק יורם על השולחן, "בשביל זה אני הבוס ואתם העובדים, אתם תביאו את הרעיונות. עד היום בערב - אני רוצה פתרון".
"אבל אנחנו לא נמצאים פה עד הערב, שכחת?" הזכיר פנחס נקסטלייט, "אנחנו עובדי מדינה, הולכים הביתה באחת בצהריים".
"טוב, אז עד הצהריים".

תזזית אחזה באנשי הרשות ללוחמה בעישון ובהשמנת יתר. כל העובדים סיימו במהירות את ארוחת הבוקר ונכנסו לעבוד.
"אני לא רגיל להיכנס למשרד כבר באחת עשרה בבוקר", פיהק משה פרלמנט, "טוב. קדימה. יש עבודה".

"נו, מה קורה?" דחק יורם המנכ"ל אחרי שעה ורבע "יש תוצאות?"
"כן" הודיע יואב נובלס "שבע-חמש לטובתי".
"תעזבו כבר את המטקות" חטף יורם בעצבים את הכדור. "יש לכם עבודה. אני רוצה תוצאות".

ברבע לאחת התארגנו החבר'ה לארוחת צהריים.
"אני לא פותח את החדר אוכל - עד שלא תביאו לי פתרון" יורם חסם בגופו את הדלת.

"טוב, טוב. מה הלחץ?" אמר רועי מוסטנג. "לי יש רעיון. אפשר לצבוע את חפיסות הסיגריות בצבע מכוער".
"פחחח, מי ישב לצבוע את כל החפיסות?" גיחך איציק פילטר.

"דווקא רעיון לא רע" המהם יורם המנהל. "אבל איך נדע מה הצבע הכי מכוער בעולם?"
"אני יודע" נדחף אודי דובק. "הצבע של העניבה של גרישה השמן".
"גדול" התלהב יורם. "אף אחד לא יצליח להמשיך לעשן אחרי שהחבילות יהיו בצבע המזעזע הזה".

כך נוצחה מגפת העישון בינואר 2020 אחת ולתמיד.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #3
הלכתי לחפש:
20200108_123243.jpg

עכשיו מבינה גם את הכותרת... חחח
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
ואז תקום הוועדה למען עיוורי הצבעים ותרים מחאה על האפליה המעודדת עיוורי צבעים לעשן.
לא הכי קשור, אבל מזכיר לי להציע חוק כזה:
כל מי שיש לו טענה על חוק קיים, יכול לטעון טענתו ובלבד שיביא לשולחן פתרון משלו לעניין. הפתרון חייב לעבור ועדה מיוחדת שתוקם לצורך העניין, ואשר תתכנס במשך שבעה ימים ושבעה לילות (טוב, לא באמת) לדון בפתרון. אם הפתרון לא נמצא קביל, הטענה גם היא לא תתקבל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
כך נוצחה מגפת העישון בינואר 2020 אחת ולתמיד.
2015
מוישה קוזמאצ' מהמבוגורים בישיבה יוצא מבית המדרש בסערת ויכוח, מוציא מכיס חולצתו חפיסת מרלבורו מהודרת, שולף מתוכה תענוג לבנבן מעלה עשן.
2020
קנעפלמאכר מהאלטערס' חומק אל המדרגות האחוריות, מוציא מכיס חליפתו חפיסה ירוקה אשר חילוקי דעות יש בישיבה האם אותיות הלע"ז בתחתיתה מרכיבות את המילה 'נקסט' או שמא 'נובלס'. "איך הוא לא מתבייש?", שואל זלצרמן משיעור א'. "אל תדון אותו, אומרים שהתפספס לו שידוך, מסכן".
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
2015
מוישה קוזמאצ' מהמבוגורים בישיבה יוצא מבית המדרש בסערת ויכוח, מוציא מכיס חולצתו חפיסת מרלבורו מהודרת, שולף מתוכה תענוג לבנבן מעלה עשן.
2020
קנעפלמאכר מהאלטערס' חומק אל המדרגות האחוריות, מוציא מכיס חליפתו חפיסה ירוקה אשר חילוקי דעות יש בישיבה האם אותיות הלע"ז בתחתיתה מרכיבות את המילה 'נקסט' או שמא 'נובלס'. "איך הוא לא מתבייש?", שואל זלצרמן משיעור א'. "אל תדון אותו, אומרים שהתפספס לו שידוך, מסכן".
נו באמת, ימות המשיח?

וכל הרשעה כולה כעשן תכלה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

ב"ה

הישרדות


גם לכם זה קורה?

בזמן לחץ קיצוני, התודעה שלי לא רק מפעילה את מנגנוני ההישרדות, היא גם ממשיכה לחשוב, להבין ולצפות מהלכים קדימה.
אני לא חווה רק את הרגע, אלא גם את הפוטנציאל הגלום בו, עד הסוף האפשרי.
גם כשהסכנה חולפת, אני עדיין נשארת בתוכה. לא כי אני לא רוצה לצאת, אלא כי אני מבינה אותה עד תומה.

זה לא ניתוק, זו דריכות קוגניטיבית רגשית.
מהצד זה אולי נראה כהקצנה, אבל מבפנים זו הבנה רחבה ומהירה מדי בשביל העולם.

כולם כבר חזרו לשגרה,
קונים לחמניות, בודקים שעות פתיחה, מחייכים לחדשות.
ואני?
אני עוד בתוך מרחב הישרדות, סורקת שמיים, כאילו האזעקה הבאה תבוא בעוד רגע.

אולי גם אצלכם הגוף נרגע, אבל הנפש עוד דרוכה.
אולי גם אתם מזהים מה יקרה, לפני שזה בכלל מתחיל.

ולפעמים, זה לא אני, זו מישהי אחרת, קרובה.
חברה אהובה, אולי בת משפחה, שבמשך ימים תפקדה, שתקה, החזיקה מעמד.
ואז, ברגע שולי, כמעט זניח – כוס חלב שנשפכה, מילה קטנה מדי או שתיקה גדולה מדי, היא התפרצה בבכי שלא נפסק.
לא בגלל מה שקרה עכשיו, אלא בגלל כל מה שהחזיקה עד עכשיו.

אז מה בעצם קורה כאן?

כי בדיוק כמו שעקבתי אחרי ההתפתחויות במלחמה,
בדקתי גם את זה.
לא נשארתי רק עם התחושה, חקרתי, קראתי, שאלתי, ניסיתי להבין מה באמת קורה לנו שם בפנים.

הגוף מפעיל את מערכת הסטרס,
אבל התודעה, במיוחד אצל רגישים, אינטואיטיביים ובעלי חשיבה מערכתית, לא נעצרת.
היא ממשיכה לעבד, לפרש, לחזות,
לא רק מה קורה לי, אלא גם מה זה אומר, לאן זה עלול להתגלגל, ואיך זה ייגמר.

כך למשל, בזמן המלחמה הרגשתי מוצפת,
כל פעולה פשוטה נראתה לי מסובכת,
אפילו להכין שייק, פעולה יומיומית, הרגישה כמו לטפס על הר.
המוח לא הצליח לבחור פרי, הרגש לא מצא טעם, והגוף פשוט קפא.
כן, שייק, הדבר הזה שכולם מכינים ב־7 שניות.
אני? רק ניסיתי להיזכר איך קוראים לבננה.

אבל כשהאזעקות פסקו, וכאילו חזרנו לשגרה, פתאום הצלחתי.
בלי לחשוב, פשוט הכנתי את השייק ונהניתי ממנו.
לא כי משהו השתנה בחוץ, אלא כי בתוכי משהו שוחרר.

אז לא, אני לא דרמטית,
המוח שלי פשוט עבד קשה יותר,
לא כדי לברוח, אלא כדי להבין.

ואם גם לכם זה קורה, תנשמו רגע.
אתם לא לבד.
אתם לא חלשים, אתם פשוט מרגישים יותר, ורואים רחוק יותר.
אולי זו לא חרדה, אלא הבנה שהקדימה את זמנה,
וזה, תודו, קצת מתיש לפעמים. אבל גם די מרשים.
לא קל לחיות ככה. אבל אם כבר מרגישים כל דבר לעומק,
לפחות לדעת שגם זה אומר משהו טוב עלינו.

ואולי הכי חשוב להבין,
זה לא שאתה "לא נורמלי".
זו לא תקלה, זו רגישות.
יכולת להרגיש, לזהות, לקלוט, להבין, גם כשאחרים כבר עברו הלאה.
וברגע שאתה מזהה את זה, אתה כבר לא נבהל מעצמך.

ואם הבנת בין השורות, בלי שאמרתי,
שזה לא אומר עליך שאתה חלש או מוזר,
אלא להפך, שאתה פשוט מרגיש עמוק,
אז כנראה שזה באמת אתה.
וברוך הבא.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה