עזרה קורס בישול לכלה מתחילה

  • הוסף לסימניות
  • #22
אני חושבת אולי להעביר קורס כזה- מקצועי אבל פרקטי ומעשי מאוד לחיי היום יום
5 מפגשים שיכללו: בישול- בשר/ עוף/ דגים/ תוספות, וקצת דברים מעניינים ומיוחדים
ואפיה- מנות אחרונות ועוגות, מאפים, חלות, לחמניות וכד'
גם התנסות בפועל וגם מתכונים כתובים וברורים.
(קבוצות קטנות כדי שזה ישאר במסגרת הפרקטי מאוד).

נראה לכם שיהיה לזה ביקוש?? אפילו שאני לא אביגייל מייזליק? אבל כן יש לי ידע ואוכל מגוון וטעים:p

וכמה נראה לכם הגיוני לקחת על זה?

אשמח לתגובות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
את היחידה שלייקת אותי.
לבינתיים שמעתי שיש משהי שעושה דברים כאלה במודיעין עילית.
אולי לה כבר יש קבוצה ולא אצטרך ללקט כאן.
(חברה שהיא שפית בעצמה המליצה עליה מאוד)
אשמח לפרטים של מי שעושה את זה במודיעין עילית
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
  • הוסף לסימניות
  • #28
מקפיצה
איך ניתן להשיג את הפרטים של מי שעושה את זה בקרית ספר?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

רגע לפני שיום כיפור נכנס, כולנו רוצים חתימה טובה.
אני רוצה לשתף אתכם שאני כבר 2 לילות לא ישנה טוב, מאז שהתוודעתי לסיפור המזעזע הזה-
בטח חלקכם קיבלתם את המייל על הכלה שמנסה לחתן את עצמה לבד, כי אין להורים שלה אפשרות כלכלית..
הכלה המיוחדת מהסמינר שלי, וכולנו אחיות לצרתה, ומנסות לעזור לה בכל דרך אפשרית,
מצרפת את המיילים שנכתבו על הנושא- מצורף פה 2 הודעות שונות שכתבו אבל לא היה באפשרותי לחבר את שתיהן כל אחת זועקת יותר מהשניה..

ואני פשוט לא כותבת עוד שום דבר כי זה אומר הכל!!!
מבטיחה לכם שכל שקל!!! עוזר לה- אז גם אם אין לך אפשרות לתרום סכום גדול גם אם תתרמו שקל זה יעזור!!!
אפשר לתרום דרך הקישור של קופת העיר או להעביר העברה בנקאית
הפרטים בהמשך.
-----------

הסיפור הזה הוא סיפור קשה מאוד!!!
תקראו כמה סיפורים ותיאורים אותנטיים מהשטח
ותקדישו חצי דקה לדמיין את המצב.
אולי זה יעזור לכם להניע אנשים נוספים לפעולה,
לעשות ולתרום גם קצת מעבר למה שאתם רגילים
ולעזור לאחות שלנו (!!!) שנמצאת במצב הזה.

דוגמא קטנה- (שום פרט לא מוגזם)
הגיעו אל בית הכלה אנשי הוצאה לפועל לקחת דברים (וזה כבר לא פעם ראשונה שהם באים)
הבחורה חטפה מהר את התכשיטים שהיא קיבלה מהחתן ורצה מהר להתחבא במקלט כדי שלא יקחו גם את זה.
סיפור נוסף,
באירוסין אבא שלה הבטיח שהוא יקנה ש"ס
והוא מאוד רצה לעשות זאת ולא ידע איך
בסוף הוא הביא לאולם ששם עשו את האירוסין את הש"ס שלו בעצמו
היא היתה צריכה תוך רגע למצוא הסבר
ואמרה שזה רק בינתיים והחדש יגיע ישר הביתה שלהם...

יש עוד בלי סוף סיפורים,
הבנתם את המצב????
מוסיפה שקיימת גם אפשרות להעברה בנקאית.
אפשר להעביר ל:
בנק פועלים.533 סניף .מס' חשבון 658675. ע"ש מאיר דוד וחנה לוינשטיין.

ובמקביל לשלוח מייל ל-2 המיילים המצורפים.
ולרשום בשורת הנושא עבור הכנסת כלה
עם עדכון כמה העברתם.
חני לוינשטיין co9974 @ gmail.com
ידידה סופר soffer5879 @ gmail.com‏
יכולה להעיד שהרבה זמן לא שמעתי סיפור עם כזו רמה של דחקות (ידידה סופר)

או בקישור של קופת העיר-
https://www.kupat.org.il/Project/1988

מצרפת גם את ההודעה שהועברה בין החברות-

התגלגל לידי מקרה של בחורה מאורסת
שההורים שלה לא מסייעים בהכנות לנישואיה
אפילו לא בתשלום מקדמה לאולם.
לא קנו ש"ס לחתן
לא גביע לכבוד החג
לא שילמו שקל בארוסין
הכל הכלה מממנת לעצמה.
(את התכשיטים שקבלה מחמותה מחביאה במקלט מאנשי הוצאה לפועל שמבקרים בביתה בכל עת...)

עקב מורכבות הענין אני מנסה לסייע בעדה להתחתן ברמה סבירה.

אני פונה אליכן,בחורות יקרות מאד!
שעול הפרנסה עדיין לא מונח על צווארכן-
להשתתף במצוות הצדקה הזו.
מדובר בבחורה כמותכן ממש,
חלקכן מן הסתם מכירות אותה
ולא מעלות בדעתכן מה היא עוברת---
איזה לחצים נפשיים אדירים!!!
משפחת החתן לא יודעים כלום! ואם ידעו- יתכן ויבטלוהו---

אם כל אחת מכן תקח אחריות להשיג 5 חברות/אחיות/בנות דודות
שכל אחת תשים 200 ש"ח על השולחן
סה"כ 1000 ש"ח
שאת ארגנת !
ועוד אחת ארגנה!!!
ועוד אחת צדיקה שקוראת את המייל הזה!!!
זה לא באמת קשה להשיג 1000 שקל שמשתתפות בו 5 בנות,נכון?
יש גם המלצות של רבנים וכו' אבל לא נראה לי שזה מה שיניע אותך לפעולה!
(באם יש צורך-שלחי מייל ל-<לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי> וניתן את כל המידע)
אלא המחשבה על בחורה בת גילך ( סיימה סמינר עכשיו )
שבמצוקה כל כך גדולה!
מי שמרימה את הזכות הזו לידיה,
יש לה זכות גדולה לבוא איתה ביום כיפור!
תכל'ס:
העבירי מייל זה לחברות שלך!
הוסיפי כמה מילים משל עצמך ---
בקשי שיכנסו לקישור-ויתרמו
בקישור של קופת העיר- https://www.kupat.org.il/Project/1988

שימי לב, גם מי שלא מתאימה לכך וקשה לה לפנות לאחרות:
תפתחי תראש! אל תפני למשהיא שאת יודעת שאין לה שקל!
זה סתם מצער את הצד השני שאין לו.
פני לבחורות שמתפרנסות בעצמן, או שאת יודעת שבמשפחה יש יכולות כלכליות
ואולי ההורים ירצו ליטול חלק במצווה יקרה זו.
זהו, עד כאן להיום!
ידעתי שלא תסרבי לנסות
הקב"ה יודע שרצית- וזה העיקר!
מי יהיו השליחים? רק ה' יודע---

אם חשוב לך לאמת את המקרה אצל מורות שאת מכירה את יכולה לפנות
ל: מזכירות המנהלת / הגב' קנייבסקי / הגב' סופר /גב' קנטור.
שיתוף - לביקורת שקופה וחצי
סגנון שונה עלילתית שאני מנסה כעת. אשמח לחוות דעת.

*

זרם חשמל מקפיץ אותי וקול צחוק מתגלגל במדרגות גורם לי לעצום עיניים, לנשום עמוק פעמיים ולפקוח שוב אל הבוקר שנוגע בחלונות.

בוקר שהגיע מוקדם מדי. אני מכווצת אף, מנסה לאסוף ריחות שנערמים במטבח ומגששת ברגליים אחר נעלי הבית שלי.

הן אינן, לא מפתיע, וכששערותיי גורפות איתן אבק רצפות, ראשי משתבלל לו להנות מזיו תחתית המיטה.

אבק. מלא-מלא אבק שמכסה בין שלל דברים שמעולם לא יצרו איתי קשרים על נעלי הפונפון שלי.

שולפת אותן תוך אנקה שיעולית, ממלמלת על נחמה את כל הברכות שבעולם, בריאות בראשן. וסדר, טיפונת סדר.

"אמן!" מכריזה אמא מתוך, מסתבר, אדי הבישול. קולה מתרומם לשאגה: "נחמה! שוב דחפת הכול מתחת למיטה?!"

כן, אני חושבת חזק. ושולי חישמלה אותי. בקטנה, אבל חישמלה. וזהו, סיימתי את המנה להיום, מקווה. משתיקה מחשבות ורצה להתארגן.

צחצוח, שפשוף פנים עיקש, חולצת תכלת כפתורים, חצאית פליסה ארוכה, צמת צד, נעליים, תיק והמדרגות מקבלות את רגליי ברפרוף מהיר.

"מאוחר", נוזפת אמא כשאני גוהרת על השיש, מחלצת כוס חמה, שופכת שוקולית, מים רותחים והרבה חלב.

"יודעת", הוגית בלחישה, מתיישבת על כיסא בר ושותה תוך כיווץ פנים.

חם, כמעט לוהט, אבל המזגן מצנן פה, ובחוץ עלול להיות לוהט עוד יותר. מי צריך לצאת בכלל? מתחשק לי להישאר בבית, לשתות שוקו ועוד שוקו גם אם שולי תצחק עד מחרתיים.

"היא הלכה", מציינת אמא, מלהטטת בין חביתת ירק לאבא ומרק עוף של צהריים. "וגם את צריכה. תזדרזי!"

"בשביל מה?" אני רוטנת. מניחה את הכוס, ריקנית, ומתלבטת אם להכין אחת נוספת, כזו שתעניק לי כוויה, תנפח לשון ותגרור אותי לאשפוז של יום-יומיים.

"הגזמת, שרה", שוב אמא. שוב המחשבות שלי סוערות מדי. היא זונחת תפוח אדמה, הופכת חביתה ונעמדת מולי, מישירה אליי אישונים מסובבים חום דלוח. "יהיה בסדר", היא אומרת, בטוחה כל כך. "הימים האלו יעברו מהר, ויום אחד את תגחכי על הכול".

אני כמעט מגחכת עכשיו, לא עושה את זה רק בגלל כבודה של אמא, וכן, גם כי המחשבות שלי ייקלטו היטב ברדאר שלה.

"יהיה בסדר", חוזרת אמא, ומבטה השלו כל כך הופך מוטרד. "מה את משתיקה שם, שרוש?"

שונאת שקוראים לי שרוש. שונאת ששואלים אותי מה אני משתיקה. "כלום", אומרת בשאננות שטבועה בי מאז ימי קדם. מעיפה מבט אל ספל שעוני מעלה אדים, תלוי על קיר. "מאוחר לי. זזה".

זזתי, כמה כיף. מותירה מאחוריי כוס קרטון בפח, אמא תוהה וסנדוויץ' בוקר, אבל הנקודה האחרונה מתוודעת לי רק כשאני מגיעה מיוזעת אל הסמינר, שנמצא שני רחובות מקבילים מהבניין שלנו, מעבירה אצבעות בשני צידי השיער, מחזירה צמה קדימה ונבלעת בין השערים.

"שירההההה" קול רודף אחריי, וכשאני מסתובבת להבין למה הוא נשמע לי יותר מדי נחַמַתִי, קולטות עיניי שקית ניילון עמוסה מרחפת לעברי בכיוונון ישיר.

היא פוגעת בפנים שלי, איך לא. נופלת אל הרצפה, איך לא. וברוגז שצף בי פתאומית, אני מוסיפה עוד ברכה אחת על נחמה – שתלמד לעשות דברים עד הסוף, ופעם הבאה – שלא תהיה, אמן! - גם אם היא ממהרת - שתשחיל לי את הסנדוויץ' לתיק, כמו שהיא יודעת לעשות יפה מאד כשהיא ממש רוצה.

נאנחת, מתכופפת אל הסנדוויץ'. הברכות שלי מתבזבזות לריק, אני יודעת. וכמו שאבא אומר תמיד – כל עוד נחמה לא תראה רצון, דבר לא ישתנה.

ואני מה?!

אמא לא בקרבת מקום להאזין למחשבות שלי, שולי לא תזריק בי כעת זרמים כדי שאתנער מהבוץ שמשקיע אותי ולנחמה כבד להרים אותי אל הקומה השנייה של מפעל האברכיות אליו אני צועדת לאט וזהיר.

אני שקופה, זה ברור. ורצון, כמויות רצון, לא יעזרו פה. יעיד הכיסא הצמוד לשלי, שנותר מיותם יום אחרי יום, זו השנה השישית במספר.

יעידו עוד הרבה דברים. כמו פרצופים שננעצים בי כשאני עוברת את סף דלת הכתה ושתיקה שהומה מעל כל קול שסער קודם בצחוק ובמלל נרגש.

"בוקר טוב!" אסתי הראשונה לחזור אל עצמה, כרגיל, וידה מנפנפת מעל ראש כל המתקבצות סביבה. החברה'מנית התמידית.

אז רצתי מהר מדי, חבל. "בוקר אור", אני מותחת חיוך, מותחת אותו טיפה עוד יותר, נזכרת להרים מעט גם את שרירי העיניים וממהרת אל הכיסא הנאמן שלי, מניחה על המיותם תיק, מרצ'רצ'ת ודוחפת סנדוויץ'.

מתחרטת ושולפת אותו. תעסוקה תהיה לי טובה עכשיו, גם אם בגללה ארעב לקראת סוף היום ועוד יותר אם אצטרך לצאת, ליטול ידיים ולשוב אל אותה שתיקה מעקצצת.

אבל כשאני חוזרת אין שתיקה, כמו שאין אסיפת בנות סביב שולחן שני בטור רביעי. רק קול אחד מורתי שאומר בקולי קולות: "ממש הקדמתן היום! מתרגשות?"

"בטח!" רועמת דבורי, מאחרת תמידית עם כוח צילומי נדיר שמחפה קבע. "כולן הקדימו פה, אפשר שלא?!"

"שרה לא", מציינת אודליה, חדת עין. מבחינה בי ברגע, עומדת שלושה צעדים מהמשקוף, ומוסיפה מהר: "בעצם גם היא פה".

השתיקה מגיעה עכשיו, ארוכה ובוערת לי בלחיים עד שאני מתיישבת על הכיסא, ממלמלת ברכה ונוגסת.

חביתת ירק, מישהו התבלבל פה. נחמה, שתהיה לי בריאה.

ואם אמא הייתה לצידי כנראה שהייתה צועקת 'אמן' גדול עכשיו, או שהייתה גוערת בכל המחשבות שמתרוצצות מעליי. אותן מחשבות מאז שמלאו לי שתים עשרה, ובשונה משאר המתברמצות – לא התפרצתי אז עם שום כוח על.

לא אז וגם לא שש שנים אחר כך.

אמרתי שקופה?! שקופה וחצי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה