הנושאים החמים
ידידיה חבר
מהמשתמשים המובילים!
- הוסף לסימניות
- #1
שבוע טוב!
היות וגזרה חכמתו ית' שביום השביעי אין כל דרך לפרוק את הגיגינו אלי קסת ומקלדת, הרי שמשוטטים הם בדעתנו, ומנפחים את עצמם ככדור שלג, עד שנעשים עבים מהכיל.
כזאת אירע עמי השבת, ואת פרי התאונה הזאת יאכל מי שיקרא את הקטע הבא.
גילוי נאות: הקטע כתוב בסגנון שהתנסיתי בו באופן חלקי בלבד.
הבונים החופשיים מוזמנים להגיב!
הסצנה תבוא לסיומה בעז"ה בהמשך השבוע...
היות וגזרה חכמתו ית' שביום השביעי אין כל דרך לפרוק את הגיגינו אלי קסת ומקלדת, הרי שמשוטטים הם בדעתנו, ומנפחים את עצמם ככדור שלג, עד שנעשים עבים מהכיל.
כזאת אירע עמי השבת, ואת פרי התאונה הזאת יאכל מי שיקרא את הקטע הבא.
גילוי נאות: הקטע כתוב בסגנון שהתנסיתי בו באופן חלקי בלבד.
הבונים החופשיים מוזמנים להגיב!
טובה עסוקה הייתה באמצעה של הכנת חביתה עגולת שוליים, כשקלמן נכנס הביתה, פוסע מעדנות אל עבר 'המדף'.
שנים רבות תוהה הייתה בליבה טובה, אם קלמן שלה היה שב הביתה אי פעם לו לא היה בביתם את 'המדף', או שיש די בבלינצ'עס המקורמלים שלה אליהם התמכר קלמן, בכדי שיניע את גופו העגלגל אל מרומי הקומה השלישית.
אלא שבשנים האחרונות נפשט הספק כליל - קלמן היה שב הביתה גם לו לא היה בו את 'המדף', וזה מחמת שבשנים האחרונות מכיל הוא בקרבו את ה'מחשייבל'ה', כפי שנוהג היה קלמן לכנות את הלנובו המזדקן שלו. לא שהמחשייבל'ה היה בר תחרות עם 'המדף', קלמן לא העניק לו אפילו רבע מהזמן שהקדיש לתכולת 'המדף', אבל מכיוון שבימינו ניתן לקרוא עיתון גם במחשייבל'ה, התפקיד אותו מילא 'המדף' עמוס העיתונים, שיערה טובה שקלמן שוב ישוב לביתו אף אם היה הולך המדף בדרך כל הארץ.
כעת כששב קלמן לביתם המשותף, מלמל מילה שהזכירה את המילה שנוהגין לומר בפגישות נימוסין כגון דא, וגרר את איבריו אל עבר 'המדף' ידידו משכבר. אחר נבירה קצרה, שמעה טובה את קולו לראשונה זה היום בצורה מסודרת, 'הגעתי לדובדבן שבקצפת!' הוא הכריז. 'הדובדבן שבקצפת', היה מטבע לשון מוכר היטב לטובה, שממשמעותו הייתה שאי שם באמצע חשוון ואייר, כאשר כילה קלמן את כל עיתוני ומגזיני החוג לסוגיהם לעדותיהם ולמגדריהם עד אחרון פרסומותיהם ומודעותיהם, עד שיכול הוא לבוא עליהם בכור מבחן הסיכה, כעת נפנה הוא אל 'הדובדבן שבקצפת', הלא הם מוספי הסיפורים שנתברך בהם דורנו דור יתום. בליבה תהתה טובה בפעם המי יודע כמה, איך אחרי כל כך הרבה קצפת מקום יש לו לדובדבן, אבל לפי גודלו של קלמן ניכר היה לכל רואיו שלא רק שיושב הוא הרבה והוגה בעיתוניו, אלא שאף לפיו הוא דואג לתעסוקה הולמת במקביל, כך שדובדבנים נוספים בהחלט באים בחשבון. אך ליבא לפומא לא גליא, משום שטובה איננה חפצה לעורר דובים מרבצם, תרתי משמע.
קלמן נטל את מוסף הסיפורים האהוב עליו, ופנה אל עבר מקום מושבו הקבוע. מקום זה, קבוע היה במרכז השקע אשר במושב השמאלי של הספה המשולשת, שקע שאות ועדות היה בישראל על אינסוף גווילי עיתונים, ודורות של שדות גרעינים רחבי ידיים שבאו אל תכליתם, תוך כדי יצירת השקע העמוק הלזה, שבאורח פלא התאים היטב למידותיו הנאוות של קלמן.
עתה ידוע ידעה טובה, שאף אם תישרף החביתה, ואף אם תשרוף עמה את כל המטבח וטובה בכללו, לא ינוע קלמן ממקום מושבו, משום שבעת הזאת אתקטרו קלמן וגווילאי בהאי קטירא עילאה דלית בר מינה מידי, ואין ביכולתו להבחין בדבר הנעשה מעבר לאינצ'י הגיליון.
אלא שהפעם אירע משהו חריג, חריג מאד, מאד מאד מאד. כרבע שעה מעת נעשו קלמן ועיתונו חד, קם לפתע קלמן מאת מרבצו, פנה אל עבר המחשייבל'ה, כשהוא מהמהם 'בזבוז זמן, בזבוז זמן'.
טובה כמעט והתעלפה. מבחינתה, המשיח היה מגיע לפני שקלמן היה זונח את עיתונו פחות משעה לאחר שהתאחד עמו, ועתה לא זו בלבד שזנחו לאנחות לאחר רבע שעה, אלא שמפמם הוא בדבר 'בזבוז זמן', מניין למען ד' הוא מכיר את המושג הזה?!
הבה ונדגיש. לא שטובה הייתה מן הנרגנים המחפשים בכל עת מומי זולתם, כי אם שהכר הכירה היטב את ה'תכשיט' בו נתברכה, ויודעת היא היטב שקלמן לא מן השקדנים הוא, ואף לא מן הדומה לדומה להן, וניצול הזמן והוא הרי הם כשני קוים המקבילים שרק לאחר שיתעקמו יפגשו לרגע, וגם זה יסתיים מיד לאחר שהקו העקום ימשיך הלאה לדרכו.
תוהה היא כעת טובה, מה ראה לנכון בעלה לנטוש את בחירת ליבו ולבכר על פניו את המחשייבל'ה, תוך שהוא מדבר על מושגים הרחוקים ממנו ת"ק פרסה ויותר, השמא אחזו השבץ ואיננו בקו הבריאות?! מנסה היא לחשוב, אולי חג השבועות הקרב ובא דגדג קמעא במעמקי כריסו השיפולית, ואחזו חיזוק, וכעת מאזין הוא לשיחה או שיעור בקול הלשון?! ושמא נפתחו השמיים ויושב הוא ולומד ב'אוצר החכמה' - אותו קנתה לו לפני מספר שנים למען יפקח עיניו בתורה, ולשווא היה - ועתה נתברר כי לא נכזבה תוחלתה?!
שנים רבות תוהה הייתה בליבה טובה, אם קלמן שלה היה שב הביתה אי פעם לו לא היה בביתם את 'המדף', או שיש די בבלינצ'עס המקורמלים שלה אליהם התמכר קלמן, בכדי שיניע את גופו העגלגל אל מרומי הקומה השלישית.
אלא שבשנים האחרונות נפשט הספק כליל - קלמן היה שב הביתה גם לו לא היה בו את 'המדף', וזה מחמת שבשנים האחרונות מכיל הוא בקרבו את ה'מחשייבל'ה', כפי שנוהג היה קלמן לכנות את הלנובו המזדקן שלו. לא שהמחשייבל'ה היה בר תחרות עם 'המדף', קלמן לא העניק לו אפילו רבע מהזמן שהקדיש לתכולת 'המדף', אבל מכיוון שבימינו ניתן לקרוא עיתון גם במחשייבל'ה, התפקיד אותו מילא 'המדף' עמוס העיתונים, שיערה טובה שקלמן שוב ישוב לביתו אף אם היה הולך המדף בדרך כל הארץ.
כעת כששב קלמן לביתם המשותף, מלמל מילה שהזכירה את המילה שנוהגין לומר בפגישות נימוסין כגון דא, וגרר את איבריו אל עבר 'המדף' ידידו משכבר. אחר נבירה קצרה, שמעה טובה את קולו לראשונה זה היום בצורה מסודרת, 'הגעתי לדובדבן שבקצפת!' הוא הכריז. 'הדובדבן שבקצפת', היה מטבע לשון מוכר היטב לטובה, שממשמעותו הייתה שאי שם באמצע חשוון ואייר, כאשר כילה קלמן את כל עיתוני ומגזיני החוג לסוגיהם לעדותיהם ולמגדריהם עד אחרון פרסומותיהם ומודעותיהם, עד שיכול הוא לבוא עליהם בכור מבחן הסיכה, כעת נפנה הוא אל 'הדובדבן שבקצפת', הלא הם מוספי הסיפורים שנתברך בהם דורנו דור יתום. בליבה תהתה טובה בפעם המי יודע כמה, איך אחרי כל כך הרבה קצפת מקום יש לו לדובדבן, אבל לפי גודלו של קלמן ניכר היה לכל רואיו שלא רק שיושב הוא הרבה והוגה בעיתוניו, אלא שאף לפיו הוא דואג לתעסוקה הולמת במקביל, כך שדובדבנים נוספים בהחלט באים בחשבון. אך ליבא לפומא לא גליא, משום שטובה איננה חפצה לעורר דובים מרבצם, תרתי משמע.
קלמן נטל את מוסף הסיפורים האהוב עליו, ופנה אל עבר מקום מושבו הקבוע. מקום זה, קבוע היה במרכז השקע אשר במושב השמאלי של הספה המשולשת, שקע שאות ועדות היה בישראל על אינסוף גווילי עיתונים, ודורות של שדות גרעינים רחבי ידיים שבאו אל תכליתם, תוך כדי יצירת השקע העמוק הלזה, שבאורח פלא התאים היטב למידותיו הנאוות של קלמן.
עתה ידוע ידעה טובה, שאף אם תישרף החביתה, ואף אם תשרוף עמה את כל המטבח וטובה בכללו, לא ינוע קלמן ממקום מושבו, משום שבעת הזאת אתקטרו קלמן וגווילאי בהאי קטירא עילאה דלית בר מינה מידי, ואין ביכולתו להבחין בדבר הנעשה מעבר לאינצ'י הגיליון.
אלא שהפעם אירע משהו חריג, חריג מאד, מאד מאד מאד. כרבע שעה מעת נעשו קלמן ועיתונו חד, קם לפתע קלמן מאת מרבצו, פנה אל עבר המחשייבל'ה, כשהוא מהמהם 'בזבוז זמן, בזבוז זמן'.
טובה כמעט והתעלפה. מבחינתה, המשיח היה מגיע לפני שקלמן היה זונח את עיתונו פחות משעה לאחר שהתאחד עמו, ועתה לא זו בלבד שזנחו לאנחות לאחר רבע שעה, אלא שמפמם הוא בדבר 'בזבוז זמן', מניין למען ד' הוא מכיר את המושג הזה?!
הבה ונדגיש. לא שטובה הייתה מן הנרגנים המחפשים בכל עת מומי זולתם, כי אם שהכר הכירה היטב את ה'תכשיט' בו נתברכה, ויודעת היא היטב שקלמן לא מן השקדנים הוא, ואף לא מן הדומה לדומה להן, וניצול הזמן והוא הרי הם כשני קוים המקבילים שרק לאחר שיתעקמו יפגשו לרגע, וגם זה יסתיים מיד לאחר שהקו העקום ימשיך הלאה לדרכו.
תוהה היא כעת טובה, מה ראה לנכון בעלה לנטוש את בחירת ליבו ולבכר על פניו את המחשייבל'ה, תוך שהוא מדבר על מושגים הרחוקים ממנו ת"ק פרסה ויותר, השמא אחזו השבץ ואיננו בקו הבריאות?! מנסה היא לחשוב, אולי חג השבועות הקרב ובא דגדג קמעא במעמקי כריסו השיפולית, ואחזו חיזוק, וכעת מאזין הוא לשיחה או שיעור בקול הלשון?! ושמא נפתחו השמיים ויושב הוא ולומד ב'אוצר החכמה' - אותו קנתה לו לפני מספר שנים למען יפקח עיניו בתורה, ולשווא היה - ועתה נתברר כי לא נכזבה תוחלתה?!
הסצנה תבוא לסיומה בעז"ה בהמשך השבוע...
נערך לאחרונה ב:
)
