רגע היסטורי. שלום מיוחל

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
זה קרה! אתמול.:D
הושג הסכם שלום בין ארגוני ההצלה.
וליהודים היתה אורה ושמחה ושלום
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
באמת רגע היסטרי
חמודים
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
כשהיסטוריה והיסטריה מתערבבים:D
שמחה וששון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אהבתי!
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
חמוד מאוד
הייתי שמה צבע אחר לרקע, שיתאים
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
חמודים!


תעלי את כל הסט זה יראו כמה שזה מושלם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
תעלי דחוף את הסדרה במלואה!
ותמונה מותק - רעיון חזק!
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
תודה :)
נכתב ע"י EstiArt;2478529:
חמוד מאוד
הייתי שמה צבע אחר לרקע, שיתאים
לחצ/י כדי להרחיב...
צודקת, תכנתתי להעלות את זה בכלל לאיש את רעהו.. כי מבחינת צילום זה לא משהו
אבל היינו חיבים את הצבע הירקרק :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
רותי, יצא מושלם!
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
משפחה מושלמת

שאלתי אליך ולכל אלה שמלבישות תחפושות קיציות
זה לא מדי קר עדיין לקצרצר הזה? ועוד שכמעט כל פורים גשום.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
חבורה דבשית!
הפוזה של הבייבי, משהו משהו!
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
תודה :)
נכתב ע"י wald;2479074:
משפחה מושלמת

שאלתי אליך ולכל אלה שמלבישות תחפושות קיציות
זה לא מדי קר עדיין לקצרצר הזה? ועוד שכמעט כל פורים גשום.
לחצ/י כדי להרחיב...
לקטן אני אלביש גרביון וגופיה ארוכה מתחת..
זה רק לתמונה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

אשכולות דומים

  • 246
    • גרפקליק
    תנו לי ביקורת "שותפות בקן – רגע של נאמנות"
  • גרפקליק //
    • בחוץ – עץ, קופסת עץ, רגע רגיל לכאורה.
    אבל בפנים – לב פועם, ביצים חמות, חיים שבדרך.
    והוא – מביא לה אוכל. בשקט, בלי טקסים, בלי מילים.
    היא לא זזה – שומרת. והוא דואג.
    זה לא סתם ציפורים. זה אהבה עם כנפיים."

    בתמונה – הוא מביא לה מזון, והיא שומרת על הקן.
    שניהם נותנים. שניהם מחזיקים את הבית.

    בשקט, באהבה, בלי רעש – כך נבנה שלום אמיתי.

    בפרשת השבוע, אהרן הכהן מתואר כאיש שלום,
    "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות" –
    הוא היה משכין שלום בין איש לאשתו.

    יהי רצון שנלמד ממנו – להעריך, להקשיב, ולחזק זה את זו.
    שבת שלום ומבורך!

    Northern House Wren 005.jpg
    Northern House Wren 005.jpg
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: טורונטיאני, הציירת, שירה רקובסקי ועוד 38 משתמשים41 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מיכל_לוי
    ואוו. מרתק., ויפיפה.
  • 393
    • ל
    סיפור בהמשכים סודו של הנסיך/ סיפור היסטורי בהמשכים
  • להאמין ביכולות שלי //
    • הסיפור הוא היסטורי ומתרחש בזמן גירוש ספרד, בממלכה בדיונית בשם ואלטוריה באיטליה המחולקת לממלכות ורפובליקות.

    אשמח להערות על התוכן והעלילה, וכן אם יש שגיאות בניסוח וכו'.



    פרק א'

    'אילו רק יכולתי לחשוב שאני לא איכר פשוט', חשב לעצמו דורן בעוגמה, בשעה שעקב בערנות אחר כרכרה הדורה שנעה במרחבי השדות.
    'אילו רק יכולתי לחשוב שאני בן אצולה שירד אל העם, כמו ששמעתי על מלכים שהתחפשו לאנשים פשוטים כדי להקשיב לעם שלהם', המשיך דורן לחשוב.

    הכרכרה מולו דהרה בשלווה קסומה, חלונותיה המעוגלים חשפו את פניהם של יושבי הכרכרה.

    עיניו של דורן נפערו בתדהמה, בן אצילים בן גילו, נער לבוש בהידור, נראה יושב בנוחות על גבי המושב, עיניו סוקרות את השטח, את השדות ואת האיכרים העובדים ביזע.

    דורן התנשם עמוקות וחש רעד קל מופיע בידיו, אות לכך שהוא מתרגש. היתכן שבן האצולה הסתכל לכיוון בו הוא עומד?

    או שמא הוא אף הבחין בו?

    מחשבות אלו שחלפו בראשו ביעף גרמו לו לעמוד נטוע על מקומו, כמו הדחליל שהכין פרנצ'סקו.

    כן כן, הוא הבחין בו!

    בן האצילים הצעיר חייך אליו ואף נופף לו בידו!

    דורן רצה להחזיר לו שלום, אבל אז הוילון של הכרכרה הוסט ביד מהירה, נזעמת, ושוב לא ראה דורן את פניהם של יושבי הכרכרה.

    דורן עמד כמו עץ נטוע ולא יכול היה לזוז מרוב התרגשות.

    האציל הצעיר הבחין בו?

    הוא נופף אליו לשלום?

    היתכן?

    אולי לא היה זה האציל, אלא היה זה נסיך הממלכה בכבודו ובעצמו?

    דורן נרכן לאדמה וקטף כמה צנוניות מבריקות סגלגלות.

    הוא מחכה.

    מחכה להפסקה.

    אז, יגיע לבית הקטן אפוף ריחות טובים, ויסעד את ליבו בארוחה קלה.
    שעת ההפסקה הגיעה, דורן אסף את הסלים הקלועים בעבודת יד מסורה של דודתו, מהם הציצו ירקות עסיסיים ומבריקים, והחל לפסוע בשבילים המאולתרים שנסללו על ידי האיכרים, לכיוון ביתה של דודה גליבה.

    רוח נעימה נשבה על פניו, מסביב נצבעו השדות באורה הרך של השמש שהתחבאה קלות בין העננים, קרניה יוצרות פסים על פני השדות הירוקים.
    הסלים היו כבדים, אבל דורן נהנה לחוש שהוא סוחב אותם.

    גבו היה ישר והוא חש שהעבודה מחזקת את גופו.

    דודה גליבה, אשה נמוכה בעלת פרצוף עגול ועיניים מחייכות קיבלה את פניו בשמחה.

    "אילו יכולתי הייתי מספרת לאימך איזה בן חיל אתה, דורן", אמרה לו בקולה המלטף, מגישה לו צלחת עם תבשיל מעלה אדים.

    דורן הניח את הסלים בפתח הבית והתיישב לאכול, "אין כמו האוכל שלך, דודה", אמר והוסיף: "מתי אפגוש את אימי?"

    דודתו נותרה לחייך, למרות שעיניה נעשו רציניות, היא אמרה בקול מהורהר את הדברים שלא פעם אמרה אותם: "אימך, דורן, הלכה לה לעולם הגדול, היא השאירה אתכם אצלי, כדי שאטפל בכם היטב, כי סמכה עלי, הייתי ידידה טובה שלה.

    בהתחלה כשהייתם קטנים, ביקרה אתכם מידי פעם, עד שהפסיקה לבוא, אבל הקפידה לשלוח לי כסף, היא אמרה שהיא סומכת עלי".

    דורן המשיך לאכול, לא ממשיך עם שאלותיו הקבועות, איפה אביו.

    הוא ידע את התשובות, דודה גליבה אמרה לו פעמים רבות

    "אבא שלך, נלקח להלחם במלחמה מול אוסטריה, נודע לנו שהוא מת, דורן, כמה בכינו לשמע הבשורה, קשה היה לנו לשמוע זאת".

    דודה גליבה התיישבה מולו, סוקרת אותו בהערצה, "כמה שאתה דומה לאמך, היינו ידידות טובות, היתה אשה טובה ששאפה לשנות את העולם, עד... עד...", קולה של דודה גליבה נעשה שקט לפתע, היא המשיכה לדבר בקול איטי:
    "יום אחד היא באה אלי ואמרה שהיא מתעניינת בעולמות הנסתרים, היא רוצה ללמוד קסמים כדי לשנות את העולם וכדי שלא יהיו יותר מלחמות".

    "ואיפה היא עכשיו?"

    "היא רצתה ללמוד קסמים, דורן יקירי, לקחתי אתכם וברחתי לשדות, עם מעט כסף, קניתי את הבית הזה וטוב לנו כאן, נכון? טוב פי אלף מלגור בעיר הגדולה. קסמים זה כישוף, מזל רע, רציתי להגן עליך ועל אחותך" אמרה לו דודה גלביה את הסיפור המוכר שסיפרה לו פעמים רבות כל כך.

    דורן הנהן קלות, זכר העיר הגדולה, העמוסה ברעש והמולה, עלה בזכרונו. לא יודע אם לשמוח מכך שדודה גלביה הצילה אותו מאמא שרצתה ללמוד מזל רע, או להתגעגע לאמא הטובה, על פי הסיפורים, אותה לא הכיר.

    "תודה דודה גליבה שהצלת אותנו", אמר בנימוס.

    את אחותו, נילי, שלחה דודה גליבה למנזר רחוק, ואילו הוא הוכיח שהוא טוב בעבודת השדה, דודה גליבה העריכה את עבודתו ואמרה שתוריש לו את הבית.


    אבל בלי שדודה גליבה תדע, חשב דורן לא פעם שהוא רוצה לפגוש את אימו. הסיפורים אודותיה היו נפלאים, וגם רצונה ללמוד קסמים כדי להפסיק את המלחמות.

    הוא חושש לומר זאת, אבל הוא חושב שזה בסדר ללמוד קסמים כדי להפסיק את המלחמות, גם אם זה מביא מזל רע, כי מלחמות זה דבר הרבה יותר גרוע ממזל רע.

    אבל דודה גליבה חושבת אחרת, והיא בטח מבינה דברים טוב יותר.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: איה סופר, מלי :), גולנים ועוד 28 משתמשים31 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    להאמין ביכולות שלי
    בשורה משמחת סיימתי לכתוב את החלק הראשון של הספר סודו של הנסיך, ואני רוצה להוציא אותו לאור. אני...
  • 743
    • א
    שיתוף - לביקורת הנהון קצר ב7:52
  • אבינועם גולדברג //
    • בכל בוקר כשאני יורד מהאוטובוס בתחנה שליד העבודה, הוא עולה.
    כתף משתפשפת בכתף לשבריר שניה, ואנו מהנהנים.
    אנחנו לא מכירים זה את זה. לא שואלים שמות, לא ”מאיפה” לא ”לאן”. רק מהנהנים.
    הנהון קטן, כמעט לא קיים. הנהון שאין בו משום ברכה או חיבה.
    סתם טקס.

    בלי מילים.
    בלי חיוך.
    רק הנהון. כמו העברת כרטיס עובד.
    "נוכח"!

    על המדרגות האחוריות של קו ארבעים ואחת, בשעה שבע חמישים ושתים. הנהון קצר. והיום ממשיך לטוס.

    ..................................

    ”אבינועם!”
    ”הא?”
    ”מה אתך”
    ”מה, מה איתי?!”
    ”אתה כבר חצי שעה מסתכל בחלון במקום על המסך”.
    ”אני, אמ, נכון סליחה. אז איפה היינו?”
    ”קרה משהו אבינועם?”
    ”משהו?! לא, לא, לא קרה כלום. אני... כלום כלום. הנה כאן, בעמודה של אוגוסט חסר הניכוי של הפרשת מעסיק...”
    ”אבינועם”
    ”די נו, שום דבר. אתה תצחק עלי”
    ”מה פתאום שאצחק. ספר לי הכל, סגור את המחשב וספר לי”

    ”מישהו שאני פוגש כל בוקר, אה, באוטובוס, לא הגיע היום”.
    ”חבר?”
    אין לי מושג מי זה, תאמין לי שלא הכרנו ולא דיברנו אף פעם, אפילו שלום או מה נשמע לא אמרנו מעולם. אנחנו רק מהנהנים”.
    ”מהנהנים?”
    ”הנהון חטוף, הנהון של זרים שמכירים רק את השעה שבע חמישים ושתים ואת המדרגות האחוריות של האוטובוס.
    בתוך עיר עם אלפי פרצופים שאף אחד לא זוכר, אנחנו זה בשביל זה פנים שאי אפשר לשכוח.
    והיום הוא נעלם, ומאז משהו בי חסר”.

    “חסר מה?”

    שתקתי.

    ”לא יודע. חסר לי הקיום של ההנהון. ההוכחה היומית שהעולם זז ואני חלק ממנו. שיש עוד מישהו שמזהה אותך בתוך ההמון — גם אם לשבריר שנייה.
    מישהו שאומר לך, גם אם באמצעות העיניים בלבד: אני רואה אותך. אתה קיים. לרגע אחד בנסיעה האפורה בתוך עולם מנוכר, אינני שקוף”.
    ..............

    למחרת.
    בשבע חמישים ושתים, כשנפתחה הדלת האחורית של האוטובוס, ראיתי אותו. הוא עלה בזריזות כדרכו, ואני ירדתי לאטי.
    כתף השתפשפה בכתף לשבריר שניה, ומבטינו נפגש.
    הנהון קצר.

    אבל הפעם המבט נשאר תפוס לעוד רגע.
    ואז הופיע הנהון נוסף, טיפה עמוק יותר. כמו הסכם מחודש.
    וכבר נסגרו הדלתות בקול שריקת לחץ אויר ומנוע האוטובוס הרעים לדרכו.

    בכאוס של בדידות עירונית ורעש אינסופי, הנהון חטוף היה עבורי לחישה שקטה של נוכחות המחברת אותי מחדש בהרמוניה עם העולם ועם עצמי.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: החיים טובים, יוסף בן שאול, yael305 ועוד 79 משתמשים82 //
    19 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הבזק של שפיות
    קטע מדהים! ממש אהבתי. יש הרבה מדריכי כתיבה, בדיוק עכשיו פתחו אשכול על זה. מדריך כתיבה מומלץ
    הצטרפות לקהילת צלמים
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה