עזרה רופא עיניים מעולה

  • הוסף לסימניות
  • #1
קרוב משפחה שסובל זמן רב מראיה כפולה בעין אחת, היה אצל הרבה רופאים ולא מצאו מה הבעיה. תוכלו להמליץ על רופא עיניים מומחה ענק או להחכמינו מנסיונכם?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
בעזר מציון יש מחלקה לייעוץ רפואי.
מאמינה ששם תקבלו את המידע הטוב ביותר עבור המקרה הספציפי שלכם.
רק בריאות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
ד"ר אורבך מירושלים, קניונית וולפסון
רופא אלוף! אבל אין לי מושג לגבי הבעיה הספציפית שלכם.
מקבל דרך מאוחדת (אולי עוד, זה מה שאני יודעת)
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
ד"ר יעקובסון (בירושלים), מומחה גדול ומנתח עיניים - 026421701
רפואה שלימה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
ד"ר סילברסטון מירושלים.
מקבל בשר"פ שערי צדק.
רופא גדול (אולמרט הולך אליו...).

רפואה שלמה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
ישראלה הירש, ירושלים
עידו שטרנברג, גם
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
לכאורה לבעיה של ראיה כפולה בעין אחת כדאי ללכת לנוירואופטלמולוג (זו התמחות ספציפית בתוך רפואת עיניים). די מפליא אם אף אחד מרופאי העיניים לא הפנה, אז אולי הבעיה היא אחרת?.
בכל אופן נוירואפטלמולוגית מומחית ביותר שגם הרב פירר המליץ עליה לחו"ד נוספת זו ד"ר רות חונא בר און. היא מקבלת בשיבא ובמרפאתה הפרטית בת"א.

רפואה שלמה
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
לכאורה לבעיה של ראיה כפולה בעין אחת כדאי ללכת לנוירואופטלמולוג (זו התמחות ספציפית בתוך רפואת עיניים). די מפליא אם אף אחד מרופאי העיניים לא הפנה, אז אולי הבעיה היא אחרת?.
בכל אופן נוירואפטלמולוגית מומחית ביותר שגם הרב פירר המליץ עליה לחו"ד נוספת זו ד"ר רות חונא בר און. היא מקבלת בשיבא ובמרפאתה הפרטית בת"א.

רפואה שלמה
תודה. כבר היינו אצלה. הבעיה נפתרה לשנה ועכשיו חזרה
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
תודה. כבר היינו אצלה. הבעיה נפתרה לשנה ועכשיו חזרה
אויש. מצער. וחזרתם אליה? אני לא יודעת מה הבעיה כמובן, אבל יש דברים שמחייבים מעקב קבוע.

אצל פרופסור ענת קסלר גם הייתם?. לא המלצתי עליה ראשונה כי היא מקבלת כעת כמעט רק בפרטי. והיא נוירואופטלמולוגית ונוירולוגית.
וכמו כן כמה מקרים שאני מכירה (מעט...) קודם היו אצל פרופ' קסלר ואח"כ אצל ד"ר בראון, וחלק להיפך... צריך בעיקר הרבה תפילה וסייעתא דשמיא.
אצל פרופ' קסלר ראינו סייעתא דשמיא. היא מאד מסורה ואכפתית וענווה, ומאד מאד יסודית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
שלום
אשמח לקבל מידע מה בסוף עזר לפתור את הבעיה והאם יש המלצה לאיזה רופא ללכת לאותו מקרה המדובר.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

אני משתף אתכם במספר מקרים שאני מכיר מקרוב, ובכוונה אני לוקח דוגמאות מהשקעות בחו״ל ולא מהארץ. חשוב לי שמשקיעים יבינו עד כמה קל ליפול בפרטים קטנים, שלא תמיד המשקיע מודע אליהם, (ובהרבה מקרים גם מי שמציע לנו את העסקה לא מודע לדברים, הרוב המוחלט של פושטי הרגל במגזר אינם גנבים, כמו שאנחנו צועקים בדיעבד. אלא אנשים שנכנסו לזירה לא להם).

לפני שנים שיווקו במגזר החרדי דירות יד שנייה ברוסיה, ליד אוניברסיטה. הניירת הייתה נראית מושלמת, הרווחיות גבוהה, הכול תקין על הנייר. רק דבר אחד קטן אף ישראלי לא חשב עליו: האזור, כמו שרוסיה יודעת להציע, היה אזור קר מאוד, ולכן הסטודנטים שכרו דירות רק בצד הדרומי של הבניין, מאחר ששם יש שמש במרפסת. כל הדירות בצד הצפוני של הבניין מצאו את עצמם משווקים במגזר החרדי, שבסופו של דבר גילו שהם קנו דירות שכמעט ולא ניתן להשכיר, יותר מכמה גרושים.

דוגמה נוספת: אברכים רכשו בתים בארה״ב בלי לדעת שבחורף הצנרת קופאת. זה דורש להשאיר חימום גם כשהבית ריק ללא שוכרים, או להשאיר ברז מטפטף כדי למנוע מים עומדים. האברכים שלא ידעו על כך, שילמו מחיר כבד מאוד על פיצוץ כל הצנרת הפנימית שבבתים, והעסקה הפכה לאסון.


ודוגמה אחרונה: לפני מספר שנים יזם ישראלי הציע למספר אברכים שמונה חנויות רווחיות באנגליה, כולן במדרחוב מרכזי. התחננתי אליהם שלא ייגעו בזה, למרות שגם אני אז לא ידעתי מה עומד מאחורי היזם שהחליט להתפטר מהשקעה טובה. רק מאוחר יותר התברר שהמוכר מיהר להיפטר מהחנויות בגלל בנייה של אזור מסחרי ענק וקניון חדש בחלק אחר של העיר — מה שאמור היה להעביר לשם את כל החנויות והלקוחות בתוך שנתיים.

כמו שלא עושים ניתוח אצל רופא שלמד רפואה מקריאת ספרים, ככה לא משקיעים מבלי להכיר מכל זווית את כל ההיבטים סביב ההשקעה, או שמכירים מקרוב את היזם המציע, ואנחנו יודעים שהוא באמת רק רוצה לעזור לנו כבן משפחה או ידיד קרוב.
ולסיום, לפני מספר שנים אברך מבני ברק פשט רגל מבניית תמ"א 38 באחת הערים הסמוכות לבני ברק, זה נשמע מאוד טיפשי אבל הוא חשב שההתנהלות בערים שכנות הם כמו בבני ברק, ומאחר והוא מכיר את הנפשות הפועלות במחלקת ההנדסה ניתן להחליק ולעגל פינות, וגם שהשכנים והקונים גמישים יותר כשזה מגיע לטאבו ולחריגות מההיתר.

ובנימה אישית, אני רגיל לכך שכולם חכמים ממני, יודעים טוב יותר ממני, ומכירים הכל לעומק. ואני מקבל באהבה גמורה את המגבלות שלי ותגובות הנגד. אבל זה שכרי, כל עוד שאני יודע שפה ושם הצלתי מישהו, מלהיכנס להשקעה מעולה רק שבסוף התברר ש....
לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה