שאלה ילדותית לסופרים המקצועיים

[שב נא הסופר]

עולמם של ילדים קטנים נראה שהוא יותר מופשט
איזה סוג סיפורים הם אוהבים לקרוא [יותר נכון להקריא להם]
בדגש על ילדים בגילאי 3-7

אני לא מתכוון על הדמויות בספר כמו קאפה אדומה, שלגיית הגמדים, או מיקי שטראוס וכדומה.
הכוונה שלי לתוכן הסיפור עצמו, את הדמויות נארגן אחר כך.
(עכשיו בטח יעירו לי, שלא אומרים "קאפה אדומה" "שלגיית הגמדים" "מיקי שטראוס". אני יודע רבותי.)

החכימוני רבותי!
...

 

[רותי רפפורט]

ילדים בגיל שלוש אוהבים סיפורים מהחיים שלהם. מהווי החיים הקרוב להם.
נכון שיש האנשה של חיות (לאחרונה זה נהיה מוגזם, בעיקר בשל הנטייה של חלק מהמגזרים השמרנים לא לצייר דמות אישה וילדה. אז ארנבת וחתולה או כבשה ופרה אצל היותר שמרנים (או חב"דים, שמקפידים מאוד לא לצייר בע"ח טמאים, אבל יציירו בלי בעיה נשים וילדות) ממלאות את מקום האם והאחות הנעדרת...)
מגיל שש בערך הם ירחיקו יותר ויקראו גם על מקומות אחרים בעולם, סיפורים מהווי אחר ירתקו אותם, אבל גם הם יישארו נאמנים לאהבה לקרוא על התמודדויות הקרובות לעולמם.
ילדים בכל גיל אוהבים הומור. בדיחות וצחוק משכנעים אותם יותר. הם לא מתביישים לקרוא ספר שלם שכולו בדיחות, ולהגיד בפה מלא שזה מה שהם אוהבים! ספר מצחיק!
בגיל 3-5 האירוניה לא מפותחת, והיכולת להבין בדיחות כמעט שלא קיימת, למעט בדיחות מאוד ראשוניות (הרשל'ה והביצים שנשברו, סיפור העוזרת המפוזרת) לכן צריך אירוע מצחיק כדי שהם יצחקו, ולא בדיחה שדורשת הבנה. (הדוגמאות שהבאתי קודם)
ומן הסתם יהיו כאן אנשים נוספים שיעשירו מידיעותיהם.

 

[מאיר14]

אני לא מתעסק עם סיפורים לילדים..
אבל מה שאני יודע, שילדים בגיל הזה אוהבים להרגיש מאד גדולים.
אולי סיפורים מעין אלו, יתן להם מענה וחיבור לתוכן המסופר.
לסיום, שאל את המומחים.

 

[Ruti Kepler]

עולמם של ילדים קטנים נראה שהוא יותר מופשט
איזה סוג סיפורים הם אוהבים לקרוא [יותר נכון להקריא להם]
בדגש על ילדים בגילאי 3-7

אני לא מתכוון על הדמויות בספר כמו קאפה אדומה, שלגיית הגמדים, או מיקי שטראוס וכדומה.
הכוונה שלי לתוכן הסיפור עצמו, את הדמויות נארגן אחר כך.
(עכשיו בטח יעירו לי, שלא אומרים "קאפה אדומה" "שלגיית הגמדים" "מיקי שטראוס". אני יודע רבותי.)

החכימוני רבותי!
...

זו שאלה לאמהות. לא לסופרים מקצועיים...

עוד לפני התוכן, המילים חייבות להיות פשוטות. שהם יבינו.
התוכן אמור להיות מהעולם שלהם, מקסימום מלבישים את זה על חיות או צמחים ('האפרוח שלא רצה לבוא ללול', במקום ילד שלא רצה להכנס הביתה).

 

[nechamizak]

החשיבה אצל ילדים הרבה פחות תבניתית משל המבוגרים, ולכן רעיונות דמיוניים לחלוטין אפשריים ורצויים בספרות ילדים.

צריך גם לזכור שמושגים או עצמים שנראים לנו, המבוגרים, מובנים מאליהם, עשויים להיות חדשים עבור הילדים. כדאי לתאר אותם בהתלהבות ובאופן מעורר סקרנות, אבל גם בשפה ברורה ופשוטה. יש קושי בגיל הזה בהבנת מושגים מופשטים.

דיבור ישיר וחזרתיות הם מאפיינים נפוצים בספרות ילדים.

סיפור על חוויות נפוצות או פעולות מוכרות, מתאימות גם הן, ורצוי שיהיה גם שיח על רגשות.

שלבים התפתחותיים תואמים בגיבוש הזהות בגילאים האלו הם: אוטונומיה, יוזמה ויצרנות, ולכן מתאים לתאר פעילות חקרנית ולעודד פעילות כזו.

שלבים תואמים בהתפתחות הקוגניציה הם: עד גיל 7 - אגוצנטריות (קושי להבין את נקודת המבט של השני), אנימיזם (האנשה של של חפצים או דברים מופשטים) ועוד.

 

[palm]

עד גיל 6 בערך, [גיל בי"ס] הם זקוקים לגרויים כדי להכיר את עצמם כישות נפרדת ועצמאית
שתלויה בחוקי טבע וסדרי עולם
לכן כדאי לבחור בסגנון 'סדר כרונולוגי':
כמו מספרים- נניח, אוסף מדבקות\מטבעות וכד' וכל יום נוסף אחד לסדרה
ימות השבוע-מה עושים כל יום
שעון- סדר יום לפי שעה
כמו"כ אפשר הגיון- מטריה לגשם, שלגון בקיץ, סלם\מעלית\שרפרף להשגת דברים
שפה יפה- תודה בבקשה סליחה
מגיל 6 הם מתחילים לתקשר עם העולם לא רק לצורך חיים ומחיה אלא גם להנאה
הם נהנים לפגוש בהדרגה עולם שכולל עוד כמה אנשים וחוויות מעבר למה שידעו עד היום
אך לא מידי חורג מחוויותיהם השגרתיות

ילדים בכל גיל אוהבים הומור. בדיחות וצחוק משכנעים אותם יותר.

אכן, הבדיחות מפרות את דמיונם
אך כיוון שחשיבתם עדיין מאד מצומצמת, הם יכולים מאד להנות ולצחוק כשמספרים על מבוגר שעשה טעות לא חכמה[ולא מסוכנת] למשל
ויהיו מרותקים מאד מסיפור על סיבוב פשוט בעיר שכולל הרבה כתובות מגוונות
או רצף פגישות מגוונות
שני ילדי בגילאי 6 ו-7 לא שבעים מלקרוא 'סבתא שמחה' אבל נראה לי שגם האיורים מאד משפיעים

 

[א יודעלע]

דעתי גם כהורה וגם כמלמד בכמה גילאים. בגיל 3 ו 4 במקביל לסיפורי הפרשה וחז"ל, בעיקר סיפורים מהווי החיים המוכר להם עם דמות ילד או ילדה בגילם, או פחות מהם, כשבהדרגתיות מעלים את רף המושגים המופשטים.
מגיל 5 ועוד יותר בגילאי 6 ו7, אין כמו סיפורי צדיקים, גם הישנים והטובים של מחניים וכה עשו חכמינו, ויש גם בתחום הרבה חדשים משובחים ביותר. יש בהם דמיון אגדי, סוף טוב, (זה הכי חשוב, ולפעמים צריך לגלות באמצע הסיפור אם הדרמה גדולה מדי.) וחינוך לערכים חשובים.
במקביל השוק מוצף בספורת ילדים שרובה איכותית מאוד בתחום הרגשות, ההתנהגות החברתית, התמודדויות אישיות. שגם חשובים ומועילים מאוד אך פחות מעניינים את הילדים.
אגב, הופתעתי לגלות שהרבה ילדים מאוד מתחברים לסיפורים מהיסטוריית עם ישראל, בעיקר מגיל 5 ומעלה, תיאורי ביהמ"ק, מלכי ונביאי ישראל, תקופת השופטים, וכו'.
כמו כן סיפורי דמיון מופרעים, (אדם מעופף. ארמונות ונסיכים במעמקי הים. יקום מקביל. קריאת מחשבות.) הם ז'אנר חביב מאוד על רוב הילדים. וגם על חלק מהמבוגרים...

מקווה שעזרתי.​

 

[מ"ם]

הכותרת בהחלט מגרה להגיב...

 

[שב נא הסופר]

הכותרת בהחלט מגרה להגיב...

אכן..
מחכה מאד לתגובתך הנכבדת

 

[כנפיים]

הם אוהבים לקרוא

נראה לי שקל יותר לענות על השאלה אם לא חושבים על "הם" אלא עלינו לפני ... שנים
מה אהבנו?
"אנחנו"-כלומר אני ומכריי הקרובים ואנשים שיצא לי לשמוע, וכן האנשים הקטנים שבביתי שלי,
אהבנו דמיון, קסם, מחוזות ומאורעות מדומיינים, עם מתח קליל, בתנאי שהטובים ינצחו בסוף.

כל זה החל מגיל 5 ומעלה, וקודם לכן, סיפורים על בעלי חיים התקבלו בברכה, אבל לא סיפורים על אנשים, שמסופרים כאילו על בעלי חיים, כשבמקום בית כותבים דיר, ובמקום דודה חנה, כותבים דודה עיזה, אלא על בעלי חיים בעולמם האמיתי. איך הכלב שמר על הבית, איך החתול ליקק את החלב, האריה והעכבר וכו'.

חריזה נעימה ומתנגנת, (וטובה, אנא!) חזרתיות משעשעת,

ובכלל, השקעה, מחשבה, ותיכנון, ולא למכור להם לוקשים כי אין להם מושג, והם "אוכלי כל"

ועוד משהו-סיפור מנקודת מבט של ילד.
כשכותבים לילדים, צריך לעשות את זה כמו כשמדברים איתם- להשתופף לגובה קומתם, להסתכל לתוך העיניים שלהם, ולהיזכר איך הכל נראה משם.

מהווי החיים הקרוב להם.

חוויות נפוצות או פעולות מוכרות,

לא מידי חורג מחוויותיהם השגרתיות

לדעתי, סיפורים שנשארים בתוך מגבלות היומיום והשגרה, פעולות מוכרות וכד', אינם ממלאים בשלימות את תפקיד סיפורת הילדים, ומשאירים איתם את עולמם של הילדים תחום ובלתי מפותח. יש מקום גם להם, ודאי, אבל לטעמי ממש לא רק.

לסיפורים יש כנפיים רחבות לשאת על גביהן ילדים לעולמות מרתקים של יצירתיות, חשיבה אחרת, וחוויות שתורמות הרבה כלכך להתפתחות מנטלית ולעושר רגשי של אנשי הדור הבא והשמים הם הגבול.

 

[nechamizak]

לסיפורים יש כנפיים רחבות לשאת על גביהן ילדים לעולמות מרתקים של יצירתיות, חשיבה אחרת, וחוויות שתורמות הרבה כלכך להתפתחות מנטלית ולעושר רגשי של אנשי הדור הבא והשמים הם הגבול.

בהחלט ציינתי גם את זה:

החשיבה אצל ילדים הרבה פחות תבניתית משל המבוגרים, ולכן רעיונות דמיוניים לחלוטין אפשריים ורצויים בספרות ילדים.

אבל גם כאשר מתארים רעיונות דמיוניים, מומלץ להקדים להתפתחות הדמיונית חוויה מוכרת לילד שנותנת לילד תחושת הזדהות ואמון.

 

[ח.נוי]

אם רוצים לעשות טוב גם להורים ולא רק לילדים, כדאי לכתוב סיפורים על ילדים בגיל הזה שעושים מעשים טובים. אח"כ ההורים משתמשים בדוגמאות האלו הרבה כדי לעודד בחיי היומיום התנהגות טובה..!! בסדרה של דינה די יש המון דוגמאות שכאלו....

 

[כנפיים]

ספרים אמורים להנות את הילדים, לתת להם חוויה, להעשיר את נפשם ועולמם, ולא לחנך אותם. ברור שבעקיפין הכל מחנך ומלמד, וברור שהדמויות צריכות להיות חיוביות, אבל בטח לא מושלמות.
הדמויות בספרי ילדים צריכות לעודד את מה שאנחנו שואפים שהילדים שלנו יהיו-
כנים, אמיתיים, מכירים את עצמם ואת רגשותיהם, מתמודדים ומתקדמים.
אבל לא. לא מלאכים.

כיום יש הגזמה גדולה לכיוון ה"חינוך" דרך הספרים. כדוגמת ספרוני הילדים שרק מספרים ממה להיזהר (ממה לא? אפילו לטפס על עצים לומדים שם שאסור) וכד'.
שוב- לא בצורה גורפת. לא התכוונתי להימנע מלהזכיר התנהגויות ראויות, אלא לעודד בצורה עקיפה, להאדיר את הדברים האמיתיים-התקדמות, השתדלות, מאמץ בכיוון חיובי, ואת הדמויות האמיתיות- שמרגישות, שכואבות, שמועדות, ומשתדלות לבחור בטוב.

 

[יעקב1245]

אגב השאלה שהועלתה כאן, אני די מתיחס לספורי ילדים כספורי מבוגרים בתחפושת
אני נהנה מאוד לקרוא ספרי ילדים כי הם מתחבטים בשאלות ראשוניות וקיומיות באופן הכי טבעי ששייך כיוון שהם מוצגים לילדים ואמורים להיות מובנים על ידיהם.
ישנם כמה ספרי ילדים שנחשבים בד בבד כספרות פילוסופית למחצה, כמו עליסה בארץ הפלאות, הנסיך הקטן (שאגב זכה כעת לאיור חדש עם החללית שלנו), ועוד כמותם.
ולכן בעיני ספר ילדים טוב הוא ספר שמשקף את המציאות האמיתית כפי שהיא נראית מגובה עיניו של ילד.

 

[ח.נוי]

.
להאדיר את הדברים האמיתיים-התקדמות, השתדלות, מאמץ בכיוון חיובי, ואת הדמויות האמיתיות- שמרגישות, שכואבות, שמועדות, ומשתדלות לבחור בטוב.

זה גם נכון מאד!!
שהילדים לא ירגישו שאין להם סיכוי להיות טובים, לעומת הדמויות בספרים....

 

[גוגלית]

צריך גם לזכור שמושגים או עצמים שנראים לנו, המבוגרים, מובנים מאליהם, עשויים להיות חדשים עבור הילדים.

נקודה חשובה מאד!
לא לתת קרדיט מדי גדול לאינטליגנציה של הילדים,
כי אם לא נהיה באזור / לא נהיה מספיק ערניים לכך שהם מפספסים משהו,
הם עלולים לקלוט את המושגים בצורה מעוותת.

וכבר אמר לי הבן שלי (כשהיה בן 6) אחרי שלמדו על מכירת הבכורה:
"לא מבין את הרב הזה. כל השיעור מכר-את-הבכורה, מכר-את-הבכורה,
פעם אחת היה אומר איך קוראים לה וזהו"

 

[כנפיים]

"לא מבין את הרב הזה. כל השיעור מכר-את-הבכורה, מכר-את-הבכורה,
פעם אחת היה אומר איך קוראים לה וזהו"

כמה צחקתי!
מזכיר לי שהבת שלי אמרה פעם כשחזרה מהגן- מסכן (לא יכולה לחזור על זה ממש ברצף) אין לו ידיים ורגליים, הוא לא יכול לזוז! הגננת אמרה שאין לו גוף בכלל! והוא בשמים, איך הוא יירד?

האמירה הזו זעזעה אותי אז, וגרמה לי להבין כמה קריטי לזכור תמיד מי הם בני שיחנו, מה הם קולטים ואיך.

לא לתת קרדיט מדי גדול לאינטליגנציה של הילדים,

מצד שני לא לזלזל בה. אסור לחשוב שבגלל שהם ילדים לא ממש חשוב לדייק בעובדות לגבי מיקומים בעולם או תופעות טבע או סוגי חיות והרגליהן וכד'. פעמים רבות ילדים שואבים מידע על העולם דרך הסיפורים, חשוב שהוא יהיה אמין.

 

[nechamizak]

וכבר אמר לי הבן שלי (כשהיה בן 6) אחרי שלמדו על מכירת הבכורה:
"לא מבין את הרב הזה. כל השיעור מכר-את-הבכורה, מכר-את-הבכורה,
פעם אחת היה אומר איך קוראים לה וזהו"

חמוד!