נכתב ע"י רררר;1342699:
טוב, על ממתקים אפשר לפתוח דיון חדש וכואב (מבחינתי)...
אם כל פעם שהם ירצו ממתק, אשאל את עצמי אם לי מותר מתי שמתחשק (כן, ואני מנצלת את ההיתר הזה עד הסוף לצערי

), המצב יהיה חמור מאד והילדים יהיו בהזנחה... אחרי הכל הם קטנים, בתקופת הגדילה ויש לי עליהם אחריות!
אני באמת מוצאת את עצמי מתחבטת רבות בנושא הזה, ואין לי מה לענות להם כשהם שואלים "אז למה את?" בטח שהפתרון הפשוט הוא להגביל גם את עצמי, רק שזה כל כך לא פשוט...
אני חייבת לכתוב לך שממש ממש התרגשתי מההודעה הפותחת וכן מזו האחרונה!!
איזה כיף שיש עוד אנשים כאלה בעולם השפע המופרע שלנו, אני מאמינה שאם הייתי במצבך גם אני הייתי קונה כבר קלמר, ואני שמחה שזה מה שאת הולכת לעשות, אבל הייתי רוצה להאיר צד אחר של כל הנושא הזה...
כולנו בעצם רוצים לגדל ילדים מאושרים, שלא יחסר להם מהצרכים שלהם. הבעיה היא דור השפע שלנו שלקח את זה למקום קיצוני מאוד בצד השני, אני חושבת שילדה שגדלה כמו הילדה שלך, גדלה הרבה יותר מחושלת ומוכנה לחיים האמיתיים, בניגוד לילדים רבים שיודעים שעל כל ציוץ קטן שלהם, ההורים מרוב פחד להיות הורים מזניחים, מיד רוקדים לפני הילדים וקונים להם את מה שהם דמיינו או ראו אצל החברים.
אפשר לראות את התוצאות די מיידי בשטח, שילדים שמקבלים הכל מדי בשפע לא יודעים להעריך את מה שהם מקבלים, ועוד יותר מזה אם מגיעה חלילה תקופה שאי אפשר לספק את כל המותרות שהילדים התרגלו אליהם, אז ההתמודדות היא הרבה יותר קשה, גם לילדים וגם להורים שאכולים ייסורי מצפון שלא יכולים לספק לילדים את כל מה שהתרגלו.
לעומת זאת ילדים שאף פעם לא שומעים 'לא, אי אפשר לקנות את זה' ואחרי זה אם הבעל אומר את זה אחרי החתונה, לא מתמוטטים ואחרי שבועיים כבר מתגרשים, כי הבעל לא מבין את הצרכים. (כמובן שאני מקצינה) אבל תחשבו שילדים שגדלים באווירה שלא כל דבר שהם רוצים הם מיד מקבלים, החיים יהיו יותר קלים להם, כי ממילא החיים מציבים אתגרים שצריך להתמודד איתם, ומי שלא מורגל בהתמודדות, אני ממש מרחמת עליו.
אני יכולה להעיד על עצמי, שהייתי ילדה ששמרה מדי טוב על דברים, וסבלתי מזה מאוד, כי עד שזה לא נהרס לא קנו לי חדש, הייתי עד כיתה ז' עם הילקוט של כיתה א' ומאוד מאוד מאוד התביישתי בו. הייתי שומרת על משקפיים שנים והן לא היו נשברות, בזמן שאחיי השובבים החליפו משקפיים כל שבועיים, ועוד ועוד...
באותן תקופות היה לי מאוד קשה עם זה והתביישתי, ומקומי בחברה לא היה מובטח כי לא הייתי באופנה, אבל ברור לי שזה הכין אותי היטב לחיים, ולא קרה לי שום דבר, אני רק יודעת היום להתמודד יותר טוב עם חסרים, אני לא רוצה לדמיין איך החיים שלי היו נראים היום אם הייתי מרשה לעצמי ולילדים שלי כל דבר שהיה עולה בדעתי.
אני מאוד משתדלת מדי פעם להזכיר לעצמי, שאפילו אם יש היום שפע ודברים לקנות בזול, לא צריך להרגיל את הילדים לקנות כל דבר, פשוט לטובתם!!!
