שאלה

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
ברצוני לשאול אם ידוע למישהו כמה בקשות הוגשו עד כה בשיטת הרישוי הזמין המקוון,
מאז אפריל 2016, וכמה מתוכן אושרו וקיבלו היתרים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אנחנו במשרד הגשנו
אבל עדין לא קבלנו התר...
מה שכן המידע התכנוני נהיה סיוט לקבל כמה שאלות???הגזימו לא.....?????
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

    • שאלה
    6
    • prog
    בטחוני פיקוד העורף: צפי לשיגורים למרכז והדרום
  • prog //
    • דובר צהל מזהיר הערב יש צפי לשיגורים לעבר מרכז ודרום הארץ
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש להשמע להנחיות פיקוד העורף
    • שאלה
    27
    • prog
    בטחוני אירוע בטחוני בבני ברק
  • prog //
    • נפל טיל ברחוב אביי ורבא. יש הרס רב
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש נפילות נוספות גם בפתח תקווה

    אשכולות דומים

  • 45
    • לירז קנימח
    שיתוף - לביקורת תסגור.את.הדלת.
  • לירז קנימח //
    • הכתוב מדבר על נשים וגברים כאחד D:

    תסגור.את.הדלת.
    מכירים את זה שיוצא לכם להעיר למישהו והוא פשוט לא מיישם?
    ואמרתם שוב ושוב.
    לא פעם.
    לא פעמיים
    ולא גלידה אחת או שתיים.
    אולי סניף שלם יספיק.
    אולי אפילו לא.
    וכמה כבר אפשר להגיד?
    בזמן האחרון היה לי מקרה
    שקניתי לעצמי משהו טעים
    ולאחר שבשטח ציבורי הוא כמעט נגמר
    החלטתי להחזיר אותו לשטח שלי בטאבו.
    לא צריך להגזים ולהחביא
    פשוט לשים בטריטוריה המוגדרת.
    ואז יום אחד אני באה לקחת מהמשהו הטעים
    שנשאר באותו מקום ב ד י ו ק .
    באותה פוזה אפילו.
    משום מה הוא הוריד במשקל
    לא יכול להיות.
    הקופסא ריקה.
    מישהו אכל את הטעים שלי.
    ולא רק שלא טרח לזרוק את הקופסא
    אלא החליט להשאיר אותה עומדת על כנה כדי לתעתע
    אולי כדי לתת לי עוד תקווה קטנה
    לא יודעת מה חשב ה"גנב"
    העצבים זרמו לי בכל הורידים
    וקול שופר המבשר את בוא המלחמה נשמע:

    "את יודעת שהוא עובר תקופה קשה"
    - לא איכפת לי זה לא תירוץ!

    "זה לא בכוונה"
    - החטיף לא קפץ לפה שלו בטעות!
    וחוץ מזה - למה לא לשאול? לבקש?

    "אולי הוא התבייש או פחד ממך"
    - לא זכור לי שנשכתי מישהו מאז המעון וגם זה בספק.

    "אבל אולי גם את לפעמים לוקחת משהו בלי לבקש"
    -לא לוקחת משהו שאי אפשר להחזיר!

    "אפשר להחזיר!"
    - אני לא אבקש ועכשיו רציתי ואין לי!

    "ואם הוא היה חטוף?"
    -

    כאן עלתה בי מחשבה
    אם הוא היה חטוף?
    היית דנה לכף זכות.
    למה? כי הוא סובל.
    גם ה"גנב" שאותו אני מכירה סובל.
    וכנראה היה זקוק למשהו שימתיק לו.
    לא צריך להגיע לרמת סבל של חטוף בשביל לוותר.
    כי לפעמים לפני שהמוח חושב היד פועלת..
    לא.
    כאן הוא חשב. וידע. ועשה.
    אז מה עוד נשאר?

    כאן נזכרתי במקרה שקרה גם הוא בתקופה האחרונה.
    "למה אתם לא סוגרים את הדלת עד הסוף?? נכנסים זבובים!!"
    כל פעם הדלת נשארת פתוחה ''קצת'' ואז נכנסים זבוב וצריך להלחם להוציא אותו.
    איזה אסון.
    כמה באמת אפשר להעיר על לסגור את הדלת?
    כמה אפשר לסגור אחריכם כל פעם מחדש??
    תסגור את הדלת.
    אל תטפטף.
    תנקה אחריך.
    שים את הבגד בתוך סל הכביסה ולא בחוץ. (מוכנה שיצוץ לו חצי שרוול.)
    למה זה זרוק על הרצפה ולא בתוך הארון??
    למה שוב אכלת מתוך הסיר והחזרת את הכף??
    למה שוב אכלת הכל לבד כשיש עוד אנשים בבית??
    מה הבעיה להתחשב??
    כמה. אפשר. להעיר. כמההה?

    ואז.
    בחסדי השם עלתה בי מחשבה.
    פניתי לזה שהעיר על למה את הדלת לא סוגרים.
    אבל גם אתה לא סוגר את הדלת ונכנסים זבובים?
    -אני? מה פתאום אני תמיד סוגר!
    כן אתה גם לא סוגר את הדלת.
    כ-ו-ל-נ-ו לא סוגרים את הדלת.
    שאלת כמה אפשר להעיר לבן אדם שיעשה מה שמבקשים ממנו?
    כמה פעמים בורא עולם מבקש מאיתנו 'תסגרו את הדלת' ואנחנו לא סוגרים?
    כמה פעמים הוא בכבודו ובעצמו צריך 'לקום' לסגור את הדלת שאנחנו השארנו פתוחה?
    למה? למה אנחנו לא סוגרים??
    יכנסו זבובים! מרעין בישין! צועק לנו אבא.
    גם אם זה פתח קטן!
    "לפתח חטאת רובץ"
    לפחות תסגרו את הרשת!
    תאמינו לי.
    מספיק זבוב מרדן אחד שיכנס ויטייל לו בהנאה בכל הבית בשביל לטמטם משפחה שלמה.
    ועדיין.
    אנחנו לא סוגרים את הדלת.
    והלוואי וזו באמת היתה רק דלת.
    אבל לא.
    יש יותר מזה.
    לשון הרע. שמירת עיניים. קפדה. רכילות. גזל. קנאה. כעס. ברכה ללא כוונה.
    כמה כבר אבא שבשמיים יכול לבקש מאיתנו?

    אז ה' ברחמיו ריחם עליי והזכיר לי את זה.
    בשביל לדון את אותו 'גנב' לכף זכות.
    ולזכות לרגע אחד קטן של 'ארך אפיים'
    מאז.
    כל פעם שאני רואה שמישהו שוב לא ''סגר את הדלת''
    אני משתדלת להזכיר לעצמי כמה דלתות פתוחות אני השארתי.
    וכמה ה' בכבודו ובעצמו סוגר אותן.
    ואומר לנו שוב. ושוב. ושוב.
    בניי.
    אהוביי.
    בבקשה.
    תסגרו את הדלת.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, נתנאל היוצר, rachelita ועוד 8 משתמשים11 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    @לירז קנימח , וואו. תובנה מיוחדת כתובה בצורה אומנותית!
  • 48
    • ח
    שיתוף - לביקורת מרחב מוגן דירתי
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    עד שיצרתי לעצמי פינה חמה.
    מקדש קטן. שקט. מקום שהוא רק שלי.
    דסק אישי (מדף מתקפל מאיקאה, שלא תופס מקום כשהוא סגור ודווקא כן כשהוא פתוח),
    כיסא מנהלות (כזה שנלקח באלגנטיות מהמטבח),
    מאוורר 14 אינץ’ שמייצר בריזה כאילו אני בים,
    רק בלי החול, ובלי הילדים, ובלי ההפתעות.

    מרחתי לעצמי חמאת שיאה עם כמה טיפות רוזמרין,
    לטיפול בכף רגל יבשה ובנפש עייפה.
    תנועות מעגליות, נשימות עמוקות,
    תחושת ספא... שנקטעה שלוש שניות לפני שהתחילה.

    דפיקה ראשונה.
    אני שותקת, אולי יתייאשו.

    דפיקה שנייה.
    “אמא, אפשר רק שאלה קטנה?”
    (אין דבר כזה שאלה קטנה. יש התחלה של סיפור גדול.)

    דפיקה שלישית.
    “שלומי אוכל בצורת גמל. עם דבשות. מבמבה.”

    אני פותחת את הדלת.
    הוא עומד שם עם עיניים עגולות ולב מלא שליחות.
    נכנס ומתיישב על כיסא ה’מנהלות’ כאילו ירש אותו.
    אני מעבירה אצבע על לחיו,
    ואומרת בלי קול: שב. אתה מוזמן. גם אם המקדש לא הזמין אותך רשמית.

    **

    “אמא,” נשמעת שאלה חדשה,
    “אם איש הפליימוביל איבד רגל... הוא עדיין יכול לשבת בסעודה שלישית?”
    (שאלה הלכתית-צעצועית בדרגת דחיפות גבוהה)

    אני שותקת רגע.
    כף רגל אחת עטופה חמאת שיאה,
    והשנייה עסוקה בלהחזיק את שארית היום.

    הוא מניח את הדמות הקטנה על הברך שלי,
    ואני מחייכת אליו, מושכת אותו אליי ברוך.
    מנשקת את המצח שלו,
    ושואלת בשקט:
    “ומה איתך, יקירי? אתה מרגיש טוב?”

    הוא מהנהן,
    ואני לא שואלת עוד.
    לפעמים עצם השאלה היא החיבוק.

    **

    שלושה ילדים ליד הדלת.
    הגדול דופק.
    האמצעי שותק.
    והקטן שואל:
    “אמא, אפשר רק לשבת פה? הרצפה שלך מריחה כמו שקט.”

    אני נמסה.
    הם נכנסים בלי לשאול,
    אבל עם כל הלב.

    הגדול מתיישב,
    האמצעי מתכרבל
    והקטן שוקע בין הכריות כמו פוף שתוכנן במיוחד בשבילו.

    אני מביטה בהם,
    מעבירה יד איטית על גבו של הקטן,
    ונותנת לרגע להיות. פשוט להיות.

    **

    ואז,
    נשמעה אזעקת אמת.

    לא של גמלים מבמבה,
    לא של פליימוביל פצוע,
    לא אפילו של "מי לקח לי את הכיפה".

    אלא אזעקה אמיתית. כזו שמסירה גבולות בין פינות.
    הילדים קפצו. אני קמתי.
    הכיסא הסתובב לאיטו,
    והמקדש שלי, הפך למקלט.

    ציבורי. רועש. חי.
    מלא רגליים, נשימות ותקווה.
    ומוזר ככל שזה ישמע, גם מקודש מאוד.

    **

    כשיצאתי מהחדר לרגע,
    (החדר הפרטי – או המקלט הציבורי. עוד לא החלטתי לשם מה הוא נועד.
    ואולי, בינו לבין עצמו, גם הוא לא סגור על הייעוד שלו.)
    עיניי נחו על שתי מחבתות,
    אחת מפנקייקס של אתמול, אחת מהלחם המטוגן של היום.
    תודה לה’ שעלה בי אתמול הרעיון המבריק לתת להם "להתנסות" בארוחה שלא מביישת שום דוכן אוכל מהיר,
    שתי ציפורים במחבת אחת: גם ארוחת ילדים, גם תעסוקה עם קמח.

    ומהצד השני של הסלון,
    הטלפון המחובר למטען,
    נועד במקור לשמוע מה שלום מי שלא בבית,
    אבל כבר הפך למוקד לימוד מרחוק.

    יש לו תור.
    ויש לו מערכת שיקולים סבוכה:
    מי לומד מתי, מי רק מאזין, ומי טוען שלימוד שלו דחוף כי זה על פרק י"ג.
    זוהי אחת התמודדויות הגדולות של מרחב ביתי קטן עם לב גדול.

    **

    ריבונו של עולם, תודה שזיכית אותי לרגע של שקט,
    לחדר פנימי שלא נבנה מבטון, אלא מהקשבה.
    ותודה שגם כשיצאתי מתוכו, לא נפלתי,
    רק פגשתי שוב את החיים, כמו שהם: עם מחבת, ועם תור לטלפון.
    ואתה שם, גם שם.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: NeWord, צביה ר., ח.ד. וחלק ועוד 6 משתמשים9 //
    0 תגובות
    הצטרפות לקבוצת אדריכלות ועיצוב פנים של פרוג ←
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה