שווער מצב

  • הוסף לסימניות
  • #1
פעם פעם, לפני חצי שנה, השווער היה מושא להערצה. יהודי יקר בשנות הששים המאוחרות, שיגע בתורה הרבה, ונחשב בקהילתו למו"ץ לא רשמי.

אבל לפני חצי שנה קרה לו משהו. יוסי קרא לזה, משבר גיל הששים ושבע וחצי. אין הסבר אחר.
מה יכול לגרום ליהודי שכבר עבר בשלום את רוב הדרך לעולם הבא, לאבד את כבודו ומעמדו?

אייפון, אתם אומרים.
לא. לא אצל ר' יענקב. אפילו היצר הרע מתבייש ללחוש באוזניו את השטויות האלה.

זה התחיל בכוונות טובות.
ר' יענקב נהיה מהמעויררים. אולי נתן אל ליבו שבקרוב עלולים לשאול אותו על מצוות הוכח תוכיח.

קודם כל הערות לחזן, שימתין לציבור כשעונים אמן, והערות לציבור שימתינו לחזן עד סוף הברכה. מקובל. הלכה מפורשת.
אחר כך נכנס בכל כוחו לסערת הז'בו בתפילין.
כידוע, מין זה של בקר המכונה ז'בו יש מטהרים ויש מטמאים ואכמ"ל.
תוך כדי משמוש התפילין, עלה חשש בליבו שמא עור הבתים עשוי ממין הז'בו ואין זה מן המותר בפיך. וממחשבה למעשה חקר ודרש, הוציא חוברות ועלונים, החתים רבנים, ואף נסע פעם אחת לפרגוואי לראות את מחולל המהומה במו עיניו.
אחר כך עורר על כך שראוי לבדוק את החגורה של ספר התורה משעטנז, שהרי הגולל אוחז בה וידיו מתחממות קמעא.
קיצורו של דבר, בין אם היו חששות אמיתיים או בדויים, הוא הפך ל"יהודי מעניין".
ויהודי מעניין, זה טוב שיש בבית כנסת, אבל לא שהוא השווער שלך.
דווקא הבנים לקחו את זה בקלות. כנראה גם הם מאותו זן.

הם הפסיקו להתארח שם בשבת, אבל זה לא מנע מהחוברות שהשווער הפיץ על "חשש-חצי-שיעור-בישול-מתכת בהכנסת הכף אל המרק והמסתעף", להגיע אל מיצד עילית, ולשמח את כולם.
יוסי לא ידע איפה לשים את עצמו.
ועכשיו ההזמנה לחנוכה. נכון, זה בבית סגור, אבל הוא לא יכול לראות את הפרצוף הזה.
דינה אומרת שהיא מתגעגעת. אין מצב שהם לא באים, והיא לא הולכת לבד. פלונטר אמיתי.

נר שלישי של חנוכה, שעה אחרי הדלקת נרות. כמי שכפאו שד, עלה לאוטובוס ותקע אוזניות עם ר' מיילך באוזניו. להתחזק במידת הביטחון ולראות ישועות גדולות.
אין עוד מלבדו! צועק ר' מיילך, הקב"ה יכול להביא לך ישועה שלא חלמת עליה. היפלא מה' דבר?

הנה הם מול הדלת המוכרת. השוויגער פותחת. האוירה שקטה וקצת מוזרה. מבט קל הבהיר לו שמקומו של השווער נפקד. בלב שמח ובפנים תמימות ותמהות הוא שואל את גיסו, איפה אבא?

אבא בחו"ל, עונה הגיס. הוא טס הבוקר בפתאומיות.
כן??? מה קרה? הוא חולה?

לא. הוא פתאום קלט שיש חשש ז'בו גם במזוזות, ובחו"ל עד חודש זה יותר קל, משהו כזה.
הוא מקווה שעד אז זה יסתדר.

אה, נס חנוכה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
שלחו אותו ל -CBT ונסגור עניין.
תכל'ס, כמה שהסביבה מסכנה, הוא המסכן הכי גדול.
הם הפסיקו התארח שם בשבת
להתארח.

כמו תמיד, כותב שנון וקולח!
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
כתיבה חדה מידי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
שלחו אותו ל -CBT ונסגור עניין.
תכל'ס, כמה שהסביבה מסכנה, הוא המסכן הכי גדול.

להתארח.

כמו תמיד, כותב שנון וקולח!
את מי שלחת לטיפול את החתן או את השווער?
חד ומחודד
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
  • הוסף לסימניות
  • #9
אניסאקי"ס מישהו?
אחחח, איך שכחתי מזה.

אבל אם כבר, הייתי צריך לשנות את הסוף שהשווער התחיל לחשוש לבל תוסיף במעשרות שהוא מעשר פעם נוספת לחומרא, ולכן ברח לחו"ל לתקופה בלתי מוגבלת.
(מחשבות של המתנה למעלית)
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
  • הוסף לסימניות
  • #12
הכפיתיות הזאת עברה את כל הגבולות. זה לא נורמלי משום כיוון, וזה גם לא משהו קל, קליל כזה, שאפשר לפתור בCBT.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
חה חה חה
כל עוד אני אישה
לא אכפת לי שתצחקו על כל השווערים הקימים.
וכל המרבה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
  • הוסף לסימניות
  • #15
  • הוסף לסימניות
  • #16
מי אמר שסיביטי זה רק קל?
ברור לי שלא, אבל התיאור פה כבר יותר מדי.
לא יודעת לומר לך למה האינטואיציה שלי שולחת אותו לפסיכיאטר, אבל אני מכירה את התחום הזה יותר מדי מקרוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
ברור לי שלא, אבל התיאור פה כבר יותר מדי.
לא יודעת לומר לך למה האינטואיציה שלי שולחת אותו לפסיכיאטר, אבל אני מכירה את התחום הזה יותר מדי מקרוב.
ועדיין...
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
ברור לי שלא, אבל התיאור פה כבר יותר מדי.
לא יודעת לומר לך למה האינטואיציה שלי שולחת אותו לפסיכיאטר, אבל אני מכירה את התחום הזה יותר מדי מקרוב.

לדעתי זה יכול להגיע מצורך לכבוד.

"הכבוד הוא המניע לרוב הפעולות של בני האדם, ואם נתבונן, נראה שרוב המריבות והמלחמות מקורן באי סיפוק צורך בסיסי זה, ולכן אמר החזון איש לכמה אנשי חינוך שבאו להתייעץ איתו מה הכי חשוב להקנות לילדים, שכל אחד חייב לקבל כל בוקר כפית או כפית וחצי של כבוד". ( מתוך מאמר של דן טיומקין).
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
לדעתי זה יכול להגיע מצורך לכבוד.

"הכבוד הוא המניע לרוב הפעולות של בני האדם, ואם נתבונן, נראה שרוב המריבות והמלחמות מקורן באי סיפוק צורך בסיסי זה, ולכן אמר החזון איש לכמה אנשי חינוך שבאו להתייעץ איתו מה הכי חשוב להקנות לילדים, שכל אחד חייב לקבל כל בוקר כפית או כפית וחצי של כבוד". ( מתוך מאמר של דן טיומקין).
הגיוני.
מצד שני, בן אדם שפוי - יש לו מעצורים. הוא יודע להחביא את הנטיות הקיצוניות. עצם זה שהנטיות התפרצו באופן כפייתי כזה מעיד על כך שהמעצורים אינם. וזה מצב בעייתי מאד.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

...ולפי היסוד הזה יש לחקור מה הדין במי שהניח נר חנוכה מעל עשרה טפחים אם יצא יד"ח, דהרי צורת המצווה בנר חנוכה זה שיאיר מתוך רשות היחיד לרשות הרבים, וכיון שאין רשות הרבים למעלה מעשרה ממילא חסר בפרסומי ניסא, או דלמא יש לחלק דגבי שבת הוי פטור מיוחד לזורק ונח מעל עשרה דלא הוי כעין העגלות, אך בנר חנוכה הוי דין בראייה, וכאן מגיע הדיוק מהפסוק כי עין בעין יראו אע"ג דקי"ל דלא ירדה שכינה למטה מעשרה, חזינן דבראייה אין זה מעכב, וצ"ע.
עד כאן בערך הקטע הכבד, ופה הוא יכניס את הסיפור עם ר' חיים והרכבת. הוא מקווה שכולם יאחזו ראש. הרבה צעירים נכנסו לאחרונה. עוד לא יבש הצ'ולנט של ליל שישי מעל שפתותיהם.

כבר בתחילת הזמן רצה לעבור לכולל יותר משופשף לולי הראש כולל שהתחנן אליו ומינה אותו להיות ממלא מקום במסירת השיעור של יום חמישי. ועדיין, הוא לא יודע אם הצר שווה בנזק המלך.
זה היה ברור שהמשא המרכזי במסיבת חנוכה - חוץ מהמשא של הראש כולל - שייך לו. לא מתוך גאווה או שתלטנות חלילה, פשוט עניין טכני, אין מישהו אחר בסביבה שמסוגל לעשות את זה.

הוא העביר מבט סביבו. גרינברג-דוידסון-כהנא, שלושה אברכונים גלוחי פנים שרוב שיגם ושיחם נע בין קורולה עתיקה לבוגבו חדשה, וייל עם הזקן המאפיר שאמנם נחשב ת"ח גדול אך מופנם מאוד, קרביץ שהתחיל לאחרונה לעשות שימוש אצל הרב רויטבלוט, אברהמי שאפשר איכשהו לדבר איתו בלימוד ברמה סבירה, מבטי כולם היו מופנים אל ראש הכולל שניגן כבר את משפטי הסיום עם אתנחתא בין מילה למילה: והשם יעזור, שבעזרת השם, עם הכוח, של ה"קבעום ועשאום", ומה זה "ועשאום", בתחילה של ברזל היו, העשירו עשאום של כסף, וכמובן, זה מדובר על תורה, בשמאלה עושר וכבוד...
שוין. אין לו הרבה זמן לחלום. עוד יוונים יוונים אחד והזמן שלו לדבר.

משהו השתבש. ראש הכולל הפסיק באחת וחיוך גדול פשט על שפתיו. הוא הפנה ראש אחורה.
לא. למה היום. שיבוא אתמול. שיבוא מחר.
הנדיב הנכבד, מקים עולה של תורה בעירנו, מוקיר ורחים וצורבא, ה"ה, הגה"ג, רבי מנחם גד זילבר שליט"א, ובקיצור 'גדי' התורם ה"כבד" של הכולל. ראש הכולל הזמין אותו בהפתעה או שהוא הזמין את עצמו.
כך או כך, דבר אחד ברור: הנדיב הגדול חובב את המיקרופון. הדרשה שלו - הושלכה בזה הרגע אל מתקן הגניזה. אולי יוכל לומר חלק ממנה אצל השווער, אבל לא יהיה לזה אותו טעם. הוא יצטרך להשמיט את הוורט עם העקיצה אשר פריו ייתן בעתו שרומזת למילגה שמגיעה לסירוגין, ועוד כל מיני רמזים ששתל למי שצריך להבין.
הבורקס היבש נעשה תפל. לא שקודם הוא היה יותר טוב.
בהחלטה של רגע סימן לשלזינגר שיפנה לו מקום, נטל את הכובע והלך. מאחוריו נשאו קולות השירה.

הבית היה ריק. כולם אצל השוויגער. הוא צנח על הספה.
אנחה גדולה מלאה את חלל הסלון. אמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא. מה הוא ביקש בסך הכל. לקיים את דברי רבא. לא נותנים לו הזדמנות. הוא בנה על זה שהראש כולל ייסע לאסוף כסף מאחרי החגים ועד חנוכה, וככה השיעור של יום חמישי יהיה שלו. ומעשה שטן עסקיו של גדי צלחו יתר על המידה וראש הכולל נשאר בארץ. קרב קץ הישועה כי ארכה לנו השעה.

בהיסח הדעת נטל קובץ שקנה לאחרונה, שהתיימר להכריע במחלוקת השיעורין על פי חשבון מפולפל של כמות השמן בפך שהספיק בדיוק משיעור מיל אחרי השקיעה ועד היום השמיני 16.1 מעלות לפני הנץ בירושלים בניכוי ההרים. בערך בעמוד הששי קלט שהוא סתם הופך דפים והניח את הקובץ לנפשו.

מבטו נפל על חיבור אחר:
דמויות עוד. הוא דפדף. גיחוך נשפך על שפתיו. מי זה האנשים האלה.
איזה מידע'ס השם ירחם. אם מרן היה חי היה צועק עליהם גאווה גאווה גאווה. אנשים לא קולטים איך הם נראים מבחוץ.
לאט לאט החיוך על שפתיו גווע. זה היה מצחיק אם זה לא היה המאיר'קה שלנו. לא נעים לספר, אפילו את עצמו הוא זיהה באחד הפרקים.
את עצמו, את החברותא, את הגבאי, את השכן, את החבר הכי הטוב מהישיבה, את ההוא שהיה לפניו החבר הכי טוב מהישיבה עד שסירב לחתום ערבות על ההשקעה בצרות עילית, את הרב'ה של אהר'לה, את המנהל, את החבר עירייה, את אשפתא, ואת ויזתא...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה