בקשה שימו לב לחגור את התינוק בעגלה.

  • הוסף לסימניות
  • #1
לפני בערך שבועיים אישה אחת עלתה לאוטובוס עם עגלה .העגלה הייתה מכוסה עם ניילון בגלל שירד גשם
היא הרימה את הניילון כדי לראות מה עם התינוק והיא גילתה עגלה ריקה. היא נבהלה וצעקה לנהג לא לנסוע (איזה פחד! )
הנהג פתח את הדלת היא ירדה מהאוטובוס וגילתה שהתינוק התגלש מהעגלה למאחורי הגלגלים.
היא מהר הרימה אותו וב"ה לא קרה לתינוק כלום. ניסים.
הנס שלה היה שהיא גילתה את זה מיד כשעלתה לאוטובוס כי עם הנהג היה מתחיל בנסיעה כבר לא היה את מי להציל.
ניסים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
לפני בערך שבועיים אישה אחת עלתה לאוטובוס עם עגלה .העגלה הייתה מכוסה עם ניילון בגלל שירד גשם
היא הרימה את הניילון כדי לראות מה עם התינוק והיא גילתה עגלה ריקה. היא נבהלה וצעקה לנהג לא לנסוע (איזה פחד! )
הנהג פתח את הדלת היא ירדה מהאוטובוס וגילתה שהתינוק התגלש מהעגלה למאחורי הגלגלים.
היא מהר הרימה אותו וב"ה לא קרה לתינוק כלום. ניסים.
הנס שלה היה שהיא גילתה את זה מיד כשעלתה לאוטובוס כי עם הנהג היה מתחיל בנסיעה כבר לא היה את מי להציל.
ניסים.
🙄
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אז דווקא לי קרה מקרה שאם התינוקת שלי היתה עם חגירה מלאה זה היה נגמר לא טוב,
הבת שלי {בת 7} ירדה {בלי רשות} עם התינוקת שלנו בעגלה כשהיא חגורה רק למטה ז"א בלי הכתפיות, ואז איבדה שיווי משקל, והעגלה עפה לה מהידיים והיא בעצמה עפה מעל העגלה ושברה את שני הידיים.
הנס שהתינוקת שלי שהיתה כאמור בעגלה פשוט הסתובבה ונכנסה לתוך המדרגה לרוחב, אם היא היתה חגורה לגמרי, אז היא היתה נשארת לאורך ומקבלת מכה בראש שלא יודעת איך זה היה נגמר מעוצמת המכה.
ב"ה שהיא היתה חגורה כך, {בד"כ תמיד חגרנו גם למעלה, אבל באותו מקרה הבת הגדולה פשוט לא שאלה את בעלי שהיה איתם ויצאה על דעת עצמה, והיא אמרה שהיא הסתבכה לחגור גם את הלמעלה}- בקיצור תודה לה'
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
חשוב מאוד. אבל רק תדעו שמגיל מסויים הקשירה היא להמלצה בלבד. הם יוצאים מהקשירה (כולל כתפיות) לפני שאמרת הא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אז דווקא לי קרה מקרה שאם התינוקת שלי היתה עם חגירה מלאה זה היה נגמר לא טוב,
הבת שלי {בת 7} ירדה {בלי רשות} עם התינוקת שלנו בעגלה כשהיא חגורה רק למטה ז"א בלי הכתפיות, ואז איבדה שיווי משקל, והעגלה עפה לה מהידיים והיא בעצמה עפה מעל העגלה ושברה את שני הידיים.
הנס שהתינוקת שלי שהיתה כאמור בעגלה פשוט הסתובבה ונכנסה לתוך המדרגה לרוחב, אם היא היתה חגורה לגמרי, אז היא היתה נשארת לאורך ומקבלת מכה בראש שלא יודעת איך זה היה נגמר מעוצמת המכה.
ב"ה שהיא היתה חגורה כך, {בד"כ תמיד חגרנו גם למעלה, אבל באותו מקרה הבת הגדולה פשוט לא שאלה את בעלי שהיה איתם ויצאה על דעת עצמה, והיא אמרה שהיא הסתבכה לחגור גם את הלמעלה}- בקיצור תודה לה'
ואני מכירה מישהי שנפצעה קשה בתאונה כיוון שהחגורה לחצה לה וגרמה לדימומים פנימיים.
אכן, סיפור מחריד עם הבת שלך ונס גדול.
אבל- סטטיסטית, הנזק העשוי להגרם מלא לחגור הוא גדול בהרבה.
חובה לחגור ילדים בעגלה (ובכסא אוכל ובכסא בטיחות). נקודה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
חשוב מאוד. אבל רק תדעו שמגיל מסויים הקשירה היא להמלצה בלבד. הם יוצאים מהקשירה (כולל כתפיות) לפני שאמרת הא.
נכון.
אבל אם מהדקים את החגורות, הם הרבה פחות מצליחים.
מניסיון עם מומחי בריחות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
הרבנית הקטנה שלי יוצאת מהכל!
הקודם שלי היה יוצא מהכל.
הנוכחי לא מצליח אם אני מהדקת עליו את החגורות.
עכשיו אני אוחזת שזה בכלל עגלה אחרת. אז יש מצב שיש שינוי בצורת החגורה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
לפני בערך שבועיים אישה אחת עלתה לאוטובוס עם עגלה .העגלה הייתה מכוסה עם ניילון בגלל שירד גשם
היא הרימה את הניילון כדי לראות מה עם התינוק והיא גילתה עגלה ריקה. היא נבהלה וצעקה לנהג לא לנסוע (איזה פחד! )
הנהג פתח את הדלת היא ירדה מהאוטובוס וגילתה שהתינוק התגלש מהעגלה למאחורי הגלגלים.
היא מהר הרימה אותו וב"ה לא קרה לתינוק כלום. ניסים.
הנס שלה היה שהיא גילתה את זה מיד כשעלתה לאוטובוס כי עם הנהג היה מתחיל בנסיעה כבר לא היה את מי להציל.
ניסים.
מצמרררררר...........
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
חשוב מאד.
מוסיפה עוד משהו - נעילת גלגלים לעגלה כל פעם שעוזבים אותה, אפילו לשניה.
גם אם השטח נראה ישר ואין סיכוי שהעגלה תדרדר - זה מטעה. מספיק טיפונת שיפוע לא מורגש כדי שהעגלה תתחיל לנסוע. מניסיון של חדר המדרגות בבניין שלנו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
חשוב מאד.
מוסיפה עוד משהו - נעילת גלגלים לעגלה כל פעם שעוזבים אותה, אפילו לשניה.
גם אם השטח נראה ישר ואין סיכוי שהעגלה תדרדר - זה מטעה. מספיק טיפונת שיפוע לא מורגש כדי שהעגלה תתחיל לנסוע. מניסיון של חדר המדרגות בבניין שלנו.
מספיק שגם הילד מזיז את עצמו והעגלה זזה....
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
יש פתרון של חגורה שעולה כ 15-20 ש"ח
ומונעת את התנועה של הוצאת הידיים מהחגורה
פטנט מוכח לכסאות רכב , כסאות אוכל ועגלות
אין ילד שהצליח על זה...
מצרפת תמונה
ואשמח לדעת אם עזר לכם




קליפס לרתמת בטיחות אינפנטי - בייבי סמייל







Amazon.com: 2 יחידות תפס לרתום חזה למושב תפס חגורת בטיחות אבזם מנעול עגלה  קליפ חזה חלופי אוניברסלי לטרנד תינוקות וילדים, מגן מתכוונן (שחור) : תינוק
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

רוצה לשתף חוויה אישית כואבת

כאישה בשנות ה40 התחלתי ללמוד בקורס מקצועי כלשהו שבו רוב ככל הגילאים הוא בממוצע 25 (לרוב מטה מכך). אני לא מתיחסת כלל לצד המקצועי בקורס., אלא לצד החברתי. .

הרגשתי נטע זר.

אני מבינה שהשיג והשיח בפער גילאים כזה הוא גדול ולא מצופה שיתיחסו אל אישה בגיל של אמא שלהם כמו לאחת מהן.. ועדיין, הרגשתי יחס מנוכר ומתנשא כבר מההתחלה, למרות שמבחינתי הקדמתי להאיר פנים ולהיות חביבה, מצחיקה (לא מעיקה.. ), זה הורגש בכל רגע שהייתי בחברתן, הרגשתי דחויה ולא רצויה. הייתי צריכה "להילחם" כדי שישמעו משפט שיש לי להגיד בשיחה, הרבה פעמים בכלל לא טרחו להביט לכיווני, התעלמו ממני לחלוטין, למרות שישבתי איתן ממש. לעיתים תהיתי לעצמי אולי הפכתי לשקופה.

זה החזיר אותי למחוזות ילדות קשים וכואבים..

ניסיתי להיות איתן וכשראיתי שזה חוזר על עצמו כל פעם מחדש וגורם לי לצער גדול העדפתי לשבת לבד בכיתה, אבל גם זה היה קשה, ולכן ניסיתי שוב לשבת איתן כו.... ושוב אותה התנהלות ועגמת נפש..

בשלב מסוים היה "פיצוץ"

לאחר שאני יושבת יום שלם (!!!) ליד אחת מהן, והיא לא טורחת להעיף מבט קלוש לכיווני , בטח לא מילה (תופעה שסבלתי ממנה מידי יום), הגיע סוף היום. ביציאה מהבנין , היא פגשה בי ואמרה: "היי, מה איתך? לא ראיתי אותך כל היום!"-

רגע מהה? הייייי! הללווו? פה כבר לא יכולתי להבליג ועניתי: "לא ראית או שלא רצית לראות?" היא לא הבינה מה אני רוצה ( או שהבינה ורק הופתעה לשמוע ממני..), ודרשה הסבר מיידי.

לבינתיים התאספו שאר הבנות ולא הבינו על מה המהומה. אמרתי שאני לא מעונינת לדבר כעת.

כמובן שזה לא הוסיף לי נקדות והן הסתכלו עלי כמו על חייזר.. אך לא הייתי מסוגלת לדבר, הייתי טעונה מידי ופחדתי שמתוך סערת רגשות אגיד דברים שאתחרט עליהם.

יותר מאוחר כתבתי לאותה אחת בצורה אישית, שיתפתי בכאב המתמשך שלי. היא ענתה בהבנה וביקשה סליחה והבטיחה לשנות יחס...

רוח של תקווה נישבה באויר. פנינו לעתיד ורוד יותר.. הלוואי!

נראה לכם שמשהו השתנה בימים הבאים? גורניששטט! עולם במנהגו (הקלוקל) נוהג ואני דומייה וסבל.

סופגת שוב ושוב את הכאב וההשפלה. (וניסיתי שוב לשבת בחברתן ולהיות "אחת מהחברה".. שוב אותה התעלמות גורפת..) חזרתי להתבודד לי בפינה שלי ולהינמק מבפנים.

גם היה לי קשה להתרכז בשיעורים (הגם ככה סבוכים) במצב הזה. הצטבר לי פער לימודי שהיה לי קשה להשלים (למרות שניסיתי)

הסבל הנפשי המתמשך הזה לכל אורך הקורס גרם לי בסופו של דבר לנשור , הביטחון שלי היה ברצפה, והביא להישגים נמוכים במיוחד במקומות שהייתי אמורה להפגין בטחון עצמי..

מה לעשות? לא נשאר כלום מהמיצרך הזה.

הרגשתי חלשה וסחוטה רגשית , אני אגיד משהו חריף.. אבל לצערי הרב הבנתי איך אלו שחווים "חרם" מתמשך מגיעים למקומות אל חזור.. זר לא יבין. וחלילה לא מצדיקה גם. רק שתבינו איזה מוות פנימי מתרחש קודם ..ההרס הזה נבנה ונבנה... עד שכבר קשה להכיל.

כל השיתוף הזה מטרתו אחת, לעורר אותנו - אתכם – אותך כבני אדם, ועוד יותר כיהודים, ועוד יותר כיהודים (שאמורים להיות )עם יראת שמיים -

אני רוצה לשאול – לזעוק , האם לא מגיע לכל אדם יחס אדיב, מקבל, טובבב? ללא קשר לגיל או מראה חיצוני או שיקוליי כדאיות כלשהם...?

איפה הבין אדם לחברו? רק כשמתאים וכיף ונח?

שימו לב אל הנשמה!
היום באמצע העבודה אני מקבלת טלפון היסטרי מאישה לא מוכרת- תגידי, את גרה בבנין של משפחת X?
כן, עניתי בתהיה.
ואז היא מספרת לי שבעלה עובד באינסטלציה, בא לעשות עבודה אצל המשפחה הזו. הוא הגיע בשעה 10:00 בבוקר לדירה שעוברת שיפוץ קליל באמבטיה... בידיעה שהפועלים הערבים כבר הגיעו ב7:00 בוקר.

להפתעתו הוא מגלה בדירה עגלה עם תינוק בתוכה.

הערבים צחקקו ואמרו שמשהו דפק והכניס את העגלה לכאן.
ההוא התקשר לבעל הבית ולא הייתה תשובה. שיתף את אשתו וככה היא הגיעה אליי לברר אם אני מבינה מה קורה פה.

ואכן לאם אותה משפחה יש פעוטון בבית, ולרגל השיפוץ הועבר הפעוטון לביתה של אחותה המתגוררת בבניין הסמוך. אותה מטפלת עדכנה את ההורים, אך אותו אב לא זכר מכך. בבוקר מיהר מאד, דפק בדלת המטפלת ואיך שהיא נפתחה נטש את העגלה ואץ לדרכו.

היינו מזועזעות ממה שקרה, וחברה נוספת מספרת שהיא מכירה מקרוב תופעה כזו שאבות מביאים בבוקר את התינוקות לביתה של המטפלת יש כאלה שדופקים ומיד הולכים בלי שבדקו שהתינוק אכן הוכנס. והיא מכירה סיפור שהתינוק הינה לבדו בכניסה לפח' חצי שעה עד שלמטפלת היה נדמה שהיא שומעת בכי מהכניסה, ופתחה את הדלת - והנה, עגלה עם תינוק בתוכה....

סליחה על האורך. היה לי חשוב לפרסם ולעורר ע"כ.
אבות מסורים, שימו לב!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה