שיר ישן על זמן

[יואב ברק]

וזה הזמן, וזו העת, להתבונן, בפנים

ביום אפוף כמו עפר, להתגונן בין השיחים

ומארובת היום מיתמר קיטור שחור,

של זמן אבוד כריק, שאף פעם לא יחזור.


רגע, עוד שניה, זו המילה הראשונה,

מושגי הזמן, שכבר מזמן הפכו זולים בהנחה.

ואיה הסוחר, והיכן הקונה, וכי כל אלו ברחו,

לאבד שעה, שיקרה, מכל הונם בחרו,


מעביר את הזמנים, נוקפות השעות,

קרוב הוא לקוראים, יושב תהילות

עת לתת, ועת לברוח מן החטא,

אך בכל אלה, אין זה פלא,

מביט מפה אחר כך לפה,

על מקומו ונלקח, מי יזכור ומי ישכח,


מי יאמר, שמעתי לחישות, היכן הולכות הן השעות,

הבט לרגע שסביבך, הטוב שלך, הוא עצמך

כי יש עולם, ויש אדם, ואחד על חברו נשען

ועולם כזה של חסד יבנה

ותיק המסע, שיעלה על גבך

בשובך למולדת, מקום ילדותך

גדשת את עצמך בזמן איכותי

אמיתי.



======
קראתם עד כאן. תודה, אשמח ותבקרו את הקטע. יואב.

 

[אושר ומנוחה]

מסר ערכי,
הגשה מיטבית.