שיר - שור #9 - מרות

[אבימי]

שלום לכולם. השרשורים של היצירות הכתובות שלכם זוכים לאלפי צפיות, ולא בכדי. מתגלים פה כוחות חריזה והבעה נדירים.
הפעם, נציף נושא שקיים אצל כולנו.
מרות.
ו"ו שרוקה, כמובן.
אנחנו מול סמכות עליונה ממנו. מול סמכות רוחנית, סמכות חוקית, אפילו מול מחויבויות משפחתיות או חברתיות. איך אנחנו נכפפים, ומה מרגישים בדרך. מצד אחד, זה לא נושא לשירה פיוטיות. מצד שני, אין נושא לשירה כמו נושא שהוא לא לשירה.
מחכים לכם/ן.

 

[מטאלי]

היה היתה ריבה קטנה
קרוא נקרא לה רות,
זו הריבה לא מוכנה היא
לקבל מרות.

מאז היתה זאטוטה
בחרה היא בחירות,
מעולם לא צייתה היא
לזיקנה או בחרות.

ויהי היום אל בית הספר
צעוד צעדה לה רות,
שלובת זרוע עם חברתה היא,
באקט של חברות.

אך נכנסה רות לכיתה
ניגשה היא ביהירות,
למורה הודיעה היא
אשב לי עם רעות.

והמורה גבה הרימה
מבטה בישר רעות,
לא תשבי ליד ההיא
בישרה לה בקרירות.

ורות שלנו נבהלה,
לא הביטה בישרות,
"אך חברה טובה היא"
הפטירה במרירות.

והמורה רשפה בכעס
אך סיננה באבירות,
אצלי בכיתה כל ילדה שהיא
לא תתערב לי בשרירות.

ואז ממש לפתע כך
פרצה בבכי רות,
לא יכלה להירגע היא
שתקה בסגרירות.

ומאותו היום והלאה
השתנתה במהירות,
למדה חירות אמיתית היא
לקבל מרות!

 

[מ"ם]

ב"ה.

עַם זֶה כִּי יִשְׁקַע,
בְּתַהֲבוּלוֹת עוֹלָם וּשְׁאוֹנוֹ.
וּכְמָזוֹר לְכָל מְצוּקָה,
יַעֲסֹק בְּהַגְדָּלַת מָמוֹנוֹ.

וְהִסְתַּכְּלוּ כְּלַפֵּי מַעְלָה,
אֶל מָסַכִּים מְרַצְּדִים.
מַדָּדֵי מָטָ"ח וּבֻרְסָה,
בִּגְרָפִים מְרַקְּדִים.

עָשָׁן שָׁחֹר יִתְאַבֵּךְ,
מֵאֲרֻבּוֹת מִפְעֲלֵיהֶם.
בִּמְבוֹךְ צִנּוֹרוֹת יְסַבֵּךְ,
פְּרוּטוֹת אֶל כִּיסֵיהֶם.

וְקוֹל יִרְעַם מִמְּרוֹמִים:
עֲבָדַי הֵם!
וְלֹא עֲבָדִים לַעֲבָדִים.
לְכֶסֶף - שְׁטָרִי קֹדֶם.


אוֹ אָז יִרְצַע אֲדוֹנָם
אֶת הַחֹר בְּאוּזוֹנָם.
לְהַזְכִּירָם –
כִּי בְּעֶצֶם עֲבָדִים הֵם.
עַבְדֵי עוֹלָם.

 

[מוישה]

מרוּת לעולם חוזרת

נישאתי, לְקִני פרחתי,
חינכתְּ, שבעתי הורָתי,
העולם נחלת הצעירים,
היא, "רק לעזור חפצתי".

גם־כן־שיקפוץ־לי,
לא עובד אצלו,
שיפטר אותי,
פראייר אחר יחפש לו.

בטוּבי עושה כמעט חסד,
יושב כאן בתור נדבה,
מי־הוא־בכלל־שיחליט
טיפה סרוחה כולו גאווה.

בית הכנסת דמוקרטי לנו,
אפַטפט ככל שתקדח בטני,
וכי רבנות מקברת סביבותיה,
היש ראוי להוכיח, תמה אני.

אבל למה, זוגתי, למה
שם עלינו קצוץ, נתי
ואִם אב אני,
איה כבודי, הרהרתי.

שׂכוֹר שכרתי נתתי הנחיות,
הוא בשלו, הוא משלנו,
ואִם אדונים אני,
איה מוראי, כעת הבנו.

 

[RACHELIZ]

והאיש בַּלב קופץ,
מתקשח.
אגרופים סוגר
ומתרתח.

מי לי יאמר,
יתווכח,
מה כאן לעשות,
יתנצח?

הן רק אני ואפסי עוד.
מתמרד,
לא מוכן לשמוע,
להתגמד.

ובאמצע הדרך
מתחרד
כשקיר ניצב למולו - - -
מתחדד.

 

[ביזנסטורי - אילה]

המרות במבחן המציאות

אמרו לי
שיש בי סמכות
ויכולת
להטיל מרות.
השתכנעתי.

שלחתי קורות
למקומות
שחיפשו מורות
מעולות.
התקבלתי.

נכנסתי בחיוך
שאיש לא ראה.
הן בחוץ
או בפנים
אבל מול המראה.

הי, בעצם
אני כאן
הסמכות.
ניסיתי להזכיר.
להבהיר.

קיבלתי אומץ
ואמרתי בקול:
נעים להכיר
אני
המורה של הקיר...

​

 

[ר גן עדן]

חסיד

להכפיף ראש,
תחת ברוש,
ולא לפרוש,
ודעות לדרוש.

לזנוח היגיון,
לספוג ביזיון,
לעמוד בניסיון.
חיל בלגיון!

 

[רות שיר]

מרות

מרות
מרוט?
לא רוצה להיות סמרטוט

להרכין לקבל......
מר לי
מרירות...

זה מכווץ לי משהו בבטן
וגם בפרצוף

להכנע
אוי אוי
לפעמים אין לי ברירה

אז הנה חשפתי
את אשר בליבי, בתוכי
את האמת המכוערת שלי

משפילה את עצמי לשיפוטכם
למרותכם....

 

[רות שיר]

שתהיה בטל....
ב-יש ממש.

שתהיה בטל
כלום,
אפס,
מאופס.

כלי קיבול אינסופי
ענק....
שתהיה נוגע באין....
מקור כל הטוב,
אין סוף......

 

[תמר בר אילן]

לא נושא
לשירה.
כן עושה
עצירה,
וחושב.

לא מזיז
מתקן
כן פזיז
ואם כן?

איה בחוק
המילה?
- - -

תה מתוק
הבו לה.

חייב לענות,
להיצמד למילה
מלאת כוונות
אסורה השאלה?

ואם לא בדיוק
יש שינוי במהות?

שמי: תזזיות
מתקשה במרות.

 

[גוגלית]

/שכיר

אהוב את הזריחות
וגם את השקיעות
משתיהן תקבל פה הרבה.

יס-מן.

תבוא עם כוחות
ועם סוללות גיבוי מלאות
ותחליף לפני שאתה מתכבה.

יס-מן.

תשכח מחופשת מחלה
ותקרא למחלה כשאתה בחופשה.
רק אל תדביק את הילדים.

יס-מן.

תעבוד בלי להוציא מילה
ואל תעבוד עלי בלחישה
הדציבלים סביבך נמדדים.

יס-מן.

הזרקתי בוטוקס למשרה
עשיתי סקשן למשכורת
ואל תגלה לועד העובדים.

יס-מן.

אני סוגר את החברה,
אבל תמיד אזכור את
שוק העבדים.

יס-מן.

-הפעם לא ביקשתי כלום.

 

[ניק אורח\ת]

שיר אורחת בעילום שם:

היא דרשה רק ציות:
"כי אמרתי".
"כי צריך".
ואני רק נמחקתי.
ואינני.

ואז כשבגרתי,
תרתי.
אחר רצוני,
ה-פנימי.
ואיננו.
כי כבה.

ואינני יודעת
מה קול לו?
מה בערה?
איך אדע?

ואין כאן תקוה.
זו קינה.
ותחינה. אנא.

 

[מטאלי]

מרות,
מרמור,
מרירות.

חרות,
שחרור,
אוריריות.

תחושה,
בחירה,
התלבטות.

ספק,
דוחק,
בעקביות.

החלטתי
נטלתי
אחריות.

הסגנון חדש לי, מחכה לפידבקים...

 

[יואב ברק]

עגלון ערל מהודס משמנים
מושך בקולו מול ההמונים
הן הרבי הקדוש בדל מגינון
עמל במקחו, יקר כניגון
ועיני העם צופיות, צועפות,
נפשות הומיות כעופות

כציוץ ענוג, בצינת השחר
רבי, ומורי, כיתד רם ממעל
טח ליבו של עם אובד
צח ליבו של רב עובד

ועגלון ערל מרעים בקול
עדרים נטועים, פסו מלשאול
יונה מבקשת, וזית רטוב
קח לך בני זמן קצת לחשוב.

 

[אבימי]

עבודות מורכבות ויפהפיות.
בהצלחה בשיר שור הבא.