שיתוף|"היו להם צבעים" - ליום הקדיש הכללי

[מרציפן]

היו להם צבעים.
נכתב אחרי ביקור ב"יד ושם" אל מול התמונות בשחור – לבן
המנסים להעביר תיעוד בזעקה אילמת
"זכור את אשר עשה לך עמלק".

לא. לא. לא!!!
לא היה זה שחור לבן.
צבעים רבים היו
למוות אכזרי זה.

אכן,
לבנות היו פניהם החיוורות של האסירים
כמו גם רגשותיה הקפואות
של חיית הטרף הנאצית;

שחור משחור היה פיח הכבשנים
כמו ניסה הוא להסתיר
נשמות בנות אלמוות
אשר עלו עמו;

אך הדם,
כה אדום היה,
כמו זועק לארץ "אל תכסי"
- וזו מכסה.

אי לך ארץ כי דממת
עת כיסית לדם -
אף לא
דמעת;

והעצים –
ירוקים היו עד לאכזריות
ולא הסתירו בין צמרותיהם
יהודי שקמל - וימות;

וגדרות התיל האפורים
שלא חמלו מתקוע מלתעותיהם בגופו של יהודי
עת ניסה לברוח קודם שנתקע בו
לועו של אקדח שחור;

ולשונות האש הכתומות
אשר ליחכו גופות
הקדושים,
וייתמר העשן ---

צבעוני היה
המוות.
צבעוני
מאין כמוהו;

רק תום הילדות הצבעוני
שחור לבן היה אם בכלל,
כי איבד את גוניו באכזריות
בדמי ימיו - - -

__זונדל רחמים

 

[מה הענינים]

נעתקו המילים מפי

 

[Rachel Greenstein]

צמרמורת.

איך אפשר לכתוב על מוות-
כזה קטע חי.
אני רואה אותם בעיני רוחי עכשיו, את הצבעים האלה.

 

[רוח סערה]

אויש....מהמם וחזק.
תמיד כשאני מנסה להזדהות עם הכאב, קודם כל אני מנסה חזק לעצום עיניים ולהחיות בצבעוניות את אותן תמונות שהתרגלנו לכאוב בשחור-לבן. כי כך הם ראו את הדברים, כי שם הכל היה צבעוני באמת.

 

[כתב ומכתב]

כל הזכויות שמורות

 

[נריה מגן]

מחריד ומזעזע. מעביר את המסר בצורה חדה וברורה.