הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
(על בסיס מעשה שהיה[!])
החדר היה עגול. טוב, לא ממש עגול, עגלגל. אולי אליפסה כזו. למה זה חשוב? גם אני לא הבנתי בהתחלה. אחר כך הסבירו לי. משהו שקשור לעיגולים וספירות. לא ספירות, בציר"ה תחת הפ', אלא ספירות בחיריק.
הספות שליד הקירות הן בסגנון הרנסנס. איך אני יודע? פשוט מאוד, הן לפחות מאז.
ישנות, בלויות, צבעוניות, מרוטשות. נמוכות כאלו.
הקירות התקלפו. אבל מה זה התקלפו. כאילו הגברתן ההוא קילף אותם בכוח. זה הגברתן עם החור לעגיל שמוסתר מאחורי ערימת שער ענקית, אחת משתי אלו שיש לו בשתי הצדדים של הפנים.
ותאמינו לי - יש לו כוח.
הרבה כוח.
מקודם הוא שלף מתוך החדר הפנימי איזה אחד בערימות השיער שלו.
"הלו, פה זה עוד לא הגהינום!", צעק המשוך המסכן, אבל כנראה הגברתן לא ממש הבין. משך אותו בכוח החוצה וזהו.
אחרי שהוא שלף אותו החוצה כמו איזה סמרטוט ישב המסכן, חבוט כמו הספרים הישנים שעמדו בערימה בצד, וסיפר בהתרגשות מה הולך שם בפנים:
"וואי וואי וואי, לא תאמינו אז'ה מלאך אלוקים יושב שם בפנים! איך אני נכנס, הוא מרים ככה את המצנפת שמכה לו ת'פנים, ואיכש'ו מרים ת'מצנפת תוקע בי כזה מבט בעינים וככה אומר לי, ככה, ממש ככה: אתה, רשע אתה! לא יכול ליסתכל עליך! ככה רשע!
וואלה אני ממש נבהלתי, למה אני רשע קטן, לא כזה גדול כמו הוא עושה אותי. אני שואל אותו על המקום, לא מתבלבל, 'יעני רבינו למה ככה לדבר, לא יפה! למה לומר יואב (במלעיל) רשע?
המלאך שוב מסתכל עלי ככה בעינים שלו רואה ישר את כל הפגמים והכל, ואומר לי 'למה בגלל אתה לא מקפיד על נטילת ידים בבוקר! ולמה אתה לא נוטל מים אחרונים! ולמה אתה לוקח ארבמינים לא הכי מהודר! כל פגמים שלך הם במים!
ואז הוא שותק רגע, וישר אומר לי, ככה, בפנים: אתה השם שלך יואב!
אני קופץ, מנשק לו את הידים על המקום. מאיפה הוא ידע איך קוראים לי?
יואב זה חסד! חסד זה אהבה! אהבה זה מים! יואב שאב מים לדוד המלך! אתה פגום במים אתה רוצה ישועה?
אני נשבע על המקום. בנדר, בשבועה, בספר תורה וברבי יונתן בן זכאי ורבי יוחנן עוזיאלי שמהיום אני מקפיד על מים, רק שיבוא כבר זה, הזיווג, למה אני חייב דחוף להתחתן, זה כבר לא עסק, ככה.
הוא מסתכל עלי בעינים קדושות כאלו ואומר לי: אתה שקרן!
אני בורח לפינה של החד מרוב בהלה, אבל חוזר. לא מתייאש. אין יאוש בעולם כלל. למה ככה? למה שקרן, רבינו? אני מתכוון ברצינות!
והוא אומר: תוכיח!
והכל ככה, בפקודות, כאילו הוא ידוע הכל, ואני מסכן, שואל אותו איך להוכיח?
והוא אומר לי 'תה תרום עכשיו עשרת אלפים דולר לקרן של ישיבת נר אבשלום צדקיהו, ואז יבואו עליך כל הצדיקים הקדושים וכל הצדקניות הקדושות וכל זכות התורה והם ישמרו עליך ש'תה תעמוד בהבטחות שלך. ואני בוכה, אבל רבינו אני אין לי כסף אני! אם היה לי כסף וואלה לא הייתי צריך ברכה כבר הייתי מתחתן ככה מזמן! וכבוד הרב מתעקש, ואיך שאני כבר כמעט משכנע פתאום פורץ פנימה זה פה הגבאי, שבעים אמה קומתו, תופס אותי בפאות וגורר אותי החוצה. אני מנסה לדבר איתו, להגיד לו שרבינו נחמן אמר שימשוך בפאות רק בגיהנום, לא עכשיו, אבל הוא אדיש, ככה. לא תורם לא מקבל, צועק עלי, מושך לי בפאות.
אבל מה, זה הצדיק, צדיק גדול! ראה עלי הכל, ידע בדיוק איפה בעיות שלי, מה פגמים הכל. אין, זה צדיק זה".
לא ממש הכל הבנתי מהמרוט, אבל העיקר - זה צדיק גדול שיכול לסדר עניינים בשמים.
אחר כך אני נכנסתי. תאמינו לי, ידע הכל. הסתכל ברשימת הממתינים, קרא את השם שלי, ומיד ידע אותו. הסתכל עלי, מיד ראה שהכיפה שייכת לקרן למורשת הכותל המערבי. ועם הג'ינס בכלל, ישר ידע שאני לא מקפיד על נטילת ידים בבוקר (לא נכון! אני שוטף קבוע ידים. עם סבון!) שאני לא נוטל מים אחרונים (מה זה. סודה?) שארבמינים (מה זה בכלל?) אני לא לקוח הכי מהודר. לא יודע מה לעשות.
ישבתי וחיכיתי. אולי מישהו יוכל להסביר.
פחדתי לשאול את המחבל ששמר בכניסה.
איתי בתור חיכה אחד, חרדי קלאסי כזה. שחור מכף רגל ועד ראש. ציציות שחורות וכאלה. לא הסתדר לי בנוף הכללי.
אחרי הוא נכנס. יצא אחרי דקה, צוחק כולו, מבסוט. איך שהוא יצא הגיעו ערימה של מחבלים, עם זקנים שחורים כאלו, ערימות של שער על הפנים, כיפות לבנות עם כיתוב קטן עליהם, עינים של טאליבאן - כולם עליו. תפסו אותו בידים וברגלים, זרקו אותו החוצה.
אבל הוא - מבסוט. צוחק צוחק.
יצאתי, שאלתי אותו מה קרה לו. חשבתי שאולי הוא עבר איזו טראומה רצינית בפנים, וזו התוצאה.
והוא אומר לי, בעינים אדומות מצחוק: "שיטת מצליח!"
לא הבנתי על מה הוא מדבר, מדדתי לו חום. זה היה בסדר, אבל הוא לא נרגע.
בסוף הוא הסביר לי: "איך שאני נכנס, הוא מדפדף ברשימה, רואה את השם שלי, מסתכל עלי, ומיד את המצנפת, ממלמל כמה מילים ואומר לי אתה יוסף!
ואני אומר לו: כן, ככה מופיע בכל הרישומים. גם בתעודת זהות, גם ברשימה של הגבאי.
הוא מסתכל עלי, רואה שעלי לא עובדים הטריקים האלו. חושב שניה, ואומר לי: לך יש בעיות בחיים בגלל שאתה לא מקפיד על נטילת ידים בבוקר, על מים אחרונים ועל ארבעת המינים בכשרות מהודרת!
אני מסתכל עליו בחזרה, ומסביר לו שהא טועה.
הוא מתעקש - אני מתעקש בחזרה. הוא מתעקש - אני מתעקש בחזרה.
פתאום נופל לו האסימון, והוא אומר לי: תוכיח שאתה דובר אמת! תרום עכשיו לישיבת נר אבשלום וצדקיהו עשרת אלפים דולר. זו ההוכחה הטובה ביותר שאתה מדבר אמת. אחרת נשמות הצדיקים של הישיבה לא יתנו לך לתרום.
אני מסביר לו שאין לי סכומים כאלו, אבל אני מוכן שהוא יוכיח שאני טועה ויתרום לישיבת בעלז. או גור. או ויזניץ.
הוא כמובן לא מסכים, רק מרים את השרוול שלו, ותוך שניה פורצים כל השבאב שלו פנימה, מגרשים אותי.
זה נקרא שיטת מצליח. בדרך כלל אנשים מקפידים פחות על מים אחרונים. נפל איתי. רק מה?"
לא ממש הבנתי אותו.
קודם כל, מה זה מים אחרונים הזה שכולם מדברים עליו כאן היום, לכל הרוחות?
דבר שני, תסבירו לי מה זה משנה אם לתרום לישיבת נר אבשלום וצדקיו או לגור ובבלז או איך שלא רואים לזה?
ודבר שלישי, תגידו: אתם לא שמים לב שהכותב חרג מכל כיוון אפשרי של הכללים?
הסבר לכותרת: ראיתי קודם את האתגר. נהנתי, וכתבתי סיפור שעלה לי בו במקום - על בסיס מעשה שהיה. בתום רבע שעה של הקלדה רצופה סיימתי את הקטע, העלתי, ואז נזכרתי בכלל המקצר. נאלצתי למחוק את הקטע מהאתגר, אבל החלטתי שחבל עליו. לפחות ישזוף עין מי.
החדר היה עגול. טוב, לא ממש עגול, עגלגל. אולי אליפסה כזו. למה זה חשוב? גם אני לא הבנתי בהתחלה. אחר כך הסבירו לי. משהו שקשור לעיגולים וספירות. לא ספירות, בציר"ה תחת הפ', אלא ספירות בחיריק.
הספות שליד הקירות הן בסגנון הרנסנס. איך אני יודע? פשוט מאוד, הן לפחות מאז.
ישנות, בלויות, צבעוניות, מרוטשות. נמוכות כאלו.
הקירות התקלפו. אבל מה זה התקלפו. כאילו הגברתן ההוא קילף אותם בכוח. זה הגברתן עם החור לעגיל שמוסתר מאחורי ערימת שער ענקית, אחת משתי אלו שיש לו בשתי הצדדים של הפנים.
ותאמינו לי - יש לו כוח.
הרבה כוח.
מקודם הוא שלף מתוך החדר הפנימי איזה אחד בערימות השיער שלו.
"הלו, פה זה עוד לא הגהינום!", צעק המשוך המסכן, אבל כנראה הגברתן לא ממש הבין. משך אותו בכוח החוצה וזהו.
אחרי שהוא שלף אותו החוצה כמו איזה סמרטוט ישב המסכן, חבוט כמו הספרים הישנים שעמדו בערימה בצד, וסיפר בהתרגשות מה הולך שם בפנים:
"וואי וואי וואי, לא תאמינו אז'ה מלאך אלוקים יושב שם בפנים! איך אני נכנס, הוא מרים ככה את המצנפת שמכה לו ת'פנים, ואיכש'ו מרים ת'מצנפת תוקע בי כזה מבט בעינים וככה אומר לי, ככה, ממש ככה: אתה, רשע אתה! לא יכול ליסתכל עליך! ככה רשע!
וואלה אני ממש נבהלתי, למה אני רשע קטן, לא כזה גדול כמו הוא עושה אותי. אני שואל אותו על המקום, לא מתבלבל, 'יעני רבינו למה ככה לדבר, לא יפה! למה לומר יואב (במלעיל) רשע?
המלאך שוב מסתכל עלי ככה בעינים שלו רואה ישר את כל הפגמים והכל, ואומר לי 'למה בגלל אתה לא מקפיד על נטילת ידים בבוקר! ולמה אתה לא נוטל מים אחרונים! ולמה אתה לוקח ארבמינים לא הכי מהודר! כל פגמים שלך הם במים!
ואז הוא שותק רגע, וישר אומר לי, ככה, בפנים: אתה השם שלך יואב!
אני קופץ, מנשק לו את הידים על המקום. מאיפה הוא ידע איך קוראים לי?
יואב זה חסד! חסד זה אהבה! אהבה זה מים! יואב שאב מים לדוד המלך! אתה פגום במים אתה רוצה ישועה?
אני נשבע על המקום. בנדר, בשבועה, בספר תורה וברבי יונתן בן זכאי ורבי יוחנן עוזיאלי שמהיום אני מקפיד על מים, רק שיבוא כבר זה, הזיווג, למה אני חייב דחוף להתחתן, זה כבר לא עסק, ככה.
הוא מסתכל עלי בעינים קדושות כאלו ואומר לי: אתה שקרן!
אני בורח לפינה של החד מרוב בהלה, אבל חוזר. לא מתייאש. אין יאוש בעולם כלל. למה ככה? למה שקרן, רבינו? אני מתכוון ברצינות!
והוא אומר: תוכיח!
והכל ככה, בפקודות, כאילו הוא ידוע הכל, ואני מסכן, שואל אותו איך להוכיח?
והוא אומר לי 'תה תרום עכשיו עשרת אלפים דולר לקרן של ישיבת נר אבשלום צדקיהו, ואז יבואו עליך כל הצדיקים הקדושים וכל הצדקניות הקדושות וכל זכות התורה והם ישמרו עליך ש'תה תעמוד בהבטחות שלך. ואני בוכה, אבל רבינו אני אין לי כסף אני! אם היה לי כסף וואלה לא הייתי צריך ברכה כבר הייתי מתחתן ככה מזמן! וכבוד הרב מתעקש, ואיך שאני כבר כמעט משכנע פתאום פורץ פנימה זה פה הגבאי, שבעים אמה קומתו, תופס אותי בפאות וגורר אותי החוצה. אני מנסה לדבר איתו, להגיד לו שרבינו נחמן אמר שימשוך בפאות רק בגיהנום, לא עכשיו, אבל הוא אדיש, ככה. לא תורם לא מקבל, צועק עלי, מושך לי בפאות.
אבל מה, זה הצדיק, צדיק גדול! ראה עלי הכל, ידע בדיוק איפה בעיות שלי, מה פגמים הכל. אין, זה צדיק זה".
לא ממש הכל הבנתי מהמרוט, אבל העיקר - זה צדיק גדול שיכול לסדר עניינים בשמים.
אחר כך אני נכנסתי. תאמינו לי, ידע הכל. הסתכל ברשימת הממתינים, קרא את השם שלי, ומיד ידע אותו. הסתכל עלי, מיד ראה שהכיפה שייכת לקרן למורשת הכותל המערבי. ועם הג'ינס בכלל, ישר ידע שאני לא מקפיד על נטילת ידים בבוקר (לא נכון! אני שוטף קבוע ידים. עם סבון!) שאני לא נוטל מים אחרונים (מה זה. סודה?) שארבמינים (מה זה בכלל?) אני לא לקוח הכי מהודר. לא יודע מה לעשות.
ישבתי וחיכיתי. אולי מישהו יוכל להסביר.
פחדתי לשאול את המחבל ששמר בכניסה.
איתי בתור חיכה אחד, חרדי קלאסי כזה. שחור מכף רגל ועד ראש. ציציות שחורות וכאלה. לא הסתדר לי בנוף הכללי.
אחרי הוא נכנס. יצא אחרי דקה, צוחק כולו, מבסוט. איך שהוא יצא הגיעו ערימה של מחבלים, עם זקנים שחורים כאלו, ערימות של שער על הפנים, כיפות לבנות עם כיתוב קטן עליהם, עינים של טאליבאן - כולם עליו. תפסו אותו בידים וברגלים, זרקו אותו החוצה.
אבל הוא - מבסוט. צוחק צוחק.
יצאתי, שאלתי אותו מה קרה לו. חשבתי שאולי הוא עבר איזו טראומה רצינית בפנים, וזו התוצאה.
והוא אומר לי, בעינים אדומות מצחוק: "שיטת מצליח!"
לא הבנתי על מה הוא מדבר, מדדתי לו חום. זה היה בסדר, אבל הוא לא נרגע.
בסוף הוא הסביר לי: "איך שאני נכנס, הוא מדפדף ברשימה, רואה את השם שלי, מסתכל עלי, ומיד את המצנפת, ממלמל כמה מילים ואומר לי אתה יוסף!
ואני אומר לו: כן, ככה מופיע בכל הרישומים. גם בתעודת זהות, גם ברשימה של הגבאי.
הוא מסתכל עלי, רואה שעלי לא עובדים הטריקים האלו. חושב שניה, ואומר לי: לך יש בעיות בחיים בגלל שאתה לא מקפיד על נטילת ידים בבוקר, על מים אחרונים ועל ארבעת המינים בכשרות מהודרת!
אני מסתכל עליו בחזרה, ומסביר לו שהא טועה.
הוא מתעקש - אני מתעקש בחזרה. הוא מתעקש - אני מתעקש בחזרה.
פתאום נופל לו האסימון, והוא אומר לי: תוכיח שאתה דובר אמת! תרום עכשיו לישיבת נר אבשלום וצדקיהו עשרת אלפים דולר. זו ההוכחה הטובה ביותר שאתה מדבר אמת. אחרת נשמות הצדיקים של הישיבה לא יתנו לך לתרום.
אני מסביר לו שאין לי סכומים כאלו, אבל אני מוכן שהוא יוכיח שאני טועה ויתרום לישיבת בעלז. או גור. או ויזניץ.
הוא כמובן לא מסכים, רק מרים את השרוול שלו, ותוך שניה פורצים כל השבאב שלו פנימה, מגרשים אותי.
זה נקרא שיטת מצליח. בדרך כלל אנשים מקפידים פחות על מים אחרונים. נפל איתי. רק מה?"
לא ממש הבנתי אותו.
קודם כל, מה זה מים אחרונים הזה שכולם מדברים עליו כאן היום, לכל הרוחות?
דבר שני, תסבירו לי מה זה משנה אם לתרום לישיבת נר אבשלום וצדקיו או לגור ובבלז או איך שלא רואים לזה?
ודבר שלישי, תגידו: אתם לא שמים לב שהכותב חרג מכל כיוון אפשרי של הכללים?
הסבר לכותרת: ראיתי קודם את האתגר. נהנתי, וכתבתי סיפור שעלה לי בו במקום - על בסיס מעשה שהיה. בתום רבע שעה של הקלדה רצופה סיימתי את הקטע, העלתי, ואז נזכרתי בכלל המקצר. נאלצתי למחוק את הקטע מהאתגר, אבל החלטתי שחבל עליו. לפחות ישזוף עין מי.
נערך לאחרונה ב:
