שיתוף כאוב | המג"ש השואג, יענקי השאוג, שיטות חינוך מתקדמות, ובחור אחד שסר מהדרך---

  • הוסף לסימניות
  • #22
בדיוק צפיתי השבת בשניים כאלה, ברחובה של עיר. נשמות פצועות, פצעים פעורים בנשמותיהם, בחייהם.
עמדתי וחשבתי לעצמי על משפחותיהם שספונים בבתיהם לאור הנרות המבליחים, אדי המרק המהביל ושירי הרגש מתערבבים להם, והם כאן, ברחוב.
שנים, משתי משפחות, האחד - אבא נוקשה וקפדן, ואני יודע ומכיר שמתחת לקפדנות - לב אוהב ומחבק
חשבתי לעצמי: יבואו חכמי הפסיכולוגיה ויגידו: האבא היה קפדן מדי.
השני, חברו, ההיפך: אבא רך כקנה, עדין וטוב לב כזה, מעולם כנראה לא הרים קול על בנו, מי מדבר על יד? הבנאדם הכי נפלא שאני מכיר.
ומה יגידו הפסיכולוגים: לא מספיק הציב גבולות...

ומה אני אומר? לי נשאר לשתוק, ולדמוע, ולהתפלל. ולנסות לקרב ולחבק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
בטוחה שלאבא יש לב אוהב ומחבק
אבל לא בטוחה בכלל שהבן הרגיש את זה.
רגש זה דבק זה החיבור וזה הבסיס לכל האמונה והשכל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
ומה אני אומר? לי נשאר לשתוק, ולדמוע, ולהתפלל. ולנסות לקרב ולחבק.

אכן ואכן.
ההתעסקות סביב 'מי אשם' - הורים כאלה או אחרים, הנער עצמו או לא -
כל זה לא עוזר למי שנפל, ולא למשפחתו הכואבת.
רק מוסיף שבר על שבר.
רק מרחיק את לבנו מהם ומאסונם. רק נותן לנו תחושת ביטחון מדומה, ש'לנו זה לא יקרה'.
בעוד שרק לב אוהב יוכל אולי לעזור.

זה לגמרי לא סותר את ההשתדלות הנדרשת מאיתנו לחנך בצורה הכי טובה ויעילה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
אם נחזור לכתבה עצמה, הכתיבה מכניסה כל-כך חזק לאווירה: לכאב, לפגיעה לעוול.
ואז מגיעים לסוף - ומבינים שהמג''ש אפילו לא התחיל לחוש בכך. להיפך.
וכמו שכתבה כאן מישהי, זה נוגע.
אבל זה גם מקומם ומוסיף כאב על כאב.
הניגוד הזה. התחושה שהיה כאן משהו ממש אכזרי, ומי שהיה אחראי לזה - לא התחיל להבין את מה שהובן כאן בעוצמה רבה על-ידי כל קורא. ולא עוד - אלא שחשב שפעולתו רצויה וטובה.
זה אבסורד זועק - ומובא כאן בצורה חדה ומאלפת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
תודה רבה על הביקורת וההערות, איש איש ואשה אשה בשמו הטוב יבורכו!!
לגבי הדמויות הלא מאופיינות עד הסוף.
בניגוד לטורים האחרים, הטור הזה נכתב על בסיס עובדות קיימות כמעט ב 100%, ומבוסס על זכרונותיי הפרטיים.

חוסר האפיון של הדמות היה גם בחיים האמיתיים. המג"ש אכן היה דמות אניגמטית, בלתי ניתנת לאפיון. עם כל מיני צדדים מורכבים.
מקווה בס"ד להפיק את מקסימום התועלת מההערות ומהארות שנכתבו לי.
שוב- תודה לכולכם!
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
תירוצי עזיבת הדת היו ויהיו.
נדיר למצוא אנשים שבאמת מה שהפריע להם היה היחס של המג''ש,

הרוב זה איך לומר: "לא התירו לעצמם ישראל עבודה זרה אלא בשביל..."
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
לגבי הדמויות הלא מאופיינות עד הסוף.
בניגוד לטורים האחרים, הטור הזה נכתב על בסיס עובדות קיימות כמעט ב 100%, ומבוסס על זכרונותיי הפרטיים.

חוסר האפיון של הדמות היה גם בחיים האמיתיים. המג"ש אכן היה דמות אניגמטית, בלתי ניתנת לאפיון. עם כל מיני צדדים מורכבים.
למה חוסר אפיון? משום מה אני ממש יכולה לראות את המג"ש הזה בעיניים. בעיה שלי אולי...
לגבי התגיות- אליפות!
ותגיד לקוקי שלא תדאג- בסמינר זה לא הרבה יותר שונה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
תירוצי עזיבת הדת היו ויהיו.
נדיר למצוא אנשים שבאמת מה שהפריע להם היה היחס של המג''ש,

הרוב זה איך לומר: "לא התירו לעצמם ישראל עבודה זרה אלא בשביל..."

לא כאן המקום להרחיב.
בקצרה מאוד אכתוב, שתפקיד הנער לומר לעצמו: על אף כל מה שעבר עלי - אתאמץ לבחור בטוב.
ותפקיד המחנך לומר: אעשה הכל כדי לחמם את לבו של הילד/נער לעבודת ד', ובל אקשה ואכביד חלילה על בחירתו.
הבעיה שמחליפים את התפקידים.

מחנך שפשע - לא יכול להיתלות בזה שיש לנער בחירה! גם אם הנער בחר בטוב - המחנך פשע!
אם מחנך יצר בנפש הנער התנייה שלילית - חיבור נפשי שלילי לעבודת ד' ו/או ללימוד - אזי גם אם הנער יישאר בבית ד' כל ימיו - המחנך ההוא הקשה עליו - לפעמים לכל החיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
אני לא מכירה ילד או נער שירד, ואביו או רבו היו רכים כלפיו!
אנו לא מאשימים הורים ומחנכים, כי הבחירה ביד האדם.
אולם בכלליות- זו אחת הסיבות
את מכירה. עייני מלכים א א, ו
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
  • הוסף לסימניות
  • #32
כתוב כרגיל בכישרו רב
מייד רצו לי כמה דמויות של משגיחים כאלו
מנסה שיהיה זכרם ברוך
ואני תמיד חושב לעצמי
בכל ישיבה יש מג''ש פלוני שמתנהג משגיח וזה אולי סביר
אבל למה יש הרבה ותר שמאצים דמות משגיח מעורר ומטיף בשער
מאשר כאלו שמאצים דמות אבהית ואוהבת
הרי אף אחד לא חולק שמריך גם שמאל דוחה וגם ימין מקרבת אז לפני שאתה בוחר ליהיות השמאל
בדקת האם יש ימין ומספיק
אולי גם שמאל יש לו מספיק
ואם המחנכים לא חושבים לפני שהם פועלים ועושים רק מה שהכי קל
אז אותם אחוזים שכן נשארו במסורת זה לא בזכות פועלם המבורך אלא למרות פועלם ה......
ולסיום מה שכי אהבתי
אתה מכיר אותו. הוא יגמור אותך אחר כך. הוא יתן לך בצב"ץ (בום צעקה בום צעקה) חבל על הזמן".
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
@אבימי
אלו התגיות שסיפרתי לך עליהם.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

"לפחות אנחנו יודעים שאלינו כל גזירת הגיוס הזו לא תגיע. אנחנו כאן בתוך ה'תיבת נח' שלנו, הישיבה!" אמר/ דרש דודי, בחור שקדן ומגיד מישרים בוסרי למדי, ליענקי חברו המסור לשמיעת דרשותיו שהפכו תדירות מיום ליום...

"אי אפשר לדעת..." פלט יענקי לדודי הנחרד.

"חס ושול'עם! איך אתה מדבר?" אמר דודי ברעד לא מדומה.

"על המשפט 'אל יאמין אדם בעצמו עד יום...'"

"מותו. ודאי ששמעתי! אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לחשוב על כזה דבר! בישיבה שלנו אין בחורים שיתגייסו, אני אומר לך!" הרעד של דודי הפך מפחד לתקיף עד כועס... "טוב, אני הולך לראשיב'ע, להביא לו לראות את טיוטות דרשות המוסר שכתבתי..." אמר ועזב את יענקי לכיוון חדרו של ראש הישיבה.

הוא צעד במרץ, לקצב מחשבותיו שנעו בתזזיתיות יתר לאור השיחה האמוציונלית שהייתה לו...

הוא הגיע לדלת חדרו של ראש הישיבה. קולו נשמע מבפנים, מדבר בטלפון.

הוא עצר בעצמו מלדפוק, קצת כדי לא להפריע לשיחה, יותר מסקרנות לשמיעתה.

"כן, אני שומע מוישה, זה ברור, המצב ממש לא טוב! כמה שזה כואב, אני אשלח אליהם כמה בחורים מהישיבה.

מפחיד אותי לחשוב שאני שולח ככה בחורים מידיעה לגיוס הזה.

ברור שלא הייתי רוצה להגיע לזה... אבל אין מה לעשות, אנחנו לא נעמוד בסנקציות!"

דודי בלע את רוקו באימה.

"לא שמעתי, מה אמרת? כמה רוצים לגייס? אהה, רק מהישיבה שלנו, זה לא הרבה מדי? טוב, אל תדאג אני אשלח את הפחות טובים... נקווה שכל הישיבות יישרו קו שיחד נגיע ליעדים שנקבעו..."

דודי כבר לא היה יכול. הוא פרץ לחדר משתנק מאימה.

"הראשיב'ע! לגייס?! בחורים מהישיבה שלנו??!!"

"אין מה לעשות דודיל'ה... אתה לא יודע באיזה מצב קשה..."

"אבל איך? מה? זה לא ייתכן!"

"אחרי שיגיעו ליעדים הכל יהיה טוב, ונוכל כולנו לחזור למסלול..."

"אבל הראשיב'ע" פרץ דודי בבכי קורע לב "בחורים מהישיבה שלנו ילכו לצבא ויהיו לחייל..."

"מה?? איך אתה מדבר דודי?? חס ושול'עם! לגייס כסף! במצ'ינג של עולם התורה!"
שיתוף - לביקורת רחלי ולייקי
זאת רחלי, בהחלט נעים להכיר
התארסה לא מזמן
הוא בן 19
יזרח נרו ויאיר
מכנים אותו יענקי
הוא בחור מעולה
הם מתאימים
כמו מטלית למשקף
לא משנה שבסוף זה הכסף
שבתכלס הכריע את הכף
היא סנדביץ
הוא בן זקונים
ואבא שלה הרגיש שאפשר
כשהראש ישיבה התקשר
הוא בכלל הרגיש מאושר
אז בקיצור
כמו שהבנתם
זה נשמע כמו מי מנוחה
יש רק משהו ממש קטן
שפוגע לרחלי בשמחה
זו לייקי
אחותה
מעליה בתור
והיא לצערנו, גרושה
סיפור עצוב
בלי אשמים
רק לפני חודש, טרי
ורחלי יודעת
שהיא היתה מוותרת
אם זה רק היה אפשרי
לא על יענקי חלילה
רק על התזמון והסדר
היא מתלבטת המון
אם לתלות תמונה בחדר
לייקי משדרת
פרגון ושמחה
אבל רחלי מרגישה
שזה לא
היא באמת ובתמים
תוהה לעצמה
מה לעשות ומה לא
אז היא לא משתפת
ומשתתקת מיד
כשלייקי מתקרבת למטבח
היא מראה אדישות
ו''בסדר, נחמד''
כשמכתב מהחתן נשלח

בסוף זאת לייקי
נשמה אמיתית
שפתחה לה תראש ות'לב
אמרה לה
שהיא טועה
כשהיא מתאמצת לא להתלהב
והכי כדאי היה
אם רחלי פשוט תוותר
תתן לה לשמוח בשבילה
ותהיה קרובה קצת יותר

רחלי, כבר אמרנו?
בחורה חכמה
היא תפסה ת'עניין די מהר
שלעשות טוב למישהו
זה הטוב - של המישהו האחר.
מכירים את אלה שתופסים חיזוק באלול?

אז זהו שר' נוחעם הוא ממש לא אחד מהם!

כל החיזוק האלולי נתפס אצל ר' נוחעם כעדות על אותה חולשה כרונית ממנה סובלים ה'מתחזקים' האלוליים למיניהם במשך כל השנה, וזה עוד בלי לדבר על הנפילה הצפויה להם במוצאי יום כיפור ישר אל תוך סיר הלוקשן...

יש אנשים שמבחינתם מעגל השנה הוא דבר שהולך וחולף, יצא אב נכנס אלול יצא אלול נכנס תשרי.

אצל ר' נוחעם, כל השנה זה 'אלול'!

כל השנה זה אלול, בדיוק כמו שכל השנה זה 'פסח' ולכן ר' נוחעם הוא מאלה ששואלים את המוכר במאפייה גם בי"ג כסלו, 'האם זה 'נטחן'...'
כל השנה זה אלול! בדיוק כמו שכל השנה זה 'סוכות', ולכן לא משנה מתי, תוכלו תמיד למצוא בכיס של ר' נוחעם שלל זכוכיות מגדלת עם או בלי לד, וגם כשכל האתרוגים נכמשו והפכו לכמעט בלתי נראים... הוא ממשיך לעשות אימונים על בלעטלאך של תפוחים...

ככה זה אצל ר' נוחעם, כל השנה זה אלול, בדיוק כמו שכל השנה זה 'תשעה באב'...

אם תשאלו את ר' נוחעם איך ייתכן שחותם ה'אלול' לא ניכר על פניו, הוא יגיב מן הסתם בתנועת ביטול ויאמר שזו לא הבעיה שלו, הוא כמובן יוסיף וימנה תריסר מגדולי ישראל שכפי הידוע לו מעדות של איש מפי איש - לא ראו עליהם שינוי מיוחד בין אלול לשאר ימות השנה, מה שאומר שזו כנראה 'בעיה' בעיקר של צדיקים.

בטח אתם שואלים את עצמכם, אז למה ר' נוחעם רועד כל כך... למה הוא נתקף ברעד בלתי נשלט שלא עוצר?
מתברר... שר' נוחעם רועד במשך כל השנה, בלי קשר או עם קשר לאלול..
זה שאנשים שמים לב לזה רק באלול ממש עושה לו עוול!

ר' נוחעם תמיד אמר שלפי הבדיקות שערך, גם הדגים שבים רועדים במשך כל ימות השנה ולא רק באלול, ואל תתווכחו עם ר' נוחעם שקיבל היתר מרב לצאת מהארץ למצפה התת ימי באילת כדי לבדוק עם סיסמוגרף ימי את הרעידות של הדגים וזה היה בכלל באמצע החורף.
הוא גם בדק פיזית את הרעידות של הדגים כשהוא הוציא אותם מהמים וצפה בהם איך שהם רועדים ורועדים ורועדים עד למותם הטראגי, 'הם כנראה נחתמו בספרן של רשעים גמורים' הכריע ר' נוחעם ומייד לימד עליהם זכות – לפחות הם זכו לקחת חלק במחקרים של ר' נוחעם...


אז מה הבעיה של ר' נוחעם? אתם בטח שואלים

היה זה רגע של גילוי לב מצידו של ר' נוחעם, כשהוא השיח את כאבו והתוודה בפה מלא, שמכל התפילות הרבות של הימים הנוראים, הוא לא יודע ואין לו שום מושג איך הוא מוציא מהפה את הקטע הזה שנקרא 'וידוי'...

הוא כל פעם נעמד מול הסידור, ופיו נאלם, הוא לא מצליח להוציא הגה מהפה, איך אפשר לשקר במצח נחושה כשעומדים לפני ה'? הוא פשוט לא מסוגל!

כל השנה ר' נוחעם מצליח איך שהוא להתחמק מזה, בכל שני וחמישי שאז התחנון מכיל בתוכו וידוי, ר' נוחעם עם חוש הריח המפותח שלו ל'שמחות' מצליח למצוא מניין עם חתן או אבי הבן או סנדק, גם אם לא הוא פונה לשטיבלאך החסידי, שם לבטח יש יארצייט/הילולא של איזה 'צדיק', אז הוא גם מתפנק על ליקר בננה שהוא כל כך אוהב.
וב'בין המיצרים' שחל בתקופה שנולדים רק בנות ב'מעייני הישועה' וביום ששום צדיק לא נפטר בו, ר' נוחעם נאלץ למצוא סיבה ממש טובה לברוח מהתפילה לפני תחנון, הוא כמובן אומר לעצמו שהוא ישלים אחר כך, אבל הוא תמיד שוכח...

מה שנשאר לר' נוחעם זה רק הווידויים של הימים הנוראים

אם זה היה רק 'יום כיפור', ניחא!
עשרה ווידויים? נו, עוברים את זה... גם ככה הוא סובל מהצום ומהקור של המזגנים, אז הוא יסבול עוד קצת מלומר מילים שהוא לא מבין איך הן קשורות אליו.

אבל מהסליחות של בני אשכנז ר' נוחעם לא יכול להתחמק, ושם הוא הרי צריך להתוודות, אך גם לזה מצא ר' נוחעם פתרון יצירתי במיוחד, ל'סליחות' הוא בוחר ללכת לבית הכנסת הכי צפוף באזור, ולפני הקטע של הווידוי הוא תר בעיניו אחר האדם הכי מפוקפק שבקהל ובאלגנטיות הוא מוצא את דרכו אליו וכך ר' נוחעם נעמד בצמוד אליו ומשתדל במהלך הווידוי לדפוק מחצה עליו ומחצה על אותו מפוקפק לא לפני שהוא העריך בעיניו החודרות עד חדרי בטן ששום מילה מהרשימה הארוכה של הווידוי לא תיאמר לבטלה על אותו אדם.

הבעיה הגדולה של ר' נוחעם היא שהוא גילה ממש לאחרונה שיש לו שורשים ספרדיים מלפני גירוש ספרד, [וזה כנראה המקור לאות 'עי"ן' שנוספה לשמו]
מה שאומר שהוא התחיל להגיד סליחות בסתר מראש חודש אלול, ונכון שיש הרבה מוקדי אמירת 'סליחות' עם קהל צפוף של בני עדות המזרח שיכולות להיות לו הפתרון האולטימטיבי, אבל זה אומר שהוא מסתכן בכך שאם מישהו חלילה יראה אותו מסלסל בסילודין את 'קה שמע אביונך, המחלים פניך'... כל המוניטין שהוא בנה כר' נוחעם בסכנה, ולזה הוא לא מוכן!


לאחר שאלת רב, ועוד רב ועוד רב, מצא ר' נוחעם את הרב שהתיר לו באופן פרטי לחבר נוסח ווידוי אישי ל'סליחות' אותם הוא אומר ביחידות וזה נוסח הוידוי של ר' נוחעם:

אנא ה' או"א תבא לפניך וכו' שאין אנו עזי פנים וקשי עורף לומר לפניך צדיקים אנחנו ולא חטאנו אבל, מה לעשות, צדיקים אנחנו ולא חטאנו!
אהבנו, ברכנו, גמלנו חסד, דיברנו טוב, הרהרנו הרהורים טובים, ועדנו עצמנו לדבר מצווה, זכנו, זכינו וזיכנו אחרים, חמלנו, טהרנו, ישרנו, כיבדנו אב ואם, למדנו, מלמלנו דברי תורה ברחוב, ניחמנו, סעדנו, סיימנו מסכתות, עצרנו מכוניות בשבת, פיללנו, צמנו, צילמנו רבנים וגדולי ישראל, קמנו מפני שיבה, קינאנו קנאת סופרים, רשמנו דברי תורה, רתחנו מרתחא דאורייתא, שמענו שיעורי תורה בנסיעות, שמרנו שבתות, תנינו, תמכנו ונתמכנו...

מה נאמר וכו'...

ע"כ נוסח הווידוי של ר' נוחעם 'הספרדי'...


לעוד תכנים של ר' נוחעם כנסו ל -
ר' נוחעם בעל האתרוג 123 ר' נוחעם יודע לתקוע...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה