שיתוף>>> לרגל התכנסות הערים לבחירות המוניציפליות בעוד שנה>

[מוטי נאה]

2 טורים שפורסמו בחדש בית שמש אחרי הבחירות תחת שם העט מרדכי שיינר:

בית שמש מסבירה פנים​

חסיד וליטאי, ספרדי וצ'אלמער, מזרחיס'ט וחילוני נפגשו בתחנת הרכבת...

האמת?... נשמע כמו תחילתה של בדיחה לא מוצלחת. מה לעשות, זו מציאות חיי היום יום בבית שמש, כאשר מכורח מציאות זו לכל תושב קלאסי בבית שמש ישנו אתגר אותו לא ימצא לרוב תושב בעיר ישראלית אחרת ואם אשתמש בהגדרה מקצינה מתוך הלקסיקון הרי כל תושב 'בית שֶמשי' מן המנין הוא 'תושב – מסבירן'.

כשאתה מתהלך בבית שמש אתה בין רגע הופך להיות למסביר בכל מהלכיך, ולא ממש משנה איפה זה תופס אותך, אם זה כשאתה עוצר מונית, ולנהג יש שאלות מנחל שורק עד אמריקה, או סתם כך כשאתה קופץ לקנות בחנות בעיר הוותיקה ואז 'אשריך שנתפסת עם כובע שחור לראשך' אתה הופך באבחת מחשבה של ההלך לפניך, לפְּנֵי היהדות החרדית כולה, אתה תתקל בשאלות כמו "למה אתם יורקים על ילדים חמודים שלא חטאו" בדגש מודגש על ה'אתם' וכמובן ההלך לא יפסח על שאלת השאלות "למה אתם זורקים אבנים בשבת"... רבונו של עולם אני חושב לעצמי לפעמים, מאיפה הם הביאו את הבדיחה העלובה הזאת? עזבו את זה... גם אם אנחנו אנשים רעים מאוד, ואנחנו רוצים להתעלל באנשים שנוסעים בשבת, חסרות דרכים פחות פרימיטיביות מלזרוק אבנים? גז מדמיע בתוך עיני עובר אורח נשמע הרבה יותר פיקנטי...

אבל העומד מולך כלל לא מתענין בהבנות או אי הבנות, הוא יודע שאתה\אתם\השחורים... 'זורקים אבנים' בשבת, והוא דורש במפגיע הסבר.

מה שמעניין שבכל השאלות האלו אתה נתפס כ'כלל', ולא, זה ממש לא משנה מהם ניואנסי קהילתך, אם גרביך תחובות במכנסיך, או שמא מכנסיך תחובות בגרביך, אם אתה לובש כובע עגול או אם אתה מתהלך בלי כובע בכלל.

אם אתה לבוש שחורים ומתעטף שחורים, אתה הופך למייצג כלל ישראל וזהו... עכשיו לך תסביר למה מטורף אחד עשה את מה שהוא עשה, לך תסביר לו ש'מה לעשות והמטורף הוא 'מטורף מטעם עצמו' ואין שום ארגון שיהין ליטול על עצמו אחריות על המעשה', הוא לא מבין והוא לא יבין...

הטעות של הרבה אנשים (ואני ביניהם) היא שמאותו רגע שמישהו שאל אותך שאלה, אתה בטוח שהוא דורש 'ממך' תשובה, ואם הוא דורש 'ממך' אתה אמור לספק לו תשובה, אבל זו טעות פטאלית, אנשים צריכים להבין שכמו שלא חותמים ערבות לאדם כשמידת ישרותו לא ברורה לך, כך לא עונים תשובה אם אתה לא בטוח במאת האחוזים בידיעותיך.

אם אתה לא בטוח שהתשובה תספק במאה אחוזים או שאינך 'מסבירן מקצועי', אל תטפל בשאלה, כי טיפול בשאלה באופן לא מקצועי הוא כטיפול בכוויה כשהדבר היחיד שאתה יודע זה לתת אקמול.

בית שמש בשלל מערכותיה קיבלה ביטוי שקרי פחות או יותר בעיתונות הכללית, אבל המהרסים האמיתיים היו 'המסבירים מטעם עצמם' או יותר נכון 'המטורפים מטעם עצמם' שראו לעצמם זכות להראות את בורותם לעיני קהל ועדה.

אז מה לעשות? פשוט מאוד! לתת לו מספר טלפון של מסבירן מוסמך, או רב מוסמך, שיכול לתת מענה טוב וכנה, אם השואל באמת ירצה לדעת, הוא כבר יפנה אליו !

כלפי מה הדברים אמורים, לאחרונה נפגשתי בבית שמש עם יהודי תוהה וטועה, הלה נפנה אלי עם שאלות מאתגרות שעל רובם לא היו לי תשובות מן המוכן, הפניתי אותו במהרה למסבירן ידוע, והשואל, כנראה רציני, התקשר אליו בנוכחותי כשהוא זורק את השאלה "איפה היה האלוקים בשואה", המסבירן דנן נענה ואמר לו אספר לך סיפור קצרצר ותבין איפה האלוקים היה בשואה:

"לפני שנים רבות היה היו אב ובנו אשר התגוררו על שפת היער, היער מטבעו שורץ חיות רעות ולסטים היה, כמובן שהילדון לא העיז להציץ אפילו הצצה חטופה ליער המסוכן.

האיום, ובשמו המקורי "היער". היה שגור על לשון האב כל זמן ועידן כאשר הבן היה מתחצף או עושה מעשה קונדס קטנטן, או אז היה האב אומר לבנו בקול רווי כעס: "אם אתה תמשיך להתחצף יבוא הזאב מהיער האיום ויכה בך"... וירא הילד כי עד כדי כך הם פני הדברים ויחזור בו וישוב לדרכו הטובה, ויעברו חודשים מספר ושוב יעשה הילד מעשה רע, וירא אביו כי רבה רעתו ואיום היער סר ממנו, כי ראה כי רעות רבות עשה וזאב לא בא, ויפנה אביו אל היער, ויצוד זאב בצידו, וילבש את עור הזאב ויפנה ויבוא אל ביתו, ויתנפל על בנו, ויכה בו בלא רחמים, ויזעק הנער צעקה גדולה ומרה ויקרא אל אביו ואביו אינו עונהו...

וישוב הזאב\האב אל היער, ויפשוט עורו מעליו, ויפנה ויחזור אל ביתו, ובנו בוכה ומיילל, וזועק אבי "הזאב בא ויכה בי, ואתה היכן היית"...

זו דוגמתי לתשובה קולעת, וכאשר שמעתי את התשובה, עמדתי נפעם, היו לי תשובות רבות, אבל כזאת לא שמעתי.

 

[מוטי נאה]

3 הערות על בחירות ועל היום שאחרי.​

האוברדראפט נשאר, כרטיס האשראי ממשיך להתגהץ והצעקה בסוף החודש נשמעת מהעיר הוותיקה בואכה לשכונות הרמה, ושום דבר לא השתנה, אמנם הייתה מלחמה, וברוך השם נקהלנו לעמוד על נפשינו, בית שמש בחרה באהבה, מוישה הוא שלנו, אנחנו בשבילו, נלך לקידוש, נשמח נרקוד... אבל זהו חוץ מזה שום כלום, המים ממשיכים לזרום בנהר הירדן.


שלום לכם ידידים, אתחיל בטור שפרסמתי לפני הבחירות לעיריה בבת עינינו.

התפיסה ה'כוהנית' של 'בואו נחזיר את בית שמש לידיים שלנו' היא תפיסה כפייתית מחוסרת הגיון, ונטולת כל כוונות טובות, התפיסה נובעת מהכרת המציאות בו כל קירח ומגדל בלורית, זב חוטם כמצורע בשכלו, יודע כי המשפט "הכה בחרדים והצל את עצמך" לא היה מעולם ריאליסטי ורלוונטי כל כך.


אמנם אלי כהן לא המציא את השיטה, אך גם לא האח ולא הבן דוד המציאו את השיטה, שנאת עם הארץ לתלמיד חכם היא שנאה מוכרת, פעם הגדירו זאת 'כשנאת המשכיל לפרימיטיב' מה שלא מצאנו במדינות העולם השלישי, מצאנו שם רחמים, אהדה, השתתפות, אבל לא מצאנו 'שנאה', מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור הוא משפט שנאמר על ידי התנא הקדוש רבי עקיבא בהיותו "עקיבא רועה הצאן", בני עקיבא המה ממשיכי מורשת "עקיבא רועה הצאן", לא של 'רבי עקיבא', לשקר אין רגליים, אבל מה לעשות ידיים יש לו, וכאותו ילד נטול ריטלין הוא משתולל ומשתולל ומשתולל, לרקוע ברגליו הוא לא יכול, מה לעשות אין לו רגליים, אז הוא מרביץ, כותב ומכתיב ערעורים, לרשות השניה, לבית המשפט העליון, לבית המשפט התחתון.

אבל סופה של האמת לנצח, האמת שותקת את שתיקתה הרועמת והכואבת, היא מקבלת סטירה ומגישה את הלחי השניה. אבל בסופו של דבר !!!, בסופו... היא נשארת ורואה את רעותה הרעה ממנה נקברת עמוק עמוק באדמה... קחו את המאמר באופטימיות זעירה, כל קול קובע.

בטח שאלתם את עצמכם מדוע החלטתי לכתוב על הנושא הלעוס ביותר בתקשורת בפרט ובמדינה בכלל, בחורים בבית וגן פיזזו, חילונים בצפון תל אביב ביכו, זהו, עברנו את זה, כל משחיז עט, וכל קלדן מתחיל כתב על הנושא הזה, אז מה אני בא לחדש.

אבל האמת היא שאני מדבר על היום שאחרי, יותר נכון על החודש שאחרי. האמת, גם אני הייתי בין אותם חוגגים בכיכר הרמה, גם אני עמדתי בגשם השוטף כאשר מימיני רוקד פעיל חן אשכנזי טהור, ולשמאלי ספרדי טהור נוטף מי גשמים, גם אני הייתי מאותם ששעה קודם לכן היינו בטוחים שאוטוטו והנה אלי כהן הוא ראש העיר המחזיר את העטרה הגנובה ליושנה, גם אלה האוהבים את מרן לשיטתו צריכים לבחור בו, ואופס... משה אבוטבול הוא ראש העיר שלנו, מי היה מאמין, זהו, אין יותר אוברדראפט בבנק, אין שיקים שאמורים לרדת מחר בבנק, אין כרטיסי אשראי, יש מזומנים, הילדים בחיידר, הבנות בסמינרים, החרדים בקואליציה, לפיד הולך בדרכי אביו 'הלא מנוח' והוא צונח בסקרים, הבית היהודי מתפלג, אין גיוס, אין סנקציות, מתחננים אלינו שלא נלך לצבא... וואוו...

ו...כלום !!!

החיים זורמים כרגיל, האוברדראפט נשאר, כרטיס האשראי ממשיך להתגהץ והצעקה בסוף החודש נשמעת מהעיר הוותיקה בואכה לשכונות הרמה, ושום דבר לא השתנה, אמנם הייתה מלחמה, וברוך השם נקהלנו לעמוד על נפשינו, האיש שבנה על האדישות שלנו הקפיא את בנייתו למועד מאוחר יותר, בית שמש בחרה באהבה, מוישה הוא שלנו, אנחנו בשבילו, נלך לקידוש, נשמח נרקוד... אבל זהו חוץ מזה שום כלום, המים ממשיכים לזרום בנהר הירדן.

נו... ישנו פתגם מפוזר ומפורד בין העמים כל אחד ככתובו אבל הכיוון הוא אותו כיוון "לפני הבחירות הקירות מדברות אליך, אחרי הבחירות אתה מדבר לקיר", בבית שמש המערכה לא הייתה נטושה רק על מי יפנה לנו את הזבל מהפחים המובלעים, המערכה הייתה אמנם נטושה על קודשי ישראל, ועל הציבור החרדי בכלל, בית שמש היא רק סימפטום הכריז בריש גלי עיתונאי עוכר חרדי ישראל, אבל בכל זאת, צריכים להכניס דברים לפרופורציות, הייתה מערכה, עבדו קשה, פעמיים בחירות, אבל עם זה לא הולכים לבנק, התפילות ימשיכו, בלימוד יתמידו, ואז או אז... החיים יהיו יפים יותר.