שיתוף I "רשת בלי דגים" I עלילה מסתורין ופסיכותרפיה I פרק 2

  • הוסף לסימניות
  • #21
עכשיו לנושא שהטריד לא מעט בסצנה של רכישת האייפון על ידי מיודענו מוטי.

נתחיל בביקורות המעולות:



אז ככה,
היו לי לבטים רבים (ועוד ישנם...) בדרך להציג את הנושא בצורה עדינה ותועלתית. גם אם זה יבוא על חשבון העלילה. אין ספק כי בנושאים כאלו יש להלך על ביצים...

לגופם של דברים.
היעדר מלחמת היצרים - מכיוון והחומר הזה יכול להיות מוגש גם לבחור ישיבה רגיל. הרי שהצגת צד כלשהו המצדיק את המעשה, הוא מסוכן בעליל בהשלכותיו. גם אם זה על דרך השלילה. לכן בחרתי להציג את השלב הזה כביכול בצורה בוסרית. כדי שבחור ישיבה ובת סמינר שיקראו את הסיטואציה, יאמרו בדיוק את מה שאמרתם: 'מדוע הוא קנה את זה? זה לא נורמלי!!!' העדפתי להציג את הצד המצדד על ידי מישהו זר, במקרה שלנו - אבי המוכר בדוכן, שהוא ברור שאין מה באמת להשתכנע ממנו... ולא על ידי בחור ישיבה - שובב ככל שיהיה.
מבחינתי לטפל בנקודה שהבחור כבר נמצא שם. בשלב הזה אין תועלת לתאר את הדרך לשם, בלי לפרק ולסקל את הדרך. הפרק עסק בתיאור העובדות ולא בשפיטתם, וזה מנע את הרחבת העניין.

מה בחור פתאום קונה אייפון? ראה ברחוב מסכים וזהו? - כמה שזה ישמע כואב. אכן, מבוסס על... (מתוך שיחות בנושא עם בחורים שעברו שלב כזה בחייהם. פעמים רבות הם בעצמם לא מבינים מדוע הם רכשו את המכשיר הזה. בלי ששכנעו אותם, בלי שהתלבטו וכו' - וכן, ישנו גורם 'הסקרנות' כאשר זהו החלק הדומיננטי באישיות הנער, הוא עלול למעשים שהוא עצמו אינו חולם על התוצאות שלהם. ולו בגלל סקרנותו וחיפוש הריגושים. (במובן הזה, זה דומה למשובת הדור הקודם במכשירי הרדיו...)
אין ספק כי תעמולת הפרסום על מוצרי הדיגיטל הללו, בשילוט חוצות, ובתרבות סביבתית ברחוב של משמשי המכשירים (גם המוגנים), מעלה את הסקרנות ומשפיעה. כך שנראה שלא מתבשל כלום, אבל בתת מודע זה צומח וגדל.
וכן, נדרשת העמקת מודעות בקרב המחנכים על מניעים כאלו ברכישת מכשיר כזה ע"י בחור, לציבור המחנכים. לבדיקה של כל בחור במניעיו למעשה. וזה בהחלט גם מניע. (אנשי חינוך המכירים את הנושא, יוכלו להסכים עם העניין).

למה המשגיח יוצא כזה אטום לב? - זו בדיוק הנקודה שבאנו לחדד. אילו מדובר בבחור פרחח, אז הגישה הזו מובנת. בבחינת הצלת יתר בני החבורה. אך כאן באנו לשים דגש על בחור שלא נמצא בבית המדרש, מה שמונע מהמשגיח לרדת לנבכי נפשו ולרות את ההתנהלות שלו המלאה. ומכאן הוא מגיע למסקנא הקלאסית שהבחור, פרחח.
ואגב, זו אינה אטימות, אלא תחושת מחנק של פיקוח כלל נפשות הבחורים בישיבה. ניתן לדייק את זה כ'חוסר אונים'.

מהיכן לבחור כסף לקנות את המכשיר - קאשייע אוף אמעיישע... לצערנו הזמינות של המכשירים מוזילה את מחירי ה'יד שנייה', וכן מכשירים חדשים מדגמים ישנים, במחירים הנמוכים בהרבה מאלף שקלים.

ולשאלה האחרונה...

למה אין שום דרמה בתיאור, שום עיניים מיוסרות, שום מבט של ייאוש, של חוסר אונים. וכאלה. - כן. אכן אין. זהו רגע בו הרגשות קופאות. צבועות במסך שחור, טכנוקרטי. מבדיקת העובדות בשטח, מבחורים רבים שתיארו לי את חוויית השלב של 'שילוח הקן'...

זהו. חפרתי אובר. אבל היה חשוב לי להבהיר את הנקודות הללו.
@עדיאל , @אשר שרבר , @אהוב תודה רבה על העלאת הנושא והצפתו.
כלשון החבר'ה, הרמתם לי להנחתה... ההערות במקום! (והאמת, חיכיתי להם:)...)

וכיף לי לסיים עם המחמאה הזו

מעריך את ההערכה שלך. שימחת אותי.

תודה רבה!

כל מילה ומילה.

בענין אטימות המשגיח הייתי מדגיש את מקור הטעות לאטימות הזו.
בענין חוסר הדרמה הייתי מדגיש את קיפאון הרגשות.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

אחד בלי שם

קוראים לו בשם. אבל הוא לא ממש מעניין אותו.

הוא מעדיף שתקראו לו פלוני.

תשאלו למה?!

כי ככה הוא מרגיש.
פלוני. אלמוני. עלום. נעלם. חסר יציבות.

הבוקר עבר עליו כרגיל, 'על הפנים'. הוא קם ב11:00, אלא מה? הרי עולם כמנהגו נוהג – והוא אינו חורג ממנחת יומו.

כשהגיע לבית מדרש הסתכלו עליו כולם מלמעלה למטה, חלקם בביקורת חלקם ברחמים. וכמובן, בל נשכח חלילה – יש את האלה ש'ברמה שלו'. הסוג ההוא של החבר'ה שבסוף כל סדר פיהם מלא כנופת צופים בחדשות יום האתמול, ואם לא נגזים, אזיי שמהשעה האחרונה.

כיאה לנגערי המשגיח. הרי אתה אחד משלהם, שכחת?!

הגמרא נפתחת. הוא לא זוכר שידיו הם אלו שפעלו באינסטינקט אוטומטי. זה פשוט קרה. עיניו רצות בין השורות, החברותא מתנועע בחשק, מטפיח את ידו על שכם הסטנדר בהתלהבות, מעורר אותו בו זמנית מריחוף נוסף לחייזרים הגשמיים שאחזוהו לפתע.

איכשהו הוא מוצא את עצמו בחוץ, נושם אוויר.

מה בסך הכל ביקש. קצת חופש. הנפש שלו צמאה למרווח נשימה.

חש את הקירות סוגרים עליו, אותיות הקודש וקולו המתנגן של המגיד שיעור מתערבלים במוחו לכדי עיסה אחת, בוצנית.

אטומה.

אז הוא בורח.

הוא רץ אל בין האנשים, הרחוב הומה. הרעש הזה של ההמולה, התאוצה, עושה לו טוב לנשמה. מה, אסור?!

הוא בן אדם!

גם אלה שנועדו לגדולות בפי יודעי כל וגם חורצי לשון – מגיע להם ספייס. מקום משלהם. לא רק נעיצות עיניים בלתי פוסקות וצפיות בשמיים.

כל שהוא חש מרוחו של המשגיח המרחפת מעליו תדיר זה 'כישרון כישלון'. אסור לו ואסור לו ואסור לו.

גם בבית המצב לא-מי-יודע-מה. אבא מאוכזב, ואמא שותקת. הוא לא צריך מילים. מספיקות לו זוג עיניים כבויות, וניצוץ כאב מחודש. לחשושים מאחרי גבו כביכול הוא חירש. הליכה על קצות האצבעות, וכעסים בלתי מוצדקים על שאר ילדי הבית.

והוא יודע שהם לא אשמים.
אבל גם הוא לא.

הוא רק רוצה הבנה, הכלה. מעט יותר קרבה. אמפתיה שממנה לא טעם מעולם.

התחושה הזו שאין לו לאן לחזור ויקבלו אותו באהבה כמו שהוא, ינסו לעזור לו בכנות, מאיימת לרסק אותו נפשית. את הלב היא כבר כרסמה מכל כיוון שרק ניתנה לה. נותר ממנו שבר עצמות.

והנה הוא הגיע למקומו.


הים גדול, רחב. כאן הוא אוהב להתבודד, לצעוק לאבא שבשמים גם מבלי לדבר. פשוט להסתכל על הגלים ולנפץ בהם מחשבותיו אחת אחת. סתירה ועוד קושייה – תוספות ואונקלוס. כל אלה מתגלמים בעיניו כעת כרחוקים מאד, בלתי נגישים.

וזה עושה לו טוב.

אבל הלב נצבט. המצפון לוחש לו ברכות דוקרנית, כי הדרך בה הוא רוצה לילך בה – אינה הדרך הסלולה.

הנכונה.

אז הוא משעין ראשו על החול, שוקע. נמאס לו. גופו רפוי, ודמעותיו כבר אינן שואלות לרשותו. הן רק מבקשות מאבא בשקט-בשקט שימציא לו את המקום בו ינוח באמת, שלווה ורוגע יהיו נחלתו. היכן שאין מבטי לעג, רחמים. קרבה חנפנית ושקרנית.

האם הוזה הוא, או שכלל לא קיימת כזו פלנטה?!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה