דרוש מידע תאוות האכילה מגיעה מהכבוד?!

[אנד & דינו]

הרמח"ל אומר שכל התאוות מקורן בכבוד.
איך רואים את זה בתאוות האכילה?

 

[העשיל פרידמאן]

בשנות בחרותי, היה איתי בחור בישיבה שהיה בעל בשר לא קטן, ומנהגו היה בכל פעם שנפגש עם בעל בשר אחר (כמוני) היה מלגלג ואומר;
אתה רואה אותו? הוא שמן מבורקס וצ'יפס... אני שמן מבשר טוב ונתחי אנטריקוט!!!
או אז היו מעריציו וסוגדיו מריעים ומוחים כפיהם.

 

[mmt3]

הרמח"ל אומר שכל התאוות מקורן בכבוד.
איך רואים את זה בתאוות האכילה?

כוונת הרמח"ל שכל התאוות מקורן בצורך של האדם להיות 'קיים', דבר זה הוא תוצאה של היות האדם חלק אלו-ה ממעל, היינו שהאדם שייך לקיום האמיתי היחיד שהוא הקיום האלוקי, ומשכך הוא חותר תמיד להרגשת קיום, וברובד הגשמי הדבר מתבטא ברדיפה אחרי דברים שמעצימים את חווית הקיום של האדם, תאוות האכילה בהחלט מעניקה לאדם חווית קיום מדומה,
זאת המשמעות של הכבוד הנ"ל, גם הנשמה נקראת כבוד מאחר והיא שייכת לקיום האמיתי, וכך גם הכבוד המדומה מעניק לאדם חווית קיום כנ"ל.

 

[הבזק של שפיות]

הרמח"ל אומר שכל התאוות מקורן בכבוד.

לא נעים לי לשאול, אלא שכבר אמרו חכמינו "לא הביישן למד".

איפה הרמח"ל הזה?

כי מלבד מה ששאלת מצד הסברא "מה הקשר בין אוכל לכבוד", לכאורה יהיה קשה ממה שאמרו באבות: "הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם", שמזה אפשר להבין שאלו שלושה דברים נפרדים, שאינם מאותו שורש.

 

[esteras]

הרמח"ל אומר שכל התאוות מקורן בכבוד.
איך רואים את זה בתאוות האכילה?

היכן זה כתוב?

 

[הלוחשת לתווים]

כוונת הרמח"ל שכל התאוות מקורן בצורך של האדם להיות 'קיים'

למה מדומה?
אדם שאוכל יותר הוא בהחלט 'קיים' יותר במובן הפיזי הלגמרי לא מדומה

 

[mmt3]

למה מדומה?
אדם שאוכל יותר הוא בהחלט 'קיים' יותר במובן הפיזי הלגמרי לא מדומה

מדומה ביחס לקיום האמיתי הרוחני, לפי האמת קיום האדם לא נמדד בגופו, ממונו וכו' אלא בדבקותו בקב"ה.

 

[אפאצ'י]

כוונת הרמח"ל שכל התאוות מקורן בצורך של האדם להיות 'קיים', דבר זה הוא תוצאה של היות האדם חלק אלו-ה ממעל, היינו שהאדם שייך לקיום האמיתי היחיד שהוא הקיום האלוקי, ומשכך הוא חותר תמיד להרגשת קיום, וברובד הגשמי הדבר מתבטא ברדיפה אחרי דברים שמעצימים את חווית הקיום של האדם, תאוות האכילה בהחלט מעניקה לאדם חווית קיום מדומה,
זאת המשמעות של הכבוד הנ"ל, גם הנשמה נקראת כבוד מאחר והיא שייכת לקיום האמיתי, וכך גם הכבוד המדומה מעניק לאדם חווית קיום כנ"ל.

יפה!
לדעתי כוונת הרמח"ל יותר פשטנית
הצורך הבסיסי באוכל וודאי אינו שייך לתאוות כבוד.
אבל, הרצון לאכול עוד ועוד, ולהנות מעוד סוגי טעמים ומאכלים, ולא להסתפק באוכל הפשוט, זה מגיע מהתחושה הבסיסית בנפש שאומרת מגיע לי יותר

 

[mmt3]

יפה!
לדעתי כוונת הרמח"ל יותר פשטנית
הצורך הבסיסי באוכל וודאי אינו שייך לתאוות כבוד.
אבל, הרצון לאכול עוד ועוד, ולהנות מעוד סוגי טעמים ומאכלים, ולא להסתפק באוכל הפשוט, זה מגיע מהתחושה הבסיסית בנפש שאומרת מגיע לי יותר

זה כלול בעצם במה שאמרתי!
מה מקור התחושה הנפשית ש'מגיע לי יותר'?
נקודת הכבוד שבנפש שמקורה בשורש הגבוה ביותר של האדם.

 

[esteras]

הרמח"ל אומר שכל התאוות מקורן בכבוד.
איך רואים את זה בתאוות האכילה?

אפשר בכל זאת להביא מקור?

 

[horseman]

אולי זה
מסילת ישרים פרק יא. בפרטי מדת הנקיות
"כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, הַכָּבוֹד הוּא הַדּוֹחֵק אֶת לֵב הָאָדָם יוֹתֵר מִכָּל הַתְּשׁוּקוֹת וְהַחֲמָדוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וְלוּלֵי זֶה, כְּבָר הָיָה הָאָדָם מִתְרַצֶּה לֶאֱכֹל מָה שֶׁיּוּכַל, לִלְבֹּשׁ מָה שֶׁיְּכַסֶּה עֶרְוָתוֹ, וְלִשְׁכּוֹן בַּבַּיִת שֶׁתַּסְתִּירֵהוּ מִן הַפְּגָעִים, וְהָיְתָה פַּרְנָסָתוֹ קַלָּה עָלָיו וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לְהִתְיַגֵּעַ לְהַעֲשִׁיר כְּלָל."
"יְתֵרָה עָלֶיהָ חֶמְדַּת הַכָּבוֹד כִּי כְּבָר הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיִּכְבֹּשׁ הָאָדָם אֶת יִצְרוֹ עַל הַמָּמוֹן וְעַל שְׁאָר הַהֲנָאוֹת, אַךְ הַכָּבוֹד הוּא הַדּוֹחֵק, כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִסְבֹּל וְלִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ פָּחוּת מֵחֲבֵרָיו. וְעַל דָּבָר זֶה נִכְשְׁלוּ רַבִּים וְנֶאֶבְדוּ."

 

[esteras]

אם זה המקור אז המסקנה שלו ממש מוטעת.

 

[הבזק של שפיות]

ברור ששם זה לא כתוב.

ואדרבא משם אפשר לראות שאלו דברים שלא קשורים אחד לשני, כי הרי הוא מונה שם רשימה של דברים שמניעים את האדם לעשות רע, (גאווה, כעס, קנאה, תאווה), ומסיים בכך שתאוות הממון היא חזקה ביותר, ותאוות הכבוד חזקה אף ממנה, אבל הוא מעמיד כל אחד מהם בפני עצמו ולא מקשר בין הדברים.

 

[קרעפט]

לפי הקשר הדברים בדבריו שהועתקו הכוונה היא שכאשר יש לו לאדם אירוע או עושה ארוחה לאורחים אז הכבוד גורם לו להשקיע בסעודה.
בקיצור עניין השפוני

 

[חוי מיני]

הרמח"ל אומר שכל התאוות מקורן בכבוד.
איך רואים את זה בתאוות האכילה?

יש מצב שהוא התכוון לדברים מהסוג הזה

 

[אנד & דינו]

אני שמעתי את הדברים בדרך אגב בשיחה כלשהי...
וחשבתי על זה, ומכאן באה השאלה שלי.
לגבי זה:

כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, הַכָּבוֹד הוּא הַדּוֹחֵק אֶת לֵב הָאָדָם יוֹתֵר מִכָּל הַתְּשׁוּקוֹת וְהַחֲמָדוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וְלוּלֵי זֶה, כְּבָר הָיָה הָאָדָם מִתְרַצֶּה לֶאֱכֹל מָה שֶׁיּוּכַל,

לפי הבנתי הרמח"ל אומר פה שני דברים שקצת סותרים...
הוא אומר:

כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, הַכָּבוֹד הוּא הַדּוֹחֵק אֶת לֵב הָאָדָם יוֹתֵר מִכָּל הַתְּשׁוּקוֹת וְהַחֲמָדוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.

הכבוד הוא המידה הכי דוחפת ומניעה יותר מכל הדברים האחרים שזה כולל גם תאוות...
ועוד הוא אומר:

וְלוּלֵי זֶה, כְּבָר הָיָה הָאָדָם מִתְרַצֶּה לֶאֱכֹל מָה שֶׁיּוּכַל,

שזה אומר במילים פשוטות בלי הכבוד לא היה כל כך חשוב לאדם האוכל, הבגדים וכו
או במילים אחרות הכבוד הוא שורש כל התאוות.
איך זה מסתדר?
ש למישהו אולי תשובה מניחה את הדעת?

 

[הבזק של שפיות]

לדעתי אין בדברי הרמח"ל שום כוונה כזו - לומר שכל התאוות מקורם בתאוות הכבוד.

מה שהוא אומר זה שמתוך מגוון התאוות שיש, הכבוד הוא תאווה מאוד חזקה, התאווה הזו יותר חזקה מכל התאוות האחרות.
והתאווה הזו משפיעה על כל תחומי החיים, כיוון שהיא משפיעה גם על מה שהאדם יבחר לאכול וגם על איפה שהוא יבחר לגור, וגם על כמה כסף הוא ירצה שיהיה לו בחשבון הבנק.

ואם ניקח לדוגמא את תאוות האכילה, אין קשר בינה לבין תאוות הכבוד, אלא שמאחר ותאוות הכבוד כל כך חזקה, היא תשפיע גם על מה שהאדם יאכל, מה שיכול לגרום לנו וגם לו בעצמו לחשוב שתאוות האכילה שלו חזקה, בעוד שהאמת היא שמה שדוחף אותו זה תאוות הכבוד.

אבל בוודאי שיכול להיות שהאדם תאב לאוכל בלי שום קשר לכבוד.