תודות, לייקים, והשירות הרע שלהם לכתיבה יוצרת

  • פותח הנושא מ"ם
  • פורסם בתאריך
  • הוסף לסימניות
  • #41
@yonatanr מסכימה עם רוב הנאמר, אבל-
הרי בשביל זה נועד הפורום, לראות מה הסגנון המקובל והאהוב על אנשים?
??
????
ואני חשבתי שהפורום נועד לשפשוף והתמקצעות בכתיבה תוך כדי קבלת ביקורת חיובית ושלילית, הערות והארות.

כשלמדתי בישיבה בלי שום לחץ חברתי לימודי, ראיתי עד כמה בחורים מוכשרים שיכולים לצאת גדולים - ממשיכים להיות קטנים. הרי בכל מקרה יעריכו אותם באותה מידה. למה להם להתאמץ?
המציאות הזו יכולה להיות נכונה, אבל היא קשורה מאד מאד גם לזה שהחינוך מלכתחילה מבוסס על פרס-עונש, מחמאה-ביקורת או עלבון, וכד' באופן טבעי, אדם הוא יצור שואף, שחש סיפוק עצום מעמידה באתגרים, כיבוש יעדים, ומימוש עצמי. אלא אם כן לימדו אותו שהתמורה האמיתית היא קרטיב או "רבנים" או מעמד חברתי וכו'. אז הוא לא ימצא טעם בטיפוס עצמי, אם אלו לא יסופקו.

כל זה כמובן בלי לגרוע ממקומה של קנאת סופרים במינון נכון, ותחרות קלה, בריאה ומבורכת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
ואני חשבתי שהפורום נועד לשפשוף והתמקצעות בכתיבה תוך כדי קבלת ביקורת חיובית ושלילית, הערות והארות.
אכן. אבל כל זמן שאין כאן איזה 'פרופסור' לכתיבה, או מנטור ספרותי, הרי שדעתם של רוב הציבור היא זו שממקצעת. ואת דעתם הם מביעים על ידי לייקים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
המציאות הזו יכולה להיות נכונה, אבל היא קשורה מאד מאד גם לזה שהחינוך מלכתחילה מבוסס על פרס-עונש, מחמאה-ביקורת או עלבון, וכד' באופן טבעי, אדם הוא יצור שואף, שחש סיפוק עצום מעמידה באתגרים, כיבוש יעדים, ומימוש עצמי. אלא אם כן לימדו אותו שהתמורה האמיתית היא קרטיב או "רבנים" או מעמד חברתי וכו'. אז הוא לא ימצא טעם בטיפוס עצמי, אם אלו לא יסופקו.
גם ללמוד שלשה סדרים מלאים, ו'לדבר בלימוד מה שמקובל' זה מספיק בשביל 'עמידה באתגרים'. בשביל להיות יותר מזה, צריך גורם מדרבן חזק מאד. יש בודדים שכח הרצון שלהם יכול להיות הגורם הזה. הרוב הם לא כאלו. 'מתוך שלא לשמה בא לשמה'.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

כולנו אוהבים לקבל פרגונים, זה ממש כמו דלק עבור עשיה.
בעיקר עבור כתיבה.

לפעמים שולחים לי תודות על ספרים שכתבתי. (גם ביקורות בונות).
בהתחלה הרגשתי מבוכה שיש אנשים שרוכשים את הספרים או שקוראים אותם, וגם הפידבקים היו מביכים אותי (זה משמח אבל גם מביך). תחושה של: אבל לא אני באמת כתבתי... למה צריך להודות לי?
או: באיזו זכות אני מקבלת תודות? למה שיודו לי? ועוד מחשבות מקטינות.
ותחושת התנגדות: למה מגיע לי יחס?
מסתבר שצריך ללמוד להיות בצד שמקבל יחס ופרגונים, זה קשה, אבל אפשרי.
*
מצד שני, גם קשה לי לפרגן לכותבים באופן גלוי. תחושה שהכתיבה היא משהו אישי, וכותבים לא באמת צריכים את התודה שלי, בנוסף, לפעמים התרומה של הקריאה כל כך גדולה וקשה להגדיר במילים עד כמה הכתיבה מדהימה וכו'.
וכן, אני חושבת שככותבים אנחנו לא באמת אמורים לצפות שיקראו אותנו או כדי לקבל הערכה, אלא צריכים לכתוב ולצאת לאור כי זה מה שצריך, כמו שעובדים אחרים עושים את עבודתם כי צריך ולא משנה אם הם מבלים מחמאות או גערות. (למשל ראש הממשלה מקבל הרבה ביקורת שלילית אבל הוא פועל מתוך תחושת שליחות, כך צריך בכל מקצוע, אמנם אפשר להקשיב לביקורות אבל להקשיב יותר לעצמך)
כך שמי שיש לו כשרון כתיבה או יש לו מה לומר - שיעביר הלאה.
לא צריך לצפות לאישור ולא לחשוש כ"כ מדחיה.
אבל לפעמים כן יש ערך לומר תודה רבה, לא רק עבור הכותבים, אלא גם עבור הקוראים שיכולים לצאת נתרמים ומחפשים חוות דעת לראות מה כדאי ומתאים להם לקרוא.

אולי כאן באשכול הזה תכתבו תודות לכותבים, או תעלו תודות שקיבלתם (באישור השולחים, למרות שזה אנונימי חשוב לדעתי לבקש רשות).

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה