דרוש מידע תיכון "שווה"

[שני66901]

אני הייתי בתיכון ששם המוטו היה להעיר כמה שפחות (ואם נהיה רגע רציניים, הערות עוזרות מתישהו? הבנות מקסימום ישמרו את העגילים לצהרים בלבד, במקום שיהיה משהו טיפה יותר גדול מהצמוד אבל עדיין צנוע... וזה רק דוג'... הערות לא עוזרות כלום)
ובאמת היה יותר כיף מהשנים שבאו אחרי שהעירו על כל דבר קטן
אצלנו פשוט נתנו לנו כלים ורצון להיות יותר טובות, וגם אם היה תוכניות וכו' זה היה חיזוק בכללי- איך להתקדם בעבודת ד' ולא איך להתחזק בשמירת הלשון או שבת...
וראיתי שינוי אצל חברות

עכשיו באמת שאני לא מבינה מה הבעיה שבנות יגיעו לתיכון עם סוודר בצבע ורוד לדוג', ולא רק שחור כחול אפור, נכון שיש תקנון, אבל למה להגביל?
כנל בנעלים לא מוזרות ממש, וכו'

 

[רבקהא]

אני הייתי בתיכון ששם המוטו היה להעיר כמה שפחות (ואם נהיה רגע רציניים, הערות עוזרות מתישהו? הבנות מקסימום ישמרו את העגילים לצהרים בלבד, במקום שיהיה משהו טיפה יותר גדול מהצמוד אבל עדיין צנוע... וזה רק דוג'... הערות לא עוזרות כלום)
ובאמת היה יותר כיף מהשנים שבאו אחרי שהעירו על כל דבר קטן
אצלנו פשוט נתנו לנו כלים ורצון להיות יותר טובות, וגם אם היה תוכניות וכו' זה היה חיזוק בכללי- איך להתקדם בעבודת ד' ולא איך להתחזק בשמירת הלשון או שבת...
וראיתי שינוי אצל חברות

עכשיו באמת שאני לא מבינה מה הבעיה שבנות יגיעו לתיכון עם סוודר בצבע ורוד לדוג', ולא רק שחור כחול אפור, נכון שיש תקנון, אבל למה להגביל?
כנל בנעלים לא מוזרות ממש, וכו'

מאד מענין- לא מזלזלת בשום תיכון, ובאמת נשמע שהיה לך מאד טוב בתיכון. איך הבנות ניראות אחרי שנים?
הרי גם סביב ההגדרה "נעליים מוזרות" יכולות להתחולל עם בנות בגיל ההתבגרות מלחמות עולם...
הפרדה בין תקנון לצניעות הוא מהותי-
כי באמת אין שום בעיה בסוודר ורוד, או בעגילים מסוימות וכד'- הבעיה שהרבה מהסמינרים הפכו את היוצרות והתקנון והצניעות הפכו לבוקה ומבולקה שלא ברור מי קודם למי...
אבל לגבי כללי הופעה בזמן הלימודים- זה קיים גם בתיכונים לא חרדיים (אני גרה ליד תיכון דתי שיום אחד יצאה תלמידה נזעמת עם שיער צבוע בסגול, לפי השיח כנראה סולקה מהתיכון, שמעתי אותה מדברת בטלפון על ה"תיכון ה... (צינזור) שלא יכול להכיל את הייחודיות שלה...")

 

[תהילה רוזן]

לא קראתי את כל התגובות.
אכתוב מהמבט שלי.
הייתי בחורה מוכשרת מאוד מוצלחת בכל המקצועות הריאליים ו.. שקטה.
לכאורה הבת הכי טובה בכיתה שכל מורה חולמת עליה
אבל הייתי מיובשתתת מבפנים
אומנם אני מאוד ריאלית אבל עוד יותר הומנית ופשוט אבל פשוט לא היה לי טעם!!! לבוא ללימודים.
אומנם מתמטיקה ואנגלית אכלתי בלי מלח אבל סבלתי מחוסר סיפוק נוראי… זה גרם לי ועוד איך לפזול החוצה ולחפש ריגושים.

החלום שלי זה שיהיה לילדים שלי בית ספר שמלמד אותם דברים פרקטיים לחיים. באמת שלא עוזר לי היום לדעת משוואות בשני נעלמים ואפילו לא נעלם אחד. הפרבולה מסדרת יופי בלעדיי ואני בלעדיה.

כל המבנה של בית הספר לא נועד להכין ילד לחיים, אלא נועד להביא לעולם עובד ריווחי.

אז החלום שלי שיהיה מוסדות חינוך שמלמדים ילדים חוסן, כישורי חיים. פיתוח הכישורים הטבעיים שלו. פחות לתת דגש למקצועות ולציונים.
ללמד ילדים לחשוב מחוץ לקופסה, להעז, לקחת סיכונים ולמצות את היכולות שלהם.
אומנם מדינת ישראל לא במהרה תרד מהעץ ותכריח כל פקידת בנק לעשות ״תואר״ ולא משנה במה גם אם היא בינונית ומטה…

כיום ב״ה יש מגמת שיפור בנושא אך הוא ממש זעיר… לצערי רק הישיבות והתיכונים של קבוצות ״הנושרים״ זוכים לקבל תקציבים לזה.
(למה חברתי שהיתה בסמינר של נערות נושרות היתה זכאית לקבל שני חוגים בשבוע?? לפיתוח מיומנויות איזה שהיא בוחרת בעצמה?)
יש לי חברות שלמדו תפירה/ צילום/ ספורט
תוך כדי ה12 שנות לימוד…

יש לי עוד הרבה מה להגיד… בתקווה שנזכה לישועות בנושא

 

[בת-7]

היתה לי מחכנת בתיכון שנה אחת שעשתה שיעור שבועי- שיעור שיחה. כל פעם היה מסקרן על איזה נושא המורה תדבר. היתה דממה בשיעור הזה, כולן מרותקות והמורה פתחה נושאים שונים ודיברה ממש מלב אל לב.
היה לה אכפת מהבנות והיתה לוקחת בנות לשיחות אישיות מידי פעם כשהיה צורך והרגיש לגמרי שאיכפת לה מהבנות.
לעומת זאת בשנה לאחר מכן היתה מחכנת שממש הרגשתי שאפילו לא יודעת את שמי, אם תפגוש בי ברחוב לא בטוח שתדע שאני תלמידתה. לימדה שיעור סיימה ויצאה, לא התערבה כלל עם הבנות, לא התפלספה על נושאים שונים, רק לימדה לפי הספר.
באמת הרגשתי בשנה זו יותר ריפיון וחוסר עניין. ..

 

[שירה מהמרכז]

אני למדתי באחד הסמינרים הרציניים בארץ,
סמינר שאנשים הציגו אותו מבחוץ כסמינר שיש בו אפליות על רקע עדתי, סמינר שנתקע על כל שטות ולא מתייחס לעיקר, ושהדבר היחיד שמעניין אותם זה התקנון.
אבל אני למדתי בפנים, והיום אני יכולה להגיד בפירוש- שהדבר שהוביל אותי לאן שאני רוצה להיות, הנחה לי את הקו בחיים ולימד אותי הכל- זה השנים של הסמינר.
מה היה שם?
שיעורי ההשקפה החזקים, ההרצאות, הפעילויות והתוכניות ובעיקר- האווירה שדיברה בעד עצמה והנחתה את הקו,
אווירה טובה, תמיד ידענו שהסמינר בעדנו, שהמורות בצד שלנו ושכולם רוצים שיהיה לנו טוב,
ולא, רבע ממה שאמרו על הסמינר לא היה נכון (ואני ספרדיה),
הכל נאמר מנקודת מבט צרה מאוד, בלי להסתכל על מה שבאמת קורה.
זהו, רק נקודה למחשבה.

 

[שרי שיצר]

היתה לי מחכנת בתיכון שנה אחת שעשתה שיעור שבועי- שיעור שיחה. כל פעם היה מסקרן על איזה נושא המורה תדבר. היתה דממה בשיעור הזה, כולן מרותקות והמורה פתחה נושאים שונים ודיברה ממש מלב אל לב.
היה לה אכפת מהבנות והיתה לוקחת בנות לשיחות אישיות מידי פעם כשהיה צורך והרגיש לגמרי שאיכפת לה מהבנות.

לא תמיד בנות כ’’כ מתחברות ומחכות ונהנות משיעור שיחה כזה ובטח שלא משיחות אישיות.
כנראה שאצלכן, המורה היתה באמת מיוחדת ובנוסף היתה לה סיעתא דשמיא וזה הלך. אבל אני לא חושבת שזה מתכון שתמיד מצליח.