הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
בימים עברו, טרם עם ישראל התכנס והתבודד איש איש בביתו ובחדרו, ערבי הפסחים נחוו באופן שיתופי, עמוס, מאתגר ומעניין.
ט"ו בשבט, ה'תשע"ט
לוח גדול עם שישים משבצות כבר נתלה על המקרר, אשת החיל המסודרת מתחילה לרכז את הזמנותיה לקראת חג הפסח, מצות, בשר וגם אורחים לרוב.
כ' שבט, ה'תשע"ט
בהתאם למצוין בלוח הרי שהיום זהו התור של חדר ההורים להתמרק ולהצטחצח לקראת חג הפסח הקרב ובא בצעדי ענק, אמא מנצלת את יום החופשה השבועי שלה (בימים עברו אנשים היו יוצאים מהבית מדי יום, מתאספים במקום זה או אחר, נותנים תפוקה כזו או אחרת לרווחת העולם ובתמורה מקבלים כסף (מושג היסטורי אשר היה משמש לחליפין בעת ביצוע רכישות ועסקאות בין אדם לחברו)) וכן את העובדה כי כל ילדיה נמצאים בבית הספר (בעבר, לא השתמשו באפשרויות הלימוד המקוון והילדים היו מתכנסים בקראוונים יעודיים ושם רוכשים את השכלתם) וכך עמלה האם החרוצה משעות הבוקר המוקדמות, רוקנה את הארונות, חבטה בכל הגופיות, בדקה בכל הכיסים, שפשפה בעוז את המדפים ולאחר החזרת כל חפץ למקומו, מקורצף, טהור וכשר לפסח אמא תלתה בחיוך גדול מודעה צבעונית על דלת חדרם "ילדים יקרים, חדר זה כשר לפסח! נא לנער בגדים וכיסים (בעבר, אנשים נהגו לשוטט מחוץ לד' אמותיהם ועל כן היו להם בגדים מיוחדים שעמם היו יוצאים החוצה ובצידיהם היו מתקינים מקומות אחסון בהם יכולים הם להניח את חפציהם במקום להחזיקם בידיהם כל עת אשר יצאו אל החוצות) בטרם כניסתכם."
ראש חודש אדר, ה'תשע"ט
על פי הלוח הגדול, ההכנות לקראת חג הפסח נכנסות להפוגה קצרה וזו העת להתכונן לחג הפורים תוך שמירה הדוקה על המקומות הנקיים לבל יוחמצו במיני ממתקים. אמא אורזת את מיטב ילדיה, יוצאת עמם לחנות התחפושות (פעם, כאשר אדם היה נצרך לחדש את המלאי אשר בביתו, היה יוצא בגופו והולך למעין בתים גדולים מאוד בהם היו מאחסנים מאות סוגי מוצרים שונים וכל אחד היה בוחר לו את אשר נצרך לו, מניחו על מסוע חשמלי ונותן לקופאית (כינוי לאשה אשר הייתה עובדת באותם בתים גדולים) את המוצרים והיא הייתה סוכמת עבורו את הסכום אשר עליו לשלם)
ט"ז אדר, ה'תשע"ט
עברנו כבר למעלה ממחצית ממשבצות הלוח הגדול, פסח כבר נושף בעורפנו ואין עוד זמן להתמהמה. כל משחקי הילדים כבר שרויים באמבטיית אקונומיקה ל24 שעות לכל הפחות. כאשר הילדים יחזרו מבית הספר (עיין לעיל), יוציאו את כל ספרי הילדים והקודש למרפסת ושם ידפקום בחוזקה אחד אחד. וכמובן בסיומה של כל פעולה מודבקת לה מודעה חדשה וצבעונית המעדכנת את הנוכחים על התקדמות הניקיון והגברת הסגר (בשנים אלו המשמעות של סגר הייתה פחות מקיפה ואכופה מהיום)
כ"ז אדר, ה'תשע"ט
נכנסים כעת ממש לישורת האחרונה לקראת חג הפסח, חדר המדרגות (המקום המסתורי אשר ניצב לו אי שם מאחורי דלת הפלדלת המגושמת שנמצאת באמצע קיר הסלון) כבר הוכן לקראת ארוחות ערב שכונתיות. השמרטפיות (בעבר כאשר אנשים נהגו לשוטט בחוצות היה נהוג להיעזר מעת לעת בבנות סמינר (מקביל לבית ספר) אשר היו שומרות על ילדיהם של משפחות אחרות) כבר תלו את מודעותיהם והציעו את מרכולתן על כל עמוד חשמל ולובי.
י"ג ניסן, ה'תשע"ט
הבית מצוחצח, הרחוק ממורק, הכל כבר נקי וכשר לפסח, נותר רק לבצע מכירת וביעור חמץ.
אבא היה הולך לגוי (אנשים שאינם יהודים, בתורה הם מכונים בן נכר, פעם היו המון כאלה בעולם, היום כבר כמעט אין בנמצא) והיה מוכר לו את החמץ בתקווה שלא יממש את המכירה. לאחר מכן היו יוצאים נערי ישראל ואבותיהם לטקס ביעור חמץ, מתאספים בקרן רחוב ושם מבעירים מדורה ולשם משליכים את כל פיסות החמץ שנותרו (כנראה עוד לא פיתחו בזמנם את האלכוג'ל אשר מכלה את חמציות המאכלים)
ט"ו בשבט, ה'תשע"ט
לוח גדול עם שישים משבצות כבר נתלה על המקרר, אשת החיל המסודרת מתחילה לרכז את הזמנותיה לקראת חג הפסח, מצות, בשר וגם אורחים לרוב.
כ' שבט, ה'תשע"ט
בהתאם למצוין בלוח הרי שהיום זהו התור של חדר ההורים להתמרק ולהצטחצח לקראת חג הפסח הקרב ובא בצעדי ענק, אמא מנצלת את יום החופשה השבועי שלה (בימים עברו אנשים היו יוצאים מהבית מדי יום, מתאספים במקום זה או אחר, נותנים תפוקה כזו או אחרת לרווחת העולם ובתמורה מקבלים כסף (מושג היסטורי אשר היה משמש לחליפין בעת ביצוע רכישות ועסקאות בין אדם לחברו)) וכן את העובדה כי כל ילדיה נמצאים בבית הספר (בעבר, לא השתמשו באפשרויות הלימוד המקוון והילדים היו מתכנסים בקראוונים יעודיים ושם רוכשים את השכלתם) וכך עמלה האם החרוצה משעות הבוקר המוקדמות, רוקנה את הארונות, חבטה בכל הגופיות, בדקה בכל הכיסים, שפשפה בעוז את המדפים ולאחר החזרת כל חפץ למקומו, מקורצף, טהור וכשר לפסח אמא תלתה בחיוך גדול מודעה צבעונית על דלת חדרם "ילדים יקרים, חדר זה כשר לפסח! נא לנער בגדים וכיסים (בעבר, אנשים נהגו לשוטט מחוץ לד' אמותיהם ועל כן היו להם בגדים מיוחדים שעמם היו יוצאים החוצה ובצידיהם היו מתקינים מקומות אחסון בהם יכולים הם להניח את חפציהם במקום להחזיקם בידיהם כל עת אשר יצאו אל החוצות) בטרם כניסתכם."
ראש חודש אדר, ה'תשע"ט
על פי הלוח הגדול, ההכנות לקראת חג הפסח נכנסות להפוגה קצרה וזו העת להתכונן לחג הפורים תוך שמירה הדוקה על המקומות הנקיים לבל יוחמצו במיני ממתקים. אמא אורזת את מיטב ילדיה, יוצאת עמם לחנות התחפושות (פעם, כאשר אדם היה נצרך לחדש את המלאי אשר בביתו, היה יוצא בגופו והולך למעין בתים גדולים מאוד בהם היו מאחסנים מאות סוגי מוצרים שונים וכל אחד היה בוחר לו את אשר נצרך לו, מניחו על מסוע חשמלי ונותן לקופאית (כינוי לאשה אשר הייתה עובדת באותם בתים גדולים) את המוצרים והיא הייתה סוכמת עבורו את הסכום אשר עליו לשלם)
ט"ז אדר, ה'תשע"ט
עברנו כבר למעלה ממחצית ממשבצות הלוח הגדול, פסח כבר נושף בעורפנו ואין עוד זמן להתמהמה. כל משחקי הילדים כבר שרויים באמבטיית אקונומיקה ל24 שעות לכל הפחות. כאשר הילדים יחזרו מבית הספר (עיין לעיל), יוציאו את כל ספרי הילדים והקודש למרפסת ושם ידפקום בחוזקה אחד אחד. וכמובן בסיומה של כל פעולה מודבקת לה מודעה חדשה וצבעונית המעדכנת את הנוכחים על התקדמות הניקיון והגברת הסגר (בשנים אלו המשמעות של סגר הייתה פחות מקיפה ואכופה מהיום)
כ"ז אדר, ה'תשע"ט
נכנסים כעת ממש לישורת האחרונה לקראת חג הפסח, חדר המדרגות (המקום המסתורי אשר ניצב לו אי שם מאחורי דלת הפלדלת המגושמת שנמצאת באמצע קיר הסלון) כבר הוכן לקראת ארוחות ערב שכונתיות. השמרטפיות (בעבר כאשר אנשים נהגו לשוטט בחוצות היה נהוג להיעזר מעת לעת בבנות סמינר (מקביל לבית ספר) אשר היו שומרות על ילדיהם של משפחות אחרות) כבר תלו את מודעותיהם והציעו את מרכולתן על כל עמוד חשמל ולובי.
י"ג ניסן, ה'תשע"ט
הבית מצוחצח, הרחוק ממורק, הכל כבר נקי וכשר לפסח, נותר רק לבצע מכירת וביעור חמץ.
אבא היה הולך לגוי (אנשים שאינם יהודים, בתורה הם מכונים בן נכר, פעם היו המון כאלה בעולם, היום כבר כמעט אין בנמצא) והיה מוכר לו את החמץ בתקווה שלא יממש את המכירה. לאחר מכן היו יוצאים נערי ישראל ואבותיהם לטקס ביעור חמץ, מתאספים בקרן רחוב ושם מבעירים מדורה ולשם משליכים את כל פיסות החמץ שנותרו (כנראה עוד לא פיתחו בזמנם את האלכוג'ל אשר מכלה את חמציות המאכלים)
נערך לאחרונה ב:
