דרוש מידע תעודה על סיום מסכת. אבל חלקית . שמעתם פעם!!!!

[Harmonyapro]

כמו כל ילדי החיידרים גם הבן שלי נבחן על כל המסכת עם הרבה התרגשות והשקעה שלנו ושלו. הילד ממש התאמץ ולמד עם בעלי [יש לו קצת קשיים למתנה היקרה שקיבלתי מהקב"ה].
ואז הגיע יום המבחן כל הילדים הלכו לחיידר עם בגדי שבת והביאו בויי'חן שבחן את הילדים .
עבר תקופה והבן שלי חזר הביתה עם תעודה יפה עם חתימה של הרב'ה והמנהל אני מסתכלת על מה שכתוב ואני שמה לב שמצויין רק חלק מהפרקים!!!
אני ממש פגועה מהרב'ה שנתן לבני תעודה ודאג לציין חלק מהפרקים של המסכת בו בזמן ששאר הילדים קיבלו על כל המסכת [שלחתי את בעלי לברר] את התעודה.
מה הייתם עושים??
אגב גם המנהל וגם הרב'ה ראו על מה הם חותמים מה הם חושבים שעכשיו כשהתחילו מסכת חדשה אז זה יעודד אותו להשקיע....
ובכלל בגילאים האלה לעמוד על קוצו של יוד הרי לא בטוח שבכלל הילד הבין את הסיטואציה [לדעתי לא].
בנוסף ההשקעה שלנו בו היא עצומה ואני מסתכלת על תעודה במקרה כזה כציון להורים ולא דווקא לילד.
אין בי מילים!!!!
האומנם!!!!
כותבת וחותמת עם דמעות.

אין לי מה לומר מלבד: עצוב עצוב עצוב!
לא בגלל התעודה, בכלל לא בטוח שהילד שם לב או שזה עניין אותו ברמה שעניין אותך,
אבל הגישה היא לא נכונה בכלל! ואלו דברים שעלולים ליצור טעויות טרגיות.

 

[אש קודש!]

בלת"ק
כשקראתי את הכותרת ואת תחילת הפוסט, התרגשתי.
התרגשתי שלמרות שהבן היקיר נבחן רק על חלק מהפרקים הוא קיבל תעודה, ולא סתם תעודה, אלא תעודה בה מפורטת ההשקעה שלו!
ממש התרגשתי מהרבה המתוק והאכפתי.
אבל אז המשכתי לקרוא, וכאב לי יחד איתך. באמת!
יש לציין שאפילו רציתי לכתוב פה משהו זועם, אבל אז חשבתי שאולי כן כדאי שאכתוב מה שעלה במוחי לראשונה, ואולי תגלי שיתכן שהרב והמנהל לא באו ממקום רע, אלא ממקום טוב ומיטיב באמת.

עוד משהו קטן:
שהילד לא יחוש בזעמך!!!
פליז!
2 סיבות: א. אל תורידי לו... ב. אל תגרמי לו להעריך פחות את הרב'ה.

המון הצלחה!

 

[שימי הכבאי]

תביאו למלמד מעטפה ריקה/שטר קרוע

פשוט ליטאי

 

[שימי הכבאי]

חולקת על המשפט הזה. הילדים הם לא התעודה שלנו, הם פקדונות ואנחנו עושים הכל כדי שיצליחו וכו'. אבל חשוב לזכור שכל ילד הוא משהו שונה ויש לו את התיק שלו. אתם השקעתם ולמדתם ובזכות זה הילד ידע יפה את חלק מהפרקים. וזה הישג מדהים. אין כאן מקום לרגשות אשמה וכו'.

אין מקום לרגשות אשמה כי אשמה מעולם לא קידמה מישהו
אכן יש מקום לקחת אחריות ולהבין מדוע הילד לא ידע הכל, האם זה קשור לכשרונות שלו או לחוסר השקעה מספקת או נכונה...

 

[שימי הכבאי]

ככ כואב ומאכזב ואפילו פוגע
אבל אולי זאת הזדמנות ללמוד וללמד שאנחנו רוצים לשים את הפוקוס בחיים אך ורק על המאמץ, על ההשקעה, על הזמן שהתעכבנו בשביל להבין יותר, על הנפילות, ושוב ללמוד, כי בדיוק על זה אנחנו מקבלים שכר! כי זה מה שהקבה רוצה מאיתנו!
הקבה לא בוחן אותנו עם ציונים, אלא רק את הלב שלנו, את ההתמדה, את הרצון!
אנחנו לא מחוייבים להצליח בחיים, אלא אך ורק לנסות.
״הצלחת? איזה כיף!״ אני כאן איתך בשמחה שלך! אבל אנחנו ניתן לך את כל הכבוד והעידוד עוד הרבההה לפני הציון בתעודה/ במבחן. כי לא הוא לא המטרה. המטרה היא הדרך!
ואת זה את כתבת שבנך עשה בצורה בלתי רגילה, היש לך הצלחה גדולה מזו?!

תמשיכי לרוות הרבה הרבה נחת!
(ואל תעשי סיפור מהתעודה, בבקשה..)

אולי זה הזדמנות להגיב לך אחרי שמחקו את האשכול ההוא
כן, בתור מנחה להורות בדינמיקה רגשית, כשבטח את נפגשת בעיקר או רק עם אמהות את מעצימה אותם בלי קשר למה שבעליהן מעצימים אותם, אבל בכל הספרים הקדמונים מבואר שהאיש הוא המשפיע והאשה היא מקבלת, וזה עיקר ההבדל ביניהם, כך שפשוט וברור שאשה ללא משפיע חסר לה המווווןןן
וכשהמשפיע נגדה אז חסר לה פי מליון
וודאי, במקרים שהבעל לא מקור כח, ישנה אפשרות להעצים אשה ע”י מנחת הורים ואחרים, אבל זה כמו הנשמה מלאכותית כשהלב בעצמו לא פועל לבד, זה לא הצורה שד’ ברא את העולם וזה לא משלים בכלל את כל החסר